מי לה’ אלי!!

בימי מתתיהו, מול הצבא האדיר של יוון, עמד קומץ יהודים שלא נרתע ובטח בדברי נשיא הדור. כאז, גם היום, עומדים החסידים - למרות כל ההסתרים - ומפרסמים בכל מקום את בשורת הגאולה של מלך המשיח • חג החנוכה בחצרות הקודש

ילדי צבאות ה’ סמוך למנורה הניצבת ליד בימת התפילה של הרביכמו כל דבר בתורתנו הקדושה, כבכל מצווה או הוראה מבורא עולמים - גם חגי ישראל ומועדיו, עוברים ושייכים בקשר אמיץ וחזק להתקשרות לנשיא הדור ומנהיגו, משה שבכל דור.

במצרים היה זה משה, בשושן עמד בראש מרדכי ובימי חשמונאי מתתיהו ניהל את המאבק.

בכל דור, תבעו מעם ישראל, התקשרות איתנה ללא פשרות לנשיא הדור, תוך ציות מוחלט להוראותיו. לולי האזינו העם למשה - לא היו יוצאים ממצרים, אם בזמנו של מרדכי הייתה ח”ו עולה מחשבת חוץ שלא כרצון הנשיא (כפי אשר ארע בסעודתו של אותו רשע) - הסיפור היה נגמר אחרת לגמרי.

ברם, כשגברה מלכות יוון הרשעה, נדרש מהשייכים והמקושרים לנשיא הדור - אופן עבודה אחר לגמרי. הדומה מאוד לעבודתנו ב”זמן השיא” וברגעים האחרונים של הגלות…

כשבאופק עומדים מאות אלפי חיילים יוונים רכובים על סוסים ופילים, ובידיהם חרבות ומיטב הנשק החדשני - ובאותה שעה, נשמע קולו הזועק של נשיא הדור ל’מעטים והחלשים’ שנשארו מחסידיו: מי לה’ אלי!! - הספיקות מתחילות לחלחל. הרי בדרך הטבע - אין כל סיכוי. אולי עדיף להתפלל, כמו בימי מרדכי? מילא לצאת ממצרים, אבל ללכת להלחם בדרך הטבע, כאשר אפסו הסיכויים?!

הרעד גובר, כשמן המחנה אכן נשמעים כאלו קולות, וקבוצה גדולה עורקת לצד היווני - המתייוונים. להלחם מול אחים - זה אחרת לגמרי!..

הקומץ הקטן וההזוי, הניח את השכל על הצד ובמסירות נפש עצומה, נלחם מול האויב הגדול והחזק - ומנצח.

הרבי קובע עובדה: דורנו דור הגאולה. הרבי מטיל גם עבודה: לקבל פני משיח. לשבת בבית ולומר ‘גם אני בעד. שיבוא!’ זה הכי קל, לשבת להתפלל ‘אולי ירחם ה’ ותבוא הגאולה’ זה מאוד פשוט, במיוחד שיש הרבה שעושים זאת..

אך לצאת לקרב, להפוך את העולם, לפרסם בכל מקום, להסביר לכל יהודי את עניינו של משיח להקים שיעורי גאולה ומשיח בכל עיר ולהכריז בכל קצווי תבל ‘יחי אדוננו..’ - לזה זקוקים להתקשרות איתנה, ללא גבול. כי לא רואים, כי לא שומעים וגם חלק מאחינו מלעיגים…

אחיי, הרבי שליט”א מעניק לנו כוחות עד בלי די, ומרעיף עלינו מברכותיו והשפעותיו. הבה, נקום כולנו, ונתאחד סביבו וסביב רצונו הק’ - שתבוא בפועל ובגלוי הגאולה האמיתית והשלימה.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

מענדי, 770 - בית משיח.

יום ראשון, כ”א כסלו

בסדר חסידות הבוקר, ניתן לראות עדיין חלק מהמתוועדים בלילה האחרון. חג החגים י”ט כסלו, נמשך על פני כל השנה, והשבוע של חג החנוכה - מואר במאור וה’שמן’ שבתורה, תורת החסידות.

בשעות הערב, מתקיים בבית חיינו התוועדות סיום הרמב”ם, בארגונו של הרב מנחם שיחי’ גערליצקי, ובהשתתפות רבנים, משפיעים ותלמידי התמימים.

