אם רק היה קם המנהיג הישראלי שמיישם את המושג “עם לבדד ישכון” ומבין את הכוח הסגולי

אם רק היה קם המנהיג הישראלי שמיישם את המושג “עם לבדד ישכון” ומבין את הכוח הסגולי העצום של עם ישראל, הכל היה נראה אחרת. אבל המנהיגים שלנו לא ראו את הכוח הסגולי של עם ישראל גם בעת הניצחונות הגדולים. במקום להבין שה’ עשה ניסים עצומים בכל מלחמות ישראל, הם התפארו ב”כוחי ועוצם ידי”

כור גרעיני באיראן. העולם החליט לשתוק…א.

לפני עשור, הודיעו ראש אמ”ן דאז בוגי יעלון וחבריו כי איראן מתכננת לפתח פצצה גרעינית. הסיפור הזה לא העסיק באמת אף אחד בצמרת הממשל הישראלית. ראש הממשלה אריק שרון לא חשב שצריכים להתעסק באיום האיראני. הוא הרי היה עסוק בתוכניות הגירוש של אחיו היהודים. אבל האיום הזה ריחף. הוא לא היה משהו ממשי, אלא קוריוז שפרנס טורי פובליציסטיים בשאלה התיאורטית אם וכאשר יהיה גרעין, כיצד ישפיע הדבר על הביטחון בארץ הקודש.

מאז עברו עשר שנים. כל ראשי הממשלות שבאו מאז דחקו את הבעיה האיראנית לזרועות העולם, עד שבא ראש הממשלה נתניהו והפך את תוכנית העבודה הזו לאידיאולוגיה קנאית. הוא טען מעל כל במה כי ישנה רק אסטרטגיה אחת להילחם עם הגרעין והיא להפוך את הפצצה האיראנית לבעיית העולם.

אך מה לעשות שאותו עולם שלפני שבעים שנה שתק כשרצחו מליוני יהודים בתאי הגזים, הוא אותו עולם ששותק כעת. כן, זה גם אותו העולם ששתק לאחרונה כשאלף ילדים נרצחו בסוריה מגז כימי. את העולם הזה לא באמת מעניינים הצדק והיושר והוא לא באמת נעמד אוטומטית לימין הצודק או החלש. לאומות העולם ישנם כללים משלהם וחתירה לאמת אבסולוטית לא תמיד נמצאת שם.

השבוע האסטרטגיה הזו עלתה בלהבות. ההסכם ההזוי שנחתם בין המערב - קרי אמריקה - לבין איראן, הפך את הפצצה האיראנית ללגיטימית מאד. מהיום ההתחמשות הגרעינית של איראן היא בהכשר ארצות–הברית. איראן אמנם התחייבה לפירוק הנשק הגרעיני תוך חצי שנה ועוד כל מיני בדיות שאין לה שמץ של רצון לעמוד בהם. ההסכם הזה שווה בדיוק כמו שהיה שווה הנייר עליו חתמו המנהיגים האחרים שעשו “שלום” במזרח התיכון. כמו סאדת או רב–המרצחים ערפאת ימ”ש, גם האיראנים מחייכים כל הדרך - אולי אפילו לפרס נובל לשלום בקרוב.

ב.

ישנו רק קול אחד בודד שנשמע כעת, במצב האבסורדי אליו נקלעה ממשלת ישראל. זהו קולו של הרבי מלך המשיח שזועק את אמירת התורה “עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב”. כמה פעמים זעק הרבי על נמיכות הקומה הישראלית, שמתרפסת בפני האמריקאים ומפקידה את גורלנו בידיהם. ומה יעשו כעת כל אותם מנהיגים שהודיעו שממשלת ישראל תצא להפצצה באיראן עם–או–בלי אמריקה?

איפה הכבוד העצמי של עם שכל העולם כולו מאמין שהוא העם הנבחר - ורק מנהיגיו הופכים את ארצות–הברית ליותר נעלים ממנו? במקום להנהיג ולהיות אור לעמים, בוחרים דיפלומטים ישראלים לקבע את הנחת היסוד שאנחנו פחות טובים.

