בחוץ-לארץ חוזרת ונשנית “חזקה” זו של שלושת ימי קדושה רצופים - שלוש פעמים (בחדש תש

בחוץ-לארץ חוזרת ונשנית “חזקה” זו של שלושת ימי קדושה רצופים - שלוש פעמים (בחדש תשרי): גם הימים הראשונים של חג הסוכות, וממילא גם הימים האחרונים, שמיני עצרת ושמחת תורה, חלים ביום חמישי וערב שבת-קודש, כך שישנה “חזקה” של ה”חזקה” האמורה – שלוש פעמים של שלושה ימי קדושה רצופים • מכתב כללי מכ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א. תרגום מאידית

לע”נ הרב רחמים ב”ר יואב אנטיאן ע”הב”ה, מוצש”ק פ’ נצבים-וילך

כ”ה אלול ה’תש”נ

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה’ עליהם יחיו 

שלום וברכה!

בהמשך למדובר במכתב ממוצאי שבת-קודש ח”י אלול – שייחודה של השנה החדשה מתבטאת בכך שימי ראש-השנה, ימי חמישי וששי (ערב שבת) בשבוע, מובילים הישר אל יום שבת-קודש, וכך נפתחת השנה ב”חזקה” של שלושה ימים רצופים מלאים וחדורים בקדושה -

מן הראוי להצביע על ההבדל הקיים בנושא זה בין ארץ הקודש לבין חוץ-לארץ:

בחוץ-לארץ חוזרת ונשנית “חזקה” זו של שלושת ימי קדושה רצופים – שלוש פעמים (בחדש תשרי): גם הימים הראשונים של חג הסוכות, וממילא גם הימים האחרונים, שמיני עצרת ושמחת תורה, חלים ביום חמישי וערב שבת-קודש, כך שישנה “חזקה” של ה”חזקה” האמורה – שלוש פעמים של שלושה ימי קדושה רצופים.

בארץ-ישראל קיימת ה”חזקה” האמורה רק פעם אחת – בימי ראש-השנה, שכן גם בארץ-ישראל נחוג ראש-השנה יומיים, אבל לא היום טוב של חג הסוכות ושמיני-עצרת.

•     •     •

כדי להבין ביתר עומק את ה”חזקה” המשולשת הקיימת רק בחוץ-לארץ, ראוי להתעכב ביתר פירוט על ההבדל בין ארץ הקודש לבין חוץ-לארץ.

ידוע הפתגם של רבותינו נשיאינו ביחס לעבודת ה’ של יהודי: “עשה כאן ארץ ישראל”, כלומר – יהודי צריך ליצור את המעלה ואת החשיבות של ארץ-ישראל גם בחוץ-לארץ, וממילא ודאי שהוא יכול לעשות זאת, ובשמחה ובטוב לבב.

מן ההבדלים העיקריים שבין ארץ הקודש לבין חוץ-לארץ הוא:

הרי “מלוא כל הארץ כבודו”. הקב”ה ושכינתו נמצא בכל מקום. אלא שבעולם סתם – הקדושה האלוקית היא באופן שאין היא חודרת את גשמיות הארץ, ולכן אין שם מצוות תרומות ומעשרות וכיוצא בהן, שהאלקות היא בשדה בגלוי. לעומתה, הקדושה של ארץ – ישראל מקיפה את המציאות הגשמית של הארץ, גוף הקרקע של ארץ-ישראל היא “ארץ הקודש”, עד שקדושת הארץ מטילה הלכות שונות על הארץ (וגידולי הארץ).

הדבר ניתן להבנה על-ידי דוגמא מהיחס שבין הנשמה לבין הגוף: ישנן השפעות של הנשמה שהן נשארות חבויות במהות הפנימית של האדם ולא ניכרת השפעתן על הגוף, אבל מאידך, יש אופן שהנשמה משפיעה על גשמיות הגוף, עד שהדבר ניכר ונראה גם בחלקים הפיזיים החיצוניים של הגוף. כך גם באשר לקדושה של ארץ-ישראל: הדבר מתבטא בפנימיות וברוחניות של הארץ, וזה חודר ומקיף גם את הצד החיצוני, ה”גוף” של ארץ-ישראל, גשמיות הארץ.

