“ניגונו העיקרי של אדמו”ר הזקן”; “ניגון אחד הכולל בתוכו את כל סדר ההשתלשלות”; “ני

“ניגונו העיקרי של אדמו”ר הזקן”; “ניגון אחד הכולל בתוכו את כל סדר ההשתלשלות”; “ניגון שהוא למעלה מכל הניגונים” - אלו הם ביטויים של הרבי ביחס לניגון ארבע בבות, בהתוועדות יו”ד שבט תשל”ג >> והמדור הפעם מוקדש לניגונו הגדול של אדמו”ר הזקן מתוך הספר החדש “ניגון ארבע בבות” שיצא לאור על ידי “מכון נגינה לאור החסידות” * מאת: הרה”ת לב לייבמן, מכון ‘נגינה לאור החסידות

הביאור המיוחס

מוצאי שבת כ’ כסלו תרס”ג, ליובאוויטש.

באולם הגדול של ישיבת “תומכי תמימים” מתחילה התוועדות רבתי לרגל חג הגאולה של אדמו”ר הזקן בעל התניא, ‘ראש השנה לחסידות’. ההתוועדות נמשכה עד אור הבוקר, כאשר חלקה האחרון הוקדש לניגון ‘ארבע הבבות’ של אדמו”ר הזקן, בעוד אדמו”ר הרש”ב ניצח בעצמו על נגינת הבבות בסדר מופלא, כאשר לאחר מכן ביאר ביסודיות את משמעות כל אחת מהן. ההתוועדות המופלאה הסתיימה בשעה שבע בבוקר בקריאתו הנרגשת של אדמו”ר הרש”ב, שעם ניגוני אדמו”ר הזקן נלך לקבל פני משיח צדקנו.

למחרת ההתוועדות רשם אדמו”ר הריי”צ במחברתו את ביאוריו של אביו על הניגון, אותם פרסם לטובת הכלל כעבור 33 שנה בקובץ ‘התמים’.

כמה מופלא היה המעמד, כאשר הרבי הרש”ב ישב עם החסידים ובמשך שעות רבות נשא ביאור על אודות ניגון אחד. דומה שביאור זה הוא הארוך והמפורט ביותר ליצירה מוזיקלית, לא רק בתורת חב”ד כי אם במקורות היהודיים בכלל. בין דבריו הזכיר אדמו”ר הרש”ב, כי ארבע בבות הניגון נוגעות בארבע דרגות הנשמה של כל אחד ואחת מישראל.

ניגון אל כל אחד ואחת מבני ישראל

לכולנו מוכרת ההקדמה של ספר התניא, בה מסביר אדמו”ר הזקן שספרי מוסר השונים אינם תואמים לכל אחד, מפני שלכל אחד יש נטיית נפש שונה מזולתו. יש מי שמתפעל מדברים מסוימים ויש מי שמתפעל מדברים אחרים. ספר התניא שנכתב על ידי ‘רבי’ - ראש בני ישראל, נשמה כללית, שייך לכל אחד ואחד מישראל וכנגד רוחו של כל אחד ואחד.

רעיון זה ממש, מופיע בחסידות גם על עניין הניגונים. בזהר הקדוש נאמר כי רעיא מהימנא - משה רבינו, היה מנגן בתפילתו “בכל מיני ניגון”. מסביר על כך אדמו”ר האמצעי בספרו “שערי תשובה”, כי לכל נשמה פרטית יש את הניגון שלה שדרכו היא עולה למעלה למקורה. ורעיא מהימנא שהוא נשמה כללית, תפקידו להעלות למעלה את כל נשמות ישראל. לכן היה מנגן בתפילתו “בכל מיני ניגון” כדי להעלות אתו את כל הנשמות. לפי ביאור נוסף, עמוק יותר, משה רבינו לא היה מתפלל בניגונים שונים, כי אם “בניגון אחד הכולל כל מיני ניגון”. היה לו למשה ניגון אחד, אחד ומיוחד, שהיה כולל את כל הניגונים של כל הנשמות.

אם לתרגם זאת אלינו, מדובר בניגון של ‘רבי’, שהוא ראש בני ישראל. ניגון שאותו חיבר אדמו”ר הזקן, נוסף לשאר המעלות שלו, הרי שבכוונות ובהשפעות שלו הוא מתאים ושייך לכל נשמה יהודית.

בתיאור מסעודת בר–המצוה של אדמו”ר האמצעי (בנו הגדול של אדמו”ר הזקן), ביום חמישי ט’ כסלו תקמ”ז, מסופר, שקהל גדול של חסידים התאסף בבית המדרש בליוזנא. לאחר דברי התורה שאמר חתן הבר–מצוה, ניגן אדמו”ר הזקן את ניגון ד’ הבבות. כל בבא ניגן הרבי פעמיים, מלבד הבבא הרביעית עליה חזר פעמים רבות.

