מה היה האסון הנורא שגרם לרבי לשנות את הסדר הרגיל בהתוועדויות? כיצד ליוו הילדים א

מה היה האסון הנורא שגרם לרבי לשנות את הסדר הרגיל בהתוועדויות? כיצד ליוו הילדים את הרבי בשבת בצהריים מ-770 לביתו? מה הייתה רוח הקודש הגלויה שגילה הרבי לפתע בעיצומו של מעמד ‘כוס של ברכה’? * רשמים חסידיים, מלאי חיות, מחודש אייר תשל”ד בחצרות קדשנו שרשם הגה”ח הרב טוביה זילברשטרום בשנת ה’קבוצה’ שלו

מאת הרב טוביה זילברשטרום

הרב טוביה זילברשטרום עומד מאחורי הרבי, העולה לתורה במניין בביתו

מדוע העניק הרבי בקבוק יין לבחור הגרוזיני?

 בס״ד. יום א’ לפ׳ תזריע מצורע תשל״ד

להורי היקרים ולמשפ׳ הנכבדת, רב שלומות!

בזה אצרף תוכן השיחות מאחרון של פסח שאקווה שיהיה אפשר להבין מזה קצת עכ״פ, זה לקח הרבה זמן, גמרתי רק ביום שישי. כנראה עד שמתרגלים לזה, ובפרט שלא הייתה חזרה מסודרת וצריך ווארט מפה ווארט משם וחלק להעתיק וכדו׳, אך העניין בפני עצמו כדאי גם לעצמו שהדבר נשאר אחר כך בזיכרוני.

שיחות דשבת קודש שוב כתבתי אך לא כולם. וכמו שכתבתי בפנים שבוודאי תשמעו בעל פה מהחוזרים ביום ד׳ הבעל״ט. ככה תמיד יש חדשות. עצם העניין שאפשר בכל יום לראות הרבי המוסיף כח מרץ וחיות - אין לך חידוש גדול מזה. ביום ה׳ שעבר נסע לאוהל ושיערו שזה בתמורת ערב ראש חודש, אך היום שוב נסע לאוהל וכך ימים אחר ימים מעביר בצום וכו’, ובכל זאת תמיד האיתנות המתמדת, וההליכה המהירה וכו’.

היה באמת מעניין בשבת קודש זו, איך שכל הקהל מלווה את הרבי אחר ההתוועדות עד קרוב לביתו. בראשית הילדים המנגנים כשכ״ק אד״ש מחייך וממריץ ומלהיב אותם. עובר ליד כל עובר ושב ומאחל ׳גוט שבת’ ובסיבוב, כשהשוטרים עומדים מצדיע תוך כדי הליכה לעברם. והביטו אחר משה עד בואו האהלה.

בשבוע שעבר הייתה יחידות, בין השאר נכנס יוסף י. גנזבורג מחברי הכולל מכפר חב”ד, והרבי שלח אותו להיות רב בכפר יונה הסמוך לנתניה.

במוצאי החג [אחרון של פסח], בחלוקת כוס של ברכה, בין אלפי אנשים נותן הרבי לאחד הבחורים גרוזיני ממקורו, כוס של ברכה והוסיף ונתן לו בקבוק יין קטן ואמר לו שיבשל זאת וישלח לאביו בארץ ישראל. הלה לקח ללא שאלה נוספת אך בתמיהה קטנה מהו העניין, שכן נמצא כאן כבר שנה וחצי, וזו לו הפעם הראשונה. והנה ביום חמישי בלילה קיבל מכתב מארץ ישראל שביום האחרון דחוה״מ, קרתה תאונת דרכים ובתוכה היה אביו ואמו והמחותנים שלהם, ועוד אחד, ויצאו בפצעים קלים בלבד, אך היו בהלם ולקחום לביה״ר וב״ה בסדר הכל. ואז נודע מהותו של הכוס של ברכה במוצאי החג. זה סיפור אחד מתוך האלפים, ומי יודע ומבין ומשיג בכל זה.

