התופעה הולכת וצוברת תאוצה יותר ויותר: במקום אולם, צלם וחברים מפזזים, מוותר חתן ה

התופעה הולכת וצוברת תאוצה יותר ויותר: במקום אולם, צלם וחברים מפזזים, מוותר חתן הבר מצווה על כל הנוצץ הזה ונוסע עם אביו (או הוריו) לעלות לתורה בחצרו של הרבי מה”מ ולציין שם את יום היכנסו לנועם תורה ומצוות. * איך זה בעצם עובד? במה זה כרוך, ומה אומרים חתני המצוות עצמם? על כך ועוד בתחקיר מיוחד שערכנו בנושא * בר מצווה חסידית

“מנהג טוב היה בליובאוויטש שאביו של נער הבר מצוה היה מוליך את בנו ל’יחידות’ אל האדמו”ר כדי לברכו ולחזקו ולהתפלל עליו שיזכה לגדול בתורה ובמעשים טובים”.
(שבח יקר, “קיצור מנהגי בר מצוה על פי מנהגי חב”ד”, עמוד 102)

הרה”ח ר’ דובער גורביץ עם בנו באמירת המאמר ב-770 | הרה”ח ר’ מאיר ווילשאנסקי עם בנו העולה לתורה במניין של הרבי

המתפללים הקבועים ב–770 כבר התרגלו לראות את ה’בעלי בתים’ שמגיעים מרחבי העולם יחד עם בנם כדי לחגוג לו את חגיגת הבר מצווה שלו, ויום כניסתו לתורה ומצוות במחיצת הרבי, כאשר הנער גם עולה לראשונה בתורה במניין של הרבי.

מסתבר שתופעת הנסיעה של חתני מצווה והוריהם (האב או ההורים גם יחד) אל חצרות קדשנו, הולכת וצוברת תאוצה בשנים האחרונות. ‘מלמדים’ של כתות ז’ בתלמודי התורה החב”דיים יכולים לספר על אחוזים גבוהים של תלמידים שנוסעים לבר מצווה במקום לחגוג חגיגה גדולה באולם שמחות, עם נגן, צלם ושולחנות ערוכים בכל טוב. “בכתה ז’ השנה, כשישים אחוז מהתלמידים נסעו לרבי לבר מצווה”, מעיד ר’ זלמן, אחד המלמדים בתלמוד תורה מרכזי וידוע בפני כותב השורות. “יש כאלה שלא נוסעים לבר מצווה עצמה, אך הם מגיעים לרבי לפחות להנחת התפילין הראשונה של בנם - שגם זה אירוע חשוב ומכונן בחייו של הנער”.

“בית משיח” יצא לבדוק מקרוב את התופעה ולעמוד על טיבה מתוך ניסיון להבין האם זה יוזמה שמגיעה יותר מצד ההורים או מצד הילדים עצמם, מה זה אומר מבחינה מעשית, וגם בדקנו את הנושא מבחינה כלכלית.

כשהילד התעקש

“גמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא ביום י”ג שנים ויום אחד”, כך כותב אדמו”ר הזקן. שורה זו מתנוססת בראש הזמנות בר–מצווה חב”דיות רבות. לכאורה, אין מקום מתאים ל”גמר ועיקר כניסת נפש הקדושה” מאשר במחיצתו של הרבי, המקום בו שורה קדושה תמידית.

מסתבר שבמשך השנים התופעה כמעט ולא הייתה קיימת. מלבד חסידים בודדים שהגיעו מעבר לים - חתני הבר מצווה שנראו ב–770 היו בעיקר חתני המצוות המתגוררים בשכונת ‘קראון הייטס’ עצמה. הם עלו לתורה במניין של הרבי, ורבים מהם זכו לעמוד בסמיכות לרבי בעת שעלה לתורה ל’שלישי’.

