הרה”ח ר’ שלום פלדמן ע”ה סימל בדמותו חסיד מהדורות הקודמים שזכה לקבל ולשאוב מלוא ח

הרה”ח ר’ שלום פלדמן ע”ה סימל בדמותו חסיד מהדורות הקודמים שזכה לקבל ולשאוב מלוא חופניים מחסידי הדור הקודם ובכישוריו המופלגים ידע להעביר את המתיקות החסידית גם לדור הצעיר * לצד עבודתו בניהול דפוס ‘יד החמשה’ בכפר חב”ד במשך עשרות שנים, כיהן כמשפיע שיודע לסחוף אחריו את מושפעיו ושומעי לקחו, זאת לצד היותו חייל ‘פשוט’ — בעמדו מדי שבוע ברחובה של עיר במסגרת מבצע תפילין * הצצה לחיי חסיד, שזכה להיות מהתמימים הראשונים בארץ ישראל שנסעו להסתופף בצילו של הרבי וזכה לקירובים מיוחדים

צילום: מאיר אלפסיבצער רב התקבלה הידיעה על פטירתו של המשפיע הרה”ח ר’ שלום פלדמן ע”ה שהלך לעולמו ביום חמישי, והוא בן 81 שנים. הלווייתו יצאה מכפר חב”ד בהשתתפות רבים מתושבי כפר חב”ד שנהנו מנועם אמרותיו ומהתוועדויותיו שהיו ספוגות ברגש חסידי.

ר’ שלום נולד ברוסיה בשנת תרצ”ג, להוריו הרה”ח ר’ דוד ומרת בתיה פייסין. אמו הייתה בתו של החסיד הנודע ר’ ישראל נעוועלר (לוין). למרבה הצער, ארבעה חודשים בלבד לאחר לידתו, נפטר אביו ממחלה ואמו נותרה אלמנה עם תינוק יתום. כעבור זמן נישאה בשנית לבן דודה הרה”ח ר’ שמריהו פלדמן, ור’ שלום נשא את שם משפחת אביו החורג.

בימי מלחמת העולם השניה נמלטה משפחת פלדמן מאימי הכיבוש הנאצי. לאחר מסע תלאות הגיעו לסמרקנד, שם הצטרף ר’ שלום לסניף ישיבת ‘תומכי תמימים’ המחתרתית שפעלה בעיר. בתקופה יותר מאוחרת עברה המשפחה לעיר טשקנט, וגם שם למד בכיתה של ‘תומכי תמימים’ שהסתתרה בבית החסיד ר’ זלמן לייב אסטולין. תקופה מסוימת הכיתה בה למד זכתה למגיד שיעור מפורסם והוא הרב ישראל נעוועלר, סבו של ר’ שלום, כפי שסיפר ר’ אהרן זאקאן בזיכרונותיו: 

“היינו באים ללמוד בביתו של הרב זלמן לייב בתום תפילת שחרית אותה התפללנו באחד מבתי הכנסת המקומיים. זמן מה היה ר’ זלמן לייב המשגיח עלינו ובתקופה מסויימת הר”מ שלימד אותנו היה ר’ ישראל נעוועלר.

“הישיבה מנתה שתי כיתות, האחת למבוגרים והאחת לצעירים. כשר’ ישראל היה מוסר שיעור למבוגרים, היו הצעירים יושבים בקצה השני של החדר ולומדים לעצמם, וכן להיפך.

“בכיתת המבוגרים היו בן–ציון פרידמן, שלום דובער שם טוב, שלום פלדמן, חיים ישראל שפערלין, שלמה גלפרין, וועלוועל  סירוטה, חיים רטובסקי, אני ועוד מספר בחורים. בכיתת הצעירים היו בערל שייקביץ, ישראל דוכמן, שמריה פרוס, ברוך בריקמן, יוסף גרינברג, חיים רבקין, בערל רטובסקי ועוד”. 

בתום המלחמה הבריחה משפחת פלדמן את הגבול בבריחה הידועה דרך לבוב, וביחד עם משפחות חסידים נוספות הגיעה למחנה העקורים פוקינג, שם הצטרף ר’ שלום לישיבת ‘תומכי תמימים’ המקומית שנוהלה על ידי החסידים שהגיעו לשם.