•     •     •

הדבר דורש הסבר: מהי המעלה הגדולה של העובדה שהקדושה ניכרת גם בגשמיות ובחיצוניות? – והרי, לכאורה, העיקר הוא הרוחניות והפנימיות של כל דבר!

אך לאמיתו של דבר אין זה כך: עיקר המעלה הוא, כאשר הקדושה הפנימית והרוחנית חודרת גם אל תוך גשמיות העולם.

וכפי שהדבר מודגש בעבודת התורה והמצוות: עיקר המצוה אינה מתבטאת (כל-כך) בכוונתה, בתוכן הרוחני של המצוה, כי אם דווקא במעשה בפועל – בקיום המצוה בגשמיות.

כפי שהדבר מתבטא בבירור בהלכה, שככל שנעלית וחשובה כוונת המצוות – כמאמר הידוע של התורה, שקיום המצוות בלא כוונה הוא “כגוף בלא נשמה” – בכל זאת, כאשר מישהו מכוון במחשבתו את כל הכוונות של מצוה מסויימת אבל אינו מקיימה יחד עם זאת בפועל ממש – לא קיים את המצוה (ואפילו לא חלק מן המצוה) ולעומתו, מי שמבצע את המצוה בפועל ואין לו בכך את הכוונה הדרושה – יוצא ידי חובת המצוה (בדיעבד).

ואדמו”ר הזקן מסביר בספר התניא קדישא את הטעם לכך – כי “נתאוה הקב”ה (כביכול) להיות לו דירה בתחתונים”, כלומר, בשפל של העולם – ומטרה זו מושגת על-ידי כך שיהודי עובד את ה’ על-ידי ובאמצעות גשמיות העולם הזה, שבכך הוא הופך את ה”תחתונים”, את גשמיות העולם, ל”דירה” עבור השכינה. וזה עיקר המטרה והתכלית של קיום המצוות; דוקא על-ידי קיום המצוות בגשמיות מתבצעת הכוונה של בריאת העולם, שהעולם יהווה “דירה” עבור הקב”ה.

•     •     •

ענין עמוק יותר במעלת הגשמיות ניתן להבין מן העובדה שגם שכר המצוות קשור דווקא בגשמיות העולם הזה.

ידוע פסק-דין הרמב”ן, לגבי השאלה במה מתבטאת תכלית השכר:

לפי שיטת הרמב”ם, השכר הנעלה ביותר הוא – גן-עדן, שבו נמצאות הנשמות בלי הגופים. זה מקום רוחני, וכפי שמבאר הרמב”ם, אי אפשר כלל להשוות את הרוממות הרוחנית של הנפש כשהיא מלובשת בגוף גשמי, לרוממות ולמעלה הרוחנית שהיא משיגה כאשר היא שרויה בגן-עדן, מופשטת מן הגוף.

ברם, הרמב”ן, שחי לאחרי הרמב”ם וגם למד את תורתו וכו’, פוסק עם זאת, שתכלית ושיא השכר הוא דווקא בזמן תחיית המתים, כאשר הנשמות יירדו שוב לעולם הזה ויתלבשו שוב בגופים גשמיים. והרי “הלכה כבתראי”, ובפרט בענין זה.

אך צריך להבין: מובן שיש מעלה נפלאה בעבודתו של יהודי, לזכך את גשמיות העולם ולהפכה לדירה עבור הקב”ה – אך כיצד ניתן להבין ולקלוט, שאת השכר האלוקי העליון של העולם הבא תקבל הנשמה דוקא בהיותה לבושה בגוף גשמי ונמצאת בעולם הזה הגשמי?

