במהלך התוועדות י’ שבט תשי”ח החל הרבי לבאר באריכות את הרעיון העומד מאחורי הניגון

במהלך התוועדות י’ שבט תשי”ח החל הרבי לבאר באריכות את הרעיון העומד מאחורי הניגון “צמאה לך נפשי .. עך טי דורין מארקא”, בדברו על הרצון של יהודי לא–לשמוע בקולו של יצר הרע, לנטרל את רוח השטות, ולעשות אך ורק את הטוב בעיני ה’ * מוגש בבואנו מהיום הגדול והקדוש י’ שבט

מחאה ביצר הרע - מתוך ניגון

שמחת תורה תשח”י. לאחרי סיום ההקפות וסעודת יו”ט, לפנות בוקר, נכנס כ”ק אדמו”ר שליט”א לבית הכנסת, ולימד את הניגון “צמאה לך נפשי . . עך טי דורין מאַרקאָ כו’”, וביאר את תוכן הניגון - שאומרים ליצר הרע, שהוא לא קונה ולא מוכר, וכל כוונתו אינה אלא לעשות מחלוקת בין ישראל ואבינו שבשמים”.

וכך תאר ר’ יצחק גאנזבורג ביומנו: “אדמו”ר שליט”א לימד את ה”צמאה” החדש תוך שמסביר את המילים ברוסית … הניגון היה בטעם מיוחד שאי אפשר לתאר, וכל אחד עבר לפניו כבני מרון לקבל משקה. זה לקח לערך חצי שעה ואדמו”ר שליט”א יצא” (“חייל בשירות הרבי” ע’ 221).

למחרת, בהתוועדות של שבת בראשית, בסיום סדר ניגוני כל האדמו”רים, הרבי התבטא: “למרות שהמילים “צמאה” ו”כמה לך בשרי” ובודאי ‘עך טי דורין מרקו’ הן לא מילים שמחות - אבל חסידים יכולים להפוך ולעשות מזה ניגון שמח, ניגון חתונה, והוסיף בדרך צחות - אולי אומרים זאת לנפש הבהמית של החבר…” (שם, עמוד 224).

בעצם בניגון יש פנייה של תוכחה: “עך טי” - הוא ביטוי של תוכחת מוסר; על דרך האמור בתניא (פרק כ”ט), שאדם צריך “לרגוז על נפש הבהמית שהיא יצרו הרע בקול רעש ורוגז במחשבתו, לומר לו: ‘אתה רע ורשע ומשוקץ ומתועב ומנוול’ וכו’ ככל השמות שקראו לו חכמינו ז”ל באמת”. וזהו החידוש הגדול, שגם התוכחה ליצר הרע נאמרת מתוך ניגון, שזה עצמו מסייע על הצלחת התוכחה [לעניין הפיכת תוכחת מוסר לניגון, יש להעיר משירת האזינו שהיא שירה ותוכחה כאחד, ונאמר בה “עם נבל ולא חכם, לו ישכילו וגו’” (על–דרך דורין מארקו)1.

במכתב מתאריך כ”ה טבת תשי”ח, באותו חורף שהרבי לימד את הניגון, הרבי נוקט בניגון בתור מסר בעבודת האדם: “במענה למכתבו מכ’ טבת, לפלא גדול אשר כנראה פעל עליו המענה שלי לנמיכת רוח … ותקותי חזקה שיכיר שנמיכות הרוח בא פון דעם “קלוגינקען” [= מן המתחכם, מהיצר] ולא מהענין ח”ו. ובמילא יש להלחם בזה בכל התוקף, כיון שהוא הוא הדורין מארקא שכל מטרתו לעשות סווארקא, וכנגון הידוע של חסידים” (אגרות קודש כרך ט”ז).

 

להבין עניין דורין מארקא

בהתוועדות יו”ד שבט תשח”י, הרבי הקדיש שיחה שלמה על הניגון, כאשר ביאורו של הניגון התקשר למדובר במאמר “באתי לגני” שאמר באותו יום. השיחה מוקלטת וניתן לשמוע אותה, ולהלן הנקודות הכלליות מתוכה:

“דורין” - טיפש, זהו הכינוי של היצר הרע הנקרא “מלך זקן וכסיל”2. ובדרך אפשר, הרי זה מכוון ל”רוח שטות” עליה מדובר ב’באתי לגני’, וכמבואר בהרחבה בקונטרס ‘ומעין’ ששטות היא נגד השכל הישר, וכפי שמובן בפשטות - שהשטות (הטיפשות) הגדולה ביותר זה לעשות משהו נגד הקב”ה.

“יארמארקו” - יריד, שזהו כללות עולם הזה, כמבואר בדרושי חסידות, והאדם נמצא בעולם כדי להשתכר בשכר האמיתי - להתקשר אל הקב”ה.

והאמת שהקב”ה רוצה שהאדם יגיע לשכר אבל על ידי יגיעה, ולכן העמיד לפניו את היצר הרע. אך באמת, היצר הרע רוצה שהאדם לא ישמע לו; ואדרבה, שעל ידי היצר הרע האדם יגיע לצמאון להקב”ה, “צמאה לך נפשי”3.

“ראביש סווארקו” - גורם למחלוקת, מחלוקת בין ישראל לאביהם שבשמים. הרבי ביאר בעניין “על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע”, שלפעמים האדם נשמע ליצר הרע בלי שום פיתוי ממשי, רק “לשמו” של היצר הרע.