יום שני, כ”ב כסלו

למרות ההתוועדויות הרבות המתקיימות מידי יום בחודש הגאולה, השכימו היום התמימים דקות מספר, קודם סדר חסידות - ל’סדר השכם’ רבתי, בו לומדים ומשננים שוב את עיקרי האמונה בנצחיות חיי נשיא הדור.

בסדר חסידות, מתקיימים שיעורים מיוחדים, עם אורחים שהגיעו מארץ הקודש - הרב זלמן שיחי’ לנדא והרב מרדכי שיחי’ רוטנשטיין, שמתוועדים ומסבירים בטוב טעם זה ‘שער היחוד והאמונה’ וזה מאמר חסידות עמוק.

הרה”ת בנימין קבקוב, מכניס לאחר תפילת שחרית את בנו בבריתו של אברהם אבינו. התמימים ובני המשפחה מתאספים משמאל לארון הקודש לחגיגה, ומאחלים מכל הלב, שיגדל חסיד. לצד הברית, בשולחנות האחרות בבית חיינו, מתקיימים עוד שני חגיגות בר מצווה. המקום הכי שמח בעולם.

בשעת הצהרים, התמימים שמחים להתבשר, שהדלת הראשית של בנין 770 חזרה למקומה. לפאר ולרומם את בית אלוקינו.

לאחר תפילת מנחה וריקוד ה’יחי’, פוצחים התמימים בשירת ‘שלוחי אדוננו’ בעקבות נסיעת התמימים השלוחים לאוסטרליה. אחיהם התמימים מאחלים להם שיצליחו בשליחות העיקרית: קבלת פני משיח.

ההתוועדות הקבועה, בפינה הצפונית מזרחית, מתקיימת היום בשיא השטורעם, כשאליה מצטרף הרב זלמן שיחי’ לנדא שהגיע בימים האחרונים לבית חיינו. הרב לנדא מתוועד שעות ארוכות, כשהוא תובע מהתמימים להיות שקועים ומונחים בענייני אלוקות וענייניו של הרבי שליט”א.

יום שלישי, כ”ג כסלו

לאחר תפילת שחרית, מתקיימת התוועדות בר מצווה במרכז 770, כשבמזרח חוגג הת’ יוסף יצחק אייזנשטיין את ה’הנחת תפילין’, התמימים סובבים בין האירועים ומאחלים ‘מזל טוב’.

אני נכנס לזאל, בשעות הבוקר, וקולט שמשהו מקדימה מתחיל לזוז. מספר ספסלים מרוכזים לימין בימתו של הרבי שליט”א, קרשים שטוחים מחוברים אליהם, ומעל פרוס שטיח אדום בוהק כשמעליו שלט מאיר עיניים ומשמח לב של ‘יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד’. הבימה של מנורת המקדש. מתחילים להרגיש את ההתרגשות מחג החנוכה, הקרב ובא.

יום רביעי, כ”ד כסלו

משעות הבוקר, נערכים התמימים ליום הראשון של ‘מבצע חנוכה’. עשרות התמימים צובאים על דלתות ה’מבצעים סנטר’ לקניית חנוכיות, נרות, סביבונים ועלונים בשפות שונות על חג החנוכה והגאולה השלימה.

לאחר תפילת שחרית, מציבים על הבמה המפוארת, את החנוכי הגדולה. אי אפשר שלא להביט בהתפעלות על יופיה של המנורה, מצופה זהב, קניה וגביעה כמנורת המקדש אשר בירושלים.

בין האנשים, הצופים במחזה בניית המנורה, בולטת קבוצת ילדי חמד, מכיתות גן וכיתה א’ בחדר חרדי בקווינס. על אף שאינם נמנים לע”ע על חסידות חב”ד, הם הגיעו יחד עם רבם לחזות ביופי וההדר האמיתי - חנוכה בליובאוויטש.

לתפילת מנחה, אט אט מתמלא בית הכנסת באלפי אנשים ומאות ילדים ותינוקות. סביב מקום המנורה, יושבים ילדי חדר ‘אור מנחם’ ומספר כיתות מ’אהלי מנחם’, זאת בנוסף למאות ההורים שהגיעו עם ילדיהם.

תפילת מנחה, מזכירה את האווירה בחודש תשרי, הצפיפות גוברת. כשמגיעים הרגעים של הדלקת המנורה ‘והדליקו נרות בחצרות קודשיך’ עיני הכל נשואות לחנוכיה, ויותר מכך למקומו של מלך המשיח.