לעומתם, רוב חתני המצווה מארץ ישראל ומשאר העולם, לא עשו זאת אצל הרבי, בשונה מחתנים שהקפידו תמיד לעלות לתורה בשבת שלפני חתונתם בבית חיינו, ורק לאחר מכן טסו לחגוג את החתונה בארץ מגוריהם.

מתי התחילה התופעה?

קשה לדעת מתי בדיוק החלה התופעה, אך אחד הראשונים היה הרה”ח ר’ דוד נחשון, יו”ר ניידות חב”ד בארץ הקודש.

“זה היה בתשמ”ח, כאשר בני שלום דובער הגיע לגיל המצוות בי”ב במר–חשוון”, הוא מספר השבוע ל”בית משיח”. “באותה שנה היינו כל המשפחה אצל הרבי בחודש תשרי, וזאת לאחר שהרבי עורר רבות על העניין של ‘הקהל’. לאחר תשרי החלטתי שנכון יהיה לחגוג את הבר מצווה אצל הרבי. כיוון שנותרו עוד כשלושה שבועות עד הבר מצווה, לא ידעתי אם יהיה נכון להשאיר אותו בחצרות קדשנו, מה שיגרום לו להפסד לימודים, מה גם ידעתי שהרבי לא רוצה שיישארו יותר מידי זמן לאחר תשרי.

“כתבתי לרבי על הרעיון, וקיבלתי ברכה וכן ‘אזכיר על הציון’. המשפחה חזרה אפוא לארץ הקודש, ושלום דובער נכנס ללמוד בינתיים ב’אהלי תורה’. כמובן שהכנסתי לרבי הזמנה לבר מצווה.

“הבר מצווה עצמה התקיימה ב’זאל הקטן’. בכלל, באותה תקופה הרבי היה חוזר לביתו בסביבות השעה תשע בערב. משום מה, באותו ערב הרבי לא יצא לביתו ונשאר בחדרו הקדוש עד שהתוועדות הבר מצווה הסתיימה בסביבות אחת–עשרה וחצי בלילה, ורק אז יצא מחדרו והלך הביתה.

“כבר למחרת כתבתי לרבי דו”ח על כל מה שהיה בבר מצווה, מי דיבר ומה דיברו. סיפרתי שהחתן אמר יפה את המאמר וכן אמר עניין בנגלה, בחזרו על שיחה של הרבי וכו’. כעבור זמן הרבי השיב על הפתק שכתבתי ‘וגודל הזכות וכו’, אזכיר על הציון’.

“עוד דבר מעניין היה, כאשר בני שלום דובער עלה לתורה, לאחר מכן אמרתי ‘ברוך שפטרני’, ואז הרבי עלה ל’שלישי’. לפני שירד מהבמה, הרבי הסתובב לעבר שלום דובער ואיחל לו ‘מזל טוב’, מה שלא עשה לחתני בר–מצוות אחרים.

“לאחר הבר מצווה חזרנו לארץ הקודש ועשינו עוד ‘זבח משפחה’ - סעודת מצווה גדולה לכל קרובי המשפחה, מה שנוצל כמובן ל’כינוס הקהל’ רבתי. באותה שנה הרבי שלח לי פעמיים כסף עבור כרטיסי הטיסה של המשפחה.

“מיד פרסמתי לכולם את התשובה שזכיתי לקבל מהרבי, ונראה לי שמאז העניין החל להתקבל בקרב אנ”ש, אם כי עוד לא בקצב של היום. החבר’ה התחילו להתעורר מזה”.

כך היה אז בשנת תשמ”ח, אבל התופעה החלה להתבסס רק בעשור האחרון, וקיבלה תאוצה מיוחדת בארבע–חמש השנים האחרונות.

