התוועדויות בבית מיידנצ’יק

בחודש האחרון נפטר לבית חב”ד ידיד–אמת ואיש אהוב, מר מרדכי ציפורי ע”ה, שכיהן כסגן שר הביטחון וכשר התקשורת. “בית משיח” מספר על הקשר המיוחד של מר ציפורי עם תנועת חב”ד ועם הרבי מה”מ, ומשרטט קוים לקשר הנאמן בזכות ר’ שלמה מדיינצ’יק מכפר חב”ד ונכדו ר’ עו”ד אורי ציפורי שמספר כי לאחר שחזר בתשובה “סבא היה גאה בי”  

בערב חג השבועות הובא למנוחות מר מרדכי (מוטק’ה) ציפורי, לשעבר סגן שר הביטחון ושר התקשורת. במשך שנים ארוכות עמד מר ציפורי בקשר בלתי אמצעי עם עסקני חב”ד, ודרכם גם עם הרבי מה”מ. הקשר היה של ידידות אמת. ייאמר לזכותו, סייע רבות לתלמידי התמימים שרצו להגיע לרבי לשנת ה’קבוצה’.  

נכדו עורך הדין ר’ אורי ציפורי, הפך ברבות השנים לחסיד חב”ד, וסבו היה גאה בו מאוד.

בעקבות פטירתו ביקשנו מנכדו ומר’ ברקה מנדלסון, חתנו של ר’ שלמה מיידנצ’יק שעמד עמו בקשר במשך שנים ארוכות, לספר על הקשר המיוחד שהיה למר ציפורי ע”ה עם חב”ד. זכרונותיהם המרתקים שופכים אור יקרות על קשר זה.

פעם, כשבדק מר ציפורי אחר שורשי המשפחה, גילה כי אח סבו, נקרא שניאור זלמן הנדין. על סמך עובדה זו, לצד שביבי מידע אחרים, נראה כי המשפחה שעלתה מרוסיה בדורות הקודמים, היתה קשורה לחסידי חב”ד. מוטק’ה ציפורי עצמו היה בעל לב יהודי חם; שמר כל ימיו על מסורת ומדי שבת התפלל בבית הכנסת.

בילדותו למד בתלמוד תורה בפתח תקוה, ובנערותו התגייס לארגון האצ”ל. בגין פעילות זו, נעצר על ידי הבריטים ונכלא במחנה המעצר בלטרון. לימים אף הוגלה לסודן, קניה ואריתריאה. המאסר לא ייאש אותו, וביחד עם חברים למאסר, השתתף בבריחה הגדולה ממחנה המאסר באריתריאה, אך לימים נתפס ונאסר בשנית.

הוא התגייס לצה”ל כבר במלחמת השחרור, ומאז במשך שנים ארוכות שירת בצה”ל בתפקידים חשובים ובכירים. במלחמת ששת הימים פיקד על חטיבה 14 שנלחמה בחצי האי סיני, ואילו במלחמת יום כיפור, קיבל מינוי חירום של מפקד שריון ראשי. עם סיום שירותו הצבאי בחורף תשל”ז, הצטרף למפלגת הליכוד, ובבחירות שהתקיימו בחודש אייר תשל”ז - בהן התחולל המהפך המפורסם בו עלה הליכוד לשלטון - התמנה לסגן שר הביטחון בממשלת בגין. לאחר התפטרותו של שר הביטחון עזר וייצמן, ניהל מר ציפורי את המשרד בפועל יותר משנה במסגרת תפקידו האמור. בתקופה זו בוצע ‘מבצע אופרה’ הנודע, בו הושמד הכור האטומי בעירק.

בבחירות הבאות נבחר שוב לכנסת וכיהן כשר התקשורת. בשנים הבאות כיהן כמנכ”ל הביטוח הלאומי.

התוועדויות בבית מיידנצ’יק

הקשר של מוטק’ה ציפורי עם חב”ד החל עוד בתקופת כהונתו כמפקד בית ספר לשריון בסוף שנות הכפי”ים, כאשר היה מגיע תדיר עם פקודיו מחיל השריון להתוועדויות בכפר חב”ד. במקביל לביקורים אלו, כמו גם בהתוועדויות ובהקפות שניות שבהן השתתף, התפתחה ידידות אישית קרובה בינו לבין ר’ שלמה מיידנצ’יק שכיהן באותם ימים כיו”ר ועד כפר חב”ד. עם הזמן החלו השניים להיפגש פעם במשרדי המפקד ציפורי, ופעם אצל ר’ שלמה מיידנצ’יק בכפר חב”ד.

