י”ב תמוז, חג הגאולה תשל”ג. 19.45: שזר מגיע ל–770 ונכנס ל’יחידות’ ; 21.15 : הרבי

י”ב תמוז, חג הגאולה תשל”ג. 19.45: שזר מגיע ל–770 ונכנס ל’יחידות’; 21.15: הרבי ושזר יוצאים לתפילת ערבית; 9.30: ההתוועדות מתחילה, כאשר שזר יושב ליד הרבי ומאחוריו מאבטחים. 2.00: ההתוועדות מסתיימת, שזר נכנס עם הרבי ל’יחידות’. 4.00: שזר יוצא מ’יחידות’ בליווי הרבי ומסיים שהות של לילה במחיצת הרבי. למפרע מתברר כי זהו הביקור האחרון של שזר אצל הרבי • חודש תמוז תשל”ג במחיצת הרבי - זכרונות מרתקים המתפרסמים לראשונה מתוך יומנו האישי של ר’ סעדיה מעטוף • חלק רביעי    *    מאת הרב סעדיה מעטוף ע”ה

“עמדתי קרוב לרבי”

יום ראשון, א’ תמוז תשל”ג. היום היתה ‘יחידות’ במהלכה נכנסו ליחידות: שבתי, ומשל’ה ארנשטיין [אז ‘תמים’ לאחר שנת ה’קבוצה’ שהגיע באותם ימים לבית חיינו, וכיום משפיע ראשי בישיבת חב”ד בצפת] ועוד שני תמימים מעולי בוכרה. תפילת ערבית התקיימה לאחר היחידות בשעה 12.20.

יום שלישי, ג’ תמוז. הרבי היום נסע לאוהל וכרגיל התפללנו מנחה מאוחר. קיווינו להתוועדות [לרגל יום הגאולה ג’ תמוז] אך לא היתה.

יום חמישי, ה’ תמוז. הרבי יצא לקריאת התורה והיום הרבי לא קרא בתהילים כרגיל בין קריאת התורה ועד להכנסת הספר תורה לארון קודש  - אלא עיין ברש”י [בתוך החומש]. [כנהוג היו חסידים שהניחו עבור הרבי, חומש או תהילים, ולאחר שהרבי עיין היו מקבלים את הספר:] התהילים והחומש היו של [נתנאל] דרייפוס [ע”ה].

הלילה היתה ‘יחידות’. עד לתפילה [התמימים ובהם כותב היומן, המתינו עד לסיום ה’יחידות’ כדי להתפלל עם הרבי תפילת ערבית בשעה מאוחרת], כתבתי שיחה למשה אחי [יבלחט”א ר’ משה מעטוף, כיום בנחלת הר חב”ד; כלומר, העתיק בכתב יד אחת מהשיחות האחרונות]. היום נכנס התמים חיים צדוק ל’יחידות’, הוא שהה ב’יחידות’ כשש דקות ועשרים שניות, כמובן שזה הרבה זמן בשביל בחור. ל’יחידות’ נכנסו גם שני חברי הפרלמנט [קונגרס/סנט] האמריקאי. תפילת ערבית היתה ב: 12.35 אחרי חצות.

מוצ”ש, ז’ תמוז. חשבנו שתהיה התוועדות [בשבת] אך לא היתה. הערב הרבי קידש את הלבנה, ועמדתי קרוב לרבי.

יום שני ט’ תמוז.  היום היתה הלויה של אחת מנשות חב”ד. הלכנו [ממקום הלימודים של ה’קבוצה’ - חובבי תורה] ל–770, בשעה שתים עשרה, כפי שהיה כתוב במודעה. אך ההלוייה התעכבה ורק ב–1.30 החלה ההלוייה. הרבי יצא וליווינו את הנפטרת עד אחרי רחוב קינגסטון כאשר המכונית עם הנפטרת המשיכה. בשלב זה פנה הרבי לחזור, ואנו מיד נדחפנו כי לא ידענו להיכן הרבי יפנה, חלפו מספר שניות, והרבי עבר בדיוק במקום שהצטופפנו ועברנו במהירות לצד השני. הלכנו אחרי הרבי. מראש דאגו שליד 770 יהיה מונח ספל מים עבור הרבי. הרבי שפך על הידיים ארבע פעמים על כל יד, ונכנס לזאל הקטן, שם החל לומר ‘יושב בסתר’ ובכמה מקומות. אני עמדתי במקום טוב וראיתי את הרבי. באמצע שהרבי אמר ‘יושב בסתר’, קם ממקומו והוריד פיסת נייר שהייתה על חומש שהיה שם בסמוך. כאשר הרבי יצא, הלפרין זכה בדף הזה לעצמו. אנו שבנו לחובבי תורה.