מה גרם לשינוי המגמה הפתאומי? לאיש מאלו ששאלתי, אין תשובה ברורה בעניין. היו שהעלו השערה, כי אולי אלו פירות ההשפעה החסידית הלבבית המוחדרת בלבם של ילדי צבאות ה’ במסגרת פרויקטים שונים שגדלים ומתעצמים בשנים האחרונות; היא זו שהביאה לרצון של רבים מהם להגיע לרבי בהזדמנות הראשונה, והזדמנות נאותה לכך היא בבר מצווה.

“כשבני אהרן התקרב לגיל בר מצוה הוא דרש ‘אבא ואמא?! אני רוצה בר מצווה אצל הרבי!’  הוא דרש זאת כמו ילד שאין בעולמו כלום - ‘אני רוצה בר מצוה אצל הרבי’”, מספר ר’ דובער גורביץ’ מקרית מלאכי על הבר מצווה שחגג לבנו לפני כחודשיים ימים בסווען סוונטי. הוא עדיין משתאה נוכח הרצון החזק שגילה בנו סביב העניין.

“בראשי התרוצצו הרבה מאד מחשבות לכאן ולכאן, טיסה או מסיבה? כן? לא? לכמה זמן? איפה? כמה? מהיכן? במוחי צפו מחשבות דקדושה מכל הצדדים - מצד אחד החשיבות של היום הזה אצל הרבי. מצד שני - מה עם הלימוד תורה שלו, וסדר הלימודים מהם ייעדר למשך שבוע עד עשרה ימים? מצד שלישי - בכסף של שני כרטיסי טיסה פלוס ביטול עבודה במשך שבוע ימים, אפשר לעשות הרבה דברים טובים. רק אחרי ‘שישנתי על זה’, הצלחתי להבין שאלו מן הדברים שאין להם שיעור או מורה, זה רק בית ספר של החיים”.

אתה זוכר אם בבר מצווה שלך גם היה מקובל לנסוע לרבי?

(מחייך) “הבר מצווה שלי הייתה הרבה לפני שהיה פופולארי לטוס. היא לא התקיימה באולם שמחות, אלא בבית כנסת חב”ד בקרית גת. על תזמורת, רמקולים, צלם וידאו, מסכי וידאו ותשורה, איש לא חלם, אבל היה שמח. כולם הזיעו גם בגלל שלא היה מזגן ובעיקר בגלל שרקדו, כן, פשוט רקדו. האוכל התבשל במטבחי ישיבת חב”ד בקרית גת. בזמן שהמשפיע דיבר כולם שתקו. כשחזרתי ‘מאמר’, היה ממש שקט. לא היה מצב שמישהו הגיע להגיד מזל טוב והלך הביתה. כולם נשארו ושמחו יחד עם המשפחה.

“למעשה, כבר עשיתי שתי בר מצוות אצל הרבי, רק שהתנאים היו יותר ‘לקולא’. בני השני ובני השלישי נולדו בחודש תשרי, והם נסעו לרבי לחגים כמו רבים מחבריהם - לא לפני ששיננו ועמלו רבות בתכניות לימוד שונות וזכו בעזרה במימון הכרטיס - וממילא כשהגיע יום הולדתם ה–13, חגגנו להם שם את יומם הגדול יחד עם שאר חבריהם ב’מחנה משיח’ וצוות המדריכים שהצטרף אף הוא בארוחת ערב חגיגית שהתקיימה בחדר האוכל של הישיבה 1414…

“כשבני החמישי אהרן פנה וביקש בר מצווה אצל הרבי, אמרתי לו שאפשר לעשות בר מצווה יפה גם בארץ ישראל, אך הוא לא רצה לשמוע על האפשרות הזאת. הוא היה מוכן לוותר על כל החגיגות והטקסים, העיקר להגיע לרבי. כששאלתי אותו למה הוא מתעקש כל כך, השיב: ‘אני רוצה בר מצווה אצל הרבי, כי כך אני רוצה לזכור את הבר מצווה שלי, ולא באולם שמחות איזה שיהיה בקרית מלאכי!’”…

 

ארבעה חתני מצווה ביום חמישי אחד

רק ביום חמישי האחרון, כ”א באדר שני, חגגו ארבעה חתני מצווה מארץ ישראל את יומם הגדול ב–770. שלושה מהם זכו בהגרלה ועלו לתורה בו ביום במניין של הרבי, ואחד עלה במניין סמוך.