“פעמים רבות סבא היה מגיע לבית משפחת מיידנצ’יק בליווי קצינים וחיילים מהם קיבוצניקים, במטרה להכיר להם את חב”ד”, מספר נכדו אורי. “הם היו משתתפים בהתוועדות שהתקיימה בבית משפחת מיידנצ’יק, כאשר החתן ר’ בערק’ה מנדלסון, מנעים עם האקורדיון שלו נעימות חסידיות. בשביל סבא, ההנגשה הזאת של יהדות לחיילים, הייתה משימת חיים. ולכן גם כאשר כיהן בתפקידים בכירים, לא חס על כבודו והיה נוסע עם החיילים לכפר חב”ד”.

באמצעות ר’ שלמה מיידנצ’יק נוצר קשר ייחודי בינו לבין הרבי מה”מ, כפי שמספר ר’ בערק’ה מנדלסון: “למוטק’ה ציפורי היה קשר תדיר עם הרבי. מסרים רבים, בהם מכתבים, עברו דרך חמי. שניהם היו אנשי סוד, והנושאים הנידונים בקשר המיוחד, לא ידועים לי עד היום”.

ובכל זאת, הצלחנו לדלות פרטים מרתקים על התכתבות מרתקת בין הרבי לבין ציפורי. היה זה לאחר מלחמת יום כיפור, כאשר הרבי השיב באגרת מפורטת ומיוחדת, מי”א כסלו תשל”ד. האגרת הודפסה באגרות קודש.

האגרת נפתחת במענה לנושא האחריות והשותפות של היהודים באשר הם. הרבי מסביר כי בתורת החסידות יש בנושא הוספה מהותית, אשר כל עם ישראל באשר הם שם, לא רק שותפים, דהיינו ששני אנשים נפרדים משתתפים בענין זהה, כי אם, בלשונו של אדמו”ר הזקן: הם “קומה אחת שלימה כו’, שכולם מתאספים יחד להיות לאחדים כאחד”. זאת אומרת, מסביר הרבי, שכל היהודים הם אברי קומה אחת, למרות החילוקים ביניהם, חילוק באיכות או בכמות או בשניהם, אבל כולם משלימים זה את זה, וכפי שמדגיש אדמו”ר הזקן: “אין שלימות להראש בלתי הרגליים”.

על מכתב זה, כתב מר ציפורי לרבי, בין השאר: “תחושה טובה לדעת כי קיימת שותפות גורל ואחריות הדדית בין בני עמנו באשר הם שם”.

תת אלוף ציפורי, שאל במכתבו שאלות נוספות הקשורות בהן תמה על המשך קיומו הרוחני של עם ישראל ומה חייבים מורי ישראל ומנהיגיו לעשות בזה? על כך החל הרבי להשיב בהקדמה קצרה: [להלן תמצית הדברים בעיבוד קל] - ידוע כי “לא ברא הקדוש ברוך הוא בעולמו דבר אחד לבטלה”, על אחת כמה וכמה את האדם, והמסקנה מזה אשר לכל לראש מתפקידו של האדם, לברר הענינים והשאלות הנוגעים למילוי שליחות בעולם, והשליחות היא להרבות בטוב, ובנושא זה - המעשה הוא העיקר ולכן השאלות שעליהן צריך להתאמץ לדעת את פתרונן, הן לכל לראש אלו הנוגעות למעשה בפועל ורק בזמן הפנוי, יש מקום להתבונן גם בעניינים עיוניים שאין להם כל שייכות למעשה בפועל.

