בדיוק חזרתי מביקור במקנס, במהלכו ביקרתי בישיבת ליובאוויטש …
מסמכים חדשים חושפים וויכוח בין ארגון הג’וינט, שביקש להתמקד בפתיחת ישיבה מרכזית, לבין שלוחי הרבי שהעדיפו להרחיב את רשת בתי–הספר בכל רחבי מרוקו. מה הייתה דעתו של הרבי על כך?
מסמכים חדשים חושפים וויכוח בין ארגון הג’וינט, שביקש להתמקד בפתיחת ישיבה מרכזית, לבין שלוחי הרבי שהעדיפו להרחיב את רשת בתי–הספר בכל רחבי מרוקו. מה הייתה דעתו של הרבי על כך?
בפרק הקודם קראנו על הסכמת ארגון הג’וינט לתמוך בפעולות חב”ד במרוקו. בפרק הנוכחי נתמקד בתכנית ארגון הג’וינט שעל חב”ד להתמקד בישיבה מרכזית עבור הכשרת מורים, ועל גישת שלוחי הרבי שעליהם לפתוח בתי ספר בכל כפר. בפרק זה נביא גם את מכתבו של הרבי על הנושא.
מסמכים מרתקים אלה מופיעים בארכיון הג’וינט (שעבר דיגיטציה ועלה על האינטרנט הודות למענק מד”ר ג’ורג’ט בנט וד”ר ליאונרד פולונסקי).
הג’וינט על חב”ד: “הם ירחיבו ויקימו בתי ספר בכל מקום אפשרי”
ב–4 ליוני 1951 (כ”ט אייר תשי”א) כותב מר ויליאם ביין (ג’וינט - מרוקו) למר יהודה שפירא (ג’וינט - פריז) דיווח על ביקורו בישיבת חב”ד במקנס שבמרוקו, ודעתו על עתיד חב”ד במרוקו (תרגום מאנגלית):
בדיוק חזרתי מביקור במקנס, במהלכו ביקרתי בישיבת ליובאוויטש …
באחד ממכתביי הקודמים כתבתי לך שהרב גורודצקי אמר לי, שהסיבה העיקרית לרצונם להקים ישיבות במרוקו היא מפני שהם רואים שקיים מחסור גדול ברבנים, מורים ושוחטים. במבט מקרוב על הפעילות והתכניות שלהם, אני משוכנע שהסיבה שהם נכנסו לזירה המרוקאית היא עבור “הצלה דתית”, או הגדרה טובה יותר - “הצלה אורתודוקסית” …
הליובאוויטשערס אומרים שהם מכינים רבנים עבור מרוקו. כאשר דיברתי על כך עם הרב מטוסוב הסברתי לו שאם ברצונם להכין מורים ורבנים עבור מרוקו - תכנית הלימודים שלהם חייבת להיות שונה. רבנים ומורים במרוקו צריכים להכיר גם נושאים צרפתים וחילונים…
מה שמדאיג אותי בנוגע תכנית ליובאוויטש באופן כללי היא, שהם עושים רושם שהם ירחיבו ויקימו בתי ספר בכל מקום אפשרי … וכפי שתראה בתזכיר המצורף, הם כבר ‘סטו’ לחמישה מקומות ובכוונתם להקים גם ישיבה אחת גדולה בקזבלנקה.
אזרחי–חוץ באזורי סכנה
המכתב הבא ממר ויליאם ביין (ג’וינט - מרוקו) למר יהודה שפירא (ג’וינט - פריז), שנכתב ב–9 ליוני, 1951 (ה’ סיון תשי”א) דן בסכנה העומדת בפני חסידי חב”ד כי הם נכנסים לאזורים צבאיים (תרגום מאנגלית):
… במענה לשאלתך, האם ‘סטייתם’ [של אנשי חב”ד] לתוך השטח הצבאי הוא דבר טוב או רע, הנה קשה לי לענות על כך. אתה יודע שמדינת מרוקו מחולקת לשני חלקים, השטח הצבאי והאזור האזרחי. הראשון משתרע מאגאדיר–טרודאנט, דרך בני–מלאל–חניפרה–מידלת, כמעט עד לדבדו. אם תיקח מפה, תראה שזהו האזור הגובל עם מדבר סהרה ואזורים הרריים. אני בדיוק חזרתי מאזור טיזניט–טרודאנט בו עשיתי ביקור נימוסים לקולונל של האזור. כל איש זר או כל דבר זר באזור נתפס בחשדנות רבה, ואומר לך בכנות: במוקדם או במאוחר - ליובאוויטש יכנסו לצרות…
בתי ספר בכל עיר או ישיבה מרכזית אחת?
