צילום: מנדי הכטמןלמה לפעמים כל כך קשה?

‘בית משיח’ מגיש את המשא המרכזי והמאלף של הרה”ח הרב יוסף טייב שי’, שליח הרבי, אב”ד ורב קהילת חב”ד בווינסען שבצרפת, במעמד הגדול שנערך לרגל י”א ניסן, יום הולדתו של הרבי מלך המשיח, בהיכל ארנה חולון

צילום: מנדי הכטמןלמה לפעמים כל כך קשה?

בהזדמנות מסוימת הרבי התבטא ואמר: שואלים אותי עצות בכל מיני תחומים: רפואה, פרנסה, ולוקחים כל מילה שלי ופועלים כהוראתי, אך כאשר אני מדבר על עניינים רוחניים — מתחילים להתפלפל בדבריי, למה?!

כולנו יודעים את מה שהרבי הודיע לנו ברורות: שהתפקיד, השליחות, ומשימת חיינו היום היא “לקבל פני משיח צדקנו”. ברור הדבר שכל מילה שנאמרת על–ידי הרבי היא בתכלית הדיוק. אך השאלה שמתעוררת היא — למה?! למה לפעמים כל כך קשה להבין את זה?

ברצוני לעשות איזו הקדמה קטנה בנוגע לעניין הזה. אחד הדברים הכי חשובים שתורת החסידות מחנכת אותנו, זה לראות כיצד בכל דבר שקיים בעולם יש שני דברים — עצם הדבר, וביטוי הדבר, ותורת החסידות דורשת מאתנו לא להסתפק בפעולה כפי שהיא באה לידי ביטוי במחשבה, דיבור או מעשה, אלא גם לפעול על העצם, המקור לכוחות הגלויים, שכל ומידות.

כידוע הפירוש בדף השער של ספר התניא על הבדלי הגישה בין “דרך ארוכה וקצרה” לבין “דרך קצרה וארוכה”, שהכול תלוי מאיפה מתחילים לעבוד. אם מתחילים לעבוד על עצם הדבר, מהמידות והשכל — אז המחשבה דיבור ומעשה בדרך ממילא נמצאים במקום הנכון.

אך אם מתחילים לעבוד על הכוחות הגלויים, המחשבה, דיבור ומעשה, ברור שזה יהיה הרבה יותר קשה ומייגע — כי כל רגע ורגע האדם חי חיים אחרים מאיפה שהשכל והמידות שלו מונחים — ולכן תובעת החסידות שאדם יפעל על העצם וממילא הגילויים כבר יבואו מאליהם.

זוהי האמת. אם מרגישים כך או לא

הדבר הראשון והיסודי שמושרש אצל כל אחד ואחד מאיתנו, זוהי ידיעת עצם הדבר: מה שכתוב בתורה — זהו האמת! אם מבינים או לא, אם מרגישים או לא — ככה זה! כי אם התורה הקדושה אומרת כך — זוהי האמת! אלא שעלינו להרגיל את עצמנו לכך שכל מילה בתורה היא כפשוטו.

כשם שאצל כל אחד מהיושבים כאן פשוט הדבר שמי שעובד בשבת — לא תהיה ברכה בעבודתו, כי אין ברכה בכסף שבא על חשבון חילול שבת. כך גם לא תשרה ברכה בכל דבר שהוא אסור על פי תורה. כי כל מה שלא מתאים במאה אחוז(!) על פי התורה — אין לו קיום אמיתי.

לאמיתו של דבר, לכל אחד יש את הדברים שבהם הוא מרגיש כיצד הברכה האמיתית באה רק כאשר נוהגים על פי תורה, אלא, יש מי שזה בא אצלו לידי ביטוי באופן כזה, ויש מי שמרגיש כך בעניין אחר.

אך העבודה העיקרית והמשותפת שלנו היא, להתרגל להעמיד את עצמנו במצב כזה, עד שבכוחות הגלויים יהיה ניכר מאליו איך שכל מילה של התורה — זוהי אמת לאמיתתה! וכך גם נמנע את הפעמים שקצת קשה לנו להבין את זה.