ב–770 אין ‘צרמוניה’ גדולה במיוחד, להיפך. העליה לתורה מתקיימת במניין של הרבי (ראה מסגרת - שיחה עם הגבאי של 770), לאחר התפילה חזרת מאמר, בדרך כלל ליד השולחן במזרח הסמוך לארון הקודש, בנוכחות קומץ מתפללים ובחורים מהישיבה, רגע לפני שהם רצים לארוחת הבוקר שלהם. בקבוקי קרטון של אורנג’וס, מעט ‘מזונות’, ובקבוק ‘משקה’ חובה. יש ‘המהדרין’ ועורכים התוועדות גדולה יותר בשעות הערב, לאחר שהבחורים מסיימים את סדרי הלימוד שלהם, החל מעשר בלילה. בימים אלה, כאשר מדי ערב מתקיימים ריקודי חודש אדר, זה מתחיל רק ב–11 בלילה. הכיבוד? כל אחד כפי נדבת לבו והאפשרויות הכספיות שלו. לא מנקרים עיניים.

למותר לציין כי העלות הנמוכה היחסית, מתקזזת עם עלות הנסיעה. אולם נדמה כי מדיניות ה”שמים פתוחים” שהוזילה בשנה האחרונה את כרטיסי הטיסה לארצות הברית (בעיקר בטיסות עם חניית ביניים באירופה), עודדה יותר ויותר אנשים להגיע לרבי.

בשעות אחר הצהריים של יום חמישי, כאשר ה’זאל’ עמוס בתמימים בעיצומו של סדר ‘נגלה’, פגשתי את ר’ יונתן יעקב ובנו מענדי, שהגיעו אף הם לחגוג את הבר מצווה אצל הרבי. היה זה כמה שעות לאחר שמענדי עלה לתורה במניין שחרית של הרבי יחד עם חברו לכתה מענדי (ב”ר מאיר) ווילשנסקי, שניהם מצפת.

“את הבר מצווה של הילד הגדול שערכנו לפני שלוש שנים, לא עשינו באולם מתוך רצון שלנו כהורים, להנחיל לו בר מצווה חסידית עם ערך גבוה. את הבן השני, מענדי, שנמצא כאן איתי, כבר לא הייתי צריך לשכנע. הוא מעצמו רצה בר מצווה אצל הרבי.

“הגענו לכאן לעשרה ימים, ואני יכול לומר לך שזמן איכות שיש לי איתו כאן, לא זכור לי הרבה שנים”, מחייך ר’ יונתן בסיפוק ומבלי משים מניח יד על כתפי בנו המקשיב לשיחה. “בגלל האפשרויות המוגבלות שיש לנו כאן בבישול, אפילו באוכל היומיומי הוא זוכה לקבל ‘פינוקים’ שאין לו בסדר היום הרגיל שלו”.

למה החלטתם לוותר על החגיגה הגדולה באולם, על הטקס כולו, ולהגיע לכאן ולעשות את הבר מצווה בתנאים צנועים בהרבה?

“אני באופן אישי לא רואה עניין מיוחד בלעמוד בפתח האולם החגיגי ולקבל את פני האורחים כולם. זה יפה ונחמד, אבל אין בזה עניין מרגש. הרגשנו יותר צורך להגיע לכאן ולחגוג ליד הרבי. היום, יום הבר מצווה שלו, מענדי אמר את כל הספר התהילים, למד חת”ת, הוא נמצא באווירה של קדושה. ברור שיש גם אלמנטים של הנאה גשמית, עצם הטיסה לרבי, השהות כאן עושה לו הרגשה טובה. בעזרת השם ניקח אותו גם לטיול מהנה במנהטן, כך שהוא יקבל גם רוחניות וגם גשמיות”.

