בראיון מיוחד ל’בית משיח’ מספר הגאון החסיד הרב שמואל פסח בוגומילסקי, שביבים משליח

בראיון מיוחד ל’בית משיח’ מספר הגאון החסיד הרב שמואל פסח בוגומילסקי, שביבים משליחויותיו בחודשי הקיץ, במסגרת ‘מרכז שליחות’, ובעיקר – על השנה התשיעית, בה הקיף קרוב לשלושים מדינות במסע עולמי להבאת דבר הרבי לקהילות יהודיות

מאת: משה שלמה

בשעה שאחרים יוצאים לבלות וליהנות בחופשת הקיץ, הם, תלמידי התמימים היוצאים על ידי ‘מרכז שליחות’, ייצאו לכבוש, לצעוק ולהריע בשם ה’ - למצוא את היהודי האחד שעוד לא הספיק להניח תפילין, גם כאלה שלא הניחו תפילין מימיהם; הם יוצאים לחפש אחר היהודי הנודד, שבורח מה’ ומתורתו, אבל הם מוצאים אותו גם בפינות הרחוקות, בערים הקטנות או הגדולות שבהן אין קהילות יהודיות מסודרות - מקרבים אותו ומכריזים באוזניו שה’ הוא האלוקים, ותורתו היא תורת אמת.

כולם משכימים והם משכימים. כולם משכימים לנופש הקיץ, והם משכימים ל’מרכז שליחות’. וכפי שתיארו זאת עיתוני ‘הארץ’ ‘הצופה’ ‘שערים’ ו’חרות’ - “סיור זה הוא מפעל קייצי של הישיבה הנועד להביא את דבר הרבי לקהילות היהודיות ברחבי העולם. בכל ארץ נפגש הבחור הנציג עם נציגי הקהילה היהודית המקומית, מבקר בבתי הכנסת ופועל לקידום ולחיזוק היהדות במקום”.

אולי לא שמעתם ולא הכרתם את אהרן לייב, בעל–עסק מהפיליפינים; נח דוב מאיי הקריביים, שלמה אריה הסוחר מארגנטינה, וישראל בער מדרום ברזיל. אבל דעו לכם, שלהם ולעוד רבים ישנו דבר אחד משותף: כולם השאירו את כל מה שהיה להם מאחור ולאט לאט התחילו להתקרב ליהדות ואף בנו משפחה חסידית לתפארת, וכולם מקושרים כולם בלב ונפש לתורת החסידות ולדרכיה.

איך הם הגיעו לכך? כל אחד מהם הוא סיפור מרתק ומיוחד, אך המכנה המשותף של כולם - הוא פעילותם של תלמידי התמימים במשך חודשי הקיץ בערי השדה.

אחד מראשוני הבחורים שהיה יוצא מדי קיץ בשליחות ה’מרכז’ - הוא הרב שמואל פסח בוגומילסקי, אחד מני רבים שזכה לבצע שליחות זו שנה אחר שנה במשך תשע שנים רצופות, החל משנת תשט”ו. באותה שנה הוא היה בחור צעיר, כבן שש–עשרה שנים בלבד, ומאז, ועד שנת תשכ”ג זכה לצאת בשליחות המלך למקומות מרוחקים שבהם לא היה עדיין שליח או בית חב”ד, ובתוך ימים בודדים הצליח לגעת בלבבותיהם ובנשמותיהם של יהודי המקום.

“הערים והאזורים שבהם ביקרנו”, מספר לנו הרב בוגומילסקי, “היו נמוכים וירודים ביותר מבחינה רוחנית, ולעיתים אף במצב הגשמי. מלבד ההתבוללות שנוצרה במקומות אלו, הרפורמים שלטו ברוב האזורים הללו, והמון העם שלא ידע יותר מידי יהדות, נטה ללכת בדרכיהם של אותם אנשים שחלקם אפילו לא היו שומרי שבת, אך זה לא מנע מהם מלהתוות את הדרך לבני הקהילה”.

ברשימת המטרות שכתב אז הרב בוגומילסקי כתוב: “לקשר קהילות ויהודים לאילנא דחיי - כ”ק אדמו”ר שליט”א”. באותה רשימה הוא מוסיף: “בבארבאדאס היה אז בערך י”ב משפחות, וכמדומה שחמישים אחוז מזה זכו להיות ביחידות”.