בין מבצע תפילין למבצע משיח

כאשר הרבי אומר שיחה בנוגע לחשיבות ‘מבצע תפילין’, לאף אחד אין שום ספק וספק ספיקא שבעולם, שהרבי התכוון לתפילין אחרות מאלו התפילין הגשמיות שמניחים כל יום, כפי שמובא בשולחן ערוך סימן כ”ה, על דרך זה כשהרבי מודיע לנו על כך שהשליחות היחידה היא לקבל פני משיח — אין כאן כל כוונה אחרת בזה, זה כפשוטו, וכפשוטו ממש! לא יכול להיות אחרת. כי כל מילה של הרבי זאת אמת מוחלטת.

וכשם שכל אחד זוכר מכתבים על גבי מכתבים של אנשים שכתבו לרבי בשנים הראשונות של המבצעים, “הייתכן, איך אפשר וכדומה”, כפי שהיה במבצע תפילין, שפנו לרבי עם שאלות הלכתיות איך אפשר להניח תפילין עם יהודי כזה, הרי צריך שיהיה גוף נקי, נטילת ידיים וכו’ וכו’, אך שום חסיד חב”ד לא התפעל מכך, ולא היה לו שום ספק בגלל זה אם לצאת למבצע תפילין או חלילה לא, להיפך — כל שאלה הכי קטנה שקמה כנגד המבצע, עוררה אצל החסיד רצון חזק יותר לקיים את רצונו של הרבי. ומדוע? כי כפי שחונכנו, אם מתעוררים מניעות ועיכובים, זה רק מוכיח ששורשם עוד יותר נעלה מכפי שאנחנו יכולים להבין ולהשכיל.

כך זה גם בנוגע לשליחות ולתפקיד שהרבי הטיל עלינו לקבל פני משיח. כל המניעות והעיכובים שבאים להסיט אותנו משליחות חיינו, רק צריכים לעורר ולחזק אותנו להמשיך עוד יותר, ביתר שאת וביתר עוז בכיוון הזה.

לשאוב אנרגיה וחיוניות ממבצע משיח

כשם שכל דבר שכשאדם עושה אותו נכון, הוא שואב ממנו אנרגיה וחיוניות. לדוגמא, כשאדם הולך לישון מתוך עייפות והוא מתעורר עייף, מתעוררת מיד שאלה על השינה שלו, למה הוא ישן ולא קיבל כוחות מהשינה שלו — ובזה אומרת ההלכה, שיש דינים כיצד הולכים לישון; מתי אכלת, כמה אכלת, על איזה צד הלכת לישון וכו’.

או למשל כשאדם אוכל, ואחרי שסיים לאכול הוא עדיין נותר רעב, אומרת התורה שלא יתכן שאחרי אכילה אדם נשאר רעב, ואם בכל זאת הוא רעב אחרי האכילה, מתעוררת שאלה אולי יש לו תולעת בתוך הקיבה, או אולי הוא לא אכל דברים שמזינים את גוף האדם.

— כך גם כשאדם עושה את המבצעים של הרבי, הוא צריך לקבל מזה אנרגיה. כשאדם מתחיל לעסוק בשליחות של “לקבל פני משיח”, הוא צריך לראות שהוא מתמלא אנרגיה. וממה הוא מתמלא באנרגיה? כי כשעושים מה שהקב”ה אומר, על אף שיש מניעות ועיכובים, הרי אחר–כך הוא צריך להרגיש טוב, להרגיש חזק. ואם אדם לפתע רואה שהוא לא מרגיש מכך טוב יותר — השאלה היא לא על המבצע, אלא על האדם. כפי שחכמינו מלמדים אותנו על הפסוק “כי לא דבר רֵק הוא מכם”, ואם “דבר ריק” — זה “מכם”, כלומר, שהחיסרון הוא בהשגתכם. אנחנו צריכים לחפש בעצמנו.

כל אחד מאתנו צריך לדעת, שכאשר הוא הולך למבצע — איזה שיהיה — וכל שכן המבצע העיקרי של היום “לקבל פני משיח”, הוא צריך להרגיש שמיד לאחר מכן הוא מתמלא בסיפוק, לא חס ושלום בהרגשה של גאווה או ישות, אלא בהרגשה חיובית על כך שהוא קיים את רצונו של הרבי. ואם אדם לא מרגיש כך, צריכה לעלות אצלו התהייה החסידית: “טאפארו דא פלאחו” [= הגרזן על העץ], כי כשהאדם לוקח גרזן והוא עובד זמן מה והעץ עדיין נותר על מקומו, כנראה הוא לא נתן את המכה במקום הנכון.