ומה אמא אומרת על כך? אני שואל את מענדי.

“אמא התרגשה מאוד” אומר מענדי. “היא שמחה שאנחנו כאן, למרות שהיא עצמה לא הצטרפה, וכך הפסידה גם את האירוע באולם וגם את הבר מצווה”.

מענדי מוסיף ומספר שנכון להיום, חצי מבני כתתו חגגו את הבר מצווה שלהם אצל הרבי וחצי אחר באירוע רגיל באולם. “בעידן הדיגיטלי של היום”, מוסיף אביו ר’ יונתן, “חמש דקות לאחר העליה לתורה, רעייתי קיבלה תמונות וסרטונים מהעליה לתורה שלו, והיא בהחלט התרגשה אתנו יחד”.

עוד כמה שעות, בתום ה’סדר’, יישבו מענדי ואביו לצד חברו מענדי ווילשנסקי ואביו להתוועדות בר מצווה. כיון שמדובר ב’ליל שישי’, ההתוועדות כנראה תמשך עמוק אל תוך הלילה, ומענדי חוזר כעת שוב על המאמר “איתא במדרש תילים” לקראת ההתוועדות, המהווה למעשה את סעודת המצווה.

אביו ר’ יונתן מבקש להוסיף נקודה או שתיים שכדאי לתת עליה את הדעת “כתושב ארץ ישראל שמגיע ל–770, אני לא מכיר כל כך מה צריך לעשות, מה לקנות, איך להצטייד, איפה כמה ומתי”. הוא מציע שיהיו בחורים ב–770 שיקחו על עצמם לסייע לחתני המצווה ולאבותיהם לקניות ולהתארגנות.

מסתבר שהצעתו כבר מיושמת במידה רבה. ישנם בחורים ותיקים שמסייעים לקניות ולהצטיידות ובכך מסייעים במאור פנים לאורחים שזה מרחוק באו, המתקשים להכיר את אורחות המקום. כנראה שבקרוב העזרה הזאת אף תושק באופן רשמי.

החוויות הגדולות

בשעת לילה די מתקדמת פגשתי גם את הרב שניאור שניאורסאהן, מקהילת חב”ד ברמת אביב, יושב ולומד בחברותא עם הרב דוד לידר, שליח הרבי לדוברי עברית באוסטרליה. שניהם הגיעו עם בניהם, הראשון לחגוג בר מצווה לבנו, והרב לידר שנמצא בשליחות ומבקש לנצל את הבר מצווה כחלק מעבודת השליחות במקום מגוריו - לחגוג את התחלת הנחת התפילין של בנו ב–770.

הרב שניאורסון הגיע לחגוג לבנו שלום בער את יומו הגדול, יחד עם כל בני המשפחה, מבהיר: “בר מצווה זה זמן של מסירות נפש, כפי שהרבי עומד בשיחות קדשו על כך ששמעון ולוי מסרו נפשם ביום הבר מצווה שלהם כדי להכות את אנשי שכם (הם היו בני 13 שנים בלבד!). אני חושב שבעבר היה צריך סוג של מסירות נפש כדי לערוך את הבר מצווה במקום השליחות, שכן הכי קל היה לעשות אצל הרבי, כשראו את האור הגדול, ויכלו לעלות לתורה ולעמוד על במה בצוותא חדא עם הרבי. היום, לעומת זאת, כש”עינינו לא ראו”, צריך מסירות נפש כדי לעשות את הבר מצווה דווקא אצל הרבי, הרחק מהבית ומהקהילה ומהמשפחה העוטפת. את המסירות הנפש הזאת צריך להחדיר בלבו של הילד, שמדרך הטבע יכול לאחל לעצמו לעמוד במרכז חבריו החוגגים באמצע אולם נוצץ”.

