לאחר הלווייתו, העלה על הכתב אחד מידידיו את געגועיו לר’ מענדל, ועל אהבתו הגדולה לניגון החסידי של האחים מסלוויטא:

חצי שנה מאז הותקף החסיד הרב מנחם מענדל מרדכי דייטש הי”ד במהלך שוד אלים ואכזרי כאשר שהה בתחנת הרכבת בעיר ז’יטומיר, השיב את נשמתו לבוראה והוא בן 64 שנים בלבד. במהלך האירוע הקשה, נפצע ר’ מענדל אנוש, ולאחר טיפול ראשוני הוטס לארץ הקודש, אך הרופאים לא הצליחו לסייע במצבו הרפואי. לאחר חודשים רבים בהם מאות ואלפים הפילו תחינה בפני ריבון העולמים לנס, נפטר.

בערב שביעי של פסח נטמן בהר הזיתים, כאשר בהלווייתו משתתפים מאות מידידיו ומכריו אשר ביכו את איש החסד, החן והנועם, שכיהן בשליחות הרבי בצרפת, והקים את “היכל אדמו”ר הזקן” בהאדיטש.

תחילת הדרך

הרב מענדל דייטש הי”ד, נולד בד’ שבט תשי”ג בירושלים, לאביו המקובל הרב יוסף אליהו דייטש, מנהל כולל ‘אנשי מעמד’, ולאמו מרת מרים בת למשפחת סגל החב”דית, מצאצאי אדמו”ר הזקן.

עם השנים התקרב אחיו הבכור, המשפיע החב”די הנודע הרב חיים שלום דייטש, ללימוד חסידות חב”ד. גם האם מרת מרים השרתה בבית אווירה חב”דית, ואף הייתה מדי פעם מעלה זכרונות מתקופת ילדותה, כאשר זכתה יחד עם בני משפחתה לראות את אדמו”ר הריי”צ בעת ביקורו בארץ הקודש. אווירה זו דחפה את ר’ מענדל - אז תלמיד ישיבת ‘עץ חיים’ - להצטרף לשיעורי תניא שנמסרו על ידי הרב יוסף סגל בפני קבוצת תלמידי ישיבה. ר’ מענדל נסחף לעולמה של ליובאוויטש, וכעבור זמן עבר ללמוד בישיבת ‘תומכי תמימים’ בכפר חב”ד, בה ספג רבות מהמשפיע הנודע הרב שלמה חיים קסלמן.

בהגיעו לפרק ‘האיש מקדש’, נשא את תבלחט”א רעייתו מרת שטערנא שרה שתחי’, בת הרב שלום מענדל קלמנסון ע”ה מאוברוויליע שבפרברי פריז. הרב קלמנסון ניהל במקום מגוריו את מוסדות “שניאור” בהם התחנכו רבים בדרך היהדות והחסידות. עם השנים הלכו המוסדות והתרחבו, והרב קלמנסון חש כי אין זה לפי כוחותיו. הוא ביקש אפוא להכניס מנהל צעיר במטרה להפיח רוח חדשה ורעננה. בכל פעם שהציע לרבי שמות של מנהלים פוטנציאליים, הרבי לא השיבו.

באותה תקופה נישאה בתו לר’ מענדל דייטש. זמן קצר לאחר חתונתם, ערך החתן החדש ליל סדר ציבורי עם ‘מקורבים’. סגנון הניהול והארגון של החתן הטרי - חרף מחסום השפה - מצא חן בעיני החותן. הוא הציע לרבי את חתנו ר’ מענדל כמנהל מוסדות החינוך, והפעם השיב הרבי בחיוב. הרב קלמנסון מסר את מושכות הניהול לידי חתנו, וזה החל מיד בהרחבת מוסדות “שניאור” ובהשגת תקציבים הולמים.

הרבי משבח הצלחתו של חסיד…

קרוב לחצי יובל שנים ניהל ר’ מענדל את המוסדות. בתקופה זו גדלו המוסדות והתפתחו עד שהיו לאימפריה של ממש. ר’ מענדל לא נח ולא שקט, ועמל כל העת לשפר ולהרחיב את המוסדות.