זו איננה רק נמיכות קומה, אלא פשוט טיפשות. האמריקאים הרי מכבדים את הגאווה היהודית. הם יודעים לכבד מי שיודע לכבד את עצמו. אז למה ראשי המדינה מתביישים לצעוד בפשטות ובגאון עם האמת שלהם ולקבל כבוד מהעולם כולו?

כמו במלחמת יום–כיפור, כך גם היום, ראשי הממשלה יודעים בדיוק מה עליהם לעשות והם מפחדים לצאת למתקפת מנע מחשש שמא שר אמריקאי לא יחייך כשהוא ישמע על הפעולה הישראלית. ככה זה כשזונחים את הגאווה היהודית וחזות הכל הוא הרצון לרצות את הדוד סֶם מאמריקה. רק שהאבסורד הוא שהם ממשיכים לנהוג כך למרות שהשיטה הזו לא מובילה אותם לשום מקום. הם הרי רואים שהאמריקאים לא מתחשבים בדעתם ומתקדמים בעיוורון התעתועים החולני שלהם, מבלי להתייחס בטיפת כבוד אל הביטחון של מליוני היהודים המתגוררים בארץ הקודש, אז מדוע הם אינם דופקים על השולחן ואומרים “עד כאן!” ומציבים קווים ברורים?

אם רק היה קם המנהיג הישראלי שמיישם את המושג “עם לבדד ישכון” ומבין את הכוח הסגולי העצום של עם ישראל, הכל היה נראה אחרת. אבל המנהיגים שלנו לא ראו את הכוח הסגולי של עם ישראל גם בעת הניצחונות הגדולים. במקום להבין שה’ עשה ניסים עצומים בכל מלחמות ישראל, הם התפארו ב”כוחי ועוצם ידי”. אותם פוליטיקאים התעלמו מהעובדה שבמלחמת “ששת הימים” עם ישראל ניצח את כל צבאות ערב בזמן קצר כזה - וכך היה גם במלחמת “יום כיפור” שהמלחמה הסתיימה בניסים גדולים. במקום להודות לה’ על הניסים, הם התפארו בכוחו האדיר של צה”ל… ועכשיו הם עומדים נבוכים כשהם אלו שמקטינים את כוחו של אותו צה”ל ולא מאמינים שהוא מסוגל לנצח את איראן.

ג.

מעניין שההסכם הזה נחתם בדיוק בימים בהם אנחנו נכנסים לחג החנוכה, בו אנחנו מודים לה’ על הניסים שעשה לנו - ‘גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים’. המסר של חנוכה הוא שבכוח השמן - כוח האמונה העל–טבעית, עם ישראל שורד את כל הרדיפות הקשות ביותר. השמן היא נקודת הנשמה - נקודת האמונה. וזה בדיוק מה שחסר היום לדור שלנו. ביטחון בה’ ברמה הפשוטה והבנה שלא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, אלא כוחו של הקדוש–ברוך–הוא וחסדיו הגדולים.

כשהרבי דיבר על שלימות הארץ הרבי הזכיר כל הזמן את התנ”ך, לא רק כאמצעי שכנוע מעולה מול העולם, אלא גם כעוגן אמיתי שסביבו הכל נע. אם יש אמונה בתנ”ך, אז ברור לנו שלא בכוחנו אנחנו יושבים על הארץ הזו ולא בכוחנו ניצלנו מכל צבאות ערב שרצו להשמידנו פעם אחר פעם. ולכן גם לא בכוחנו נצלח את האיום התורן הזה ונשמיד את הפצצה איראנית - אלא בכוח ההבטחה האלוקית ש”ארץ אשר עיני ה’ אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה”.

בזמן הזה כל שעלינו לעשות הוא להפיץ את המסר הזה ולעודד את עם ישראל, ש”הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל”, וכי ארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר בעולם כולו. הדברים הקדושים של הרבי עדיין מהדהדים מימי מלחמת המפרץ. גם אז דיברו על נשק כימי ועל איום גרעיני, אבל ההבטחה אלוקית חזקה מהכל והמלחמה הסתיימה בניסים גדולים.

כך גם תהיה לנו במהמורה הזו - ועד אז כל שעלינו לעשות הוא להפיץ את המסר של נביא הדור ולהביא בשורה לעם ישראל - בשורת הגאולה האמיתית והשלימה.