אינך חושש מכך שהילד מפסיד את כל החגיגה הזוהרת שמסביב?

“כשאנחנו נמצאים פה, אני רואה יותר מתמיד עד כמה חסידים הם משפחה אחת. ממש משפחה. יש פה הרבה בחורים שלומדים כל השנה ב–770, והם עוטפים את הילד באהבה, מקרבים אותו ולומדים אתו. בערבו של יום חמישי הקרוב, כ”ח באדר, ליל הבר מצווה, הם יחגגו אתנו את הבר מצווה, ואף יערכו ריקודים ויקחו את החתן על הכתפיים כאילו היו האחים שלו ממש”.

הרב דוד לידר: “אני רואה את האהבה של התמימים כאן גם מול הבן שלי מענדי. הם ממש קירבו אותו ופתחו את לבו. הם נתנו לו תשומת לב והרבה הרגשה טובה. למדו עמו בחברותות ואף לקחו אותו ביום שישי ל’מבצעים’ ונתנו לו ערך מוסף של חיות חסידית וחיבור אמיץ לעניני גאולה ומשיח, מה שחסר לו באופן טבעי במקום השליחות הרחוק, באוסטרליה”.

הרב שניאורסון: “בכלל, פעם חגיגת בר  מצווה הייתה נעשית באופן של התוועדות לבבית, לעומת היום שזה נעשה בטקס וצרמוניה והרבה ‘דיזיין’. בבר מצוות של היום, אין לצערי אווירה של התוועדות. אם בחתונה קשה לוותר על כל הנוצץ והיפה, הרי שבבר מצווה בהחלט צריכה להיות אווירה ‘פנימית’ יותר. ילד בר מצווה צריך לקבל יותר ערכים של התקשרות לרבי ומסירות נפש. זה הבסיס של הכל, ואת זה אפשר לקבל פה, ב–770, בצורה הכי גלויה”.

לא הרחק אני רואה גם את ר’ מנחם זיגלבוים, הידוע לקוראי “בית משיח”, שאף הוא שוהה בימים אלה בחצרות קודשנו עם בנו דוד. שניהם יושבים יחד ב’סדר ליקוטי שיחות’ ולומדים בצוותא.

ביקשתי לשאול אותו לגבי התלבטויות בקשר לחגיגת בר מצווה אצל הרבי, והצגנו בפניו את צדדי הספק שהעלה לעיל ר’ דובער גורביץ’. “למעשה הגעתי לכאן לא רק עם בני, אלא כל המשפחה. מכלול הנסיבות של ‘שנת הקהל’ והבר מצווה של בני, הביאו אותנו לקבל החלטה להגיע כל המשפחה ל–770 ולחגוג כאן את הבר מצווה. אני חושב שהיום הגדול הזה ראוי לו יותר מכל לחגוג אצל הרבי, מה שהיה לא נהוג ומקובל כשאני חגגתי בר מצווה”.

השיקולים הכספיים וכן השיקול של הקצאת שבוע מתוך לימודיו של הילד, עמדו לנגד עיניך?

“הרבי רצה שיגיעו אליו ל’שנת הקהל’ אנשים נשים וטף, וממילא לא מדובר כאן על בזבוז כספי. אדרבא, אני חושב שזו השקעה אדירה לנפש ולנשמה של המשפחה כולה (כמובן לאחר שעושים הכנות מתאימות מבעוד מועד). אך גם בלי הסיבה של ‘הקהל’, ילד שבוחר להגיע לרבי ליום הבר מצווה שלו, לחזור את המאמר ולחגוג בחצרות קדשנו - מה אני כאבא יכול לאחל לעצמי יותר מכך?! אם זו גם השאיפה של הבן שלי, אני רק יכול להיות מאושר מכך”.