מריבוי הרוחניות ממש אין זמן לחשוב על גשמיות. ועל כל פנים הכל כאן בשפע. ההרגשה כאן מאוד טובה, ובמצב רוח מרומם אף נכנסנו לזמן החדש קיץ בישיבה, המתחיל לא מראש חודש אייר, אלא מיד ממחרת אסרו חג, ומיד הזאל מלא מפה לפה בפלפולא דאורייתא וכו׳ מאוד גישמעק לשבת בזאל זה. ובינתיים אשאיר סיום המכתב ליום ד׳.

לא נפרדים

יום ד׳, י״ז למטמונים תשל״ד

ישאו הרים שלום למשפחתי היקרה לאורך ימים ושנים טובות

בעוד שעה וחצי לערך, יכנסו חברי ה’קבוצה’ [מהשנה החולפת] ויעברו ליד פתח דלתו של הרבי לקבלת ברכת פרידה, וכעבור שעות אחדות הם ייסעו בכיוון לארץ ישראל, ובוודאי ימסרו ויעבירו גם לאחרים את אשר קלטו כאן במשך שנה רצופה זו. בדוגמת קבלת התורה שניתנה בסיני, אך התכלית הוא לקחת זה לכל מקום עד להפיץ המעיינות חוצה.

קשה אמנם להיפרד אך על זה נמצא הביטוי החסידי ׳חסידים גיין ניט קיינמאל פאנאנדער׳. חסידים לעולם אינם נפרדים.

אתמול ביקרתי בבר מצוה של הבן של רות, הי׳ מאוד יפה… כשחזרתי ל–770 התקיימה שם אסיפה שנתית של צא״ח, ובדיוק התחיל לדבר הרב חודקוב. ממש כולי בהתפעלות וכמו כן שאר החברים. לכאורה הוא נראה כאדם אכול שבקושי וכו׳, אך כשפותח פיו, הוא נואם בחסד עליון ופיו מפיק מרגליות, כולו תוכן. כל דבר שנוגע בו קורץ און שארף חדור במאמרי חז״ל וכדומה והיה מה לשמוע, מעניין ומוסיף הרבה.

נקווה שתקבלו את הכוס של ברכה בלי נגיעת עכו״ם וכדו׳. גם צירפתי קצת ‘מזונות’ שלקחתי מצלחתו של הרבי.

בינתיים להשתמע ולהתראות

טוביה

 

תמיד כשבאים ל–770 זו הרגשה חדשה ונעימה

בס״ד. יום א׳ בצהריים, כ״א למטמונים תשל״ד

משפחה היקרה לאיו״ט

האם קיבלתם הכוס של ברכה ששיגרתי בשבוע שעבר, כולל ה׳לעקאח׳ מהצלחת של הרבי?

עכשיו החלה עבודתנו, עבודת ה’קבוצה’ ביתר שאת, להשלים את הקודמים ולהוסיף עליהם והמלאכה מרובה.

כאן ב״ה הכל מסודר ומסתדר בכי טוב. כך שחולף ועובר הזמן מהר און עס שיט זיך א סאך רוחניות, צריך רק עיניים נכונות להרים את העיקר ולא בחושך, להרים את הטפל.

אנו נמצאים כאן כבר חודש מלא, מלא כפשוטו, מלא וגדוש. תמיד כשבאים ל–770 זו הרגשה חדשה ונעימה כאילו נמצאים פה בפעם הראשונה. אפילו אם אני הולך בלילה אחר ערבית ללמוד באיזה מקום בסביבה, למרות זאת תמיד אני אוהב לפני שאני הולך לחדרי בפנימיה, לעבור ולהסתכל עוד פעם על אותו בניין המושך אלפים מישראל. אותו בניין שתמיד היה רק סגור אצלי בארון על תמונת נייר, והנה הוא חי וקיים חי ומחיה, ואי אפשר לעזבו אפילו לרגע קט, במחשבה ועד למעשה.

כן מצב הגשמי כמו שכתבתי הוא בכי טוב האוכל בשפע אפי׳ אם מאחרים קצת תמיד, הכל מוכן ומזומן.