בנוסף להרגשה הזו, שחשובה בנוגע לעבודה עם עצמנו — עלינו לדעת שהשפע והברכה האמיתית טמונים דווקא בשליחות הזו של “לקבל פני משיח”. מכיוון שכל דבר שהתורה תובעת מאתנו לעשות בזמן מסויים, הרי אותו זמן מוכשר לכך. וכאשר מקיימים את הוראות התורה, גם העולם מוכן, ומחזיר את האנרגיה הנכונה שאנחנו צריכים לקבל ממנו.

העולם מוכן

כאשר הרבי דיבר על המוכנות שלנו לקראת התגלות המשיח, הרבי התבטא לא רק בנוגע ל’גברא’, אלא גם בנוגע ל’חפצא’ של העולם: העולם מוכן. כך אמר הרבי באופן הברור ביותר.

כאשר אנחנו רואים בעולם התנגדות — עלינו לדעת שזו התנגדות רק לפי שעה, כדי לעורר אותנו לפעול בתוקף יותר. מכיוון שזו השליחות שלנו, העולם מראה קצת התנגדות, כדי שאנחנו נמלא את השליחות, אבל מיד אחר–כך העולם מבטל את התנגדותו, שמלכתחילה אינה אמיתית.

אומרת לנו התורה: כל יהודי שילך בשליחות הזו יראה עד כמה שהעולם מסכים. ולא רק מסכים, יתירה מכך, משתתף ועושה כל מה שעוד צריך לעשות. וכפי שראינו זה עתה, איך יהודי מתמסר לעבודת השליחות, ובאים ואומרים לו: אל תדאג, נשלח לך עוד טנק מבצעים! (הרב משה אסמן, שליח ורבה של קייב אוקראינה הכריז קודם לכן שהוא תורם טנק מבצעים חדש לניידות חב”ד בראשות הרב דוד נחשון).

כוחה של אמונה

מסופר, שפעם הגיעה אל אדמו”ר הצמח צדק אישה שביקשה ברכה לילדים, והצמח צדק ראה שלא אמור להיות להם ילדים, וכל הזמן התחמק ממנה, עד שהיא תפסה את ההזדמנות ופגשה בצמח צדק, והצליחה לבקש ממנו ברכה. הרבי הצמח צדק לא נתן ברכה, אלא רק אמר לה — לכי לאפות חלה. כאילו ‘להתפטר’ ממנה.

אחרי שנה היא חוזרת עם תאומים, ואומרת לרבי הצמח צדק: הנה הברכה התקיימה! שואל אותה הצמח צדק: איזו ברכה? והאשה עונה: אמרתם לי ללכת לאפות חלה, ומזה נולד ילד. אומר הצמח צדק: בסדר, אבל למה תאומים נולדו? והיא משיבה: במקום לעשות חלה אחת, אפיתי שתי חלות!

רבותי, זו כוחה של אמונה! אנחנו לא יודעים מה זה רבי, ולא יודעים אפילו מה זה להכניס את ראשנו בכזאת דרגה, אבל אפילו כשלא מתכוונים, הרי האמונה של חסיד יכולה להפוך עולם!

על אחת כמה וכמה כאשר הרבי אומר, תובע וצועק וכותב וממשיך ואומר שהשליחות האחרונה — זה רק מה שנשאר לנו. הרי ודאי וודאי שאין דבר בעולם שיכול לעמוד כנגדנו.

זה לא פשוט, זה קשה, אבל זוהי השליחות שלנו. והיות שאנחנו חסידים, אנחנו עקשנים כמו שהרבי ביקש שיתעקשו כל אחד מאתנו לעשות את הדבר, בודאי ובודאי שאנחנו נצליח!

לרבי יש רק נחת, ויהיה לו רק נחת מאתנו, מכאלו חסידים טובים, כאלו חסידים שהרבי יכול להתגאות בהם, בכל אחד מאתנו. אין ספק שאנו עוד נגרום לו נחת, שהערב בעזרת ה’ כבר נזכה לגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!