כשאתם נמצאים כאן יחד, איזה ערך מוסף אתה מעניק לילד שלך?

“עצם השהות פה היא הערך הגבוה ביותר שאני יכול לאחל לעצמי. אדרבא, אני יכול לומר שאני נתרמתי לא פחות ממנו. אני לומד איתו במשך היום, אנו נמצאים שעות ארוכות יחד. אני מראה לו את המקומות השונים ב–770, איפה הרבי עבר, איפה הרבי עמד, איפה הרבי התפלל והיכן בדיוק ישב בהתוועדויות. כמעט סביב כל נקודה ב–770 יש סיפורים שונים מהרבי, וזה הביטוי הכי אמיתי למה שהרבי אמר שאפשר לקבל אפילו מהקירות של המקום. הרבה חוויות שהיו לי בביקורים במהלך השנים אצל הרבי בשנים ההן, אני מעביר לו, כשאני מתאר בפניו באופן מוחשי איפה הרבי עבר, איפה ישב הרבי ולאן בדיוק הוא הסתכל. פתאום הכול מקבל מימד חדש וחי, שאני עצמי מתרגש לחזור ולספר על השנים ההן”.

מן הצד השני, הרב דובער גורביץ’ מעלה נקודה חינוכית נוספת שראוי לתת עליה את הדעת:

“זכיתי לחגוג חמישה ‘בר–מצוות’ לחמש בניי, ואני עדיין חושב שיש צדדים לכאן ולכאן בשאלה - האם לעשות בר מצוה באולם עם תזמורת, צלם תמונות, צלם וידאו, ותשורה - או שמא עדיף לטוס לרבי. התשובה היא לא שחור ולבן. בתור מי שעבודתי היא גם בשמחות בר מצוה (מסכי הקרנה / פלזמות) - אני נוכח בשמחות רבות, ואני רואה הבדל מסויים בין ילדים שעברו בר מצוה באולם לבין כאלה שטסו לרבי או שהסתפקו במסיבה קטנה בבית. כשחתן בר מצווה יושב בסעודה רבתי, חוזר מאמר בנוכחות מאות אנשים, ולאחר מכן חבריו נושאים אותו על כתפיו ורוקדים עמו; במהלך הערב הגדול שלו הוא מקבל ‘מזל טוב’ מעשרות או מאות אנשים; כל הנואמים מברכים אותו והוא חוזר הביתה מצויד בעשרות ספרים וחוויות שמחות - או אז נופל לו ה’אסימון’ - אני גדול! בתוך ערב אחד חל מהפך, והוא לא ילד, אלא גדול! אין ספק שזו חוויה מרוממת ומגדילה - תרתי משמע - גדלתי!

“ההפנמה הזאת שמגיעה בערב אחד גדול, שווה לפעמים כל שקל של השקעה שהושקע חודשים לפני הערב החשוב הזה. ולעניות דעתי, אינו דומה קבלת מצוות של בחור לעיני מאות ידידים וחברי כיתה לבין קבלת מצות בין מניין בחורים שהוא לא מכיר ב–770. יש ילדים שבנפש שלהם צריכים את האירוע והצרמוניה והם לא באמת יכולים לוותר על זה.

ההורים מצדם שמכירים היטב את נפש הילד ואת כור ההיתוך שבו גדל וחונך, צריכים לעשות חשבון מה נכון ומה חשוב יותר להם ולילד, ולקחת בחשבון את המכלול כולו”.

פותחין ב’חסיד’

כפי הנראה, המגמה תלך ותתגבר עם הזמן, ויותר חתני בר מצווה יגיעו לחגוג את יום גמר כניסת הנפש האלוקית, במחיצת איש האלוקים, אשר אין ספק בכך שזו תופעה מבורכת, ובוודאי מעניקה ‘כניסה’ רוחנית חסידית יותר לנפשו של הילד שהופך בין–יום מילד ל’איש’ החייב בכל המצוות.