בעיניו של הרב בוגומילסקי נדלק זיק כשהוא נזכר בפעילותו הענפה בשנים ההן: “קרה פעם שהיינו בעיירה סמוכה למדינת וושינגטון והלכנו להיפגש עם רב המקום. בדרך, בחיפוש אחר ביתו, נתקלנו באדם שהכיר את הרב והוא אמר לנו שישמח להביא אותנו אל ביתו. במשך ההליכה יצא לנו לדבר מעט, והתברר שאותו אחד אינו אלא הכומר בכנסיה המקומית. הלה סיפר לנו שבינו לבין ‘הרב’ נוצר קשר מיוחד עקב ‘עבודתם המשותפת’, כביכול, ‘לקדש שם שמים’. הוא הוסיף כי “פעם בשנה אנחנו מחליפים זה את זה; הרב בא לנאום בכנסייה ואני בא לבית הכנסת לנאום בפני חברי הקהילה היהודית”, כלשונו. וכהנה רבות המקרים המזעזעים בהם נתקלנו.

“סיטואציה אחרת הייתה כאשר נכנסנו לבית כנסת מסויים במהלך הסיור שלנו, וכשהגיע שעת קריאת התורה נדהמנו לראות שהתורה שמתוכה קראו, נכתבה באנגלית.

“פעמים רבות נתקלנו בקהילות שכל בני הקהילה היו מגיעים לבית הכנסת לתפילת שחרית של שבת, אך היו מסתפקים בכמה פיוטים ומזמורים באנגלית בליווי כלי נגינה וכדומה. כמו כן נתקלנו בקהילות שהחליטו לקרוא רק לשלושה גברים בקריאת התורה של שחרית”.

בפיו של הרב בוגומילסקי עוד סיפורים ודוגמאות רבות על הבורות המדהימה ששררה באותן השנים בקרב קהילות ברחבי ארצות הברית, שם לא ידעו כמעט דבר על יהדותם.

ביומנו האישי כותב הרב בוגומילסקי נקודות ציון שונות על מסעות השליחות שערך: “זה גופא שיהודי נמצא בפינה הנידחת או באי ורואה שיש רבי הגר בניו–יורק שדואג עבורו ושולח שליח מיוחד וכו’, זה מעורר אותו וכו’.

“הדרך להילחם במלחמות נגד ‘מעגלי הפינות’ היה דרך החיות והלהט החסידי שאיתם היינו באים. רוב הרבנים והיהודים דאז, היו מיוצאי מזרח אירופה, פליטים שברחו משם בימי מלחמת עולם השנייה או לאחריה. הם היו יהודים שבער בהם עדיין הניצוץ היהודי ואף פעם בהם רגש אמיתי לעניני יהדות. אלא שעברה תקופה ממושכת, וכשלא היה מי שיבוא לחזק אותם בעבודתם, הם היו מתייאשים ומתחילים להקל על ימין ועל שמאל. עם בואנו הבאנו עמנו את הידיעה שיש מי שרוצה לחזק אותם ותומך בעבודתם - וזה הרים להם את המוראל וחיזק אותם בעבודתם בקהילות השונות. פעמים רבות הצלחנו לראות זאת במוחש, כאשר לפעמים התחננו בפנינו להישאר בקהילותיהם יותר מהמתוכנן.

“באחת השנים יצאתי עם החברותא שלי למקום נידח במיוחד ושהינו בו תקופה מסוימת. וכשהגיע הזמן להמשיך, הורה הרבי לחברותא שלי להתקדם הלאה במסלול המתוכנן בעוד שלי הורה להישאר באותו המקום. מתברר שאותה קהילה התלוננה בפני הרבי שהוא שולח שליחים לקרב אותם ליהדות, וילדיהם לומדים על מושגי היהדות השונים, אבל אחרי זה אין מי שימשיך וילמד אותם הלאה.

עד כמה מידת השפעתכם הייתה גדולה?

“באותן שנים הסתובבנו בערים ובעיירות, שלפעמים היו ביניהם מרחקים עצומים. מדובר במקומות נידחים ממש, והבאנו עמנו אור גדול. מאותן שליחויות שלנו קמה כמות מכובדת של שלוחים ורבנים הנמנים כיום על לגיונו של מלך.

כמה כבר אפשר להספיק בביקור קצר בן ימים אחדים?