ה”שווער” של מנחם לרר [הרב חיים בנימיני מברזיל], בא מהארץ בדיוק כשהרבי יצא מתפילת מנחה, והרבי שאל אותו: “כעת הגעת?” והוא ענה בחיוב. הרבי אמר לו: “בשעה טובה ומוצלחת”.

יום רביעי, י”א תמוז.  היום באו שני תלמידים מישיבת ‘תורת אמת’, אחד כבר היה פה [בקבוצה] ושמו: משה קליין [כיום בקראון הייטס]. היום החליפו מרצפות בגן עדן התחתון.

ביקור ממלכתי
בחג הגאולה

יום חמישי, י”ב תמוז חג הגאולה.  היום עברנו [ממקום הלימודים של ה’קבוצה’ - חובבי תורה] ללמוד ב–770. אחרי התפילה הלכנו לחפש מכונית שתקח אותנו לאוהל, כנהוג לנסוע ביום זה לאוהל, ולכן גם לא אוכלים לפני הנסיעה. עשינו את כל המאמצים למצוא רכב, אך לא מצאנו. התמימים [מתלמידי ה’קבוצה’] חיים צדוק ודוד מלכא [ע”ה] עשו רשימה של מי שרוצה לנסוע באוטובוס, והיו בערך ארבעים [הזמינו אוטובוס מיוחד שיקח את התמימים לאוהל]. נסענו לאוהל ואמרנו את המענה לשון.

עשינו את כל המנהגים שצריכים לעשות באוהל, להוריד את הנעליים בחוץ וכל אחד קרא את הפ”נ שלו, ואמר את המענה לשון, והתעכבנו שם [באוהל והתפללנו] עוד כחצי שעה. כנהוג שאחרי קריאת הפ”נ קורעים אותו לקרעים ושמים אותו בציון.

נסענו ל–770, והתפללנו מנחה עם הרבי. משום מה, הרבי עמד כל חזרת הש”ץ למרות שכרגיל הרבי יושב. כנראה מישהו עמד להתפלל מול היכן שהרבי יושב, כך שהרבי לא ישב.

הלכתי לאכול ארוחת ערב ואז שמעתי אומרים ששזר יבוא לבקר אצל הרבי, ולא האמנתי, כי בכלל לא שמענו שנסע לחו”ל, אך בסוף האמנתי ובאתי ל–770 והמתנתי עם כולם [על המדרכה בחזית 770] ליד המעקה של הגינה. עוד קודם לכן, הגיעו למקום שוטרים רבים ואנשי בולשת אמריקאיים וישראלים.

שזר הגיע בשעה רבע לשמונה בערך, והרבי יצא לקראתו עד המדרגות הראשונות מהרחוב, וכשיצא מהמכונית, שזר פתח את ידיו ונתן שלום לרבי והתנשקו בשני הצדדים, וראיתי שהרבי נישק אותו. לאחר מכן הרבי החזיק בזרועו של שזר, ושזר הלך עם מקל, כי הוא כבר מידי זקן, ואנו הלכנו אחריהם עד המדרגות של הכניסה, ושם חסמו אותנו השוטרים, והרבי נכנס לחדרו הק’ עם שזר. כמה מזקני אנ”ש והשלוחים שהיו במקום, גם כן נכנסו. השליח של הרבי ממרוקו [כנראה כוונתו לרב בנימין גורודצקי], סיפר לאחר מכן, כי כל שאלה ששאל שזר, הרבי ענה לו עוד נדבר על זה ביחידות.

בינתיים הרב לייבל גרונר הכניס קנקן תה וכוסות ואחריו הכניס הרב בנימין קליין מגש של מזונות ומפיות, ואנו בינתיים, חצי מהתמימים בחוץ וחצי בפנים, תופסים מקומות עמידה לתפילת ערבית. הרבי יצא בשעה 9.15 עם שזר לתפילת ערבית, היה מאוד צפוף ואנשי הש.ב. [שב”כ] עמדו ממש ליד הרבי וליד שזר, כך שהסתירו לנו את הרבי. מיד אחרי תפילת ערבית מה’זאל’ הקטן הרבי ירד עם שזר ישר ל’זאל’ הגדול להתוועדות.

