דומה שאין מי שלא מכיר את ניגון השמחה הידוע עם המילים “ושמחת בחגך”, אך מאחוריו יש

דומה שאין מי שלא מכיר את ניגון השמחה הידוע עם המילים “ושמחת בחגך”, אך מאחוריו יש כמה סודות… >> מאיפה ‘צצה’ ההקדמה לניגון, ומה הרבי הגיב עליה? מתי ‘הולבשו’ המילים “ושמחת בחגך” על הניגון? ולמה החל הרבי לנגן “ושמחת” בניגון של “ופרצת”, ובפעם אחרת - “ופרצת” בניגון של “ושמחת”? >> שישו יהודים ושמחו, כי חג לנו * הרה”ת לב לייבמן, מכון ‘נגינה לאור החסידות

“ניגון ‘ושמחת בחגך’ של חב”ד, ניגון עתיק, שהמילים ‘ושמחת בחגך’ הותאמו לו על ידי קהילת חב”ד ותיקה בארץ ישראל” - כך נרשם על גבי העטיפה של תקליט ניח”ח #6, אשר ניגון זה נבחר להיות הניגון הראשון בתקליט, ועל עטיפת התקליט מופיע ציור של חסידים רוקדים, כמשלים למילות השיר הראשון “ושמחת בחגך והיית אך שמח”.

בהתוועדויות של הרבי בכתובים - לא נמצא זכר לניגון “ושמחת בחגך” לפני שנת תשכ”ח. מסתבר שהניגון הזה הושר עד אז אך ללא מילים, בתור “ניגון שמח”, ובעקבות תקליט ניח”ח הנ”ל שיצא לאור בשלהי תשכ”ז על ידי חסידים מארץ ישראל (כדלקמן). הניגון קיבל ‘התחדשות’ ופרסום בזכות דמותו החדשה עם המילים “ושמחת”.

בשנים הבאות, הניגון הופך לחלק בלתי נפרד משמחת יום טוב. המצוות–עשה דאורייתא של “ושמחת” - שתקפה בכל יום טוב וחול המועד, קיבלה ביטוי בניגון קבוע.

המיוחד הוא, שהרבי בעצמו התחיל את הניגון באופן קבוע. בליל יום טוב של סוכות הרבי היה מכריז שלוש פעמים “גוט יום טוב” (כנגד שלוש פעמים שמחה שאמורה בחג הסוכות) ומיד מתחיל לנגן “ושמחת”. כך גם בסיומי שאר תפילות החג הראשונות, בהזדמנויות שונות בחול המועד, ובסיומי התפילות של שמחת תורה.

לעיתים היה “ושמחת” מקבל תוספת מלפני החג או אחריו: כך בשנת תש”מ - במוצאי יום כיפור, לאחרי שהרבי הכריז שלוש פעמים ‘גוט יום טוב’, החל לנגן “ושמחת”. גם למחרתו בי”א בתשרי אחרי מנחה, שהוא היום של “בשם השם”, וגם בהתוועדות י”ג תשרי. גם לאחר החג האחרון, בסיום כוס של ברכה של מוצאי שמחת תורה, הרבי אמר: “היות ואוחזים ב’אסרו חג’…” ואז החל לנגן “ושמחת”.

לא רק בשלושת הרגלים נוגן ניגון זה, אלא גם במועדים נוספים בשנה. כך בהתוועדות פורים תשכ”ח, החל הרבי לנגן “ושמחת בחגך” באמרו, שלניגון זה ישנה שייכות גם לפורים, כיוון ש”ליהודים היתה אורה ושמחה”, ודרשו חז”ל ש’שמחה’ זה יום טוב. כן חזר על עצמו בפסח שני של אותה שנה. ולא רק זו אלא גם בתאריכים חסידיים, כגון חג–החגים י”ט כסלו תשל”א שבו מאחלים “גוט יום טוב” איש לרעהו - ניגנו אצל הרבי “ושמחת”.

סיפור ההקדמה לניגון

הרה”ח ר’ שניאור זלמן הלוי לוין - בעל מנגן מפורסם יליד העיירה החסידית נעוועל שגר לימים בכפר חב”ד, הוסיף הקדמה לניגון “ושמחת”, שהיא הבבא הראשונה ללא מילים, לפני “ושמחת”.

ר’ זלמן לוין שר את הניגון הזה בתקליט ניח”ח הנזכר בתור סולן, יחד עם ההקדמה שלו. על גבי עטיפת התקליט אכן צויין, שהניגון הוא ישן מאד, אך רק שתי הבבות האחרונות הן המוכרות (“ושמחת” והבבא שאחריה), ואילו הבבא הראשונה - הובאה על ידי החסידים הראשונים של כפר חב”ד.

