לאחרונה, ובמהלך כל השנים מתקיימים ומסוקרים כינוסים ואירועים שהמשותף להם הוא - הא

לאחרונה, ובמהלך כל השנים מתקיימים ומסוקרים כינוסים ואירועים שהמשותף להם הוא - האמונה וההתמסרות לשליחות האחת, למציאות האמתית, של הרבי מה”מ. גם ביחס לדעות אחרות, הרי שאין מקום לבחירת ההעלם כדרך חיים, שכן הבסיס המשותף והיחיד הוא ההוראות של הרבי מה”מ, הכיוון האחד - קדימה לקראת הגאולה.   

בגיליון הקודם של שבועוננו, הוקדש פרק לסיקור המעמד הגדול לקבלת פני משיח צדקנו בתל אביב - “משיח בכיכר”. וכדרכו של השבועון, שמטרתו היא אחת - הפצת בשורת הגאולה, אי אפשר להסתפק בדיווח ובסיקור בלבד, אלא לתובנות, מחשבות ורעיונות, בעקבות המעמד ובהמשך אליו, ולמעשה בפועל - המשימה והשליחות המוטלת על כולנו.

המעמד והגיליון האמורים, אינם יחידים. רק בחדשים האחרונים היו כמה וכמה אירועים שלקראתם ואחריהם הקדשנו חלק מרכזי בגיליון, וכך למעשה בכל שנות קיומו של השבועון - מאירועי ה”הקהל” של שנת תשנ”ה ועד אירועי שנת הקהל הנוכחית, התקיימו אירועים רבים מספור, דומים ושונים, בתוכן, בצורה וסגנון, לקהלי יעד מגוונים - אירועים מקומיים וכלליים, אך כולם זהים בתוכן: האמונה המוחלטת וההתמסרות לשליחות האחת, של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, בשורת הגאולה והכנת העולם לקבלת פני משיח צדקנו.

חשוב לשנן לעצמנו, ומדי פעם להתבונן: לא רק על ההצלחה של כינוס כזה או אחר, לא רק על המספרים, חשובים כשלעצמם, אלא על המטרה והתכלית, על מה שכל כינוס כזה או פעולה מבטאים, ובמיוחד על מה שיש לפעול ולעשות. אי אפשר גם להימלט מהעובדה, כי כאשר נערכים כינוסים כאלו, ובמיוחד כאשר מציינים ימים מיוחדים הנוגעים אל ההתקשרות לרבי, כגון ג’ בתמוז, הרי שניווכח ש”אין דעותיהם שוות”, לא כולם מסכימים באשר לדרך הנכונה בה עלינו לחיות ולהדגיש כיום.

אין זה סוד, כי יש מי שבוחרים להדגיש דווקא את ההעלם וההסתר, את הגעגוע והזיכרון, ולבטא בדיווחים, בנושאים ובכל דרך אפשרית, את העובדה כי חיים עם הרבי כיום, באופן אחר ממה שידענו עד עתה. ואת רגש ההתקשרות, את רגשות האהבה אל הרבי מכוונים לביטויים מסגנון של שמירה על העבר, בעיקר על חלקים מסוימים ממנו.

ייתכנו דעות שונות, אפילו רחוקות, מנוגדות וקוטביות, מהי הדרך בה רוצה הרבי שננהג. יכולים להיות אנשים שיבינו את דברי הרבי בצורה שונה, יהיו גם כאלו שיטענו כי מאחר וישנם שינויים במציאות הנראית לעינינו הרי שצריך ‘להתאים’ את הנהגתנו כיום למה שנראה בעיני בשר.

מובן שאיננו נותנים מקום להסכים או לקבל דעות כאלו, אנו משמשים בימה לכל מי שיודע כי הבשורה, בשורת הגאולה, עומדת בתוקפה בדיוק כמו קודם. לכל מי שברור לו, כי אחרי שהרבי אישר ועודד גם את ההבנה הפשוטה של כלל החסידים, כי הוא המלך המשיח - אין שום מקום לשינוי ח”ו, ובוודאי לא להעלים ולהסתיר זאת. בכל אופן, אנו מתמודדים עם הדעות האחרות המושמעות, מסבירים את צדקת האמונה הטהורה, ומחזקים אותה בכל דרך.

ברם, ההדגשה שהוזכרה, של ההעלם וההסתר, חורגת מכלל הבעת דעה, או אפילו משכנוע בצדקתה. כאן מדובר בשינוי כיוון, אשר אינו יכול לבא בחשבון אצל כל מי שרואה עצמו מחוייב לרבי. יתבונן כל אחד וילמד את שיחותיו של הרבי בכל השנים, עד לשנים תנש”א ותשנ”ב, ויראה האם הצורה בה הוא בוחר לציין את ג’ בתמוז, האם הדרך בה הוא בוחר לנקוט, מתאימה לעולה משיחות אלו? האם פרסומן של שיחות אלו על ההוראות שבהן, יכול לבא ביחד עם הפרסומים שהוא מפרסם?

זו חייבת להיות אבן הבוחן שלנו כחסידים, בכל אשר נעשה. אנו יכולים לשאול, לא להבין ואף להתווכח, אך בסופו של דבר, הכוון והדרך לא נקבעים על פי מה שנראה יפה (אולי) כלפי חוץ, ואפילו לא על פי מה שנראה לנו מתאים. הכיוון והדרך חייבים להיות תואמים דבר אחד בלבד, את רצונו, אשר בא לידי ביטוי בתורתו והוראותיו של הרבי.

וכך, הדרך היחידה בה נציין ונתבטא בכל עניין, תהיה דרך של התחזקות בכל עניניו של הרבי. דרך של קיום השליחות והעבודה היחידה שנשארו לנו כיום, על פי שיחותיו הוראותיו של הרבי מה”מ, ועל פי הנהגתו הקדושה, הנהגה התובעת, מאשרת ומעודדת את הכנת עצמנו והעולם כולו לגאולה השלימה ע”י קבלת המלכות מתוך שירה והכרזה: 

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.