להשתמע,

טוביה

נ.ב. היום במנחה הרבי ירד במיוחד להתפלל בזאל הגדול למטה, לרגל אוטובוס תיירים שהופיעו לסיור בליובאוויטש, כך שרואים מסירות נפש שלמרות שכל רגע אצל הרבי יקר, בכל זאת הוא משנה מסדריו העיקר לקרב עוד יהודי, ואולי עוד אחד יתקרב ליהדות.

בוודאי סיפרו חברי הקבוצה איך כולם עברו ליד חדרו של הרבי וכל אחד מהם קיבל מידו הק’ ה’מכתב כללי’ בצירוף מכתב קטן על עניין לימוד התורה ומציין שהלימוד מוכרח להיות דווקא ביגיעה וכו׳. כן קיבלו 3 דולר לתת לצדקה וברכת פרידה. אחר כך, כשיצא לכיוון האוהל ושרו “כי בשמחה תצאו”, עודד הרבי בתנועת ידו לעברם וכן כשכבר נכנס למכוניתו המשיך בזה כמה וכמה פעמים.

 

אשרי עין ראתהו לב חכם ישכיל פיהו

בס״ד. מוצאי שבת קודש אחרי–מות קדושים, כ״ח למטמונים תשל״ד

למשפחתי היקרה לאיו״ט

שבוע טוב ומבורך לכולכם יקירי.

היום וכו׳ שהם ארבעה שבועות, כבר נמצאים ארבעה שבועות מפסח וזה מזכיר שהם שלשה שבועות לחג השבועות. הזמן חולף ומתקרבים למתן תורה. והדברים נזכרים ונעשים כאן בצורה מעשית ומוחשית יותר. בשבת זו, אף שציפינו, אך לא התקיימה התוועדות, ומקווים שבעז״ה תהיה בשבוע הבא.

הערב, ליל י״ג אייר הוא יום יארצייט אחיו של יבלחט״א כ״ק אד״ש, ואומר קדיש בג׳ התפילות, הדוחק רב מאוד וכל מילה נשמעת. בנוסף לזה, הפעם היה קידוש לבנה, וגם שם נאמר בסוף קדיש על ידי כ״ק אד״ש. הדוחק במקום היה רב, וכ״ק אד״ש בתוך אמירתו הסתובב כמה פעמים, ופעם הראה בידו ופעם משך בכתפיו לעבר הקהל הצפוף. בחשבינו שזה לרגל הדוחק ונעשה מקום; אך לבסוף, לאחר שגמר ואמר “גוט וואך” “גוט חודש”, פנה לעבר הקהל ושאל ״מדוע שותקים ולא אומרים קידוש לבנה, האם היה היום מנין? מכל דבר עושים טומעל ושותקים ולא אומרים קידוש לבנה״…

אחר כך יצא הביתה, ועמד שם מישהו ישראלי, שאחר כך תפסתי איתו שיחה קצרה. הוא בא לראות את הרבי שכן זו לו הפעם הראשונה שיוצא מהארץ. לפני זמן רב הוא כיהן כמורה בביה״ס חב״ד במילוי מקום, ושם שמע על הרבי, ועתה בסיורו בא לפגוש את הרבי והספיק לראותו במבט חטוף בצאתו הביתה. כולו עומד ומתפעל על המקום הזה, על בית המדרש הרחב שמושך לכאן אלפי אלפים וכו׳ מעניין לפעמים לשמוע במקום ממבקרים את התרשמותם.

אתעניין לדעת מתי יגיע מכ׳ זה, וכן הקודמים, כי בד״כ זה נשלח עם ישראלי ביום א׳ בנמל התעופה. ועל כן רצוי לדעת אם מגיע בזמן ואם כדאי הדבר. ובינתיים כל טוב שבת שלום און אפריילכן שטורעמדיקער זומער. וביחוד ביום ההילולא דרשב״י שבאמת יש לסיים את מה שכתב שם על הרבי שליט״א איש אלוקים קדוש הוא אשרי עין ראתהו לב חכם ישכיל פיהו, אדוננו מורנו ורבנו וכו׳.