בתקופה ההיא עמדה משפחתו בקשר מיוחד עם הרבנית חנה, אֵם הרבי. הנסיבות הובילו את מרת פלדמן והרבנית חנה לחדר אחד בבית רפואה מקומי. באחד הימים הגיע ר’ שלום לבקר את אמו. האֵם לא היתה באותו רגע בחדר והבן ניצל את הרגע וסידר את מיטתה. אחר כך אמרה הרבנית חנה למרת בתיה: ‘בנך היה כאן, רגשותיו כלפייך ניכרים מן האופן שבו ניצל את ההזדמנות כדי לסדר את מיטתך’.

בחודש תמוז תש”ז המשיכה משפחת פלדמן מפוקינג לפריז, כאן למד בישיבת ‘תומכי תמימים’ בבראנווה. מתקופה זו נותרו חרוטים אצלו זכרונות מיוחדים הן מהמשפיע ומנהל הישיבה הרב ניסן נעמנוב והן מהמשפיע הרב ישראל בליניצקי ובנו ר’ אהרן יוסף בליניצקי.

מצרפת עלתה המשפחה לארץ הקודש, ולאחר תקופת שהות קצרה במעברת פרדס חנה, הגיעה משפחת פלדמן לכפר חב”ד והייתה מראשוני המשפחות שהתיישבו בו.

בשנים הבאות למד ר’ שלום בישיבת ‘תומכי תמימים’ בתל אביב ובהמשך בישיבה בלוד.

 

“בין השורות”

ר’ שלום היה מראשוני התמימים אשר הגיעו לרבי באותן שנים שנסיעה מהכא להתם, לא הייתה דבר של מה בכך. היה זה בחודש כסלו תשי”ג, ומאז שהה בבית חיינו עד שנת תשי”ז, שם הסתופף והרווה את נפשו החסידית.

ר’ שלום היה ידען גדול בחסידות — מחד גיסא, וחסיד נלהב המקפיד על כל דרכי החסידות — מאידך גיסא. הדברים ניכרים ממכתב מיוחד ששיגר לידידו הרב לייבל רסקין (לימים משלוחי הרבי במרוקו) זמן קצר לאחר הגיעו לבית חיינו.

בתחילה מתאר את הפעם הראשונה בה ראה את הרבי:

“הנה נכנס כ”ק אדמו”ר שליט”א וכולם מביטים רק אל נקודה אחת, כ”ק אד”ש, זה פעל עלי רושם גדול איך שבשעה שכ”ק אד”ש נמצא בבית הכנסת הרי ממש כולם בטלים”.

והנה תיאור מה’יחידות’ הראשונה שלו: “ביום חמישי בשעה שתים וחצי בערך נכנסתי ליחידות. בתחילה נתבטלתי לגמרי, רק ראיתי שבשעה שנתתי את הנייר שכתבתי מקודם לכ”ק אדמו”ר שליט”א, ידי היתה לבנה כשלג. אבל אחר כך נתיישבתי קצת וזוכר הנני את כל מה שהרבי אמר… בירך אותי בזה הלשון: “זאלסט לערנען תורה ביראת שמים, זאלסט זיין א חסיד ירא שמים ולמדן, מען זאל פון דיר הנאה האבין אין גשמיות און אין רוחניות” [= שתלמד תורה ביראת שמים, שתהיה חסיד ירא שמים ולמדן, שתהיה הנאה ממך בגשמיות וברוחניות].

ר’ שלום, ממשיך לתאר את הביטול ויראת הכבוד המיוחדת לרבי, ומוסיף, כי לא העיקר הדברים שהרבי אומר, אלא מה שרואים “בין השורות”: “גם כבר זכיתי להיות על שלוש התוועדויות. הראשונה תפסתי מקום טוב ליד כ”ק אד”ש ושמעתי וראיתי הכל בפרטיות. בכלל, הנה בשעה ששומעים מאמר או שיחה מכ”ק אד”ש הנה העיקר מסתכלים לבין השורות ובמילא את זה אי אפשר לכתוב במכתב רק שצריכים לראות את זה”.

ר’ שלום זכה לקירובים מיוחדים מהרבי, הנה כמה מהם: בעיצומה של התוועדות חג הגאולה י”ב בתמוז בשנת תשי”ד, פנה לפתע הרבי לר’ שלום ואמר: “פלדמן, פארוואס זאגסטו ניט ‘לחיים’ פאר דיין מאמע’ן?” [= פלדמן, מדוע אינך אומר ‘לחיים’ עבור אמך?], ר’ שלום מיהר לומר ‘לחיים’ והוא עצמו לא ידע שבאותם ימים חלה הידרדרות רפואית אצל אמו.

