התכללות הגבורות בחסד דאברהם

התכללות הגבורות בחסד דאברהם

כ”ק אדמו”ר הזקן: ידוע בענין שרש אברהם ויצחק, שבחינת ‘אהבה דאברהם’ כלולה גם מ’יראה ופחד דיצחק’, וכמו כן להיפך: ‘יראה דיצחק’ כלולה גם מ’אהבה דאברהם’. ואם כן מהו ההבדל בין אברהם ליצחק? אלא שבאברהם האהבה בגילוי והיראה בהעלם, בעוד שביצחק, הוא להיפך: שהיראה בגילוי והאהבה בהעלם. זהו ענין “עקידת יצחק” – שבחינת ‘גבורות יצחק’ – נכללת ב’חסד דאברהם’.

(מאמרי אדמו”ר הזקן תקס”ט, עמ’ קיא) 

התגברות החסדים

כ”ק אדמו”ר האמצעי: על ידי התכללות שמאל בימין, יש לימין כח גדול כלול משניהם ויתחזק בחיזוק שאין בו הפסק לעולם. וזהו הטעם לכך שיותר אנו מוצאים התכללות שמאל בימין, יותר מאשר ימין בשמאל. שכן כאשר הגבורות מתכללים בחסדים אזי נעשים החסדים בהתגברות ביותר, כנאמר “כי גבר עלינו חסדו”. זהו טעם עקידת יצחק – שהגבורות יתכללו בחסדים. 

(אמרי בינה מו, ג)

צפונה לפני הוי’

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: על אברהם אבינו נאמר “הלוך ונסוע הנגבה” – בחינת דרום, ואילו יצחק אבינו הוא קו השמאל (גבורה) – בחינת צפון. ובזה יובן מה שמובא בתנא דבי אליהו ובמדרש רבה פרשת ויקרא (ספ”ב) “כשקורין ‘צפונה לפני הוי” זוכר הקב”ה עקידת יצחק” – שכן צפונה הוא קו השמאל, שזו בחינת יצחק.

(אור התורה א’כא)

כאילו עקדתם עצמכם לפני

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: “אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? אמר הקב”ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני” (ראש השנה טז, א)

והנה בעקידה נאמר: “ויעקוד את יצחק בנו ממעל לעצים”, והפירוש על פי פנימיות הענינים: עצים – נקראים עץ החיים ועץ הדעת. עץ החיים הוא בחינת חכמה, אולם ‘ממעל לעצים’ הוא מבחינת “אין” שהיא למעלה מחכמה דאצילות. לאמור, שע”י מסירות הנפש זכה יצחק לבחינת “אין”, וכך ע”י תשובה מעומקא דליבא, זוכה להגיע לבחינת “אין” שלמעלה – שהיא שרש ומקור הנשמה. שכן התקיעה בשופר מבטאת את עומק התשובה, שעל ידי זה מגיעים לבחינת “אין”, כפי שהגיע יצחק ע”י מסירות נפשו.

(תורת שמואל תרל”ג ח”ב עמ’ תקא)

מעשה שהיה אצל אדמו”ר הזקן

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: מעשה שהיה אצל אדמו”ר הזקן, באחד שנקרא ר’ אפרים, והיה דר בכפר וסרח וחטא והוליד כמה ממזרים רחמנא ליצלן. בסופו של דבר הביאוהו לאדמו”ר הזקן, וכשנכנס הניח רבינו את ראשו על זרועו, ואחר כך הגביה את ראשו הקדוש ואמר לו: “אמרו עליו על ר’ אלעזר בן דורדיא שלא הניח עבירה שלא עבר עליה”, והמשיך לצטט את כל לשון הגמרא – עד המילם “געה בבכיה עד שיצאה נשמתו”. ואז אמר לו רבינו הזקן: “לך לשלום”! וכשבא האיש לביתו, הלך ליער ושכב על הארץ וצעק בקול מר ובדמעות שליש עד שנתעלף, ומתו כל הממזרים. וכשאמרו לו שכבר מתו, עמד והלך לו, וקיים אחר כך תורה ומצוות כדבעי. ואפשר שהיה כאן ענין של כלות הנפש אלא שחזרה אליו, וכענין עקידת יצחק שפרחה נשמתו ושבה אליו.

(סה”מ תרנ”ב עמ’ עב)

הבעש”ט מקרב את ר’ דוד

 כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: פעם ישב הבעש”ט עם תלמידיו הקדושים בהתוועדות, ולפתע נכנס יהודי כפרי פשוט בשם ר’ דוד, והבעש”ט שמח לקראתו שמחה רבה והושיבו לידו וקרבו. אחר-כך סיפר: ר’ דוד זה חשקה נפשו באתרוג מהודר לעצמו ולא רצה להשתתף באתרוג היחיד שהיה נרכש ע”י כל הציבור שבעיירתו. ונסע שנה תמימה בדרכים לעבוד ולהשיג כסף, ולרכוש את האתרוג המיוחל. ולאחר שטרח כל כך בקניית האתרוג ושמירתו, הגיע לביתו. כשראתה אשתו את האתרוג, כעסה ביותר על שעזבה כך עבור אתרוג ולא עבור פרנסתם. ופסלה את האתרוג באמרה, שאם כל בני העיר והרב בתוכם מסתפקים באתרוג של ציבור אזי מי הוא שלא מתאים לו להיות ככולם. וקיבל ר’ דוד את הדברים בפשטות ולא כעס כלל. מיד מיהר למשכן חפץ שנותר בביתו על מנת לקבל הלואה להשתתף באתרוג של הציבור. ואמר הבעש”ט: “מאז עקידת יצחק לא היה ניסיון כזה בענין של מידה טובה”!

(מובא במקדש מלך)

העניק את הכח

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: מדוע מייחסים את ניסיון העקידה לאברהם ולא ליצחק, שהרי הוא זה שנעקד על גבי המזבח? אלא שעיקר הניסיון לא היה בפעולה של עקידת יצחק כשלעצמה כי לגבי המדריגה של עבודת האבות שהן הן מרכבה, אין זה נחשב לניסיון. אלא עיקר הניסיון הוא – שאברהם לא הרהר אחר מידותיו של הקב”ה. ולכן מתייחס נסיון זה לאברהם דוקא, שבמשך זמן היתה עבודתו על פי טעם ודעת, ואף על פי כן – לא הרהר אחר מדותיו, ואפילו לא נתעוררה בשכלו השאלה שזהו ענין של שינוי רצון, שהרי על פי שכל אין מקום לתרץ איך יכולים להיות ב’ הענינים (כי ביצחק יקרא לך זרע, וקח נא את בנך גו’ והעלהו לעולה) יחדיו.

(תורת מנחם ח”ג עמ’ 34)

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!