ממני, טוביה

 

שיחות נוקבות בעניין “מיהו יהודי”

בס״ד. יום א’, כ’ אייר תשל״ד

למשפ׳ היקרה לאו״ט

בשבת זו פרשת אמור הייתה התוועדות מ–1.30 כרגיל עד שעת 6.00 אחר הצהריים. רוב ההתוועדות כמובן נסבה על עניין ל״ג בעומר והשבת שבאה בהמשך. תוכן השיחות במפורט עדיין לא הספקתי, ואקווה שבמשך השבוע אשלח זאת, בפרט שבשבוע הבא שוב תהיה התוועדות שבת מברכים סיון, וכנראה שוב שבת שלאחר מכן, ושוב בשבועות וכנראה שוב בשבת שלאחר חג השבועות, כך שלא כדאי שיצטרף לחשבון מדאי גדול.

בין השיחות הייתה גם שיחה חריפה על “מיהו יהודי” אודות השרים שעדיין לא הסתלקו מה׳ביינקלאך’ [מכסאות הממשלה] וטוענים שזה הצלה בעד כל ישראל, והרי בכל שקר מוכרח להיות קוטב אמת כדפרש״י אצל המרגלים; ועל כרחך, זהו אכן הצלה לביינקלאך בעוד שהם באים וטוענים בשם תורת ישראל עם ישראל אלוקי ישראל וכו’; וכמדובר במכתב כללי של חג הפסח בארוכה, אשר עובר במעי אימו אוכל מה שאימו אוכלת, שותה, חי וכו’, כך היא המפד״ל בבטן המערך, היא אוכלת ושותה וחיה מזה שטוענים שמדברים בשם אלוקי ישראל. והאריך בזה הרבה. ממש רואים איך שהרבי צועק בזה בכל כוחותיו וממש עולה בבריאותו.

והמשיך אחר כך בשיחה זו, על דרך זה כשבאים וטועים שישנם צרות צרורות מסוריה, הרי כבר דובר באריכות בהתוועדות דשמחת תורה, וביקשו [כלומר, הרבי ביקש מראשי הצבא] שילכו לכבוש עד דמשק, וממילא היו מתפטרים מן הכל והיו מצילים את כל השבויים שאז כולם שהו בתוך דמשק, ולא היו צריכים רק לא לתת הוראה לחיילים שיפסיקו ולא ילכו, כי הם רצו, זיי האבן זיך געריסן גיין א הין, ופשוט עיכבו אותם, והיו צריכים ללכת, ורק אחר כך אפשר היה להחזיר להם דמשק, ואז הם היו ממלכה שפלה כפי שנאמר לגבי מצרים שמדינה שפלה היא. ואז היו יכולים לקחת ולקבל כל ה׳פאפירן׳ והמסמכים של הרוסים של התוכניות דלעבר ועתיד שהיו שם, ועכשיו זה כבר נתפרסם בכתבי העתים, ובשעתו העלימו את זה וידעו מזה רק שלשה ארבעה ובכ״ז לא נתנו ללכת וכו’, וישנם עוד דברים שיתגלו ובינתיים מעלימים את זה. וסיים שיהיה בחוקותי תלכו בלימוד התורה ואז יהיה כל ההמשך עד ל”ושכבתם ואין מחריד”.

אני מקווה שאאריך יותר בפירוט השיחות במכתבי הבא.

לאחר ההתוועדות שוב ליווינו את הרבי הביתה. ומיד כשהרבי יוצא, הילדים מחכים ומתחילים בניגון שהרבי התחיל אחרי מנחה ׳ניעט ניעט ניקאווא’ והרבי מחייך וממריצם בתנועת ידו. בצאתו גם חייך חיוך רחב לעבר העסקניות של הכינוס נשים שעמדו בצד שמאל, וכן לאורך כל הדרך אומר לכל אחד ואחד, אנשים נשים וטף, “גוט שבת” ובחיוך רחב. ואף לילד אחד הושיט יד ל”גוט שבת”.