“נכון שלכאורה כמה כבר אפשר להספיק בימים בודדים, אבל האמת היא שזה לא נגמר שם; תמיד היה לזה המשך לאחר השליחות, כאשר שבנו ל–770 אך נשארנו בקשר הדוק עם הרבנים וראשי הקהילות שבהם ביקרנו. הרבנים היו פונים אליי בענייני הלכה, אחרים בענייני חיזוק וכדומה, אבל העיקר שנהייתי לחוט המקשר ביניהם לרבי. ואכן, שליחות זו הצליחה להוביל רבים לתורה, לרבי ולחסידות.

“במשך שהותי שם הייתי גם מנסה להרגיש מי היה שייך להיכנס ללמוד בישיבה, וכשהייתי מזהה נער מתאים, הייתי משדל את ההורים לעשות כך. פעמים רבות אכן הצלחתי בכך. כאן היה מגיע השלב השני - קשה לא פחות: לשכנע את ראש הישיבה לקבל את הבחור לספסלי הישיבה על אף חוסר ידיעתו אפילו במושגים בסיסיים. לפעמים גם הייתי צריך לטפל בגיוס כספים על מנת לשלם את הוצאות שכר הלימוד של התלמיד”.

הרבי מעורה בנעשה בכל מדינה

כל מסלול כזה היה דורש הכנות מדוקדקות ותכנונים עשויים היטב, כדי לנצל את הזמן ולעבור ממקום למקום ברמת היעילות. בהכנות אלו היה הרבי עצמו מעורב ומעורה, אבל השיא היה בשנת תשכ”ג.

בשנים ההן, תמחור כרטיסי הטיסה היה בדומה לכרטיס רכבת. כאשר רוכשים כרטיס רכבת מעיר מסויימת לעיר מרוחקת אחרת, אפשר לרדת בכל תחנות הביניים ואחר–כך לעלות על הרכבת להמשך הנסיעה ללא תשלום. כך בדיוק היה בשנים ההן גם בטיסות!

כאשר נודע לרב בוגומילסקי על שיטת התימחור, עלה ברעיונו לעשות מסע עולמי בשליחות הרבי, ולהגיע לקהילות נידחות בכל רחבי תבל, במחיר של כרטיס אחד… הוא בדק את העניין אצל סוכן טיסות, והתברר לו שנסיעה שתקיף כשלושים ערים ברחבי הגלובוס, תעלה פחות מטיסת פנים בארצות הברית…

לאור הנתונים הללו, כתב לרב חדקוב את ההצעה המהפכנית, וכתב בנקודות מדוע כדאי לקבל את התוכנית:
א. קהילות חדשות שלא בקרו מעולם.
ב. קהלות קטנות ונידחות - הרי הצימאון שם ביותר. ג. לדעתי, אין לחשוב מספר היהודים הדרים שם, רק מספר כמה יכולים לבקר, ומובן שבקהילה קטנה יכולים לבקר יותר, וכמעט כולה. ד. ניסיון - של שמונה שנה בשליחות המל”ח, שיש לי תלהי”ת. ה. ההוצאה - הכרטיס בזול מנסיעה למיד–וועסט. ו. הזמן - פי שלש מנסיעה בארה”ב. ז. שליחות המתאים לשנת הק”ן.

הרב חדקוב הכניס את תוכנית הנסיעה לרבי, ותשובת הרבי הועתקה בכתב ידו של המזכיר: “שייך להמל”ח. כמובן לא לנסוע להמדינות - מקומות ששם מלחמה עתה, וכן לא לאהקת”ו - כי–אם באם יהיה בדרך הילוכו בלאו הכי שאז ענין גם להתעכב - לא על חשבון שאר המדינות”.

לאור תשובת הרבי, תכנן הרב בוגומילסקי את המסלול מחדש, והוציא את המדינות בהם שורר מצב מלחמה. לאחר שהדפיס את הרשימה, תחב אותה לכיס חולצתו, והלך ל–770 לתפילת מנחה. בהגיעו ל–770 הופתע לשמוע מהרב חדקוב כי עליו להכנס ליחידות מיד לאחר תפילת מנחה.