“לחמי ע”ה היו מעלות רבות שהביאוהו להצלחה כבירה בפיתוח המוסדות לנחת רוח הרבי”, מספר חתנו הרב שלום פרידלנד שי’. “הוא היה גדוש באנרגיה חיובית; תמיד היה פעיל וכל העת חשב רק קדימה, כיצד לפתח, איפה להוסיף, ובאלו דרכים להרחיב את המוסדות. את הכל ראה במשקפיים אופטימיים. מעולם לא ראה את הקשיים של המוסדות, אלא רק את הדרך כיצד לפתור אתגרים וכיצד להגיע להצלחות. חמי גם לא התפעל מסכומי כסף גדולים כקטנים, ומה שעמד לנגד עיניו, הייתה החשיבות בשגשוג המוסדות. הוא זכה לנשיאת חן מיוחדת, מה שסייע לו להצליח בכל מקום לאורך נקודות חייו השונות. בזכות כך הצליח ליצור קשר טוב עם אנשים רבים, ואף הצליח להביא תרומות גדולות למוסדות שניהל ובנה. לא בכדי הצליח להפוך מרכז חינוכי מצומצם יחסית, לאימפריה אדירה בה למדו אלפי תלמידים”.

הרבי ראה באור חיובי את התפתחות המוסדות באוברוויליע. באחד הימים פגשו הרב בנימין גורודצקי, בא כוח של הרבי באירופה, והוא סיפר לו, כי כאשר שטח בפני הרבי בעיות שונות עמן מתמודדים השלוחים בצרפת, התבטא הרבי, כי הרב דייטש הגיע לצרפת, ולמרות שהוא אינו יודע את השפה, הרי שהצליח בכל התחומים…

מספרים כי פעם נכנס ר’ מענדל ל’יחידות’, במהלכה שאלו הרבי כמה כסף אסף בזמן האחרון, וכשהשיב, הרבי רשם זאת לעצמו… מדובר היה בגיוס תקציבי עתק.

נסתרות דרכי ה’, ולאחר שנים רבות בהן ניהל את המוסדות ביד רמה, נאלץ לעזוב את צרפת ובשנת תש”ס עלה לארץ הקודש. כאן קבע את מושבו בשכונת ‘נוף העמק’ במגדל העמק, בה גר עד השנים האחרונות. גם בהיותו בארץ הקודש, לא נח על זרי הדפנה, והמשיך לפעול לחיזוק המוסדות, כשלצורך כך קיים נסיעות תכופות מסביב לעולם לצורך גיוס כספים וניהול המוסדות.

במגדל העמק חי למעלה מעשור. בני קהילת חב”ד במגדל העמק, מדגישים כי רוב חברי הקהילה הם צעירים יחסית ואילו הרב דייטש כחסיד בעל זקן מכסיף, עם חיוך גדול ובעל ידע חסידי רב, היווה מוקד משיכה ליהודים מכל החוגים, אשר בזכותו עלו על דרך החסידות. למרות שהשפע הכלכלי לא היה מנת חלקו בשנים אלו, ביתו היה גדוש באורחים מידי שבת בשבתו כפי שנהג בעת מגוריו בצרפת, כאשר ניהל אימפריית מוסדות. את אורחיו במגדל העמק קירב בדרכו אל החסידות, אל הרבי.

בכל מקום, בכל זמן ובכל מצב, ידע ר’ מענדל לפזר בחיוכו הרחב אמרות חסידיות וסיפורים חסידיים והיה למוקד משיכה עבור רבים שהתקרבו לחסידות.

המארח של האדיטש

כצאצא לאדמו”ר הזקן, פעל ר’ מענדל דייטש רבות לכבוד ציון אדמו”ר הזקן בהאדיטש. את נסיעותיו להאדיטש החל מיד עם נפילת הקומוניזם, בשנות הנ’ הראשונות. באותן שנים, ר’ מענדל ומספר חסידים בודדים הגיעו למקום וארגנו התוועדויות וכן עליה לציון ביום ההילולא, כ”ד בטבת.

כמו תמיד, ר’ מענדל לא דאג רק לעצמו, ובשנים הבאות דאג יחד עם אחיו הרב משה שמואל וחברים נוספים להקים בית ‘הכנסת אורחים’ ואת ‘היכל אדמו”ר הזקן’ סמוך ונראה ל’ציון’ אדמו”ר הזקן. הם בנו במקום בית כנסת וחדרי אירוח למען כלל הציבור.

וכך מתארת ידיעה שהופיעה ב’בית משיח’ לפני מספר שנים, את פועלו הגדול במקום: 

“ברוב עם נחוגה חנוכת הבית לבית הכנסת אורחים ומקוה טהרה סמוך לציונו של כ”ק אדמו”ר הזקן בהאדיטש ביום כ”ד טבת. המעמד המרשים היה חלק מהאירועים שליוו את הציון הק’ ביום ההילולא, בהשתתפות כאלף איש שהגיעו מארץ ישראל, מארה”ב, ממדינות חבר העמים ומהעולם כולו.

