אברהם בלכר

כל אחד יודע שישנו מסלול שפחות או יותר עובר כל אברך - ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, קבוצה, לימודי ‘סמיכה’, חתונה ושליחות. מי לא רוצה לקיים את הוראת הרבי מה”מ בשיחת כ”ד בטבת תשי”ב ובהתוועדויות נוספות במשך השנים ולהכין את עצמו לניהול בית חסידי, ‘בנין עדי עד’, על–ידי שילמד על מנת לקבל ‘סמיכה’ להוראה, רצוי עוד לפני החתונה?!

אין מדובר בלימודים קלים, שכן הם נושאים בחובם הרבה פרטים הדורשים שינון מירבי. כך לגבי בחור שגדל בתוך עולם הישיבות, אך הקושי מתעצם ביתר שאת אצל מי שלא גדל בעולם התורה. מסתבר שעם כל הקושי, ישנה הזדמנות להשלים את החסר בתוכנית מיוחדת הבאה להקל על ציבור הלומדים בלימודי ערב הכוללים המחשה ויזואלית (לצד הלימוד בספר) וליווי אישי.

את הרב ישראל מעל והרב יהושע זוהר הכרתי כשלמדתי בעצמי בכולל ברמת אביב לפני שנים אחדות. אני זוכר היטב את החוברת שיצאה לאור בגיבושו של הרב מעל, ובה סיכומי הסימנים בהלכות ‘איסור והיתר’ [נושא הסמיכה המרכזי מחולק לג’ נושאים - הלכות בשר וחלב, הלכות תערובות והלכות מליחה]. חוברת זו נמכרת במאות עותקים מידי שנה ומחוללת פלאות בעזרה לקראת הבחינה.

כדי להבין במה מדובר, החלטתי להצטרף לשיעור השבועי בעצמי. ואכן, בשעת ערב לא מאוחרת של יום שני, הגעתי להרצאה של הרב מעל ברמת אביב, וראיתי מחזה פחות שגרתי - ההרצאה התקיימה בכיתה מרווחת בקומת הקרקע של המרכז המסחרי שממוקם סמוך לישיבה, באווירה נעימה עם כיבוד קל, כאשר על המסך הגדול מוקרנת מצגת מלאת תמונות הממחישות ומפשיטות את הנושא הנלמד. הסתכלתי סביב וראיתי שציבור הלומדים הנו רב–גוני ומורכב מאנשי עסקים וגבירים לצד אברכים צעירים מן השורה שרוב שעות היום טרודים בעבודתם. כולם היו מאוד מעורבים בתכני השיעור וניכר כיצד הם חיים את הסוגיה שבה עוסקים. ר’ ישראל עומד ומרצה לצד המסך, ונושא השיעור שעסק בדין חנ”נ [חתיכה נעשית נבלה], פשוט קיבל ‘צורה’ באזני השומעים באופן כה פשוט וברור, עד שניתן לומר שכעת גם את חלק ה’נגלה’ בתורה כבר הפיצו ‘חוצה’.

מספר הרב יהושע זוהר: “בשנה הראשונה אחרי חתונתי, הצטרפתי לכולל אברכים שעל יד ישיבת חב”ד רמת אביב. באותה תקופה עבר הכולל התחדשות כאשר אברכים רבים מקרב בוגרי הישיבה הצטרפו לכולל תחת שרביטו של הרב שמעון גדסי. כך, מצאתי את עצמי מלמד את האברכים בעלי התשובה הלכות איסור והיתר. פגשתי שם אברכים רבים שהתחתנו זה עתה, מרקעים שונים ובשלבים שונים מבחינת ידע תורני. ראיתי שאצל האברכים שהיו שקועים בלימוד, השתפר מאוד המצב האישי והמשפחתי שלהם. יש משהו מיוחד בלימוד ההלכה שיכול לקחת את ה’אורות’ של הבעלי תשובה, ולהכניס אותם לכלים. הרגשתי שיש בלימוד ההלכה את הברכה והיכולת להפוך את הבית כולו, לבית של תורה. וכמובן שהדבר ישפיע על בני הבית למשך דורות.