ובינתיים אסיים, ולהשתמע עד המכתב הבא, והקב״ה ישלח השלום האמיתי על עם ישראל, וכסיום אחת השיחות שיהיה ת׳׳ח מרבים שלום בעולם.

טובי׳

נ.ב. בעש״ק היה הרבי באוהל מרבע ל–2 עד קרוב להדלקת נרות.

 

התרגשות בכניסת חבר ה’קבוצה’ ליחידות

בס״ד. יום א׳ לפרשת במדבר תשל״ד

לכם יקרים, שלום רב!

השלום והברכה וכל טוב סלה.

אשלח הפעם שוב מכתב על ידי מישהו שנוסע לארץ.

ממש מכל דבר יש ללמוד, אותו אחד שנוסע, הגיע רק לפני ד׳ שבועות להספיק להיות עוד הפעם אצל הרבי בתור בחור, ובינתיים זכה גם ליחידות, משקה לחתונה, תפילה בסידורו של הרבי היום במנחה וכו׳. הוא מתחתן מיד אחרי שבועות.

השבת הייתה התוועדות, וכפי שעוד אכתוב. שני השיחות הראשונות נסבו על המקרה המזעזע והמבהיל (ראה מסגרת), היפך השכל היפך האנושות היפך היושר אפילו יושר פון וועלט [יושר במסגרת של העולם] כלשון הרבי שליט״א, ומיד בתחילה אמר שמוכרח לשנות מדרך הכלל, שמתחיל מבארים עניינים וכו׳ אך דבר שהזמן גרמא ומשנה מהסדר ומיד דיבר על זה כדלהלן, ואיך שקישר זאת עם עניין המזוזות שבודאי גם התפרסם בארץ ישראל.

ותמיד במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו. און וועלט מעג שוין אנהייבן פארשטייין אז א ווארט פון רבין [ומותר לעולם להתחיל להבין, שאימרה של הרבי] נוגע לא רק להידור וקיום תורה ומצוות, אלא ממש לחיי נפש כפשוטו. כמו שראינו בעבר בהרבה דברים ומקומות. ובכל זאת מחמת החושך כפול ומכופל עדיין יש מסווה על העיניים ורח״ל לא על אנשי הרחוב וכו׳ אלא הסתר אסתיר (כמו שאמר הסבא ז״ל) מהרבנים וכו׳.

על דרך זה מעניין חילול שבת בהר חרמון שאין פוצה פה ומצפצף וכו׳…

בימים אלו שוב הטמפרטורה עלתה במקצת, אך ב״ה אתמול ירדה שוב מעט.

כפי שכבר כתבתי, ביום ה’ התקיימה יחידות, וכן בלילה זה יום א’ תהיה יחידות. בין מה ששמעתי, נכנס טייס מהארץ שהיה בשבי מצרים, שהה כ–35 דקות כשכ”ק אד”ש שואל אותו איך הלך סדר המאורעות והמצב שלו בכל הפרטים.

כן נכנס הראשון מבין קבוצתנו [תלמידי ה’קבוצה’ החדשה], כמובן שכולם השתתפו ברגשותיו.

ומעניין לעניין באותו עניין - מז”ט לאבא שיחי’ ליום הולדתו, ויזכה יחד עם אמא תחי’ להאריך ימיהם ושנותיהם בנעימים.

כה לחי, א גוטן יום טוב ושבת שלום ולבשו”ט

מזוזות פסולות כמספר ההרוגים

בגוף היומן מסופר על דברים מזעזעים שאמר הרבי מה”מ בתחילת ההתוועדות שהתקיימה בשבת פרשת בחוקותי, עד כדי כך שנאלץ לשנות את סדר תוכן ההתוועדות, בעקבות מעשה שאירע - ומעשה שהיה כך היה:

היה זה בוקרו של יום כ”ג אייר תשל”ד. קבוצת תלמידים מצפת שהיו בטיול שנתי, עשו את הלילה בבית ספר במעלות. בשלב מסוים הגיעו מחבלים אל בית הספר והחזיקו בהם כבני ערובה. המחבלים החזיקו במאה וחמשה תלמידים ועוד עשרה מבוגרים. הם ניהלו משא ומתן בו דרשו לשחרר 20 מחבלים שהיו כלואים בישראל.