“התוועדות חנוכת הבית החלה בשעה שלוש אחר הצהרים במרכז שניאור. המארח הרב מענדל דייטש, סיפר למשתתפים כי המרכז החדש הוכשר להכיל את האורחים הרבים שמגיעים במשך חודשי השנה להאדיטש. לצדו נבנו מקווה, מטבח גדול, ואולם גדול ורחב ידיים להתוועדויות חסידיות. הרב דייטש סיפר עוד גם על התוכניות לעתיד, עם רכישת שטח של 20 דונם עליו יבנה מרכז הכנסת האורחים המפואר - בו יהיו חדרי הארחה, אולמות להתוועדויות והתכנסויות, מקווה גדול ועוד”.

למותר לציין כי במשך השנים מימש הרב דייטש את חלומו, ובמקום נמצא מרכז גדול, מפואר ורב–רושם המארח אלפי חסידים ואנשי מעשה במשך השנה.

בשנים הבאות עבר המקום תהפוכות רבות, אך ר’ מענדל לא הביט על תארים ותפקידים, ותמיד פעל בכל המרץ למען העולים להאדיטש, ולמען הקמת והתפתחות ‘היכל אדמו”ר הזקן’. במסגרת פעילותו ברוסיה עזר רבות וסייע במעש ובעצה לשלוחים ולקהילות היהודיות במדינות חבר העמים.

מספר חתנו הרב פרידלנד: “המטרה היא להפוך את האדיטש למקום נוח ומתאים לכל יהודי שמגיע לאוקראינה כדי להשתטח על קברי צדיקים, ובמקביל להוות מוקד משיכה רוחני לאלו המתקרבים לחב”ד. כאשר הללו מבקרים בהאדיטש, לומדים חסידות, מנגנים ניגוני חב”ד, זה מעורר אותם להתקרב לתורת חב”ד. זאת מלבד הסיבה הפשוטה, שחסידי חב”ד צריכים לכבד את ציונו של אדמו”ר הזקן, בתנאי גישה ואירוח הולמים. חמי פעל רבות במשך השנים כדי לדאוג למקומות לינה, ולהביא מזון מהודר וטעים לכל העולים להאדיטש - ובתנאים של אוקראינה, מדובר באתגר מורכב ביותר”.

ימים קשים

לקראת ח”י אלול תשע”ו, יום הולדתו של אדמו”ר הזקן, הגיע ר’ מענדל לאוקראינה עם רעייתו כדי לשהות בהאדיטש ביום סגולה זה וכדי לשמש כבעל תפילה בימים הנוראים. במוצאי שבת סליחות ריגש את הקהל כאשר עבר לפני התיבה לסליחות. בימי ראש השנה התפלל לפני התיבה ברגש רב ובמתיקות חסידית אופיינית. איש לא חשב שאלו הימים האחרונים שלו.

בעשרת ימי תשובה נסע להשתתף בבר מצוה של בן הרב טאלר, שליח הרבי בברדיצ’ב. לאחר החגיגה, נסע עם רעייתו לז’יטומיר, שם התארח אצל בן דודו הרב אברהם דייטש, מהשלוחים לז’יטומיר. בשעת לילה הלך אל תחנת הרכבת המקומית במטרה להטעין את כרטיס הטלפון שלו, אלא ששם התנפלו עליו ארבעה צעירים שהחלו להכותו באכזריות רבה. הם שדדו את אשר היה עמו ונמלטו מהמקום, בעוד הרב דייטש נותר במקום לבדו כשהוא ללא הכרה.

חלפו שעות עד אשר מצאוהו שרוע במצב אנוש. הוא הובהל למרכז רפואי מקומי, ולאחר טיפול ראשוני הוטס לארץ הקודש. הרופאים ניסו בכל דרך לייצב את מצבו, אך הפגיעה הייתה קשה מדי.

חצי שנה חלפה מאז הותקף, ובשבת חול המועד פסח השיב את נשמתו לבוראה. בערב שביעי של פסח נטמן בהר הזיתים כאשר מאות ידידים מלווים אותו בדרכו האחרונה.

ר’ מענדל הותיר אחריו את רעייתו גב’ שטערנא שרה. בניו ובנותיו: גב’ מנוחה פרידלנד - אוברוויליע צרפת. הרב שניאור זלמן דייטש - מינסק ביילרוס. גב’ חנה אפלבוים - מגדל העמק. ר’ ישראל דייטש - ירושלים. ר’ לוי יצחק דייטש - ירושלים. גב’ יהודית פראדקין - רחובות. ר’ יוסף אליהו דייטש - קריות. הת’ שלמה יהודה, הת’ שמואל, יוכבד, והת’ שלום דובער.