“במקביל, פנו אלי כמה מהאברכים שנתקלו בקשיים בלימוד החומר, והעירו את עיניי בצורך להנגיש יותר את לימוד ההלכה, כך שכל אחד יוכל להתחבר לדינים.

“מלבד בחורי הישיבה הרגילים בלימוד, ישנו גם ציבור גדול של אברכים בעלי תשובה, שאינו יכול להיכנס לכולל אבל עדיין רוצה לקבל ‘סמיכה’ כפי הרצון של הרבי. כל אלו הביאו אותי להקמת התכנית ‘למען ילמדו’. רציתי ליצור מענה ‘ידידותי לסביבה’ שבו ציבור זה יוכל להיעזר בלימוד הלכה. בהמשך, חברי הטוב לספסל הלימודים - ר’ יהושע זוהר נרתם להוריד את הדברים למעשה בפועל ולקח אחריות על כל הצד הלוגיסטי והניהולי”.

“כך בעצם נולדה התכנית”, ממשיך הרב זוהר, “התכנית כוללת כיום שלוש כיתות בהן לומדים כארבעים תלמידים ועוד חזון למועד. את התכנית מלווה ראש הישיבה הרב יוסי גינזבורג, שדוחף את התכנית ומעודד את חברי הקהילה להשתתף בה. מי שמפקח על התכנית מההיבט ההלכתי ואף בוחן את האברכים בסופו של דבר, הוא הרב יוחנן גורארי’ - שליח הרבי והרב הראשי בעיר חולון וחבר בבית דין רבני חב”ד”.

למי זה מיועד?

“בעצם כל אחד יכול וצריך להשלים סמיכה לרבנות, כפי שאומר הרבי בעצמו בשיחת כ”ד טבת, תשי”ב: ‘…ובוודאי יש ביכולתו של כל אחד ואחד לקבל סמיכה’ והרבי מדגיש שם שזו הוראה לרבים. מטבע הדברים, זה ודאי קשה יותר למי שלא מכיר את שפת ההלכה. מאידך גיסא, ברגע שיורד המחסום הפסיכולוגי בזכות שיטת מסירת חומר קלה וליווי אישי, אז רואים שהקושי לא כל כך נורא. זה יוצר אצל האברכים שינוי מהותי בחיים.

“לא מזמן ניגש אלי אברך שעובד לפרנסתו כאיש עסקים עצמאי, וסיפר לי שאחרי השיעור הוא ישב עם זוגתו בבית והחליט שעליו לעשות מפנה בחייו. במקום להשקיע את כוחו ומרצו במרדף העסקי, הוא ביקש להיות שקוע יותר בלימוד התורה. אין בלבי ספק שדבר כזה ישפיע לא רק עליו ועל זוגתו, אלא גם על ילדיהם שבעצם יגדלו בבית אחר, בית שלימוד התורה הוא חלק בלתי נפרד מהווי החיים”.

הקהל המגוון שפוקד מידי שבוע את שיעור ההלכה כולל, בין השאר, את ר’ אברהם בלכר, תושב השכונה, חסיד חב”ד ובעל סוכנות ביטוח מצליחה. “אני פשוט נהנה מהלימוד. זה מוסיף אצלי חיות בעבודת ה’”, הוא מתאר. “אני מרגיש שאני משלים חוסרים של ידע, וזה משפיע מאוד על הניהול ההלכתי של הבית בלי קשר לתעודה שאקבל. השיטה, התדירות ומועד השיעור וכן היחס של מנהלי התכנית, מקלים עלי להשלים את המשימה, ואני מקווה שבקרוב הכולל יתפתח לעוד תחומי הלכה”.

מה נשתנה ב’סמיכה’ הזאת, ומה כבר אפשר להספיק משיעור שבועי?

