זה היום תחילת מעשיך

זה היום תחילת מעשיך

כ”ק אדמו”ר הזקן: ראש השנה נקרא “תחילת מעשיך” משום שכשם שבתחילת הבריאה בראש השנה הראשון, נמשכו אור וחיות לשנה אחת בלבד (המשכה מדרגה רוחנית ש”מעל לזמן” לתוך הזמן), כך גם בכל שנה ושנה נמשכים בראש השנה אור וחיות חדשים, להחיות את העולם במשך שנה אחת.        (לקוטי תורה)

מן המיצר

כ”ק אדמו”ר האמצעי: כשם שפניה לה’ ממעמקי הנפש, באמירת “ממעמקים קראתיך ה’” שבעשרת ימי תשובה, כך הוא בענין הקריאה לה’ מן המיצר, בביטול מוחלט לה’. שכן כפי שהקריאה מ”מעמקים” מעוררת גילוי אלוקי מה”עומק העליון”, כך הפניה לה’ “מן המיצר” מעוררת גילוי אלוקי מדרגה עמוקה ונעלית הבאה לידי ביטוי  באופן של “ענני במרחב”.

(תורת חיים, שמות ח”א קעז, ד)

כי עמך הסליחה

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: פירש ה”אבן עזרא”: כאשר תסלח לעווני ישמעו חוטאים וישובו גם הם… ואם לא תסלח, לא ייראוך ויעשו חפצם בכל אוות נפשם”. ויובן על פי משל: מאדם החייב לחברו סכום גדול, ואין ביכולתו לפרוע את החוב. אם יסכים המלווה לפריסת החוב לתשלומים קטנים, יתאמץ הלווה ויקבל מוטיבציה לפריעת החוב, וכך יעשה. אולם אם המלווה יתעקש לפריעת כל החוב בפעם אחת, יתייאש הוא ולא ישתדל כלל לשלם…            (יהל אור)

ובאו האובדים

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: האובדים בארץ אשור הם השקועים באושר המדומה של תענוגי המאכלים, ותענוגי הכבוד והמלבושים, עד שהם “אובדים” בהם בטמטום המוח. והנידחים בארץ מצרים הם אלו אשר גם כשמתבוננים, אין זה פועל בהם, מפני שלקו כבר בטמטום הלב. ו”השופר גדול” שיתגלה לעתיד לבוא פועל בהם שישתחוו לה’ בהר הקדש, דהיינו שיהיו בבחינת תכלית הביטול לה’.            (תורת שמואל תר”מ ח”ב עמ’ תתקיד)

עלה אלוקים בתרועה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: עלה אלוקים בתרועה - זו מידת הדין ומשפט, שעניינה לצמצם את ההמשכה האלוקית לשנה החדשה כך שתתגלה באופן פנימי במקבלים לפי יכולת קיבולם.

ואכן כתוצאה ממשפט זה נעשית המשכה חדשה בחסד וברחמים. זהו שאומרים מיד בהמשך, הוי’ - מידת הרחמים - בקול שופר.            (המשך תער”ב חלק שני, עמ’ א’קיד)

המלך

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: צריך לייקר כל פיסת פיוט שבו מוזכרת המילה “המלך”, שכן בראש השנה נמשך כתר מלכות, וזה נפעל על ידי כך שבני ישראל אומרים זאת.         (משיחת יום שמחת תורה תרצ”ט)

“ונתנה תוקף”

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: כל פרטי העניינים נאמרים בתור הקדמה לעניין אחד ויחיד שבהמשך לכך, והוא אמירת “כתר יתנו לך”. שכן, העניין של “כתר יתנו לך” נפעל לא רק על ידי המלאכים, אלא דווקא על ידי “ועמך ישראל” שעליהם נאמר “ועמך כולם צדיקים”.

נמצא שהאומר את כל הביטויים שנאמרים בפיוט זה הוא עצמו צדיק. אם כן אין אלו עניינים בלתי רצויים, משום שכבר נפסק דינו של האומר, בתחילת ראש השנה, על כל השנה כולה.

וזהו על דרך מה שאמר אדמו”ר האמצעי, שכאשר אבא קורא אין נשמעים כלל עניינים שהם היפך הברכות, ולכן אין בביטויים אלו עניין בלתי רצוי!  (שיחות קודש תשנ”ב ח”א עמ’ 28)