– אחד ההסברים לכך הוא, שדווקא בנברא גשמי טמון כוח אלוקי נעלה כזה, שאינו נמצא אפילו בעולמות הרוחניים הנעלים, שכן רק הקב”ה בעצמו (“הוא לבדו, יתברך”) יש לו הכוח והיכולת לברוא דבר גשמי, “יש מאין”, ומעלה זו, הנמצאת דווקא בגשמיות, תתגלה בזמן תחית המתים.

•     •     •

ויש לומר, שזה הוא התוכן של הפתגם האמור של רבותינו נשיאינו “עשה כאן ארץ ישראל”: המעלה של ארץ-ישראל היא, כאמור, שקדושתה מקיפה גם את גשמיות הארץ, ושליחותם של היהודים בחוץ-לארץ היא שייצרו את המעלה הזו של ארץ הקודש בחוץ-לארץ, שהקדושה של האלקות תחדור ותקיף גם את הגשמיות של חלק העולם שההשגחה העליונה הועידה עבורם.

ולשם כך דרושים כוח ומאמץ מיוחדים – “עשה כאן ארץ ישראל”, כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם בייחודה של השנה הבאה עלינו לטובה, שבחוץ-לארץ הכרחית התחזקות גדולה בהרבה (“חזקה” משולשת) באותה “חזקה” של שלושה ימי קדושה, כדי שקדושת הימים הקדושים תחדור ותקיף כליל את המציאות הגשמית של חוץ-לארץ.

ויש לומר, שזו גם אחת המשמעות של מאמר חז”ל לגבי לעתיד לבוא ש”עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות”, שכן אז, כאשר בני ישראל יסיימו את עבודתם לעשות את העולם ל”דירה” עבור הקב”ה, על-ידי בירור וזיכוך גשמיות העולם והבאת אור הקדושה לתוך הגשמיות, תתפשט קדושת ארץ-ישראל בכל ארצות תבל.

•     •     •

ויש לומר, שבדומה להבדל האמור קיים גם ההבדל בין שני הימים המיוחדים – ח”י אלול, וכ”ה אלול:

בקשר ליום ח”י אלול – יום ההולדת של שני המאורות הגדולים: הבעל-שם-טוב (בשנת נח”ת) ואדמו”ר הזקן בעל התניא והשולחן-ערוך (בשנת קה”ת) – ידוע הפתגם ש”חי אלול מכניס חיוניות (חי) באלול”,

החיוניות של ח”י אלול היא חיוניות רוחניות, חיות של נשמה, הקשורה בענייני חודש אלול: תשובה, חשבון הנפש, עבודת התפלה, ודומיהם.

– החידוש של כ”ה אלול קשור בגשמיות: כ”ה אלול הוא יום ראשון למעשה בראשית, ביום זה היה “בראשית ברא אלוקים”, הבריאה יש מאין של העולם הגשמי.

•     •     •

ויהי רצון שכל אחד ואחת, בתוך כלל ישראל, יעשה בענין האמור, לחזק ולהפיץ יהדות וקדושה בחיי יום-יום, בו עצמו ובסביבתו, במלוא המידה, והדבר יוסיף עוד יותר בכתיבה וחתימה טובה בכל התחומים, הן ברוחניות והן בגשמיות, ואדרבה – בעיקר הגשמיות.

עד לברכה העיקרית – הגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו, “מצאתי דוד עבדי, בשמן קדשי משחתיו”, ויוליכנו קוממיות לארצנו הקדושה, כל שלושת הסוגים: כהנים, לויים, ישראלים,

תיכף ומיד ממש, ובלשון הכתוב: יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו – הכתיבה וחתימה טובה של “ועמך כולם צדיקים”, ו”צדיקים נכתבין ונחתמין לאלתר לשנה טובה”.

בכבוד ובברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה
בגשמיות וברוחניות גם יחד

מנחם שניאורסאהן