ר’ ישראל טלישבסקי, בנו של החזן ר’ משה טלישבסקי ז”ל, ניגש לבימת המנורה והנר בידו. הוא מברך כפי המסורת, את שלושת הברכות. “שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה” - אשרינו שזכינו להיות נוכחים בהדלקה המרכזית, בחצרות קודשיך, בבית המקדש של זמן הגלות, וביתר שאת בזמן הגאולה!..

כשהשלהבת עולה מאליה בנר הראשון, פורצת באחת השירה של הניגון הידועה והנפלא ‘הנרות הללו’. העיניים מתמקדות ישר לעבר מקומו של הרבי שליט”א - מייחלים לראות את עידוד השירה.

בין חסידים מקובל הטעם לאורכו–היוצא–דופן של הניגון הזה, שחובר כך במיוחד ובכוונה תחילה, בתקופה בה הרבי המהר”ש לא יצא אל הקהל וההזדמנות היחידה לראות את פניו הייתה בשעת הדלקת הנרות בחג החנוכה, וזו הייתה מטרת החסידים לחבר ניגון ארוך ככל האפשר על נוסח “הנרות הללו” כדי להרוויח עוד כמה דקות יקרות בהם יוכלו החסידים לחזות בזוהר זיו פניו הק’ של הרבי.

אם יש “ניגון דביקות” המבטא את הלך נפשו ודביקותו של החסיד בעבודת התפילה, “ניגון יחידות” של החסיד הנכנס אל רבו או גם “ניגון התוועדות” ו”ניגון שמחה”, הרי שהניגון הזה של “הנרות הללו” כל–כולו מביע כמיהה והשתוקקות לראות את הרבי, כל תנועה ותג בניגון הזה הוא בעצם עוד רגע שבו רואים את הרבי. וכשאנחנו מנגנים את הניגון הזה כאן ב–‏770 בהדלקת החנוכייה במניין של הרבי שליט”א, הוא מזכיר לנו שוב ומעורר את התשוקה לראות כבר את הרבי שבוודאי נמצא איתנו כאן, ואנו רוצים לחזות בזוהר זיו פניו הקדושות בעינינו הגשמיות.

הציפייה הזו, הכיסופים והאמונה הללו, מתפרצים מליבנו בסופו של הניגון, באותם מילים שביטאו החסידים אל מול פני המלך, אותה הכרזה המתנוססת בשלט המיוחד שברקע החנוכיה, אותה שירה אדירה במנגינת “על ניסיך”, אותה הצהרה שאיתה אנחנו יוצאים לעולם באופן של “להכריז ולפרסם את שמך הגדול” את “מתתיהו כהן גדול” שלנו - נשיא הדור, הרבי שליט”א מליובאוויטש - מלך ישראל וגואלו, שהעם כולו מקבל עליו מלכותו ברצון ומכריז בקול גדול: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

התפילה מסתיימת בהכרזת ‘יחי’ ע”י מאות הילדים, כשאחריהם עונים התמימים ואנ”ש.

מיד לאחר התפילה, ממהרים התמימים לצאת לרחובות העיר והחנויות הרבות - להאיר את העולם באור הגאולה. מאות אנשים זוכים להדליק את מנורת החנוכה, לטעום מהסופגנייה ולשמוע הסבר נפלא על חנוכה והגאולה.

בשעות הליל, לאחר החזרה מהמבצעים והדלקת החנוכייה בפנימית הישיבה, מתיישבים התמימים להתוועדות חסידית, עם הרב זלמן שיחי’ לנדא.

יום חמישי, כ”ה כסלו - נר א’ דחנוכה

לחג החנוכה, מגיעים אורחים רבים. ביניהם בולטות הקבוצה מאור יהודה, וצוות ישיבת תות”ל בנתניה.

בתפילת מנחה, שוב חוזר המחזה המרהיב, מאות אנ”ש תושבי השכונה על טפם מתכנסים המקום המקדש, לחזות בהדלקת המנורה. את המנורה מדליק היום החזן ר’ שלמה לייב אברמוביץ.

לאחר התפילה יוצאים התמימים למקומות נוספים, לזכות עוד יהודים שלא זכו אתמול להדליק את החנוכייה.