כאן נקט הרבי בדוגמא מהתפקיד של הנמען בצבא - הרבי מסביר כי תכסיס צבאי שהצליח שוב ושוב, גם אם לא מוצאים הטעם להצלחה, הרי ברור שימשיכו להשתמש דווקא בתכסיס זה שהצליח:

“בודאי גם במקצוע שלו בצבא נוקט בשיטה מעשית, בחפשו פתרון לדבר העומד בספק על ידי חקירה והתבוננות, האם היה בעבר מצב דומה ואיך פתרו המצב אז, ועד כמה היה פתרון זה מוצלח […] ואבן בוחן ועיקרית בכל חקירה כזו היא אשר לכל לראש נוגע בזה התוצאות בפועל, כוונתי האם הצליח תכסיס פלוני במצב פלוני […] או הצליח רק בחלקו או לא הצליח כלל, ורק בתור עזר משתדלים להבין טעם ההצלחה או אי ההצלחה, אבל אפילו אם מפני איזו סיבה שתהיה אין מוצאים הטעם, או שהטעם שמציע פלוני אינו רצוי או אינו מתקבל, הרי אין זה משנה, ובנוגע לפועל ולמעשה משתמשים באותו תכסיס או טיפול שהצליח בעבר, ובפרט אם היתה ההצלחה כמה וכמה פעמים, ובמצבים שונים”.

ממשיך הרבי במכתבו ומקדים, כי בדברי ימי עם ישראל, היו תקופות שונות מקצה לקצה, מאיש תחת גפנו ובית המקדש בנוי, ועד גלויות מלאחר חורבן הבית ועד גזירות ימי הביניים והשואה. וכיצד עם ישראל החזיק בכל התקופות הללו:

“הנקודה המשותפת בכל תקופות אלו ובכל מצבים שונים ומשונים אלה, לכל המתבונן מבלי דיעות קדומות, הרי היא רק אחת: מצוות מעשיות וקיומן בפועל על פי תורת ה’ ומסורת אבות. כי כל שאר הענינים (ארץ, שפה וכו’) במשך תקופות האמורות, או שהיו בתוקפם ובשיאם או שנעלמו כליל, שזה מכריח שלא בהם תלוי סוד קיום עמנו בתור עם, בתור קבוצה, או אפילו בתור יחידים”.

ומכל הנזכר הרבי מסיק, כי גם אם הענין של מצוות מעשיות אינו נתפס בשכל הרי גם בנוגע לתכסיס מלחמה הקובע הוא הניסיון בפועל, על אחת כמה וכמה כאשר הדבר נוגע לקיומו של בני עמנו באשר הם שם, כולל קיום עם קדוש בארץ הקודש [אגרות קודש חכ”ח אגרת י’רמח].

“ברכתך תלווני”

הקשר בין מר ציפורי לרבי נמשך שנים ארוכות, אך כאמור, אין בידינו ידיעות על אודות המסרים שהוחלפו. ובכל זאת, הנה מכתב שכתב מר ציפורי לרבי בשנת תשמ”ב, מכתב בו שיתף אותנו הנכד.

לכבוד הרבי ר’ מנחם מנדל שניאורסון

כבוד הרב,

ראשית ברצוני לאחל לכבודו בריאות ואריכות ימים ושימשיך בניהוג קהילת חב”ד ברחבי העולם. פעילותכם הברוכה להעמקת היהדות ולהחזרת הנידחים והטועים אל חיקנו, בטוחני כי פרט לישוב הארץ והגנתה אין חשוב מפועליכם זה.

כפי שידוע לכבודו, גם אנוכי מעת לעתה נותן שכם לחברינו בארץ הקודש לקרב את המתרחקים ולתת להם קורטוב של יהדות חסידית. ימים קשים עוברים על עמנו בארץ ובתפוצות. בארצנו חלק מעמנו לוקה בחולשת דעת וחולשת אמונה ורבים מבני הנוער נוטשים את ארץ קודשינו. באשר למצבנו - הצבאי - המדיני - והכלכלי, קשה ודרושה הרבה אמונה בצור ישראל כדי להתמודד עם בעיות אלה.  

בתפוצות לצערנו אוכלת ההתבוללות בכל פה, וזיקתם של רבים לעמנו ולארצנו הולכת ונחלשת, אבל אני מאמין באמונה שלימה כי בעזרת ה’ נתגבר. במצב דברים אלה חשובה פעולתנו שבעתיים. עת לעשות, ברוח ובמעש, אסור לשבת בחיבוק ידיים, יש להגביר ולהעמיק את החינוך היהודי, את העליה לארץ הקודש ואת ישוב ארץ הקודש מהירדן ועד לים ומהחרמון ועד למדבר”.