ב–4 לספטמבר 1951 (ג’ אלול תשי”א), מר ויליאם ביין (ג’וינט - מרוקו) כותב למר יהודה שפירא (ג’וינט - פריז), על פגישתו עם הרב גורודצקי, והאפשרויות השונות על היכולת של חב”ד לעזור ליהדות מרוקו (תרגום מאנגלית):
הזמן שלי לא מאפשר לי לתת לך פרטים נוספים של הדיון שהיו לי עם הרב גורודצקי. הודעתי לרב גורודצקי שבדו”ח הראשוני שלי למשרד המרכזי [של הג’וינט] אציג ארבעה בעיות הנוגעות לפעילותם כאן:
1. הם החלו לפעול במרוקו יחסית לאחרונה וללא התייעצות קודמת עמנו. הם גם מתרחבים ללא התייעצות אתנו…
4. אמרתי לרב גורודצקי שהקדשנו מחשבה רבה לשאלה: איפה ובאיזה צורה תוכל ליובאוויטש לספק את השירות הטוב ביותר עבור היהודים במרוקו. (הם מתפשטים למדינה כולה; בהיותם ארגון זר - הם עוסקים בפעילויות שהם אחריות הממשלה או הקהילות המקומיות).
(הבנתי מהרב גורודצקי שהם רוצים להקים תלמוד תורה כמעט בכל עיר שבו אין תלמודי תורה…)
הם מרחיבים את פעילותם בתקופה שבה הוקמה ועדה על ידי מועצת הקהילות לעזור ליהודים בערים הקטנות של מרוקו. לוועדה זו ישנה הזדמנות טובה לקבל תמיכה ממשלתית, ואם הם [חב”ד] יכנסו - אזי נוכחותם עלולה למנוע פעולה מקומית.
אבל, הם יכולים לתת שירות מעולה אם הם יפתחו ישיבה ברמה גבוהה בעיר מקנס למקסימום 80–100 תלמידים ולחנך רבנים ומורים (שזה דבר נחוץ ביותר) שיהיו פרושים בקהילות ויתפקדו כמורים ובו בעת יפיצו את היהדות. באם יעשו כך - הם יוכלו לרכז את כל מאמציהם לתת שירות ועזרה נחוצה ביותר.
יש לי את ההרגשה שהרב גורודצקי הבין את הטיעונים שלנו; אבל הוא ענה, שעל מנת שתהיה ישיבה - הם צריכים שיהיו להם תלמודי תורה שמהם יוכלו לקבל תלמידים. הוא גם טען כי המטרה שלהם היא כמובן להציל את היהודים מהתבוללות ומהסוג של חינוך שהם מקבלים בבתי ספר מסוג ה”אליאנס”.
•
במכתב נוסף ממר ויליאם ביין (ג’וינט - מרוקו) למר יהודה שפירא (ג’וינט - פריז), כמה חודשים לאחר מכן, ב18 לינואר 18, 1952 (כ’ טבת תשי”ב) הוא מבטא את אותה נקודה (תרגום מאנגלית):
לאחר שיקול דעת מעמיק הגעתי למסקנה כי עלינו (הג’וינט) להתמודד עם הבעיה ולהודות לעצמנו על החולשה המסוימת שלנו, ואז לעשות החלטה שאינה מבוססת על המעלות של הפעילות של ליובאוויטש במרוקו, אלא מבוססת על המסורת שלנו שאנחנו מסבסדים את הפעילות של ליובאוויטש מבלי לשאול יותר מדי שאלות. - בא נדבר בפשטות, לדעתי עלינו להסתכל על הבעיה באופן זה:
1. ארגון ליובאוויטש נכנס לתמונה המרוקאית קצת מאוחר מדי.
2. ארגון ליובאוויטש נכנס למרוקו עם שתי מטרות: (א) לכבוש תחום מסוים, שאם הם לא יכבשו אותם - עלול הוא ליפול לידיהם של קבוצות דתיות אחרות. (ב) כדי למלא את חובתם כלפי המצפון שלהם, שהם עושים את החלק שלהם במרוקו להנצחת לימוד התורה לפי שיטתם.
… 4. ארגון ליובאוויטש נמצא כאן במרוקו והג’וינט יהיו האנשים האחרונים שרוצים לעשות משהו בכדי שיצטרכו לעזוב.
5. לאחר שאנו מבינים את הנ”ל, עלינו להבין כי ארגון ליובאוויטש ינסה להרחיב בתמידות את הפעילות שלהם ולהציג את החשבון (או חלקו) לג’וינט.
… 7. אני רוצה לחזור בפעם המי–יודע–כמה שהשדה שבו ליובאוויטש באמת תוכל לתרום הוא באם הם ישקיעו את כל המאמצים שלהם לארגן ישיבה שתפיק רבנים ומורים שישפרו את המצב הדתי של החינוך במרוקו. וזהו תחום שבו אני חושב שבהחלט צריך ארגון הג’וינט לתמוך בליובאוויטש.