הרבי התחיל לדבר בערך בשעה 9.30, ובין השיחות דיבר הרבי עם שזר פעמיים. הרבי לא דיבר על מיהו יהודי, רק בעיקר על החינוך. ההתוועדות היתה גדולה יחסית, והוסיפו מקומות ישיבה והפירמידה לכיוון הארון קודש התרחקה יותר לכיוון הארון.

בניגון לפני ה’מאמר’ שזר עמד עם כל הזקנים [שעומדים מאחורי הרבי] ומיד שהרבי התחיל המאמר, התיישב, כי הוא מאוד זקן [היה זה זמן קצר לאחר שהגיע בטיסה ממקסיקו] ואין לו כח. אחרי ה’מאמר’ הורה הרבי לנגן ניגון “הבינוני” ואחר כך “ארבע בבות” לאדמו”ר הזקן. לאחר מכן הרבי דיבר בקצרה, ואז אמר שיעשו מגבית לקופת רבנו, והורה לנגן נייע זשוריצי כלופצי, הרבי עמד מלא קומתו ומחא כפיים, ומיד ישב.   

בסוף ההתוועדות הרבי התחיל לשיר ‘כי בשמחה תצאון’ והלך עם שזר לחדרו הק’, וחיכינו עד בוש, חשבנו שהרבי יצא מיד ללוות את שזר, אך הרבי דיבר עם שזר מסוף ההתוועדות בשעה שתיים בלילה בערך, עד השעה ארבע לפנות בוקר, אז הרבי יצא עם שזר ומיד הבחורים [שהופתעו מיציאת הרבי] שעמדו בגן עדן התחתון ובפרוזדור, ברחו החוצה, והשוטרים נבהלו, חשבו שמשהו קרה, אך מיד הבינו שהרבי יצא, ופינו דרך לשזר. הרבי עמד עם שזר ואמר לרב גרונר, שיביא פנס להאיר את הדרך לשזר, כי פשוט היה חושך. הרב גרונר מיד ביקש מאחד השוטרים את פנסו והאיר את הדרך. הרבי נפרד משזר בנשיקה, והרבי המתין עד שהאורח הנכבד נכנס למכונית. הרבי פנה אחורה, וכל החסידים זזו הצידה, אלא שהיה שם שוטר אחד וגבו מופנה לכיוון הרבי, ומיד אחד החסידים משך אותו הצידה…

שזר נסע והרבי נכנס לחדרו, ואנו ממתינים לצאתו של הרבי. לאחר זמן קצר, יצא הרבי מחדרו והתחלנו לשיר ‘כי בשמחה תצאון’, והרבי נכנס למכוניתו של הרב קליין, ואנו המתנו עד שהמכונית של הרבי לא נראתה כבר מהמקום בו עמדנו.

הורה לשתות את
הכוס “מים עד ים”

יום שישי, י”ג תמוז. השבת כרגיל אחרי “התוועדות רבתי” [בי”ב תמוז] יש התוועדות “שבת שלאחריה”, וכאמור וידוע, שאנו מחכים לכל התוועדות בכיליון עיניים.

שבת פרשת בלק, י”ד תמוז. היום היתה התוועדות, ובמהלך ההתוועדות, הרבי ראה מולו את הרב הכט ואמר לו שיגיד ‘לחיים’. הוא חיפש כוס ומצא כוסית, ומזגו לו יין, והתכונן לומר ‘לחיים’. הרבי אמר לו שצריך להיות ‘מים עד ים’, והוא לא הבין את כוונת הדברים, הרבי אמר לו שוב שהכוס צריכה להיות ‘מים עד ים’, כלומר יותר גדולה, ומיד מישהו מסר לו כוס ומילאו אותה עד הסוף ואמר ‘לחיים’ ושתה את הכל בפעם אחת. הרבי שוב אמר לו ביטוי באנגלית, שהכוונה להוריק את הכוס עד תומו, וכך באמת עשה, שתה את הכל ואחרי זה מיד הרבי נהיה רציני והתחיל את השיחה.

בסוף ההתוועדות קרא הרבי לנער בר מצוה [כנראה חגג בר מצוה באותם ימים] בשמו, וחיכו לו עד שבא, והרבי אמר לו שיגיד ‘לחיים’ וכן היה. עוד ילד שבא עם אביו להתארח וישב קרוב לרבי, הרבי קרא לילד ועטף לו עוגה במפית ונתן לו. הרב גרונר אמר לילד שיברך בקול, הילד בירך והרבי ענה ‘אמן’.

