יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

ביום עשרה בטבת התחילו ענייני הגלות, אך כפי שמגלה הרבי מה”מ - דווקא ביום זה טמונה ההתחלה והתוקף של כל ענייני הגאולה. עובדה זו באה לידי ביטוי בכך שמתחילים בו שלשים הימים שלפני יו”ד שבט - התחלת נשיאותו של מלך המשיח

בערב שבת קודש אנו מציינים את צום עשרה בטבת, אשר מתייחד בהיותו יום התענית היחיד אשר חל בערב שבת, ויתירה מזו, כפי שמביא כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א את דברי אחד הראשונים, הוא דומה לעשירי בתשרי, יום הכיפורים, בכך שאילו היה חל בשבת היו צמים גם בו,  בהתאם לפסוק “בעצם היום הזה סמך מלך בבל על ירושלים”, הדומה לפסוק “בעצם היום הזה” שנאמר על יום הכיפורים.

במה “זכה” עשירה בטבת ב’יחוס’ כזה? במה נשתנה משאר התעניות? גם על כך מבאר הרבי, כי העובדה שבו התחיל המצור על ירושלים, זה שבהמשך אליו הגיעו החורבן והגלות, הרי הוא הופך להיות מעין ראש לתעניות. הוא כולל למעשה בתוכו את כל העניינים הבלתי רצויים, שבאו בהמשך אליו.

אולם הרבי, אינו מותיר לנו את תוקף הצער, החורבן והגלות, אלא מאיר לנו את המהות הפנימית של כל דבר באור פנימיות התורה, אורו של משיח. יום התענית, מעבר לסיבה ולעניינים הבלתי רצויים שגרמו וגורמים לו, הרי הוא בראש ובראשונה “עת רצון”. זה לא דרש נאה, אלא פסוק מפורש, אך כרגיל, דווקא הרבי הוא שמצביע על כך, והופך זאת ליסוד בכל שיחותיו הק’ והוראותיו הנוגעות לימי התענית.

הרבי, אינו רואה רק את העניינים המצערים בגללם נקבעה התענית, אלא בראש ובראשונה מביט, במבט של משיח, על מה שניתן וצריך ללמוד מכך, בכל מעשינו ועבודתינו, ובפרט בשליחות ובעבודה האחרונה והיחידה - קבלת פני משיח צדקנו.

כך אנו לומדים שהפסוק והעובדה ש”סמך מלך בבל על ירושלים”, מבטא ומסמל את החומה המקיפה ושומרת על עם ישראל כולו, חומה שעניינה לפעול אחדות ואהבת ישראל.  עניינו זה של עשרה בטבת הוא העניין האמיתי והעיקרי, שהרי העניין המצער עומד להתבטל “יהפכו לששון ולשמחה”, ואילו העניין החיובי נותר לעולם.

עלינו ללמוד מהסתכלות זו של הרבי, כיצד להתייחס למאורעות שונים המתרחשים בעולמנו, הפרטי והכללי. מה שעלינו לעשות הוא לראות בכל דבר, את הפנימיות, את האמת, הלא הם מלך המשיח והגאולה.

כאשר קוראים ‘חדשות’, רואים כיצד מנהיג המעצמה היחידה והגדולה בעולם, זו שהרבי מגדיר כ’מלכות של חסד’ משדר ונוהג במדיניות מסוכנת לעולם כולו, ולעם ישראל בפרט ח”ו. כאשר אנו רואים את הלחצים המופנים כלפי הממשלה בארה”ק, לוותר ולהיכנע בענייני שמירת שלימות הארץ, ובעיקר בהגנה על בטחון עם ישראל בארה”ק במיוחד, הרי קשה לראות את הגאולה.

אולם כמי שאמונים על דברי הרבי, ברור לנו כי בפנימיות מסתתר כאן תהליך אמיתי, תהליך של גאולה, גם אם איננו יכולים לראות זאת בהשקפה ראשונה. החלק החיובי שבדבר הוא אולי ההכרה כי אי אפשר לסמוך על אומות העולם, כי עם ישראל “בגויים לא יתחשב”, וכי אי אפשר גם להסתמך על “כחי ועוצם ידי”. אחד מסימני הדור האחרון של הגלות הוא “אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים”.

אין מדובר כאן חלילה ביאוש, אלא אדרבא - בהזדמנות. עלינו לצאת, לעורר, לחזק ולהתחזק בבשורת הגאולה, בנבואה הברורה. כך מגלים בכל דבר את החלק האמיתי והטוב שבו, כך מעודדים את עם ישראל, וכך מכינים את העם כולו, את העולם כולו, ואנחנו בתוכו לקבלת פני משיח.

כחלק מגילוי הגאולה שביום העשירי בטבת, הרבי מגלה ומעורר כי כעת מתחילים “שלשים יום קודם החג”, לקראת היום הגדול והקדוש יו”ד (וי”א) בשבט. אלו הם הימים בהם אנו מתעוררים מחדש בקבלת הנשיאות - מלכותו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א. היום שבו התחילו ענייני הגלות, הוא היום בו אנו מתחילים בהכנות ליום שבו החלה נשיאותו של נשיא הדור השביעי, משיח שבדורנו, אשר בהיותו הדור האחרון לגלות והראשון לגאולה - הוא הוא משיח צדקנו. כך הופכים את הגלות לגאולה, כך מקבלים על עצמנו את המלכות הנצחית, מלכותו של מלך המשיח מתוך ההכרזה:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!