מספר חודשים לאחר מכן, בערב יום הכיפורים של שנת תשט”ו עבר בתור ל’לעקאח’. לאחר שקיבל מהרבי פרוסה, התקדם הלאה, והרבי אמר לו מרחוק: “פלדמן פארוואס בעטסטו ניט לעקאח פאר די מאמע? [= פלדמן מדוע אינך מבקש לעקאח עבור אמא?]”

בתקופה הבאה קיבל ר’ שלום מכתב מאחותו בו תיארה את מצבה הרפואי החמור של האם ואת דברי הרופאים. הוא הכניס למזכירות את המכתב כמו שהוא, וביקש את ברכתו של הרבי. תשובת הרבי לא איחרה להגיע; הרבי הורה לציית להוראות הרופאים, וכן הורה שתחבוש פאה נוכרית ותשתדל לשכנע אחרות בנושא זה. ואכן, למרות מצבה הרפואי, רכשה באותם ימים פאה חדשה.

בשבתו בישיבת ‘תומכי תמימים’ בניו יורק, שקד על לימוד הנגלה והחסידות, ולאחר ארבע שנים שב לארץ הקודש.

 

מדפיס ספרי חב”ד

לימים הקים את ביתו עם תבלחט”א גב’ מוסיא תחי’ בת הרב אברהם סברדלוב הי”ד, שהיה מגיד שיעור ב”תפארת בחורים” בלנינגרד, נאסר, הוגלה לסיביר, ושוחרר באורח פלא. במלחמת העולם השניה גוייס לצבא האדום, נשלח לחזית ונהרג בה. הי”ד.

בשנים הבאות מונה ר’ שלום פלדמן למנהל בית הספר לדפוס “יד החמישה” בבית הספר למלאכה. תחילה ניהל את בית ספר לנגרות, ולאחר זמן מונה למנהל דפוס בו למדו תלמידי בית הספר את מלאכת ההדפסה. דפוס יד החמשה לא היה רק מקום ללימוד עבור תלמידים שביקשו ללמוד ברוח יהודית–חסידית, אלא גם מקור הכנסה לרשת ישיבות “תומכי תמימים”. בנוסף לכך, זכה הדפוס לשמש אכסניה מכובדת להדפסת ספרי חסידות רבים, ופרסומים של הפצת יהדות וחסידות. ר’ שלום ע”ה בחושיו המחודדים ידע לנווט את הדפוס בהצלחה רבה.

ר’ שלום אמנם עסק בניהול הדפוס ואחריות רבה היתה על כתפיו, אך לצד עבודתו שקד בלימודי מאמרי חסידות עמוקים. בדמותו היווה סמל ודוגמה של דמות חסידית לצד פקחות והבנה עמוקה שאפיינו אותו. את כשוריו הרבים ניצל לביצוע הוראות הרבי בתחומים שונים; ר’ שלום היה שותף פעיל באסיפות בהן השתתפו מנהלי המוסדות וחשובי העסקנים; אם זה בנוגע לתיקון חוק ‘מיהו יהודי’, או מבצעי הרבי השונים. לעיתים אף היה מצטרף למשלחות שנפגשו עם רבנים ואישי ציבור בענין תיקון חוק ‘מיהו יהודי’.

כך למשל מדווח הרב אפרים וולף לרבי (מתוך הספר ‘ימי תמימים’):

ב”ה כ”ח אייר תש”ל

אתמול ביקרו שוב ר’ שמואל חפר, ר’ אלעזר גורליק, ור’ שלום פלדמן בכנסת, וחזרו מאוד מאוכזבים.

והנה מכתב נוסף בענין זה:

ב”ה כ”ט אייר תש”ל

…היום ביקר הר’ שמואל חפר יחד עם הרב עזריאל זעליג סלונים והר’ אלעזר גורליק והר’ שלום פלדמן אצל הרב אונטרמן [הרב הראשי לישראל] ומסרו לו מברק כ”ק אדמו”ר שליט”א, ולדבריהם היה הפעם יותר בהתלהבות ואמר כי כ”ק אדמו”ר שליט”א הינו המנהיג היחידי המבין חומרת הדבר בשעה שכולם ישנים, ואמר כי יביא הצעה לקרוא למפד”ל לצאת מהממשלה”.

השפעה ב’מבצעים’

גם ב’מבצעים’ ר’ שלום ע”ה רתם עצמו כחייל של הרבי. כותב השורות היה עושה דרכו במשך מספר שנים לנס ציונה ל’מבצע תפילין’. בכל פעם היה רואה מבעד לחלון האוטובוס את דמותו של ר’ שלום פלדמן עומד ברחובה של עיר לצד ר’ מוניה שניאור ועוד מזקני כפר חב”ד, והם מניחים תפילין עם העוברים והשבים.

