כ”ק אדמו”ר הזקן:

כל מלבושי אגאלתי

כ”ק אדמו”ר הזקן: איתא בזוהר ר’ אבא פתח - מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה. הנה כתוב זה מדבר בענין הגאולה העתידה, מהגלות הרביעית, שהיא גלות אדום. וזהו שנאמר - “כל מלבושי אגאלתי” - שכן הקב”ה יתלבש בלבושי אדום דהיינו - דין וגבורה ועל ידי זה תתבטל יניקתם מהקדושה.

וזהו “אגאלתי”:

א. מלשון גיעול ומיאוס.

ב. מלשון גאולה.

והגאולה תהיה על ידי הקב”ה בעצמו, על דרך שהיה ביציאת מצרים, שהגאולה הייתה לא על ידי מלאך שרף שליח או אחר.

(מאמרי אדמו”ר הזקן תקס”ח ח”א עמ’ רט ואילך)

 

גילוי מידת הנצח

כ”ק אדמו”ר האמצעי: עשה הקב”ה שייראה כאילו יש מנגד לקדושה, כדי שזה יגלה את האופן והדרך של גילוי מידת הנצח של הקב”ה, כמו שנאמר “מי זה בא מאדום”, שזהו ביטוי וגילוי של בחינת הנצח שלמעלה, באופן של ניצחון.

(תורת חיים, פרשת בשלח, רכח, א)

 

לה יטמא

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: תוכן עניין הכתוב “ולאחותו הבתולה הקרובה אליו… לה יטמא” הוא: הקב”ה נקרא כהן, כדברי חז”ל: “אלוקיכם כהן הוא”. וכשם שכהן נטמא לאחותו, כך הקב”ה יורד למקום הקליפות ומטמא את עצמו כביכול, כדי לגאול את ישראל מהגלות.

(אור התורה, פרשת אמור, עמ’ קמט ואילך)

 

לגאול את ישראל דווקא

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: זה שהקב”ה יורד למקום הטומאה, הוא כדי לגאול את ישראל דווקא. שכן כדי לברר את ניצוצות הקדושה שנפלו בקליפות, לא היה יורד, ברם כשיורד כדי לגאול את ישראל, אזי מתבררים בזכות זה, גם הניצוצות.

(ספר המאמרים תרכ”ז עמ’ רנד)

 

מי זה בא מאדום

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: בספר “כלי פז” מפרש שה’ בעצמו יבוא לשפוט את גוג ואומתו מגוג, ולא על ידי שליח. שאפילו מידת הרחמים תסכים לפעול במידת הדין כדי להיפרע מאותם רשעים, לצורך גאולתן של ישראל שתהיה גאולה שלימה.

 

והנה “מי” - בגימטריה נ’, דהיינו בחינת בינה שלמעלה, תאיר בבחינת “זה” שהיא המידות דאצילות, ותפעל שאפילו השפעות החסד יהפכו לדין ברשעים כדי להביא לגאולתם של ישראל.

(ספר המאמרים תרנ”א עמ’ פג ואילך)

ערבים זה לזה

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: פירוש “ערבים” הוא: תערובת, ערבות - מתיקות. צריך שליהודי אחד יהיה היהודי השני מתוק. יהודי אחד צריך להיות מעורב עם היהודי השני. יהודי אחד זה, ערב ליהודי השני. כל יחיד יהיה מי שיהיה, מוכרח להרגיש את האחריות של קיום המצוות המוטלת עליו, בנוסף לאחריות הפרטית של ירידת נשמתו לעולם הזה, צריך הוא להרגיש את האחריות לכלל.

(ספר השיחות תש”א עמ’ 144)

 

אשר לא היתה לאיש

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: במעלת ישראל שבשבילם הקב”ה מטמא את עצמו כביכול, יש שלשה עניינים: “ולאחותו” -  הוא כעניין אהבת אח ואחות, שהיא טבעית ואין בה שינוי, שזהו עניין עבודת הצדיקים. “הקרובה אליו” - הוא עניין אשתו, שבאיש ואשתו יש שינויים, ובעבודת השם הרי זה עניין עבודת בעלי תשובה, שיש בה שינויים. “אשר לא הייתה לאיש: שגם בעת החטא היא באמנה איתו יתברך. ובגלל שלושת מעלות ובחינות אלו בכנסת ישראל, יורד הקב”ה למקום הטומאה, כדי לגאול אותם.

(מאמר ד”ה ולאחותו הבתולה תשכ”ד, ספר המאמרים ויקרא, עמ’ רכז ואילך)

סופרים את הימים שנמצאים בגלות

…ביחד עם התשוקה והגעגועים לקבלת התורה עד שסופרים את הימים מתי יהיה כבר זמן מתן תורתנו, מוסיפים גם בהתשוקה והגעגועים להגאולה, שסופרים את הימים והשנים והדורות שנמצאים בגלות, וצועקים “עד מתי”… ומבקשים מהקב”ה שתיכף ומיד יוציא את כל בני–ישראל, כל אחד ואחת מישראל, כל משפחה ומשפחה, וכלל ישראל, מהגלות אל הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, וכאמור, תיכף ומיד ממש, ביום זה..

(כ”ה אייר תש”נ)