מי לא מכיר את השיר העליז “ופרצת.. ופרצת..” השיר שהוא גם סמל וסלוגן של חסידי חב”ד

מי לא מכיר את השיר העליז “ופרצת.. ופרצת..” השיר שהוא גם סמל וסלוגן של חסידי חב”ד. שיר זה הפך עם השנים לעממי. בכל בסיס צבאי אליו מגיעים חסידי חב”ד לשמח, הם מתקבלים ב”ימה וקדמה צפונה ונגבה”  >> כמה ניגונים אתם מכירים על ‘ופרצת’? איך נולד הניגון המוכר לכולם ומה אמר עליו הרבי?

טרום ניגון: צעקת ‘ופרצת’

בשלהי שנת תשח”י החל הרבי לדבר רבות על העניין של “ופרצת”, ועל היציאה ממלחמת הגנה למלחמת תנופה. הרבי דיבר על כך שצריך להיות “ופרצת” בכל העניינים ובכל המישורים: ‘ופרצת’ בלימוד התורה, בתפלה, ‘ופרצת’ בגמילות חסדים, וכן ‘ופרצת’ במוסדות. הרבי הסביר ש’ופרצת’ זהו תיקון לפרצות הדור, ולבסוף ‘ופרצת’ זה משיח, עליו נאמר “יעלה הפורץ לפנינו”. נדמה כי אפשר להוציא ספר שלם על מה שהרבי דיבר באותה שנה ומחצה בערך.

המילה הפכה לרב–משמעות, אך עדיין לא הגיע לשלב של שיר או ניגון. רק בשלב מסוים הרבי עצמו רמז שנדרש ניגון כזה. היה זה בהתוועדות כ”ף אב תשח”י כאשר אמר: עד שילחינו ניגון על “ופרצת” - יכריזו “ופרצת”, ללא ניגון. ביומנים של אותם ימים (למשל: יומן צבי הירש גאנזבורג, י”ב תמוז תשח”י) אנו מוצאים, שפשוט היו צועקים ‘ופרצת’ בקול רם בהתוועדות.

 

 

‘ופרצת’ המקומי, ו’ופרצת’ מארץ ישראל

התאמת הניגון למילים ‘ופרצת’ המוכר לכולם היום, נעשתה במקור על ידי ר’ יוסף מרטון, שסיפר לימים לשבועון כפר חב”ד על השתלשלות העניינים:

אחרי השיחה של י”ג תשרי תשי”ט (בה הרבי שוב דיבר בהדגשה על ‘ופרצת’), רבים ניסו להתאים ניגון הולם למילים של ‘ופרצת’, אך שום ניסיון לא תפס. היו שניסו להתאים את הניגון “דיינו”, וכך שרו משך זמן בהתוועדויות של הרבי.

ביו”ד שבט תשי”ט, בסוף השיחה הראשונה, אחרי שאמיל (שהיה הניגון החדש של הרבי באותה שנה) ביקש הרבי לנגן ‘ופרצת’, וניגנו ‘ופרצת’ בניגון ‘דיינו’. בסיום התוועדות י”ג תמוז תשי”ט אמר הרבי, שהיישר מהגאולה של י”ג תמוז ניסע “נאן סטאפ” (ללא עצירה) לגאולה השלמה, והחל בעצמו לנגן את אותו ה’ופרצת’ בניגון ‘דיינו’ - אפשר לשמוע זאת בהקלטה - בניגוני התוועדויות #1.

בכל אופן גם הניגון הזה לא נקלט היטב בקהל, עד שמארץ הקודש הודיעו לרבי שברצונם להתאים את המילים לניגון מסויים בספר הניגונים.

במקור היה זה “דובראוונער ניגון” (בספר הניגונים כרך א’ ניגון קמ”ג), שם נאמר שאת הניגון הזה הביאו לליובאוויטש חסידי חב”ד מהעיר דוברובנה, פלך מינסק, והוא נמנה בין ניגוני חב”ד העתיקים (להעיר שלא מצינו איזכורים של העיר דוברובנה מלבד בדורות הראשונים - מחסידי אדמו”ר הזקן עד לצמח צדק, ואם כן מסתבר אכן שזהו ניגון המיוחס לאותם הזמנים). ר’ יוסף מרטון הוא זה שעלה אצלו הרעיון לתאם את מילות “ופרצת” אל הניגון הזה.

 

 

הרבי מבקש להקשיב לניגון מאחורי קו הטלפון

את התמונה של מה שהיה עם הניגון באותו פרק זמן, השלים החזן ר’ משה טלישבסקי ז”ל: “יום אחד התקשר אלי הרב חדקוב, ואומר לי שבספר הניגונים יש ניגון מסוים, וכי למחרת בשעה 16:00 הוא יתקשר אלי פעם נוספת ושאהיה מוכן להשמיע לו בטלפון את הניגון הזה.