“צמאה לך נפשי” - ועל ידי הצמאון, פועל האדם אתהפכא של זדונות לזכויות כמבואר בתניא פרק ז’, זאת אומרת שהוא מהפך את היצר הרע שלו שיהיה “בכל לבבך” בשני יצריך, גם בחלל השמאלי.

 

ניגון שמגלה את המציאות האמתית של יהודי

בשבת פרשת מטות–מסעי תשמ”ח, הרבי שוב נדרש לתוכנו של ניגון זה, והפעם בזווית ראייה מיוחדת ונפלאה ובסגנון ‘גאולתי’: “גם מי שמעמדו ומצבו בגלוי ובחיצוניות הוא באופן בלתי רצוי, ח”ו, נעשית דחיית המצב הבלתי רצוי (לא כל כך על ידי התעסקות בהבלתי רצוי, אלא אדרבה) על ידי זה שמגלים את הקדושה שבו, מציאותו האמתית”.

בהערה למילים אלו ממשיך הרבי: “שהרי, הענינים הבלתי רצויים אינם שייכים למציאותו האמיתית, כי אם “יצרו הוא שתקפו”, ובלשון הידוע בניגון החסידים (במחוז אוקריינא) - “דורין מארקא”, היצר הטפש שכל פעולתו אינה אלא לעשות מריבה ומחלוקת כו’ (“סווארקו”) בין (בני ישראל, ועל–ידי–זה - בין) ישראל להקב”ה, שזהו קליפת מדין”.

בהערה בשולי הגיליון מציין המו”ל: “בסיום חלק זה דהשיחה - ניגן כ”ק אדמו”ר שליט”א הניגון “עך טי דורין מארקא וכו”, ולאחרי שניגנו הקהל משך זמן, אמר, שינגנו גם הבבא (הקודמת בסדר הניגון) הנוספת - “צמאה לך נפשי גו’” (אולי בהתאם לתוכן השיחה שגם דחיית הרע צריך להיות על ידי תוספת אור הקדושה כו’)”.

לפי ביאור זה, הבבא ‘עך טי’ בניגון היא דחיית הרע, והבבא ‘צמאה’ היא תוספת אור הקדושה [כאן יש לציין כי לפעמים הרבי היה מתחיל את הניגון לא מ”צמאה” אלא מ”עך טי”]/

מסתבר שהניסוח של הניגון, מבטא את הגישה המיוחדת הזו - פנייה אל היצר הרע בניגון היא כאל מישהו חיצוני לאדם עצמו, גוף זר (ובשפה זרה); להבין שהיצר הרע זה לא היהודי עצמו אלא משהו נוסף וזר לו. הניגון כאילו “מקלף” את היצר הרע, נותן להבין שזה לא ה’אני’ אמיתי.

 

הניגון בקולו של הרבי

ישנן כמה הקלטות (כולל בוידאו) בהן שומעים את הרבי שר את הניגון. חשוב לשים לב לדיוקי התנועות בנגינה של הרבי, האתנחתא בסיום כל קטע, השהייה והדגשת תיבות מסוימות בנימה מיוחדת, ועוד דקויות שבדרך כלל הקהל מנגן שלא במכוון כל כך.

בדברנו מן ההרגש החסידי מתבקש לומר, שהבינונים ומטה שיש להם יצר הרע, הם שרים את הניגון כנגד היצר הרע שלהם, ה’דורין’ הפרטי; אך הרבי שר את הניגון כנגד ה”כסיל העליון”4, לבטל את הרוח שטות ואת שיטפון ‘נחל השיטים’ העולמי…

מעניין לציין כי תווי הניגון נדפסו כבר בספר הניגונים כרך א’ (ניגון ק”א) שיצא לאור עוד בנשיאות של אדמו”ר הריי”צ - 9 שנים לפני שהרבי לימד את הניגון. ושוב נדפס בכרך ב’ (ניגון קצ”ו) על פי הגרסה השלמה יותר. הניגון מופיע בתקליט “ניגוני ליובאוויטש” #2 מאת הרשב”ץ אלטהויז מניקולייב.

לשמיעת וראיית הניגון בביצוע הרבי, כנסו ל”קיר הניגונים”.

מילות הניגון

צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. עֵיי, טִי דוּרין דוּרין מַרקוֹ, שטָֹא טִי יֶדִיש נאַיר מַרקוֹ, ניֵע קופְּלַיֵיֶש, ניֵע פרוֹדַיֶיש, טָאלקַא רוֹבִּישׁ סוַוארקָא.

בעברית: הי, אתה מרקו הטיפש, מה אתה עושה בשוק? לא קונה, לא מוכר, רק מעורר בעיות.

                  

1) ראה נגינה לאור החסידות ע’ 190–191, ע”פ לוח היום יום כ”ו אלול שהניגון הוא מדיח את הנפש.

2) קהלת ד, יג ובפירוש רש”י. ויש להעיר עוד, ש’דורין’ הוא אדם מרומה, אדם שרימו אותו.

3) פתיחת השיר באנחה (“איי, צמאה צמאה צמאה כו’”) מבטאת לכאורה, שהצמאון בא בעקבות אי–שביעת הרצון וההטרדה שבאה מן היצר הרע. וראה היום יום ג’ תמוז בעניין אנחה של יהודי.

4) נזכר באגרת הקודש סימן כ”ד.