להוציא את המידות מההעלם

להוציא את המידות מההעלם

כ”ק אדמו”ר הזקן: כתוב בזוהר ש”ועבד הלוי הוא” פירושו: שכל עבודת הלויים היא לפעול את גילוי עלמא דאיתכסיא (עולם המכוסה) שנרמז במילה “הוא”. שכן “אתה” - אומרים למי שנוכח, היינו שהוא גלוי, ו”הוא” אומרים על מי שאינו גלוי, אלא נסתר, כתוכנו של “עלמא דאיתכסיא”. זהו אם כן “ועבד הלוי הוא”: שכל עבודתם של הלויים היא להוציא את המידות - אהבה ויראה, מההעלם, מבחינת “הוא”, אלא הגילוי ברגש הלב. וזה נפעל על ידי ההתבוננות בדברים המעוררים אהבת ה’ ויראתו. זו הייתה עבודת הלויים, בסוגים שונים של כלי זמר, המלהיבים את הלב, וכל זה הוא כדי לעבוד את בחינת “הוא” - “הוא עשנו”.

(לקוטי תורה, פרשת קרח, נה, ג)

העונג מתגלה בבינה

כ”ק אדמו”ר האמצעי: נאמר בזוהר על המילים “ועבד הלוי הוא” - “דא (זה) הוא עתיקא”. כלומר ש”הוא” זו בחינת “עתיק יומין” - פנימיות הכתר. הסברת הדברים: התגלות העונג הנובע מפנימיות הכתר העליון, היא בספירת הבינה דוקא, ולא בספירת החכמה. שכן בבחינת חכמה הדברים באים באופן של “נקודה”. אולם בבחינת הבינה, העונג בא באופן שמתבטא ומתגלה באורך ורוחב, במרחב התפשטות השגת הבינה. ודבר זה מוכיח שאכן בבינה היא התגלות פנימיות הכתר, שכן כל הגבוה יותר, מתגלה דווקא בלבושים הנמוכים ביותר.                   
     (תורת חיים, בראשית ח”א, פא, ד)

כעין בחינת ניגון

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: פסוקי דזמרה הם כעין בחינת ניגון, שהוא רק הרחבת הדיבור וביאור העניין בתוספת ביאור, לפרש הדבר בטוב, כדי להלהיב ליבו ונפשו, שיתפעל מכך. ברם אם אומר את הפסוקים מבלי שהדבר נוגע לנקודת לבבו, אין זו בחינת זמרה וניגון, ואין זו עבודה תמה. זהו “ועבד הלוי הוא”: “הוא” - זה בחינת “עלמא דאיתכסיא” - עולם המכוסה, ועבודת הלוי היא, לפעול עלייה מלמטה למעלה, להעלות את הבחינה הנמוכה יותר, העולם הגלוי, אל הבחינה הנעלית יותר, העולם המכוסה, ובא הדבר לידי ביטוי בעבודת ה’, באמירת פסוקי דזמרה, מתוך התבוננות ורגש ההתלהבות שכתוצאה מכך.

(אור התורה, במדבר כרך ב’, הוספות לפרשת קרח, עמ’ קמב)

בחינת “הוא” בבחינת “זה”

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: נאמר: “ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה”. בחינת “הוא” היא עלמא דאתכסיא (עולם המכוסה) ובחינת “זה” היא עלמא דאתגליא (עולם הגילוי). זהו שלעתיד לבוא תומשך בחינת הוא בבחינת זה, דהיינו שהעולם המכוסה מאיתנו יבוא לידי התגלות. וזוהי הרי עבודת הלויים - ועבד הלוי הוא - להמשיך גילוי אלוקות מבחינת “הוא” הנסתרת.

(תורת שמואל תרכ”ז, עמ’ קצד)

עבודת הלויים בשירה ובזמרה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב נ”ע: פירוש עניין “ועבד הלוי הוא”: שעבודת הלויים הייתה בשירה ובזמרה, לעורר התפעלות המידות שבלב בהתגלות. והנה, אין אומרים שירה אלא על היין, ויין היא בחינת בינה כנודע, והיא ההתבוננות המביאה לידי התעוררות המידות של אהבת ה’ ויראתו, כתוצאה מההתבוננות בגדולת ה’ וביטול העולמות.           (המשך תער”ב, חלק שני, עמ’ תשא)

“ועליו הלוי”…

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: על דברי אדמו”ר הזקן בנוגע לליל הסדר: “יסדר על שולחנו קערה בג’ מצות זה על זה, הישראל ועליו הלוי ועליו הכהן”, אמר אבא (הרבי הרש”ב): היסוד הוא ישראל, “ועליו” - מלשון עליה: “ועליו הלוי ועליו הכהן” - מדריגת ישראל יכולה להתעלות למדריגת כהן. לכך אפשר להגיע על ידי עבודת התפילה, בהקדמת העבודה בקריאת שמע שעל המיטה, וההחלטה הטובה להיות יותר טוב.                     (ספר השיחות תש”ז, שיחות חג הפסח עמ’ 132)

הכח שניתן במתן תורה

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: מבואר בזוהר, על הפסוק ועבד הלוי הוא, שהשדים נבראו ללא גופים, ועל ידי עבודת הלויים, שהם מצד השמאל - הגבורה, פעלו שלימות בעבודת קו השמאל, ומזה נמשך עד לשדים, שיהיו להם גופים. וביאור העניין: בתחילת הבריאה נבראו השדים ללא גופים, דהיינו ללא “כלים”, מכך מובן שגם בקדושה, היו ההמשכות שמצד גבורות דקדושה, באופן של אורות ללא כלים, דהיינו המשכה ללא קיום. אולם לאחר מתן תורה, נתן ה’ את הכח, שהלוויים על ידי עבודתם, ימשיכו את האורות בכלים, ומזה נמשך שגם בצד שלעומת זה, יהיו כלים - דהיינו גופים לשדים. וכוח זה נובע מבחינת “הוא”, לשון נסתר, עלמא דאתכסיא, שיאיר באופן של דירה בתחתונים, בעולם הזה הגשמי, כהכנה לגילוי שלעתיד לבוא.

(ספר המאמרים במדבר כרך ב’, מאמר ד”ה ועבד הלוי הוא - תשד”מ)

פתגם השבוע בענייני גאולה ומשיח

מה יאמר העולם ומה יאמרו האומות על כך שיהודי עושה את עבודתו ב”יפוצו מעינותיך חוצה”, ובמיוחד - בקירוב הגאולה האמיתית והשלימה, הרי אין הם מבינים מה פירוש הדבר?! אמנם זוהי עבודה גדולה ונעלית - אבל צריכים לכאורה להתחשב - טוען הוא - עם העולם!

והמענה על זה הוא: העולם כבר מוכן! כאשר יהודי יעשה את עבודתו כדבעי - באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, וביחד עם זה כפי שזה מלובש בכלים של לבושי הטבע - יראה איך שהעולם, טבע העולם ואומות העולם, מסייעים לו בעבודתו.

(משיחות ש”פ קורח ה’תנש”א)