“הייחודיות מתבטאת בכמה דברים. ראשית, החומר מועבר במצגות פשוטות להבנה עם הרבה איורים ותמונות. זה עושה את הדבר הרבה יותר קל וחוסך המון זמן וכידוע ‘תמונה אחת שווה אלף מילים’. ישנם דינים שהייתי צריך פעם להשקיע כמה שעות לימוד עד שהם יהיו מובנים, ובאמצעות המצגות הם מובנים בקלות ובמהירות. לאחר השיעור השבועי שבו ניתחו לעומק נושא מסוים, מקבל כל משתתף חומר מסכם לחזרה במשך השבוע; בכל פעם דנים בנושא אחד וסוגרים אותו. במשך השבוע הליווי הוא אישי, כאשר הלומדים נמצאים אתנו בקשר, שואלים שאלות, מבצעים עבודות ובחינות ביניים ומקבלים משוב.

“המערך כולל גם לימוד מרחוק באמצעות מחשב, עבור שלוחים שטרם עשו סמיכה ורוצים להצטרף ולהיבחן. חשוב לציין שלאברכים יש יותר ישוב הדעת לבצע ‘סמיכה’ מאשר בשלבים שלפני חתונה. אני רואה המון מוטיבציה ומשמעת עצמית בלימוד אצל בעלי תשובה”.

“רב בביתו”

“אני דור שני לבעלי תשובה”, מספר ר’ ישראל מעל, “ורבים מחבריי גם הם גדלו בבתים של בעלי תשובה. אני מבין כמה לימוד ההלכה, ובפרט ההסמכה לרבנות, נחוצים. אדם שעשה בחייו שינוי מהותי כזה וחזר בתשובה, חייב להכנס לתוך עולם ההלכה בעומק יותר. לפעמים, יש בקרב בעלי התשובה את הנטיה לומר ‘אמנם אני כבר לא שייך ללימוד, אבל הבן שלי יהיה תלמיד חכם’. האמת היא, שאם האבא יבין שהוא שייך ללימוד, ובאמת ישב וילמד בפועל, אז גם הבן שלו יהיה תלמיד חכם. זה גורם שהוא יודע הלכה, יודע לפתוח ספר ולענות לשאלות, יודע מה צריך לשאול רב ומתי אין זו שאלה כלל. הערך שלו בעיני עצמו, בעיני האישה והילדים, עולה. הוא כבר לא ‘בעל תשובה’ במובן שאין לו הבנה בלימוד והלכה; אלא כשהוא לומד עכשיו, הוא משמש דוגמה חיה עבור הילדים שרואים איך לאבא יש קביעות בלימוד בזמן ובנפש.

“אני גם שומע ממשפחות שהלימוד הזה מקל על מתיחות שעלולה להיווצר בבית כאשר לא יודעים הלכה, וכל דבר שנראה לא כשורה, מקפיץ אחד מבני הזוג או את שניהם. כשיש ידע, יודעים איפה להקל ולהחמיר ומה לשאול. אפשר לומר שזו גם המשמעות בדברי הרבי מה”מ משיחת כ”ד בטבת, שצריך להיות ‘רב בביתו’, ובלשון הרב: ‘כאן המקום לעורר גם אודות התלמידים שצריכים ללמוד על מנת לקבל ‘סמיכה’ להוראה. וטעם הדבר, כיוון שלעתים תכופות מתעוררות בבית שאלות שונות בהלכה, ואי אפשר ללכת לעתים קרובות כל כך לשאול את הרב ולכך צריך להיות רב בתוך הבית’.

“זה יוצר משפחה יותר חסידית”, מוסיף הרב יהושע זוהר ומספר, “יש הנהגה חסידית, יש משפיע בבית שקיבל הסמכה. אמנם הוא עדיין לא רב עיר או מו”צ, אבל הוא יודע לנהל בית של ירא שמים, ב”ה.

“אני עצמי חזרתי בתשובה בגיל 36 מעולם של ניהול פרויקטים בבניה. כשהייתי חתן ב–770, ראיתי בחוברת הכנה לחתונה שכתוב שיש עניין שכל אחד יעשה ‘סמיכה’ לפני או אחרי חתונה. חשבתי לעצמי - הרבי רוצה אבל זה לא ביכולת שלי. כאשר פתחו כולל ברמת–אביב לנושא הזה, זה התחיל לקרות, ולבסוף סיימתי מסלול ‘סמיכה’ בהצטיינות. זה שינה אותי. זה הפך אותי מחוזב”ש ב’אורות’, לאדם מבוסס ב’כלים’. אשתי מרוצה מאוד. כשהיא שואלת אותי שאלות בהלכה, נעים לי שאני יודע מה לענות. יש לי עולם של מושגים הלכתיים.