בזאל הקטן, מתקיימת הערב התוועדות מיוחדת עם הרב עופר שיחי’ מיודובניק, הוא מדבר על כך שחסידות חב”ד אינה ח”ו מתונה או פשרנית, אלא היא תובעת ודורשת מכל השייכים אליה לתת את כל אשר לו. עלינו מוטל, לרתום את עצמנו לעבודה ולדעת שניתנו לנו הכוחות.

יום שישי, כ”ו כסלו - נר ב’ דחנוכה

היום קצר, שבת נכנסת מוקדם - עד אז אמורים להספיק מבצעים, מנחה מקווה והדלקת החנוכיה. התמימים ממהרים לצאת למבצעים, הנערכים בשמחה מיוחדת לרגל חג החנוכה.

בתפילת מנחה, נראים בעיקר אנ”ש והילדים - התמימים, חלקם לא הספיקו לחזור מהמבצעים. ניגש למנורה להדלקה החזן ר’ שמעון הרץ, שמברך בנעימה מיוחדת את שני הברכות.

עם כניסת השבת, נעצרים מכל העיסוקים, וניגשים בשמחה ובחדווה לקבל את השבת, בבית חיינו.

על השולחנות ב–770 מפוזרות חוברות מטעם ‘ועד חיילי בית דוד’, תחת השם ‘פירסומי ניסא’, עם סקירה על עניין פירסום הניסים בזמננו, ויומן מרתק על מעמד ה’סאטעלייט’ בשנת תש”נ.

לקבלת שבת, ניגש ר’ שמעון הרץ. את ה’לכה דודי’ הוא מתחיל במנגינת ‘על ניסיך’ כשבסיום הפזמון, כמידי שבת כבר למעלה מעשרים שנה - פורצת השירה הנפלאה של ‘יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד’. ישנם לא מעט אורחים, המביטים בפליאה והתפעלות על התמימים השרים במרץ. ‘איזו אמונה איתנה בדברי מתתיהו שבדורנו’ חושבים הם.

לאחר סעודות השבת, מתקיימת בחדר האוכל של הישיבה, התוועדות רבתי עם המשפיע הרב עופר מיודובניק שתובע מהתמימים ‘לא להתרגל לרבי’ אלא לחיות כל פעם מחדש, כאילו היום הגיעו.

שבת קודש, פ’ מקץ - נר ג’ דחנוכה

שבת מברכים. התמימים ואנ”ש משכימים לאמירת ספר התהילים, במניינו של כ”ק אדמו”ר שליט”א.

בין התהילים לתחילת התפילה, מעיינים שוב בשיחת הדבר מלכות השבועי, שם מבאר הרבי שליט”א את מהות תורת החסידות ה’שמן’ שבתורה, ועל כך שכיום ניתן וצריך ללמוד את החסידות כדבר עיקרי בפני עצמו.

לתפילת שחרית, ניגש ר’ שמעון הרץ. בקריאת התורה, מוציאים את הס”ת לקבלת פני משיח, כשלאחריו מוצא הס”ת הקטן, של הרבי שליט”א - זו הפעם הראשונה מאז חודש תשרי החולף.

לאחר תפילת שחרית, מקדשים את חודש טבת - החודש שנהפך לששון ושמחה “דידן נצח”!..

לתפילת מוסף, ניגש ר’ מענדל רייצעס. לאחר התפילה, עורכים קידוש חיש, ונעמדים הכן לקבלת פני הרבי שליט”א בהתוועדות הקודש - שבת חנוכה.

בשעה 1:30 מתחילה ההתוועדות, התמימים מרימים כוסית ‘לחיים’ לעבר מקומו של הרבי שליט”א - מייחלים ומצפים לראות בעיני בשר מלך ביופיו.

בתפילת מעריב, 770 מלא עד אפס מקום. כמידי יום, מאות הילדים מסתופפים בספסלים הסמוכים לבימת המנורה.

להדלקת החנוכיה, ניגש ר’  שלמה לייב אברמוביץ. כשבסיום הדלקת הנר הרביעי, פורצת מנגינת ‘הנרות הללו’ והמחשבות עולות שוב, בצפייה והשתוקקות לחזות בפני המלך, לראותו מעודד את שירת ה’יחי’ במנגינת ‘על ניסיך’.

היום, המבצעים מקבלים גוון אחר. התמימים יוצאים למקומות היותר רחוקים, ועורכים ביקורים בביתי היהודים, לזכותם במצוות החג.

בשעות הערב, מתקיים סיום הרמב”ם, ביחד עם התוועדות חסידית לרגל חג החנוכה.