מעניין שבליל שמחת תורה תשכ”ח, בסעודה שהתקיימה בדירת אדמו”ר הריי”צ, הורה הרבי לעומדים סביב השולחן לנגן את הניגון “ושמחת בחגך”, ונגנו אותו עם הוספת הבבא הראשונה הנ”ל. הרבי שאל את ר’ טוביה שי’ בלוי, “האם כך מופיע ב”ספר הניגונים” שלכם?” (כוונת הרבי הייתה על חוברת “אנעים זמירות”, שר’ טוביה בלוי הוציא לאור יחד עם ר’ יוסף מרטון ז”ל בהוצאת צא”ח אה”ק בשנת תשכ”ז, ובה תווים של כמה ניגוני חב”ד בליווי הסברים על הניגונים).

ר’ טוביה השיב שהניגון מופיע כך בתקליט החדש של הרב שמואל זלמנוב שיצא זה עתה [הכוונה לתקליט ניח”ח הנ”ל], שהוא שמע את הנוסח מר’ זלמן לוין מכפר חב”ד. הרב נחום גולדשמיד הוסיף: “אני אכן זוכר שניגנו בנוסח זה”. ואכן, גם בספר הניגונים חלק ג’ שיצא לאור בשנת תש”מ, 12 שנים מאוחר יותר, נרשם ניגון “ושמחת” (ניגון מספר רכ”ח) יחד עם בבא ראשונה זו של ר’ זלמן לוין.

בפועל, בכל הפעמים שהרבי התחיל את הניגון, זה היה מהמילים “ושמחת” ולא מבבא המוקדמת.

‘ושמחת’ בניגון ‘ופרצת’: יחוד תשרי וחשון

לפנינו תיעוד מתוך יומנו של ר’ אהרן דב הלפרין, מהתוועדות שבת בראשית תשל”ד.

“ביום שישי, שמחת תורה, לאחר ההתוועדות ולאחר סיום תפילת קבלת–שבת וערבית, הנה כשיצא הרבי מבית–הכנסת התחיל לנגן את ‘ושמחת’ אך לא בניגון הרגיל של ‘ושמחת’ אלא בניגון של ‘ופרצת’. היו בוודאי כמה ‘חלשי אמונה’ שסברו כי היתה זו טעות של פליטת–פה או פליטת–הניגון…

“והנה, בהתוועדות אתמול של שבת–בראשית דיבר הרבי שיחה ארוכה וביאר את החלפת הניגון, אשר מצד אחד אף שזה כבר היה לאחר תפילת ערבית של מוצאי שמחת–תורה, הרי מכיוון שזה בהמשך אחד עם שבת, שייך עדיין העניין של ‘ושמחת’, אך לאידך, מכיוון שזה כבר סוף סוף מוצאי שמחת–תורה, וכבר מתחיל העניין של ‘ויעקב הלך לדרכו’, זה שייך יותר לעניין של ‘ופרצת’. “וכדי לקשר את שני העניינים”, הסביר הרבי, “שרנו את המילים של ‘ושמחת’ בניגון של ‘ופרצת’”…

‘ופרצת’ בניגון ‘ושמחת’

כעבור שש שנים, בראש חודש מר–חשוון תש”מ, שוב “קישר” הרבי בין השמחה של החגים (“ושמחת”) לבין ה”ויעקב הלך לדרכו” (“ופרצת”) אך הפעם באופן הפוך מפעם שעברה.

בסיום תפילת מנחה - לפני יציאתם של האורחים וכן של התלמידים השלוחים - הרבי החל לנגן “ופרצת” בניגון “ושמחת”!

כאמור, החיבור של “ושמחת” יחד עם “ופרצת”, הוא חיבור של תשרי (‘ושמחת’) עם מר–חשוון (‘ופרצת’, ויעקב הלך לדרכו). לפי זה, ההבדל בין “ושמחת” בניגון “ופרצת” לבין “ופרצת” בניגון “ושמחת”, הוא כמו הבדל בין התכללות תשרי במר–חשוון לבין התכללות מר–חשוון בתשרי… ובפשטות, בתשל”ד היה זה סמוך לשמחת תורה, ולכן העיקר היה “ושמחת”, וה”ופרצת” היה כלול בתוך “ושמחת”, ואילו כאן היה זה בר”ח מרחשון, כאשר עיקר העבודה היא “ופרצת”, אך היות ועדיין נשאר רשימו ממועדי תשרי, לכן כלול בתוכו “ושמחת”.