וכשנלחץ איש ידי רעהו באיחול כנה ולבבי של “תזכה לרוות נחת מבנך, ושיהיה חסיד ירא שמים ולמדן”, כנוסח הברכה המקובל בקרב חסידי חב”ד, הרי שהסדר הוא שפותחים ב”חסיד”, ואידך זיל וגמור…

רוצה שהבן שלך יעלה לתורה במניין של הרבי? הזדרז להירשם

במסגרת הכתבה, פניתי גם אל הרב יוסף יצחק קראץ, האמון על העליות לתורה במניין של הרבי, וביקשתי לדעת כיצד ויש להיערך לחגיגת בר מצווה ב–770 ומה צריך לעשות לשם כך.

הרב קראץ פותח ומברך על התופעה. “אין ספק שבשנים האחרונות התופעה צוברת תאוצה, ויותר חתני מצוות והוריהם מגיעים לכאן. כל אחד מתקבל בברכה.

“אדמו”ר הזקן הורה שבנו, אדמו”ר האמצעי, יעלה לתורה במנחה של שבת, למרות שיום הבר מצווה שלו חל ביום חמישי, כיוון שזמן זה הוא ‘רעווא דרעווין’ (רצון הרצונות). ובכלל, יש כאלה שלא יודעים אבל בחב”ד, חתן בר מצווה עולה לתורה רק בעליות של שני או חמישי או במנחה של שבת, ולא בעליות של שבת בבוקר.

“בניגוד לחתנים העולים לתורה לפני חתונתם, שהם מקבלים עליה לפי הגרלה, הרי שחתני בר מצווה קודמים לכל, ולכן הם עולים לפי סדר קדימה, ובמילים פשוטות: כל הקודם זוכה. מי שפנה ראשון - זוכה. יש אנשים שפונים כבר שנתיים שלוש לפני הבר מצווה - ולא לזה התכוונתי. אבל אנחנו פותחים את הרישום מראש מדי חצי שנה. בימים אלה אנו פותחים את הרישום לעליות חתני המצווה מפסח ועד ראש השנה - וכל הקודם, זוכה. אני יכול לומר לך שכבר יש תפוסה של כארבעים אחוז לעליות האמורות לחודשי הקיץ. אנשים מכל העולם מתקשרים לתפוס עליה לפי תאריך הבר מצווה (ניתן להתקשר למספר: 718–3168994+).

“כפי הנהוג”, מסביר הרב קראץ, “מלבד העליה לתורה, אומרים ‘לחיים’ לאחר תפילת שחרית ומביאים מעט מיני ‘מזונות’, והעיקר הוא חזרת המאמר במזרח של בית הכנסת, בסמוך ונראה לבמה של הרבי - ואין ספק שזו זכות גדולה”.

כשהרבי אמר מאמר מיוחד לבר מצווה

מסתבר שגם בדורו של הרבי הרש”ב, היו חסידים יחידי סגולה שהביאו את בנם לבר–מצווה אצל הרבי. אחד מהם, החסיד הרב אשר גרוסמן, הידוע בשם אשר ניקולייבער, שהיה מסור ומקושר לרבי הרש”ב, לקח את בנו שמואל אל הרבי לקראת הבר מצווה.

היה זה בקיץ תרס”ג, ומכיוון שבאותה עת הרבי לא היה בליובאוויטש, נסע לעיירת הנופש סרעברינקא בה שהה הרבי.

מסתבר, שהרבי ייקר מאוד את העובדה שהחסיד בחר לחגוג את בר המצווה של בנו אצל הרבי, עד כדי כך שאמר מאמר מיוחד לכבוד הבר מצווה, וכפי שהרבי הריי”צ מציין בכתב יד קודשו בראש המאמר “נעשה אדם”, שנאמר “על הבר מצווה של הבחור שמואל ב”ר אשר שו”ב”.