“החלום שלי הוא שכל אברך ירגיש כמוני. אני יודע על כמה משפחות שזה היווה אבן דרך רצינית בעניין של שלום–בית וחסך המון בעיות שאחר כך הולכים בגינם ליועצים שונים. אדמו”ר הזקן מביא בתניא, כמה חשוב למשל לדעת הלכות שבת על בוריין, ולא בכדי”.

 

בזכות נשים צדקניות

“האמת, שבהרבה מקרים זאת האישה שדוחפת את הבעל ללמוד”, מגלה לנו ר’ ישראל על אופן הגעת אברכים לתכנית. “היא רוצה דמות רוחנית בבית שתפתור בעיות הלכתיות ושתהווה דוגמה לילדים. הן מקריבות הרבה לשם כך”.

לצורך הכתבה, פנינו לאברכים הלומדים בתכנית ולנשותיהם, כדי שנבין את הדברים עליהם דיברו הרבנים מעל וזוהר.

ר’ דקל כהן, בוגר הישיבה שעבר לאחר חתונה להתגורר ברחובות, מספר: “אני עובד בחברה גדולה בתל–אביב, ועבורי זה היה חלום לעשות ‘סמיכה’, אבל פשוט אין לי זמן. חזרתי בתשובה לפני כאחת עשרה שנים, למדתי אז בישיבה, וכיום, בזכות התכנית, אני מרגיש שאני עובר שלב מבחינת הידע התורני שלי. אני יודע יותר מושגים בהלכה, ההסתכלות שלי על הבית שונה, אשתי שואלת שאלות ואני עונה לה או לפחות יודע מה ואיך לשאול רב. הלימוד השבועי והשיטה הוויזואלית מקלים עלי מאוד. במשך השבוע אני עושה חברותא טלפונית ונמצא בקשר עם הרבנים ישראל וזוהר כדי שיסייעו לי בעת שיש לי שאלות”.

“עניין הסמיכה לרבנות לא חדש לי”, מספרת לבונה, אשתו של ר’ דקל ובתו של הרב חיים ששון מביתר, “אך בשנה זו זכיתי להיות חלק בתהליך הלימוד המבורך הזה. פחות חשובה לי הדיפלומה שבעלי יקבל ויותר הדרך שהוא עושה ואיך היא משפיעה על ההווי בבית. אנחנו עם שלושה פעוטות בבית ב”ה ומידי ערב אנו מצפים לשובו של בעלי מהעבודה בכיליון עיניים, אך הילדים יודעים שיום שני הוא יום מיוחד - זהו יום בו אבא מקדיש את שעות אחר הצהריים עד הלילה ללימוד התורה! כמובן, שהידע שנוסף לבעלי, היכולת להתמקד באיך ומה לשאול את הרב, הקביעות בזמן ובנפש של הלימוד שנמשך מספר שעות והלימוד המשותף שלנו בעקבות כך, מעשירים את החיים. אני תומכת ומפרגנת לכל זוג להיות במקום הזה”.

הגב’ גלי, אשתו של הרב זוהר, מספרת: “החוויה שלי היא שיש רב בבית. כבעלי תשובה זה נותן את הבסיס לכל. לבעלי ישנה יכולת לפתוח ספר ולענות על סוגיות הלכתיות, וזה מעניק תחושת יציבות וביטחון. בעלי רכש כלים פרקטיים לניהול הלכתי של הבית, ונהיה חסיד מיושב ורציני. יש לו יותר עומק וזה מרגיע כשאני יודעת שאחרי כל השעות שהשקענו, יש בבית דוגמה לילדים של דמות חסידית שלא מפחדת מיגיעה בלימוד. רבים מבעלי תשובה נמשכים ללימוד חסידות ולשיטות מודעות עצמית כדי לתקן את עצמם, ולדעתי, צריכים לשים דגש בראש ובראשונה על לימוד הלכה. זה יוצר אתגר, זה מביא יישוב הדעת ותיקון, זה יוצר רגיעה וביטחון, ובהחלט מביא ברכה מוחשית לבית ברוך ה’”.