בשעה שהרבי ניגן, היו כל המחשבות, הכוחות והחושים של קהל המאזינים, מקושרים בניגונו של הרבי. כל תנועה שהרבי שר, עוררה חלק מיוחד בנפש. הניגון רומם את כל אחד - לפי ערכו - ממעמדו ומצבו. הגאון העילוי ר’ יוסף כל בו משקלוב ור’ איסר קיסעס (מגדולי תלמידי אדמו”ר הזקן) שנכחו באותו מעמד סיפרו, שבשעה שהרבי ניגן אז את הניגון, נזכרו על כל מה שעבר עליהם מיום עמדם על דעתם.

ניגון שיש לו לוח שנה, וניגון שיש לו ראש השנה

מפאת קדושתו, בליובאוויטש היו מנגנים את הניגון ארבע בבות אך ורק במועדים מיוחדים - כך מספר אדמו”ר הריי”צ. עיקרי המועדים היו: ראש השנה, שמחת תורה, י”ט כסלו ופורים. אדמו”ר הרש”ב אמר כי י”ט כסלו הוא “ראש השנה של ניגון ארבע בבות”. הרבי מה”מ הזכיר כמה פעמים על גודל ההקפדה של רבותינו נשיאינו שלא לנגן את הניגון מחוץ לתאריכים המיוחדים (בהשמיטו את לשון אדמו”ר הריי”צ, שהדבר עלול לעורר ח”ו קטרוגים כו’), אמנם בד בבד, הרבי הנהיג תאריכים נוספים, מזמן לזמן, בהם הורה לנגן את הניגון בהתוועדות.

בתחילה בנוסף לי”ט כסלו החלו לנגן ד’ בבות בהתוועדות י”ב תמוז, שהוא “המשך” של גאולת י”ט כסלו, אך בשנות המ”ם הונהג לנגן ד’ בבות בכל ימי ההולדת ובכל ימי ההילולא של רבותינו נשיאינו. יש גם תאריכים בלתי מפורסמים בהם היה הרבי מורה לנגן את הניגון - כגון: זאת חנוכה, ט”ו שבט, פורים קטן, פסח שני, ערב חג השבועות, י”ב סיוון, ט”ו אב, ועוד.

עניינים שמימיים בחזרת הבבא הרביעית

חלק מרתק בהתוועדויות הרבי קשור למספר הפעמים בהם חזרו על הבבא הרביעית. חזרה זו לא נעשתה באופן אקראי אלא מכוון ביותר. עוד קודם שהחלו ניגון ארבע בבות, ולעיתים - עוד לפני שהחלו את ניגון ההכנה לארבע בבות, היה הרבי מסמן באצבעות ידיו הק’ - את מספר הפעמים שיש לחזור על הבבא הרביעית. בשנים המוקדמות, היה זה בדרך כלל שלוש פעמים, ובשנים האחרונות בדרך כלל פעם אחת, אך ניתן למצוא גם: ארבע פעמים, חמש, שש, שבע, שמונה, ואפילו עשר פעמים שבהן חזרו על הבבא הרביעית.

מובן לכל כי היה בזה איזה סדר שמיימי, בלתי נתפס בשכלנו, על פיו היה נקבע מספר החזרות (אגב, גם בהתוועדות המתוארת לעיל, י”ט כסלו תרס”ג, בתום הביאור המיוחס של הניגון, אמר אדמו”ר הרש”ב שינגנו את הבבא הרביעית עשר פעמים, על מנת לחוקקה בעשר כוחות הנפש).

‘יחידות’ אצל הרבי בניגון ארבע בבות

כל סיפור שמסופר אודות הניגון הינו בבחינת יהלום זוהר שמלמד על הכלל. הנה סיפור שמתפרסם לראשונה:

הרב בערל ליווי ז”ל היה נוסע מידי פעם בשליחויות של הרבי לרוסיה הסובייטית. מטרת נסיעותיו שהיו בחשאיות גמורה - הייתה לקבץ מידע ולתת לאנשים שמעבר למסך הברזל אפשרות לדבר עם הרבי. הרב ליווי היה מסריט את האנשים במכונת הסרטה, ומביא אחר כך את הסרט לרבי, שהיה צופה בזה בדרך כלל בליל ‘ניטל’.

באחת הפעמים, בתחילת שנות המ”ם (כנראה בחנוכה תשמ”א), הסריט הרב ליווי יהודי מאנ”ש, בשם קלמן מיילך תומרקין. חסיד זה נשאר ברוסיה לאור הוראת הרבי אליו שלא לעזוב את רוסיה. החסיד עמד ודיבר בהתרגשות רבה, באידיש, ואמר בהסרטה - בפנותו לרבי - שהיות והרבי לא נותן לו רשות לעזוב את רוסיה, ולכן הוא לא יכול להיכנס לרבי ל’יחידות’, והרי הוא זקוק להיכנס לרבי ליחידות, מבקש הוא שהרבי ייתן לו ניגון שבניגון זה תהיה ה’יחידות’ שלו. עד כאן דבריו.