“כשנכנסתי לחדרו הקדוש, שאל אותי הרבי אם רשימת המדינות נמצאת אצלי. הוצאתי את הרשימה מכיסי, והגשתי לרבי. לאחר שעיין ברשימה, סימן הרבי קווים ליד כמה מהמדינות, והורה לי לא ללכת למקומות המסומנים - חלקם בגלל המתיחות שהייתה שם, חלקם בגלל שלא היו בקשרים טובים עם ארצות הברית, ואם ישמעו בארצות הברית שנתין שלהם ביקר במדינות אלו, הדבר יכעיס אותם, וחלק מסיבות אחרות. כך הסיר הרבי מהרשימה את מילאנו, ווינה, בנגקוק, סייגון שבווייטנאם, טייוואן ודרום קוריאה.

“עוד הוראה מעניינת שקיבלתי באותה יחידות הייתה, שלפי התכנון הייתי אמור לסיים את המסע בהונולולו, ובכך לעבור את קו התאריך. והרבי הורה לי ש’מכיוון שהינך שליח’ - אין לעבור את קו התאריך, ש’לא לבלבל את סדר הבריאה בנוגע ליום השבת’. יחד עם זאת, הוסיף הרבי, שאת השינוי אעשה רק באם לא ייקר את הנסיעה ביותר ממאה דולר.

“לאחר היחידות הלכתי לרה”ח ר’ שמואל מלמד, שהיה אז סוכן נסיעות, ואמר שיוכל לסדר את השינוי בכרטיס בפחות ממאה דולר תוספת. כאשר כתבתי על כך לרבי, וציינתי את המסלול החדש - הוסיף הרבי הוראה: “ויחקור גם שם בנוגע לכת”י ס’ יקרי המציאות וכו’”.

“אחר–כך הכנסתי לרב חדקוב את רשימת המדינות המתוקנת, ממנה הוסרו כל המדינות שהרבי סימן, וכל מדינת הונולולו. כעבור זמן קצר הודיע לי הרב חדקוב כי הכניס את הרשימה לרבי, והרבי הורה: בנוגע להודו - לברר באם אין נוהגין בזריקות רפואיות מיוחדות קודם הביקור שם. בנוגע לבורמה ואינדונזיה - הוסיף הרבי: רק באם שקט שם.

“לפועל, לאחר שביררתי ששקט שם - נסעתי גם למדינות אלו”.

הנציג של שפייזמן הפתיע בשדה התעופה

הכרת הטוב של הקהילות היהודיות שהיו ללא רוח, והשמחה האמיתית שהביקורים שהביאו עמם השלוחים, היו חזקים. כך למשל כתבו ראשי הקהילה היהודית באפגניסטן במכתב ששגרו לרבי: “אנחנו אסירי תודה למעלת כבוד תורתו על השליחים הנאמנים שמעלת כבודו שולח בכל העולם ובפרט במדינתינו הרחוקה, להדריך ולהנהיג את כל היהודים ולהרביץ תורה בישראל. הנה אנחנו שולחים ברכותינו הלבבית למעכת”ו.. יהי רצון שה’ יתברך יתן לכם בריאות ואורך ימים ושנים שתוסיפו השתדלותכם להנהיג את כל יהודי העולם שבישראל וגולה בדרך התורה הקדושה”.

כפי שסיפר הרב בוגומילסקי, הקשר שלו לא ניתק לאחר שעזב את המקום, אלא עוד נמשך זמן רב לאחר מכן באמצעות מכתבים. “היו פעמים שהטיסו אותי מארה”ב אליהם לצורך שמחות ולהבדיל גם ללוויות. לאחת הקהילות היהודיות אף הייתי שולח בקביעות בשר כשר. אחרי תקופה ארוכה, ביקשו ראשי הקהילה להפסיק עם המשלוחים עקב בעיות עם התקציב. כששאלתי את הרבי מה עליי לעשות, ענה לי כ”ק אד”ש: ישלח להם מתנה (רשמית משלו ויקבל מקרן המצוות של המחנה ישראל). כלומר, הרבי רצה שיחשבו שזה ממני, בעוד המימון יגיע מ’מחנה ישראל’.

“בשנת תשל”ח התקשר אליי יהודי בשם דוד הלפרין. מתברר שנפגשנו בביקורי בספרד. הלה החליט שהוא רוצה לתת תרומה בסך חמשת אלפים דולר למוסדות חב”ד, סכום נכבד בהחלט. כששאלתי את הרבי לאן להפנות את הכסף ענה לי: למוסדות חב”ד בצפת עיה”ק. בפועל, הסכום הסופי עלה לסך של עשרים וחמש אלף דולר”.

