כ”ק אדמו”ר הזקן:

סיבת הנגעים

כ”ק אדמו”ר הזקן: סיבת הנגעים היא מחמת הסתלקות אור החכמה. זהו שבתרגום אונקלוס תירגם את המילה צרעת: סגירותא. כלומר, שכאשר נעלם ונסגר אור החכמה ואינו מאיר במידות, אזי נמשכת ובאה בחינת הנגע.    (לקוטי תורה, פרשת תזריע, כג, ב)

עניינו של הנגע

כ”ק אדמו”ר האמצעי: עניין הנגעים נובע מנגעים רוחניים. כי הנה כתוב: “בצלם אלוקים עשה את האדם”, וכתוב: “נעשה אדם בצלמנו כדמותנו”, שהכוונה היא לנשמה אשר היא חלק אלוקה ממעל ממש. וכידוע שלכל נפש מישראל יש נשמה וכפי שאומרים בתפילה: “נשמה שנתת בי טהורה היא”. ועניין הנשמה הוא בחינת אלוקות. לפיכך ברגע שנזכרת היא באלוקות, אזי מתפעלת היא מאלוקות.

אולם עניין הנגע הוא: ההסתרה על אלוקות, מה שאין הנפש מתפעלת מאלוקות מחמת התנגדות המקטרגים על נפשו.

(מאמרי אדמו”ר האמצעי הנחות תקע”ז. מאמר ד”ה אדם כי יהיה וגו’. עמ’ ע’ ואילך)

 כוח הכהן

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: הצרעת באה מה’ לעורר נפש החוטא שישוב בתשובה. ואם הוא שב לה’ וקורא לכהן ששורש הכהן הוא מהחכמה, אזי יש בכוח אור חכמה דאצילות לדחות את ה”חיצונים” (הקליפות הטמאות).

(דרך מצותיך, מצות טומאת המצורע, ק, ב)

ארבע נגעים — ארבע גלויות

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: ארבע מראות נגעים הן, ובמדרש רבה, אמרו חז”ל שארבע מראות הנגעים רומזות לארבעת הגלויות שגלו ישראל.

ועל פי זה יבואר מה שהקב”ה פסק שבספק אם הבהרת קדמה לשער לבן או שהשער לבן קדם לבהרת, אזי ספקו טהור. שכן אמרו חז”ל במדרש רבה סוף איכה: “אם מאוס מאסתנו” — לית סבר — כלומר, אין סיכוי לתיקון אם חלילה ה’ היה מואס בנו. אולם ה’ רק קצף עלינו כדברי הפסוק “קצפת עלינו עד מאוד”. ו”קציפה אית סבר” — כלומר יש סיכוי לתיקון.

ולכן, בהמשתלשל מכך בהלכה, פוסק הקב”ה שספיקו טהור, וכן הוא לגבי גאולת ישראל.

(תורת שמואל תרל”ט ח”א, הוספה ג, עמ’ שמה)

 אדם — נשמה דאצילות

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: נאמר: אדם כי יהיה בעור בשרו וגו’. הנה “אדם” הוא מי שנשמתו נשמה דאצילות. וצריך הוא בירור גם בבחינות האחרונות והחיצוניות שבו, שכן פנימיותו מתוקנת היא. ובחינה חיצונית זו מכונה “עור בשרו” בלבד.

(המשך תער”ב, חלק שני, ש”פ תזריע מצורע, העת”ר עמ’ תתקנט)

הנגעים כפי שהם נלמדים בגן עדן

 כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: עניין הנגע הנלמד בגן עדן הוא, מה שאונקלוס תירגם — “סגירותא”, דהיינו: שאור החכמה אינו מאיר בהשגת הבינה! ובזה הוא הלימוד בגן עדן העליון והתחתון: באופן היחוד של חכמה ובינה.

(ספר המאמרים תרפ”ט, מאמר ד”ה ויעבור וגו’ ויקרא. עמ’ 157)

 הכל — לטובתם של ישראל

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: הרמב”ם כותב אודות הנגעים ש”אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירם מלשון הרע”. וכשם שבעניין הנגעים ראו בבירור שאין זה מצד הטבע אלא עניין הבא מלמעלה, כך האמינו בני ישראל ביציאת מצרים, שהכל בא מלמעלה בהשגחה פרטית. וכמו בנגעים, כך יש בכל דבר כוונה מיוחדת לטובתם של ישראל. וכפי שראו במוחש בנגעי בתים, שעל ידי נתיצת הבית, מצאו מטמוניות (אוצרות) של זהב, שהכנענים הטמינו. עלינו איפוא, להאמין בכך, שהכל בהשגחה פרטית ולטובתם של ישראל!            (תורת מנחם יט, שנת תשי”ז חלק שני, שיחת ש”פ טהרה, עמ’ 240)

משיח נמצא בעולם בזמן ומקום הגלות

משיח נמצא בעולם בזמן ומקום הגלות, ובמצב של גלות, שסובל תחלואי הגלות [כהמשך הגמרא “אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש”, “אם משיח מאותן שחיין עכשיו”* ודאי היינו רבינו הקדוש, דסובל תחלואים וחסיד גמור הוה”] ומצפה בקוצר רוח ובכליון עינים להתגלות (מההעלם בזמן ומצב הגלות), דמלך המשיח גואל את ישראל בגאולה האמיתית והשלימה שאין אחרי’ גלות, כפסק–דין הרמב”ם “יעמוד מלך מבית דוד וכו’”.

*) וע”פ פס”ד הרמב”ם (הל’ מלכים ספי”א) “ואם יעמוד מלך מבית דוד כו’” - היינו שהוא כבר מלך.

(שיחת ש”פ תזריע-מצורע ה’תנש”א)