מספר הרב ליווי, שכאשר הרבי צפה בהסרטה והגיע לחלק זה, הרבי ביקש לראות קטע זה שוב, והתייפח בבכי תמרורים מדבריו. הרבי אמר לרב ליווי להשיב לחסיד, שהרבי נותן לו את ה”אלטן רבי’נס ניגון” - ניגון ארבע בבות של אדמו”ר הזקן, ובתור “תוספת ראייה”, הוסיף הרבי לרב ליווי, שזלמן שזר סיפר לו, שכשהוא נכנס לחיים המדיניים, כשלא היה יודע כיצד לנהוג, היה נכנס לחדר ומנגן את הניגון של אדמו”ר הזקן.

“הלוואי בנעילה ככה”

מספר הרב יצחק גורביץ’, משפיע בישיבת תומכי תמימים במגדל העמק, שנכח בשעת מעשה:

בין האורחים שהגיעו להשתתף בהתוועדות הרבי בי”ט כסלו תשל”ה, היה ר’ אשר קירשבלום, אז יו”ר הקהילות הקונסרבטיביות בארה”ב וקנדה. בבואו הושיבו אותו על הבימה מאחורי הרבי, בשורת זקני החסידים ואנשי הכבוד. אל אותה התוועדות הגיע גם ר’ דוד הולנדר, שהיה מראשי הלוחמים בתנועת הרפורמים והקונסרבטיבים. מקום ישיבה המכובד שניתן לנציג הקונסרבטיבים לא הוכשר בעיני ר’ דוד, והוא פירסם על כך מחאה ב”אלגעמיינער ז’ורנאל”.

כתגובה למחאה זו, פרסם ר’ אשר ב”אלגעמיינער ז’ורנאל” מכתב ארוך, בו הוא מפליא לתאר את התעוררות התשובה שהיתה לו בשעת התוועדות הרבי, במיוחד בראותו את הרבי ואת תנועותיו הרציניות בשעת ניגון ההכנה לד’ בבות [הרב גורביץ’ מעיד כי ר’ אשר בכה בכי תמרורים בשעת ניגון ההכנה] ובשעת ניגון ד’ הבבות עצמו. את מכתבו סיים ר’ אשר באיחול לבבי לר’ דוד, שב”נעילה” של יום הכפורים תהיה לו - לר’ דוד - התעוררות כזו כפי שהיתה לו - לר’ אשר - בהתוועדות של הרבי.

הרב גורביץ’ מספר שלאחר מאורע זה, הפך ר’ אשר לשומר תורה ומצוות במלוא מובן המילה ופסק מלשמש בתפקידו בתנועת הקונסרבטיבים.

ניגון נעלה מדי

המוזיקאית והמלחינה פרופ’ יפה (ז’אן זיידל) תחי’ רודולף יחד עם בעלה פרופ’ מיכאל שי’ היו ביחידות פרטית אצל הרבי בסמוך לפורים תשמ”א.

וכך מסופר ביומן “הקהל תשמ”א”, בתיעוד מחודש אדר ב’: זוג של יהודים בעלי תשובה מדרום אפריקה (יוהנסבורג) נכנסו לכ”ק אדמו”ר ליחידות. האישה, מעבדת מוזיקה במקצועה, אמרה לרבי שברצונה להכין יצירה [מוזיקלית] על בסיס ניגון ד’ הבבות לאדמו”ר הזקן או על ניגון ה’קאפעלע’ (המקהלה) של אדמו”ר האמצעי. הרבי השיב לאשה, שניגון ד’ הבבות הוא נעלה מדאי, אולם יצירה שתיבנה על ה’קאפעלע’ הוא יקבל בכבוד.

בפרטיות יותר ומזוית אישית, מתאר בעלה את אשר חווה ביחידות זו (מתפרסם לראשונה בתרגום מאנגלית):

כשם שהשם יתברך ברא את העולם בששת ימים, כן עולמנו החדש נברא בששת הדקות ששהינו בחדרו של הרבי.

… פני הרבי זהרו כאשר הוא שוחח אודות המוזיקה המקסימה של אדמו”רי חב”ד עם רעייתי יפה. הרבי הבהיר היטב, כי ניגון הקאפליע של אדמו”ר האמצעי ניתנת לתיזמור, לעיטור בקישוטים ועיבוד, כפי שאכן יפה עשתה בכמה קונצרטים לאחר מכן. אולם באותה מידה הצביע הרבי שאת ניגון אדמו”ר הזקן יש להשאיר בצורתו המקורית והאותנטית. הרבי סיים בברכה לרעייתי שתמשיך להלחין ולעבד מוזיקה על מנת לגרום נחת ליהודים.

לברכה זו היתה השפעה חזקה ועמוקה על הלחנותיה העתידיות. רבות מעבודותיה (יצירותיה) הבאות הושפעו על ידי המקורות היהודיים התורניים. מספר עבודות (הלחנות) הוכללו בדיסק CD, Music of the spheres, “הניגונים של הספירות” (תשנ”ד), אשר הוקדש לרבי.