אחת מנשות האברכים מוסיפה מזווית ראייתה: “בעלי הוא מה שנקרא ‘בעל תשובה טרי’ וכך העול של כשרות המטבח היה יותר על כתפיי, שכן אני ותיקה יותר. הפער בינינו, שכמובן אין את מי להאשים בו, יצר הרבה מתח בבית. אני יכולה להעיד כי לאחר חמשה מפגשים בתכנית הלימוד, המצב בבית השתפר מאוד. יש לי יותר ביטחון שהוא יודע מה הוא עושה במטבח ויודע מה לשאול ואת מי. אני בהחלט רואה את התמורה ובכל הזדמנות, אני ובעלי מדרבנים זוגות נוספים להירשם”.

 

מה החזון שלכם לעתיד?

הרב ישראל מעל והרב יהושע זוהר: “החזון שלנו הוא, שכל האברכים שנמצאים כעת בשיעורי הסמיכה יקבלו חיות בלימוד, וימשיכו באופן של ‘שלהבת עולה מאליה’ - שיקבלו את הכלים ללימוד ההלכה וימשיכו בכך ביתר שאת. כמו כן, התכנית היא לשים יותר דגש על לימוד הלכה לעומק בהלכות הנצרכות למעשה כמו הלכות שבת, ברכות הנהנין, טהרת משפחה.

רק לאחרונה, נפתח אצלנו גם קורס לקריאה נכונה בתפילה ובתורה עם הרב יעקב סינגאווי - רב מאנ”ש המומחה לדקדוק, כדי להשלים לאברכים בעלי התשובה את מה שכל בחור ישיבה ממוצע ינק משחר ילדותו. אנחנו רוצים לרדת מה שיותר לפרקטיקה ולהגיע לעוד קהילות, לבתי חב”ד ולשליחים בעולם באמצעות אתר אינטרנט שהולך ונבנה בימים אלו.

“השאיפה שלנו שיהיה מכון חבד”י שנותן מענה בלימוד ‘הלכה למעשה’, ומותאם עבור בעלי תשובה ושלוחים כדי שכמה שיותר אנשים יוציאו סמיכה, ויהיו ‘רב בביתם’. רצוננו להגיע למצב שאנשים שקועים בלימוד ושהזמן יהיה מלא בתוכן רוחני. זה יוסיף בשלום בית, בחיזוק הקשר הזוגי, בחינוך על טהרת הקודש, ובברכה לקיום ה’בנין עדי עד’. אנו בטוחים שמילוי הכרס בש”ס ובפוסקים יזרז את הגאולה האמתית והשלימה, וכמו שאומר אדמו”ר הזקן בליקוטי תורה [פר’ דברים ד”ה ציון במשפט תיפדה], לגבי האהבה המסותרת - ‘וגם היא בגלות ותפדה במשפט - היינו הלכות’”.

הוראת הרבי ללימוד ‘סמיכה’ לכל אברך לפני החתונה או אחריה

כאן המקום לעורר גם אודות התלמידים שצריכים ללמוד על–מנת לקבל “סמיכה” להוראה: הבחורים שדיברו עמהם אודות לימוד להוראה - הרי לא לדרשא קאתינא, אלא הכוונה היא בנוגע לפועל ממש; וגם הבחורים שלא דיברו עמהם על כך, אבל הם ראויים ומוכשרים לזה - יקבלו את הדבר על עצמם, ובפועל ממש, מתחיל מלילה זה או מחר בבוקר, ייגשו אל העבודה בהתאם לסדרי הישיבה ושאר הלימודים שמחוייבים בהם (הן לימודים בחסידות והן לימודים בנגלה) - וישלימו הלימוד להוראה עד לחג הפסח, ועל כל פנים לא יאוחר מחג השבועות.

ועל דרך זה בנוגע ל’בעלי בתים’ הראויים לכך - הרי זה דבר נכון ביותר שגם הם יהיו בקיאים בהוראה, ותבוא עליהם ברכה.