כל הנזכר כתב בנושאים כלליים, ולסיום כתב באופן אישי כשהוא חותם, כי הנו בטוח שברכת הרבי תלוה אותו: “ובאשר לי, רבי, אני נושא נטל כבד של אחריות. במשרד עליו אני מופקד ובממשלה בה אני חבר, ואני מתפלל לקדוש ברוך הוא שיתן לי את התבונה, והכוח להתמודד עם כל הבעיות בפניהם אני ניצב ובטוחני כי ברכתך תלווני”.

האיש של חב”ד במשרד הביטחון

כאמור, מר ציפורי כיהן במשך קדנציה אחת כסגן שר הביטחון, כאשר בתוך תקופה זו ניהל בפועל את משרד הביטחון במשך שנה. חרף התקופה הקצרה בה כיהן בתפקיד, העניק עזרה רבה לחסידי חב”ד, עזרה שלא תסולא בפז. הוא סייע והתיר את הסבך כדי שתלמידי התמימים יוכלו לקבל היתרי יציאה ולנסוע לרבי בכלל, ולשנת ה’קבוצה’ בפרט. הוא גם נאבק כדי שחסידי חב”ד יוכלו לפעול בקרב חיילי צה”ל בכל מחנה ובסיס, כולל פעילות בבסיסים שבהם יש מגבלות ביטחוניות.

“מוטק’ה היה מגיע לפגישה עם חמי ר’ שליימקה, ואני הייתי שומע שמות של תמימים שהיו עולים בפגישה”, מספר ר’ בערק’ה מנדלסון. “אחד התמימים רצה להגיע ל’קבוצה’, שני רצה לחזור לרבי לאחר שנת ה’קבוצה’, וכך הלאה. היו גם מקרים של בעלי משפחות שנקראו למילואים, ובגין בעיות כאלו ואחרות, ביקשו דחיה. מוטק’ה ציפורי תמיד נענה ברצון לסייע.

“זכורני שלקראת פורים באחת השנים, התעוררה בעיה לגבי פעילות חב”ד בצבא. למרות כל המכשולים, מוטק’ה פעל בכל המרץ, ומבצע פורים יצא לדרך כרגיל בכל בסיסי צה”ל ברחבי הארץ. במקרים אחרים פעל כדי שחסידי חב”ד יוכלו לפעול גם בבסיסים מודיעיניים, שמדרך הטבע סגורים בפני אזרחים.

גם כאשר עזב את משרד הביטחון והתמנה לשר התקשורת, עזר רבות לחב”ד בתחומים רבים ומגוונים. הוא היה אדם שפשוט אהב לעזור לחב”ד, בהעריכו מאוד את חב”ד ואת הרבי”.

“סבא היה גאה בי”

שנים רבות חלפו, ואורי נכדו, שהה בהודו, שם הכיר את בוראו ושם התקרב לחב”ד: “כאשר חזרתי לארץ ישראל, סבא אמר להוריי הדואגים, שהכל יהיה בסדר, מכיון שאני ‘בידיים של הרבי’… במקביל, זימן אותי לשיחה בארבע עיניים. האמת חששתי, בראשי ניקרו מחשבות שונות, ובין היתר ציפיתי שינזוף בי על כך שחרדים וציונים זה לא הולך יחד, ועוד עקרונות שהיו חשובים לו. אך סבא במקום לדבר על המהות, בחר לספר לי אנקדוטה מפגישתו עם אחד האדמו”רים בירושלים: ‘פעם באתי לאדמו”ר ומסביבו היו חסידים רבים. לפתע הרבי הרים את היד, וכל החסידים יצאו מהמקום ונותרתי עם האדמו”ר ומזכירו. באותם ימים כיהנתי כסגן שר הביטחון. ואז האדמו”ר אומר לי: ‘עם ישראל הוא עם נצחי, תורת ישראל היא נצחית, ומדינת ישראל… נו!” זה מה שסבא סיפר לי ולא הוסיף. מכך הבנתי שהוא מתכוון שבחרתי בדרך הנכונה, שכן העיקר זה עם ישראל ותורת ישראל.

“ואכן, מאז הפכתי לחסיד חב”ד, סבא היה גאה בי”.

•    •    •

ביום שלישי, ה’ בסיון, מר מרדכי ציפורי הלך לעולמו והוא בן 92. תנועת חב”ד איבדה ידיד אמת, אוהב ומסור.