כך היה בכל יום שישי, בימות החורף ובימות הקיץ. בפינת הרחובות רוטשילד והרצל בראשון לציון, בין נהר האדם הממהר לדרכו לקניות לכבוד שבת, הייתה נראית דמותו הגבוהה של ר’ שלום פלדמן סובבת בין החנויות. לחץ הקונים נרגע מעט, ור’ שלום היה מתחיל את הסיבוב השבועי שלו בחנות הנעליים הממוקמת בפסאז’. כשדמותו של ר’ שלום הייתה נראית בפתח, בעל החנות היה מתפנה מיד מעיסוקיו עם הלקוחות וניגש להקביל את פניו. אחרי התעניינות לבבית מצדו של ר’ שלום בנעשה בשבוע החולף, הוא היה מוציא מתוך תיק שחור, דהוי, זוג תפילין ומניח אותן על זרועו וראשו של מיכאל.

שלושים וארבע שנים עשה ב’משמרת’ שלו. מהחנות של מיכאל היה ממשיך לעוד שלוש חנויות נעליים ומשם היה ממשיך למעדניה. בעל הבית, יהודי מבוגר ששיבה נזרקה בשערו, אהב לנהל דו שיח קרוב עם ר’ שלום שביקש לדעת איך המצב מהבחינה הכלכלית. “ברוך השם שורדים”, הוא השיב. “אני לא מתלונן. כסף בא וכסף הולך”. ר’ שלום השיב בחיוך: “יותר טוב שבא…” השעון דוחק להזדרז, והמסלול מסתיים בדוכן פירות וירקות ובחנות לבגדי ספורט.

בעל החנות ושותפו אמרו כי הם שמרו על קשר עם ר’ שלום כבר עשרים ושבע שנים. “כל יום שישי הוא התייצב אצלנו בחנות. ביום גשום או במזג אוויר סוער — תמיד הופיע”, אמר השותף. בעלי החנויות ציינו את היחס הלבבי שלו, את המצה השמורה שהביא להם לפני פסח, ובעיקר התפעלו מאישיותו.

ר’ שלום מיעט לדבר על עצמו, וודאי שלא על התוצאות בשטח, אבל בנו ר’ דוד שי’ שנלווה אליו, הצביע על כמה יהודים שהתקרבו לתורה ומצוות בזכות אביו. אחד מהם קנה זוג תפילין ומאז לא החסיד יום בהנחתן. יש פירות.

גם במסגרת עבודתו כמנהל דפוס “יד החמישה”, עמד בקשר עם בכירים במוסדות וארגונים שונים ברחבי הארץ, כמו עם בכירים בבנק לאומי. את קשריו אלה ניצל גם להפצת יהדות. הבכירים עמם עמד בקשר, ראו בו כתובת מכובדת ודיסקרטית לכל ענין יהודי שביקשו.

משפיע לדור הצעיר

אצל ר’ שלום השתלבו בקיאות לצד עמקות. היה לו ידע נרחב בתורת החסידות ומאמריה. ידיעותיו בחסידות הקנו לו שם של ידען ובקי, זאת בזכות יגיעה והתמדה רבה במשך השנים.

התוועדויותיו קנו להם שם טוב. רבים השתוקקו לשמוע מה בפיו של ר’ שלום, שכן הכול ידעו כי הוא מלא וגדוש בחסידות ובידיעות בדרכי החסידים. הוא אף ידע להוריד את הדברים היטב גם לדור הצעיר. שנים רבות היה מתוועד בבית הכנסת ‘המרכזי’ בכפר חב”ד, ומסביבו קהל רב שהאזין לו בשקיקה.

בשנים האחרונות התמנה למשפיע בישיבת חב”ד בחולון. הבחורים הצעירים היו מרותקים להתוועדויותיו.

בתקופה האחרונה, חלה הידרדרות במצב בריאותו, והוא אושפז במרכז הרפואי ‘אסף הרופא’, וביום חמישי כ”ז ניסן השיב נשמתו לבוראה. הותיר אחריו את רעייתו גב’ מוסיא פלדמן. בנו ר’ דוד פלדמן. וחתניו: המשפיע ר’ דוד אבא זלמנוב, ר’ משה זקס ור’ יוסי אולידורט.