שמעתי פעם מכ”ק מו”ח אדמו”ר, שמנהג בית הרב היה לקבל סמיכה להוראה קודם החתונה וכך נהג גם הוא בעצמו: נישואי כ”ק מו”ח אדמו”ר התקיימו בהיותו בן שבע עשרה שנה, ולפני זה, למד במיוחד עבור הוראה. לפני תקופה זו, למד בתור לימוד התורה סתם (ולא בשביל הוראה וכיו”ב), אבל קודם החתונה רצה כ”ק אדמו”ר (מהורש”ב) נ”ע שיקבל סמיכה, ואכן קיבל אז סמיכה אצל כמה רבנים.

 (כ”ק אדמו”ר שליט”א חייך ואמר:) כנראה, שהרבנים ייגעו אותו קשות, וכשנוכחו לדעת שאכן ראוי הוא לכך, לא באופן של “נהמא דכיסופא”, אלא על–ידי יגיעה (“יגעת”), נתנו לו הסמיכה… ואף שהמדובר הוא בנוגע להנהגה של בית הרב, מכל מקום, כיון שכ”ק מו”ח אדמו”ר סיפר וגילה את הדבר . . מובן, שמנהג זה הוא הוראה לרבים - שצריכים לקבל סמיכה להוראה קודם החתונה. וטעם הדבר - כיון שלעתים תכופות מתעוררות בבית שאלות שונות בהלכה, ואי אפשר ללכת לעתים קרובות כל כך לשאול את הרב, ולכך צריך להיות רב בתוך הבית.

ובהתאם לכך יש לעורר - שכדאי ונכון ביותר שכל אחד ואחד הרוצה לבנות “בנין עדי עד” (ועל דרך זה אברכים ובעלי בתים לאחרי החתונה) - יוציא תחילה ‘סמיכה’ להוראה. ובודאי יש ביכלתו של כל אחד ואחד לקבל ‘סמיכה’ - לכל הפחות כפי הסדר הנהוג בזמננו זה:

בזמנים שעברו ידעו שכדי לקבל סמיכה לרבנות - הרי לכל לראש “דארף מען גוט קענען לערנען”, ולאחרי זה יש לדעת כדבעי טור ושולחן ערוך, כל חלקיהם, או לכל הפחות שני חלקים - יורה דעה ואבן העזר; ואילו בזמננו זה נעשה הסדר, שמתחילים בלימוד קיצור שולחן ערוך, ולאחרי זה מוסיפים ולומדים פירוש הבאר–היטב, ולאחרי זה מוסיפים ולומדים שו”ע עם פירושי הט”ז והש”ך, ולאחרי זה אם זמנו פנוי - מוסיפים ולומדים טור ובית יוסף, וגם זה - רק קטעים קטעים.

ובכן, כוונתי לקבל סמיכה לכל הפחות באופן כזה - כדי לדעת את המעשה אשר יעשון, אשר לשם כך צריכה להיות ידיעה בשו”ע אורח חיים ויורה דעה, וגם איזו ידיעה בענינים של ‘אבן העזר’, אבל לכל לראש ולכל הפחות - אורח חיים ויורה דעה, שמוכרח הוא באם רוצים לדעת את המעשה אשר יעשון, ולא להיכשל ח”ו בכמה וכמה הלכות, כמו הלכות שבת.

ויש להדגיש, שלא נוגע כל כך קבלת התעודה בצירוף חתימה המעידה על קבלת הסמיכה, כי אם היכולת לקבל תעודה כזו, ומאחר שראוי לכך, התעודה עצמה כבר אינה מעכבת .. אלא שבנוגע להבחורים דורשים בפירוש שיקבלו גם את התעודה, שכן, על ידי זה יוכלו לדעת שמילאו את תפקידם (ללמוד כל הלכות המתאימות) בפועל. ומה טוב שישלחום להבחן אצל מישהו ש”מחמיר” בנתינת הסמיכה, שאז יתברר שמילאו את תפקידם (בלימוד ההלכות) כדבעי.

(כ”ד טבת תשי”ב)