אחרי מנחה וסעודת שבת, תלמידי הקבוצה ובראשם משל’ה ארנשטיין החלו לחזור על השיחות שנאמרו בהתוועדות. לאחר תפילת ערבית והבדלה, לא היתה ‘חזרה’ עם ר’ יואל כהן, כי אמו ל”ע נפטרה והבחורים עצמם חזרו על השיחות לבד.

הרבי פסק:
לומר ‘אבינו מלכנו’

יום שלישי, צום י”ז בתמוז. בשחרית לא אמרנו תחנון כי היה חתן. בסליחות, כשהגיע הש”ץ ל”רחמנא דעני”, הרבי נתן דפיקה על העמוד והתחלנו לנגן את הניגון ‘רחמנא דעני’ הידוע. כאשר הגיע הש”ץ ל’אבינו מלכנו’ הגדול, היה ספק אם לומר ‘אבינו מלכנו’ או לא, כיוון שיש חתן. החזן שאל את ר’ מאיר הארליג, ולא ידע מה להשיבו. שוב פנה החזן אל הרב גרשון מענדל גרליק שהיה במקום, וגם הוא לא ידע מה לומר. בסוף הוחלט שלא יגידו והחזן החל לומר קדיש, אך הרבי דפק על העמוד, ותמה למה לא אומרים ‘אבינו מלכנו’, ור’ מאיר הארליגק השיב כי יש חתן, על כך הרבי אמר כי זה לא שייך. החזן רצה להתחיל לנגן ‘אבינו מלכנו’, אך הרבי הורה קודם לסיים את הקדיש. החזן סיים את הקדיש והרבי דפק על העמוד, והתחלנו לנגן ‘אבינו מלכנו’ [וממשיך ומפרט ביומן, שגם במנחה היה חתן ולא אמרו תחנון, אך אמרו ‘אבינו מלכנו [להעיר משיחת ו’ תשרי תשל”ה]].

שבת פרשת פנחס, כ”א תמוז. היום לא היתה התוועדות. השבת בא ל–770, הרב הלל מדליה, רב מבלגיה שהגיש מועמדותו לרב הראשי בתל אביב, ודיבר עם הבחורים בענייני לימוד וגילה בקיאות בגמרא. הוא לא חסיד אך מחזיק מעצמו חסיד חב”ד, כי אביו היה כזה [אביו הוא הרב שמריהו מדליה הי”ד מחשובי רבני חב”ד ברוסיה]. כן היה השבת כתב של עיתון ‘שערים’ [מר יצחק הילדסהיימר] והוא גילה את הערכתו לרבי, וסיפר לנו שבשנה שעברה, כאשר נכנס ליחידות, הרבי שאל אותו על קרוב שלו [הרב ד”ר עזריאל הילדסהיימר], אם הוא עדיין מכהן כמנהל ספרית הרמב”ם בתל אביב, והוא השיב שקרובו יצא לפנסיה, והרבי אמר לו: אתה מתכוין כנראה לגמלאות [כך צריך לומר בעברית תיקנית], הוא השיב בחיוב, והוסיף ואמר לנו כי הרבי דיבר איתו עברית ממש צברית, ולא לשון הקודש.

יום ראשון, כ”ב תמוז. היום הרבי קיבל אנשים ל’יחידות’ ובין הנכנסים ליחידות הרב הלל מדליה, הנזכר לעיל. כן נכנס ר’ יהושע פוטרמן ורעייתו [מנחלת הר חב”ד] וכן מנהל בית ספר במושב ברוש.

היה שם אחד שנכנס עם בנו, והאבא נראה לא דתי, והילד בן שלוש בערך ידו חבושה, ואין ידוע מה קרה לו ביד. הם נכנסו לרבי עם מגש של כסף, וכשיצאו, הבחורים לא העזו לשאול אותם מיד מה הרבי ענה, רק בחוץ ניגשו אליהם ושאלו אותם כמובן באנגלית, והם סיפרו שהרבי נתן להם כתובת של רופא מומחה והרבי גם הסתכל על היד. ואנחנו כבר הבנו שיצא מזה טוב, שהרי כעת התחבושת ביד של האבא, ולא על היד כפי שהיה כאשר נכנסו ל’יחידות’. ובקשר למגש של כסף, סיפרו שהם הביאו אותו מתנה לרבי, אך הרבי ענה להם שאינו מקבל מתנות עבור פדיון נפש, וכדי שלא יעלבו, הרבי קיבל את המגש ונתן לילד מטבע מכסף בסכום של דולר, וכן סידור כיס קטן, והרבי אמר שילמדו את הילד את הא–ב מתוך הסידור.