לאחר שעות ארוכות של מתח, החליט שר הביטחון משה דיין להורות על חילוץ בכוח של הילדים. תוצאות הפעולה היו הרות אסון. מקרב בני הערובה נהרגו 21 תלמידים, ושלושה מבוגרים, ועוד ששים ושמונה נפצעו. גם מקרב הכוחות הפורצים היו נפגעים והרוג אחד. פעולת המחבלים הכתה את תושבי המדינה בהלם, בעיקר בשל תוצאותיה החמורות. תמונות הילדים ההרוגים וסיפורי הניצולים עוררו הד נרחב בישראל ובקהילות היהודיות בתפוצות.

מנהל בית חב”ד צפת באותם ימים, הרב אברהם אייזנבך בדק לאחר מכן את המזוזות בבית ספר בו למדו התלמידים, וכל המזוזות נמצאו פסולות. כשספרו את מספר המזוזות הפסולות התברר כי מספר המזוזות הפסולות היה כמספר התלמידים ההרוגים… עד מהרה הופצה הידיעה הזאת בכל הארץ.

בשבת לאחר האסון, דיבר הרבי בכאב על המזוזות הפסולות שנמצאו בבית הספר ועל ההקשר בין מספר המזוזות הפסולות למספר ההרוגים. באופן נדיר גילה הרבי כי למעשה “דחפו אותו” למבצע זה, כאשר הכול מבינים מי הם אלו שדחפו את הרבי לצאת במבצע זה…

“אברך [הרב אברהם אייזנבך מנהל בית חב”ד צפת באותם ימים - ש.ז.ב.] טלפן אלי מצפת, והודיע [שעה שהילדים הוחזקו בני ערובה] שהיות שהילדים הם לא ממעלות אלא הם תושבי צפת והם היו בטיול במעלות, לכן הוא מבקש ברכה שיזכירום על הציון, להזכירם בתפילה.

“לאחר מכן התנדב והודיע שבבדיקת המזוזות בית הספר שלהם [בצפת] נמצא שישנם 17 מזוזות, ובדקו ומצאו שכל המזוזות פסולות, ואז היה מספר הילדים שנהרגו 17. למחרת התפרסם בעיתונות שיש יותר - עשרים הרוגים. נהיה אצלי פלא. וביקשתי ממנו לברר עוד פעם בקשר למזוזות באותו בית הספר, וביררו שיש שם עוד כמה חדרים ובהם 4 מזוזות, אשר שתיים מהן פסולות ולגבי השתיים האחרות יש ספק. וכאן רואים בגילוי שזה בהשגחה פרטית, בהודעה הראשונה אמרו שיש 17 ילדים, כמו כן הודיעו שיש 17 מזוזות פסולות, ואחר כך הודיעו על עוד שלוש - וכמו כן הודיעו על עוד שלוש מזוזות פסולות”.

וכאן הרבי אמר מילים מבהילות ממש, כאשר גילה שהחל במבצע תפילין כי “דחפו אותו” לכך:

“עסקתי בלהט בענין מבצע מזוזה, דחפו אותי ולא נתנו לי מרגוע מלתבוע ולדבר על מזוזה. אני בעצמי לא יודע למה, אמרתי בשעתו טעמים שומר דלתות ישראל וכו’, אבל מדוע דווקא מצות מזוזה, הרי ישנם הרבה מצוות, ובכל מצוה יש סגולה - הגם שלא מקיימים את המצוות כדי לקבל שכר אלא משום שזהו ציווי הקב”ה - ועכשו ראו איך שכל מאורע הזה היה קשור במצות מזוזה”.

 

טוביה