כיצד ניתן לחיות את השנים המובחרות במצרים? כיצד לעמוד בניסיון בו לא רואים את אבינ

כיצד ניתן לחיות את השנים המובחרות במצרים? כיצד לעמוד בניסיון בו לא רואים את אבינו, את הנשיא עשרים ושתיים שנה?  “ויחי” הידיעה ש”חי הוא”, והלימוד בשיחות של השנים האחרונות — פועלות את ה”יחי”, את החיים כפשוטם, בעולם הזה, עולם של גאולה.

“בהיות כ”ק אדמו”ר הצמח צדק ילד ולמד את הכתוב “ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה” תירגם לו מורו — על פי פירוש בעל הטורים — שאת שבע עשרה שנותיו המובחרות חי יעקב במצרים. כשבא הביתה מהחדר שאל את זקנו אדמו”ר הזקן: הייתכן שיעקב אבינו, בחיר האבות, יהיו מבחר שנות חייו שבע עשרה שנה שגר בארץ מצרים ערות הארץ?

ויענהו אדמו”ר הזקן: כתיב “ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה”.. — להתקין לו בית תלמוד, שתהא שם תורה ושיהיו השבטים הוגים בתורה. להורות לפניו גשנה, (מלשון גישה) כשלומדים תורה מתקרבים להשי”ת, ו(ולכן) במצרים נהיה “ויחי” — חיים. [הלשון בלה”ק בלקו”ש חלק ה’].

דומה שסיפור זה אותו מביא כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א בלוח “היום יום” לפרשתנו, פרשת ויחי (ח”י בטבת), מקבל משמעות מיוחדת בדורנו, ובשנים האחרונות במיוחד. עצם העובדה כי רבותינו נשיאנו בחרו בפירוש זה דווקא, והשאלה הכול-כך מתבקשת של אדמו”ר הצמח צדק, יכולות ללמד אותנו הרבה מאד, דווקא כיום.

אנו מצווים לחיות משיח, לחיות עם הידיעה שהוא נמצא, הכל ערוך ומוכן, כולל גם ההתגלות, וכל מה שנשאר זה לקבל את פניו. זוהי ההוראה, העבודה והשליחות, שנמשכת שנים רבות, הרבה יותר ממה שניתן היה אי פעם לדמיין. אנו מצווים על כך, כאשר מציאותו, התגלותו וקבלת פניו של משיח, נראות כמילים של אמונה, אך לא כמציאות מוחשית ח”ו. איך יתכן, נשאל ונתבע כולנו, שהשנים המובחרות ביותר, יהיו במצב כזה?

ועוד לפני התשובה, ניזכר כי שאלה מסוג דומה, שאל את עצמו בפרשות הקודמות יוסף הצדיק. דווקא אחרי שהוא זכה לקירוב הפנימי והחיצוני מאביו, אחרי שחלם את החלומות בהם התנבא על תפקידו הנעלה, הוא הורד למצרים. שם הוא חי עשרים ושתיים שנה, מבלי שראה את אביו, מבלי שידע איך החלומות יתגשמו. הוא הגיע עד לבית האסורים — הכי רחוק שאפשר, ואפילו התקווה בדמות שר המשקים — נכזבה.

אולם בכל אותן שנים, יוסף היה הכי קרוב שאפשר, הוא חי עם אביו. כאשר היה עליו לעמוד בניסיון — הייתה זו דמות דיוקנו של אביו שממנה שאב את הכוח. כאשר עסק בתורה, בכל מצב ובכל עת, היו אלו העגלות, הלכות עגלה ערופה בהם עסק עם אביו לפני שיצא לגלות.

כאשר לומדים תורה, כאשר לימוד התורה הוא בשליחותו של נשיא הדור — מתקרבים וחיים, כאשר לומדים את התורה אותה בחר נשיא הדור ללמד אותנו בתקופה האחרונה, אז גם בשנים האלו, ודווקא בשנים אלו, נהיה “ויחי”. כאשר כך הוא הרי ש”ותחי רוח יעקב אביהם”, והוא מחייה את כולנו.

כאשר חיים עם הרבי, אנו יודעים שהחיזוק וההתחזקות שלנו כיום, היא בידיעה ש”יעקב אבינו לא מת”, שכן הוא האמת (ש”הוא בחיים”), וזה ש”חנטו חנטייא כו’” — נדמה להם שמת אבל חי הוא”. אלו הדברים שהרבי בוחר ללמד אותנו, בעשרה בטבת, בשבת פרשת ויחי, בכל הזדמנות ובכל תאריך, בכל השנים ובמיוחד בשנים האחרונות שבהן שמענו את קולו הק’.

אנו יכולים ומצווים לחיות גאולה ומשיח, גם אם המציאות בעולם, בארץ הקודש, ולעיתים אף בתוכנו, אינה מאירה בגלוי כפי שמתבקש. אנו חיים עם נשיא הדור, עם חייו הנצחיים בעולם הזה הגשמי, כפי שהוא עצמו מדגיש שאי אפשר לפרש זאת כחיים רוחניים בלבד ח”ו. חיים באופן ש”חי הוא” בהווה ולא רק בעבר ח”ו, אלו הם חיים אמתיים, חיים טובים ומובחרים, אך כמובן לא מצב שנוכל להשלים עמו, שהרי המטרה והתכלית, היא “פקד פקדתי” הגאולה האמתית והשלימה, ההתגלות המלאה מי”ד ממ”ש, כאשר לא יהי’ מקום ל”נדמה להם” או לדמיונות אחרים, אלא למציאות בהירה ומוחשית בה כולנו, והעולם כולו, מקבלים בפועל את פני משיח צדקנו, רואים בעיני בשר את הרבי מה”מ, ומכריזים יחד

— יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!