עבודת יצחק בחפירת בארות כ”ק אדמו”ר הזקן: מידת אברהם היא הכנסת אורחים, ואילו יצחק

עבודת יצחק בחפירת בארות

כ”ק אדמו”ר הזקן: מידת אברהם היא הכנסת אורחים, ואילו יצחק היה חופר בארות. זהו מעשה אברהם - הכנסת אורחים, שנתן לערביים לאכול ואחר כך אמר להם: דעו למי מברכים. זאת כדי שיהיה גילוי אלוקות למטה, שגם הערביים יכירו את גדולת השם. זוהי בחינת אברהם: המשכת אלוקות מלמעלה למטה.

לעומת זאת, יצחק היה חופר בארות, שזו בחינת גילוי מלמטה למעלה, מהעלם לגילוי. כמשל הבור אשר המים שם במצב של העלם, אולם על ידי החפירה, מתגלים המים.

(תורה אור, תולדות יז, ג)

 

גבורות של אור חוזר

כ”ק אדמו”ר האמצעי: עניין העלאת המים התחתונים שבתהום, שבוקעים מלמטה למעלה, זו הייתה עבודתו הרוחנית של יצחק אבינו שביטויה הגשמי היה בחפירת בארות. כי הנה הגבורות כטבע האש העולה למעלה, - גבורות של אור חוזר, הם באופן הפכי למים שטבעם לרדת מלמעלה למטה, אך בבארות, המים הם דווקא בטבע האש: עליה ובתגבורת רבה. זו השייכות ליצחק שעבודתו ומהותו היא בקו הגבורות.

(תורת חיים, בראשית ח”ב, פרשת תולדות, קמג, ב)

 

שלושת האבות חפרו בארות

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: האבות עסקו בחפירת בארות. באר של אברהם אבינו רומז על בית ראשון. בארות של יצחק - רומזות על בית שני, ובאר של יעקב אבינו רומז על בית המקדש השלישי, וכמאמר רז”ל: לא כאברהם שקראו הר, ולא כיצחק שקראה שדה, אלא כיעקב שקראו בית.

(אור התורה, דברים כרך א עמוד ס)

 

מרכבה לבחינת הגבורה

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: יצחק - על ידי העקידה, במסירות נפש בפועל ממש, ועל ידי חפירת בארות שהוא ענין העלאות מלמטה למעלה, - על ידי אלו נעשה מרכבה לבחינת הגבורה, שכן עיקר העליות הוא - ספירת הגבורה.

(תורת שמואל תרכ”ט, עמוד רלח)

 

קיום מצוות ברוחניות

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: יתרון מעלה יש לבנים על האבות, וכמו שכתוב על האבות: “ושמי ה’ לא נודעתי להם”. וטעם הדבר הוא, לפי שלא היו לאבות מצוות גשמיות, כי אם ברוחניות, ובצעו זאת באמצעות הכנסת אורחים, חפירת בארות ומקלות ועוד.

(המשך תער”ב, עמוד א’ריב)

 

פחד יצחק

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: עבודת יצחק היתה בחפירת בארות, שהיא בבחינת העלאה מלמטה למעלה, לפי אופן שרשו ומקורו של יצחק, מספירת הגבורה שבאצילות, וכמו שנאמר : “ופחד יצחק היה לי”, מה שמורה על בחינת הגבורה.

(ספר המאמרים תרפ”ט, מאמר ד”ה זאת תורת הבית)

 

כעבודה לעתיד לבוא

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: מבואר בענין מעלת “אור חוזר”, שלאחרי שמסתיים ה”אור ישר”, אזי מתחיל ה”אור חוזר” בדרך מלמטה למעלה, שבא בתוקף גדול ביותר.

וזהו תוכן מעלת הגאולה העתידה, שתהי’ בדרך “אור חוזר”, מלמטה למעלה, דהיינו שהעולם הגשמי עצמו יזדכך ויתעלה ויהי’ כלי לאלקות. וזהו מה שנאמר על זמן הגאולה דלעתיד “אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו”.

כיוון שעניינם הוא המשכה מלמעלה למטה. ברם ליצחק דווקא יאמרו לעתיד “כי אתה אבינו”, כי עבודתו של יצחק היתה בחפירת בארות הנובעים מלמטה למעלה, שהוא עניין העבודה הרוחנית של העלאה מלמטה למעלה.

מכך מובנת המעלה שבסיום וגמר השמחה, שאז השמחה היא בתוקף גדול - שכן אז הוא סיום ה”אור ישר”, והתחלת ה”אור חוזר”, שהוא בתוקף גדול.

(שיחת ש”פ וישלח, י”ד כסלו ה’תשח”י)

פתגם בגאולה ומשיח

בגאולה העתידה - נהיה מוכרחים למלא פינו שחוק

 

“תולדות” קאי על כללות הענין דמעשינו ועב-דתינו (“תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים”), ודוקא עי”ז נעשה “תולדות יצחק”, ביאת הגאולה האמיתית והשלימה, שאז יהי’ שלימות הענין ד”כל השומע יצחק לי”, ו”אז ימלא שחוק פינו” - שלא זו בלבד שאז “שחוק פינו” יהי’ אפשרי, אלא אז נהי’ מוכרחים למלא “שחוק פינו”!…

(משיחת ש”פ תולדות תשנ”ב - בלתי מוגה)