אחד הסיפורים היותר מרתקים שמספר הרב בוגומילסקי מהמסעות ההם, הוא על יהודי בשם שפייזמן. “זה היה כשהגענו - אני והחברותא שלי למסע - לברבדוס. באותו מקום לא היה לנו שום איש קשר שנוכל להתחיל לעבוד איתו, ואפילו לא שם אחד של יהודי שגר שם. בעומדנו בשדה תעופה ניגש אלינו אדם ושאל אותנו האם אנחנו מחסידי ליובאוויטש? הופתענו אך ענינו בחיוב. אותו אחד המשיך לספר שבעל הבית שלו - שפייזמן - ביקש שיאסוף אותנו ויביא אותנו אל ביתו. שמחנו על כך שמיד כשנחתנו, כבר אנחנו מתכוננים להיפגש עם היהודי המקומי הראשון. כשנפגשנו עימו, הופתענו לראות שמדובר ביהודי שלא נראה כלל כשומר תורה ומצוות, אך מדבר אידיש חלק. הלה התחיל לספר לנו את מצבו. ‘קראתי בעיתון שאתם באים הנה לחזק את היהדות, ומאד התפעלתי’. האמת היא שאינני שומר תורה ומצוות, אבל כמו שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, אנא, בקשו מהרבי שיתפלל עבורי ויצילני מרדת באר שחת. אותו יום היה יום תשעה באב והלכנו עמו לבית הכנסת להתפלל. באמירת הקינות התרגש שפייזמן מאד. לאחר התפילה ישבנו שוב לשוחח והוא סיפר לנו את קורות חייו. הוא היה גר בעיר לובלין עד שנת תרצ”ו, אולם כשמצב היהודים התדרדר והתחיל להיות סכנת נפשות, ברח הוא יחד עם משפחתו לאי ברבדוס. לאחר זמן מה שלח לו אביו את השו”ע של אדמו”ר הזקן וכתב לו שאם הוא רוצה להישאר יהודי חרדי, עליו ללמוד מהספר הזה. הלה סיים, שהוא אכן יודע ללמוד אבל אין לו כוח לעשות זאת בפועל.

“במשך כל שהותנו שם, התוועדנו הרבה אתו וניסינו ככל יכולתנו לחזקו. לקראת תום השליחות אף הפצרנו בו שהוא חייב לבוא לבקר את הרבי. ואכן בחג הפסח הוא בא ל–770 והרבי אף הורה לכבד אותו בעליית לוי. מאז הביקור נהפך שפייזמן למנהיג הקהילה ועשה רבות לפרסם ולקדש שם שמים ברבים. זהו שליח עושה שליח”.

סיפור נוסף נמצא באמתחתו של הרב בוגומילסקי על מידת השפעתו על יהודי בקייפ–טאון שבדרום אפריקה. כשהיה שם, בליל שבת ביקשו ממנו לנאום בבית הכנסת המקומי בפני ארבע מאות איש. ר’ שמואל נאם בטוב טעם על השליחות שיש לכל אחד ואחד בעולם בעצם היותו יהודי, בן לאברהם יצחק ויעקב. “למחרת, בצאת השבת, ניגש אליי אחד מראשי הקהילה, מספר ר’ שמואל פסח, ומתחיל לספר לי בהתלהבות: ‘אין לך מושג מה פעלת עם הנאום הלוהט שלך!’ והלה המשיך לספר שישנו יהודי בעיר, שבזמן האחרון התחיל להתקרב לנצרות רח”ל, ובשבוע הקרוב הוא אמור לסיים את התהליך ולהתנצר ח”ו. ומכיוון שזוהי השבת האחרונה שלו בתור יהודי, הוא שיכנע אותו לבוא להתפלל בבית הכנסת. ‘לאחר הנאום שלך, אותו יהודי הגיע אליי והודיע לי שהוא חוזר בו; ולא רק שהוא לא הולך להתנצר, אלא הוא גם יתחיל לחפש מהי שליחותו בעולם כיהודי”.