בימי ה”שבעה” הגיעו המונים לנחם את משפחתו. היו אלו יהודים מכל החוגים והעדות שהגיעו מכל קצווי הארץ, ובראשם אדמו”רים רבנים ואישי ציבור בכירים, שהוקסמו מאישיותו הנעימה של ר’ מענדל וקיבלו ממנו מלוא חופניים.

לאחר הלווייתו, העלה על הכתב אחד מידידיו את געגועיו לר’ מענדל, ועל אהבתו הגדולה לניגון החסידי של האחים מסלוויטא:

“הנני חוזר כעת מהלוויתו רבת התוגה של הרב החסיד ר’ מנחם מנדל דייטש הי”ד. איש יקר ומופלא, שנפטר לאחר תקופה ממושכת שבה היה ללא הכרה.

“ר’ מנחם מענדל אהב במיוחד את ניגון סלוויטא. ניגון מצמרר זה התחבר על ידי האחים הרבנים לבית שפירא (נכדי רבי פנחס מקוריץ), הידועים כבעלי הדפוס החסידי בסלאוויטא. מסופר כי שני האחים–הרבנים שפירא נתפסו ונאסרו בעקבות הלשנה שטנית כנגדם, בכך שהם מדפיסים ספרים תוך כדי שהם מתעלמים מהצנזור המקומי, ואף רצחו לשם כך את מי שהם חשדו בו שהוא מלשין עליהם. הייתה זו עלילת דם מהסוג הקלאסי והמוכר. גזר הדין שהושת עליהם, היה מלקות קשות, בייסורי מוות של ממש. תוך כדי שהם מוכים עד זוב דם, החלו האחים לשורר את הניגון הזה (ואולי הם אף חיברוהו באותה עת, תוך כדי ממש. כך לפחות על פי האגדה). מאז נקרא הניגון בשמו המוכר “ניגון סלוויטא”. המלודיה המצמיתה שלו כמו מספרת כל הצלפה וכאב בגופם הקדוש.

“כמאה וחמישים שנה לאחר מכן, בחודש תשרי תשע”ז, ר’ מנחם מנדל דייטש הי”ד, עמד בשעת לילה מאוחרת בתחנת רכבת בעירם של אותם אחים קדושים מהניגון ההוא (כידוע הם עברו לז’יטומיר לאחר הסיפור המחריד ההוא, לאחר שכמעט אך שם היה מותר ליהודים להדפיס ספרים). וכמאמר הפיוט, שלא אחד בלבד עומדים עלינו וכו’, מוכה ר’ מנחם מענדל עד מוות על ידי פורעים, רוצחים אוקראיניים מתועבים. כשאתמול - כחצי שנה לאחר מכן, נפח את נשמתו הטהורה והמזוככת ביסורים.

“כמה אירוני, טראגי ומדהים, שאיש שכזה שכה היה מחובר בעבותות לניגון ההוא, ובזכותו אף זכיתי להתוודע לניגון זה, הלך לעולמו בסיפור כה דומה לסיפור ההוא. ועל הדרך, שימש בעבור כולנו תזכורת מבעיתה נוספת, אודות הגורל היהודי וטיבו האלמותי, לצד טיבם האפל, האנטישמי והרצחני, של מיטב בניה של העולם המערבי.

“בקטע וידאו נראה ר’ מנחם מענדל מלמד אותנו את ניגון סלוויטא, עם כל הטעם והניואנסים השמורים אך לו. היה זה בהתוועדות כ”ד טבת תשע”ו, מספר חודשים קודם לאירוע הנורא שהביא לפטירתו, בהיכל שעל ציונו של רבינו האדה”ז בעל התניא, שר’ מנחם מנדל היה מצאצאיו, והיה מחובר לדמותו ולהגותו עמוקות (ואף היה מהפעילים המובילים והבולטים בהבאת האורחים לשם).

“תהי ההתעוררות שבניגון זה וההתעלות הנפלאה האצורה בה, לעילוי נשמתו הקדושה. לך נא ר’ מנחם מענדל ושא נא עמך עד כסא הכבוד, את הקריאה היהודית הנצחית; “לָמָּה יאמְרוּ הַגּויִם אַיֵּה אֱלהֵיהֶם. יִוָּדַע בַּגּויִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ: ואומֵר, כִּי דורֵשׁ דָּמִים אותָם זָכָר לא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים: ואומֵר, יָדִין בַּגּויִם מָלֵא גְוִיּות מָחַץ ראשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה. מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל כֵּן יָרִים ראשׁ”.