“הבנתי מיד שהניגון לא מעניין דווקא את הרב חדקוב אלא הרבי הוא זה שרוצה לשמוע את הניגון. בדקתי את העניין והתברר לי שאנ”ש בארץ הקודש ביקשו להתאים לניגון הזה את המילים “ופרצת”, והם כתבו על כך לרבי (עם ציון הניגון בספר הניגונים), והרבי רצה לשמוע את הניגון.

“למחרת בשעה שנקבעה, התקשר אלי הרב חקדוב שנית. שיערתי שהרבי יהיה על הקו ויקשיב, והשמעתי את הניגון. לאחר שסיימתי, הרב חדקוב ביקש ממני להמתין רגע, וכעבור דקה הודה לי וסגר את הטלפון. מאוחר יותר נודע לי, שהאותה דקה הרב חדקוב שאל את הרבי האם לבקש ממני לחזור על הניגון שנית”…

 

 

“ס’הערט זיך ופרצת”

הניגון החדש שהוצמד למילים, נתקבל בחצרות הקודש בתשרי תש”כ. בסעודת ליל ב’ של חג הסוכות תש”כ, ביקש הרבי מהרב חנוך גליצנשטיין ור’ אבא לוין, אורחים מאה”ק, שינגנו ניגון שמח. הרב גליצנשטיין החל לנגן את ה”ופרצת” של ארץ ישראל, ועל פניו של הרבי הייתה ניכרת שביעת רצון.

למחרת בהתוועדות הרבי אמר, שבניגון ופרצת נוסח ארץ ישראל נרגש ‘ופרצת’ - “עס הערט זיך א ופרצת”. גם הרבנית חנה אמו של הרבי, שנכחה באותה התוועדות, אמרה לרבי שבניגון שהובא מארץ ישראל “ס’הערט זיך ופרצת”. וכן בשמחת בית השואבה בתחילת ההתוועדות הרבי צוה לנגן הניגון “ופרצת” לפי הנוסח של ארץ ישראל.

בשמחת תורה אותה שנה, מרוב שניגנו רק את ה”ופרצת” החדש, הרבי העיר - שגם על ה”ופרצת” המקומי אין לשכוח…

בראש השנה תש”כ צוה הרבי לנגן “ופרצת” עבור כל המוסדות שעל טהרת הקודש, ועבור מוסדות חב”ד בפרט, וכמאמר חז”ל - “עירך קודמין”. ואחר כך צוה לנגן “ופרצת” עבור כפר חב”ד. מכך ניתן להבין, שניתן לנגן “ופרצת” ולכוון עבור מטרה ויעד מסוים, ואולי לא רק בעבור מוסד אלא אף בעבור אדם פרטי.

 

ופרצת: ה’רויחי’ האמיתי של כל הברכות

בהתוועדות יו”ד שבט תש”כ, הזכיר הרבי את תורת הרב המגיד בפירוש המשנה “כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונכנסין בשיר”, שכל ההעלאות מלמטה למעלה וההמשכות מלמעלה למטה הם על ידי שיר וניגון.

ובנוגע לעניננו: כיון שהמשכת הברכות צריך להיות באופן של “רויחי”, הרי, כל זמן שהמשכת הברכה היא עדיין בגדר מדידה והגבלה, אין זה “רויחי” לגבי מה שהיה יכול להיות באופן נעלה יותר. ולכן, אמיתית הענין ד”רויחי” הוא באופן של פריצת כל הגדרים, מדידות והגבלות.

וכיון שכל ענין (הן בהעלאה והן בהמשכה) צריך להיות קשור עם שיר - הרי ישנו ה”שיר” על הפסוק “ופרצת”. - וניגנו את הניגון ופרצת.

בשמחת בית השואבה תשכ”א, טרם צאתו (במקום ניגון “כי בשמחה תצאו” הקבוע) החל ‘ופרצת’.

 

היכן זה “ימה קדמה וצפונה ונגבה”?

בחנוכה תשמ”ו, כשהתקיים כינוס של צבאות ה’, הרבי קישר את ניגון “ופרצת” לסיפור, שהבעל שם טוב והמגיד אמרו לאדמו”ר הזקן, שלאחרי המאסר והגאולה יוסיף עוד יותר בהפצת ופרסום תורת החסידות.

בהתוועדות כ”ף אב תשח”י ציין הרבי שנמצאים במקום אורחים מכל ארבעת הרוחות שבפסוק “ופרצת”: נמצאים כאן יהודים שבאים מ”ימה וקדמה וצפונה ונגבה” ,”ימה” (מערב) מס. פרנציסקו ולוס אנג’לס; “וקדמה” (מזרח) - מאיטליא ומארץ ישראל; “צפונה” - מקנדה; “ונגבה” - מדרום אמריקא, ימשיכו כולם את הענין ד”ופרצת” בכל קצוי תבל, להיפטר מכל המדידות וההגבלות.

מקורות: היכל הנגינה ע’ שכג ואילך. המלך במסיבו. תורת מנחם התוועדויות תשי”ח ואילך. לקו”ש חלק כה ע’ 402. ועוד. וראה גם כתבה על ניגון ‘ושמחת’ בגיליון סוכות ז.ש.