“במשך השליחות, מפאת קוצר הזמן, היינו חייבים להזדרז כדי להספיק ולהגיע לכל יהודי, ולכן ניסינו לנצל כל הזדמנות שתבוא. כך למשל היה לנו מקרה עם עצירת ביניים לשש שעות באי בשם אנטיגו. החלטנו לנצל זאת. אחרי חיפוש ארוך אחר יהודים וללא הצלחה, שמענו שיש בסיס צבאי אמריקאי וייתכן שיש שם יהודים. אני וחברי לשליחות הזדרזנו ללכת לכיוון הבסיס. לאחר חיפושים ארוכים איתרנו יהודי בשם פישלר הגר שם יחד עם משפחתו. התוועדנו עימם ודיברנו איתו בנוגע להנחת תפילין בימי חול ועם אשתו דיברנו על הדלקת נרות שבת. שניהם התלהבו מאד מהרעיון, והבעל אף הוציא את הזוג תפילין שהיו לו והניח אותם בפעם הראשונה לאחר שנים רבות. אשתו אף הבטיחה להתחיל להקפיד באופן קבוע על הדלקת נרות של שבת”.

כך נוצלו גם הזמנים הקצרים, ‘בין לבין’, כדי להגיע לכמה שיותר יהודים ולעורר בהם את הא פינטאלע איד החבוי בהם.

מאורע גדול באי קטן

ברבות השנים יצא לאור ספר הנקרא ‘ספר השליחות’ שנועד לתעד את השליחויות של הבחורים במשך חודשי זמן הקיץ. להלן מובא קטע מתוך הספר בו מסופר סיפור משליחות באי ברבדוס. גיבור הסיפור הוא לא פחות מאשר ר’ שמואל פסח בוגומילסקי:

“פעילות שליחותית מיוחדת זו, שבסיסה המרכזי הוא בישיבת תומכי תמימים המרכזית בניו יורק, הלכה והתפתחה משנה לשנה. תוצאותיה: בטווח הקצר - קשירת קשרים חזקים ואמיצים עם יהודי המקומות שבהם נערכו הביקורים, וזרעים חיים וטהורים של אידשקייט שניטעו בקרב יהודי המקומות שבאו עימם במגע. לגבי ההשפעה לטווח הארוך - רבים–רבים מי ישערם!

פטור בלא כלום אי אפשר - ונציין דוגמא אחת לפחות: בקיץ תשכ”א זכה אחד השלוחים (ר’ שמואל פסח) לצאת לאי ברבדוס, שם פעל לשכנע רבים להיכנס לבריתו של אברהם אבינו. יחד עימו הביא את הרב זלמן שמעון דווארקין כדי לדון בשאלות ההלכתיות שיווצרו. הרבי אף שלח עמו את ספר התורה האישי שלו.

במשך שהותם שם קיימו ברית לשמונה עשר יהודים, כשהקטן ביניהם בן שלשה חודשים והגדול בן עשרים ושלש שנים. אחד מהם גר כיום בקראון הייטס. כ”ק אד”ש התבטא אז שזו הייתה הצלחה למעלה מדרך הטבע!

בעקבות ברית המילה הזו שהתקיימה מספר ימים לפני כ”ף מנחם–אב, כ”ק אד”ש אמר בהתוועדות של כ”ף מנחם אב כמה שיחות בנוגע לברית מילה.

בהמשך למאורע מיוחד זה, שיגר אחד מראשי הקהילה מברק לרבי בו הוא כתב: היום גלותם חרפת בארבדאס. הרבי השיב לו במכתב כללי–פרטי, ולקראת החתימה הוסיף בזה הלשון: בכבוד ובברכה, ופ”ש [פרישת שלום] כל אנ”ש שליט”א.

בשמחת תורה הבא, תשכ”ב, בעת הכרזת ‘אתה הראת’ לפני הפסוק ‘יהי כבוד’, פנה הרבי אל הרב בוגומילסקי, ואמר: “תכריז, שפסוק זה אני אומר לזכות שמונה עשר ילדים שנימולו באי מרוחק”.

אלפים ורבבות

מאז השנים ההן, ועד עצם היום, יותר מיובל שנים, כמו הרב בוגומילסקי, יוצאים מדי שנה בשנה מאות בחורים צעירים בזוגות, אל ערים ועיירות קטנות ברחבי העולם, בשליחות קצרה בת חודשיים ימים, כדי לקרב מאות ואלפי יהודים לאביהם שבשמים, לתורת החסידות ולדרכיה, וכך לקשרם לנשיא הדור, כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א וכדי להכין את העולם כולו לקבלת פני משיח.