ר’ יהושע פוטרמן סיפר, שב’יחידות’ הרבי קרא את הפתק והחל לדבר איתו באנגלית, אך הוא העז ואמר לרבי שאפשר לדבר בעברית כי אשתו לא מבינה אנגלית. הרבי דיבר איתם בלשון הקודש, ואשתו יצאה מהרבי בהתפעלות מהרבי. בעלה סיפר שהיא אמרה כי היא בטוחה שלרבי יש רוח הקודש. בין הדברים שסיפר - הרבי אמר לאשתו שאינה צריכה לפחד ולדאוג וצריכה היא לחשוב שכשם שהקב”ה נמצא בחדר הזה כך ישנו בכל מקום [סיפרתי לר’ יהושע, על הדברים הכתובים ביומן, והוא אישר את הדברים וסיפר כי רעייתו פחדה לשוב בלילה ממקום עבודתה בקרית מלאכי, ועל בעיה זו נסובו דברי הרבי. - ש.ז.ב.].

“צאתכם לשלום” לשליח לצפת

יום חמישי, כ”ו תמוז. שחרית, אחרי ‘הגבהה’, זה שגלל את הספר תורה לא כיוון שהתפר יהיה באמצע והרבי רמז לר’ דוד רסקין שיכוון את התפר באמצע. כשהרבי יצא לתפילת מנחה, הרבי נתן צדקה לעני שעמד בפתח.

היום היתה ‘יחידות’ ו[נתנאל] דרייפוס נכנס ליחידות, וכן יוסף סגל, יעקב לוין ונתנאל סגל. עוד נכנס ל’יחידות’ יהודי מארץ ישראל ושמו [הרב] יהונדב בן חורין [ע”ה] מהעיר רחובות, מגיד שיעור בבית כנסת חב”ד בעירו [ולימים מייסד בית כנסת עזרא הסופר ורב שכונת ‘אושיות’ ברחובות], והוא בא לשבעה ימים בלבד. הוא סיפר שהרבי קירב אותו מאוד ונתן לו יד ואמר לו שיישב, והרבי דיבר איתו בעברית צחה מאוד.

מוצאי שבת קודש מטות מסעי, כ”ח תמוז.  השבת שבת מברכין, הרבי התוועד ותקף בשיחה את מנהיגי המפד”ל בענין ‘מיהו יהודי’ וכן גם בענין העיר העתיקה והרבי דיבר גם שצריך לעשות פלפולים בנגלה ובחסידות. הרבי נתן משקה למנהל מברוש, ולר’ דוד רסקין נתן בקבוק יין ואת המזונות כדי לערוך התוועדות.

לאחר מנחה, הודיעו על קביעת התוועדות ביום ראשון ומסיבת ‘צאתכם לשלום’ לשליח של הרבי לצפת ר’ לייבל קפלן, הרבי פקד עליו שיקים שיכון חב”ד בצפת ובית הספר חב”ד וכולל. ומעניין שהרבי אמר לו שידבר לשון הקודש ולא עברית, כך שמעתי. הרבי התחיל לשיר נייט נייט, והרבי יצא.

יום ראשון, כ”ט תמוז. היום היתה התוועדות ‘צאתכם לשלום’ [לר’ לייבל קפלן שליח הרבי לצפת], ור’ דוד רסקין חילק יין מהרבי וכן מזונות מהרבי. ר’ יואל כהן חזר על שיחה אחת של השבת.

היום נסע הרבי לאוהל כרגיל בכל ערב ראש חודש, ולפני הנסיעה השליח ר’ לייבל קפלן ורעייתו עם בנם נכנסו ל’יחידות’. וכאשר הרבי יצא למכונית הרבי נתן צדקה לשלוש עניות שהמתינו בחוץ.

ר’ יהונדב בן חורין הנזכר, קיבל משקה מהרב חודקוב, ועוד חמישים לירות ואמר לו שחצי מהכסף יתן לצדקה, ועם השאר יערוך התוועדות.