8. לפני כמה ימים הייתי בצפרו וראיתי בחור צעיר, תלמיד הישיבה במקנס, מלמד עברית בבית הספר אליאנס. אני חייב לומר שאני מאוד התרשמתי מהפעילות של האיש הצעיר הזה…
9. למסקנה, אני מציע שאנחנו צריכים לאשר תקציב כללי מסויים לפעילות חב”ד במרוקו עם תנאי שהתקציב שלנו מייצג רק אחוז מסוים מכלל ההוצאות שלהם …
הפעילויות של חב”ד: חמישים בתי הספר בכפרים נידחים
למרות תוכנית ארגון הג’וינט עבור חב”ד, המציאות בשטח הייתה שונה, כפי שניתן לראות ממאמר שפורסם על ידי סוכנות הידיעות היהודית (JTA ) ב–28 לינואר 1952 (ראש חודש שבט תשי”ב), ותורגם לעברית על ידי העיתונות בארץ ישראל:
50 “תלמודי–תורה” נוסדו זה לא כבר בכפרים הררים מרוחקים במרוקו הצרפתית על ידי שליחי הלשכה האירופית של הרבי מלובביץ’, שבראשה עומד הרבי בנימין גורודצקי.
השליחים החסידיים הרחיקו לנסוע 500 ק”מ מדרום למרקש, בארץ שאין בה דרכים. הם עשו דרכם על גבי חמורים, וכשהגיעו למטרתם גילו אחת מהעדות היהודיות העניות ביותר. יהודים אלה, כפי שהודיע הרב גורודצקי, גרים בבקתות חמר או במערות. הם סובלים ממחלות–עור נוראות וממחלות אחרות. הם עוסקים בתיקון נעלים או במלאכות פשוטות אחרות כשהעבודה מצויה. הם משיאים את בנותיהם מגיל 8 ומעלה. הם מרבים ללמוד תלמוד.
רבי גורודצקי, ששליחותו למרוקו ממומנת בחלקה על ידי “ג’וינט”, הקים ישיבה למאה וחמישים תלמידים במקנס, וסמינריון לנערות בספרו. לאחר שהתלמידים יגמרו את חוק למודיהם יהיו, כפי שמקווים, למורים ברשת “תלמודי–תורה” במרוקו.
•
זמן קצר לאחר פרסום כתבה זו, ב–8 לפברואר 1952 (י”ב שבט תשי”ב), מר ויליאם ביין (ג’וינט - מרוקו) כותב למר יהודה שפירא (ג’וינט - פריז) על כתבה זו, ומסכם את מה ששמע מהרב גורודצקי במהלך שתי פגישות “קצרות” של “כמה שעות”, ובקשתו שהרב גורודצקי לא ירחיב את המוסדות ללא אישור מראש מהג’וינט (תרגום מאנגלית):
במהלך פגישתנו היום, הם [חב”ד] הציגו לי רשימה של התלמודי–תורה והישיבות שלהם, וכו’, שהם עובדים כיום ב–45 יישובים, בהם מלמדים 66 רבנים 2,059 תלמידים…
ברשימת בתי הספר כלולים כל סוגי המוסדות, - הישיבה במקנס; סמינר לבנות בצפרו עבור 48 בנות; שיעורי ערב לילדי “אליאנס” בכמה ערים, כגון סידי–רחאל, וכו’
כאשר תחקרתי אותם על תכניות העתיד שלהם, הם אמרו לי שברצונם לספק את החינוך הדתי לבנות, שמוזנח ברובו בכל רחבי הארץ, והם רוצים להקים בתי ספר לבנות, במיוחד בקזבלנקה. אני הבהרתי לרב גורודצקי כדלקמן:
1. הג’וינט לא יכול לקבל את הבנתו בשליטה שלו, אבל אנו מוכנים לקבל את ההצעה הכלולה במכתב שנשלח ב–7 לינואר (ט’ טבת תשי”ב), שבה נכתב:
“הרב גורודצקי ציין לנו שהוא אינו יכול לקבל הגבלה של ישיבה אחת או שלושה מוסדות קטנים בעתיד. אני מאמין שהוא צודק, אבל הודעתי לו שכל תכנית שהוא רוצה להוסיף על הקיימים - צריך להיות רק על ידי אישור מארגון הג’וינט. במילים אחרות, יש לו את הזכות להתווכח איתנו ואנחנו לא נדחה את טענותיו מראש וגם לא נמנע ממנו להציג לנו תוכניות שיש להם חשיבות”.
אני הוספתי, שלא ניתן לצפות שהג’וינט יהי’ שותף בכל תכנית שלא נדונה מראש. בכנות, אני לא יודע אם הוא הסכים לתהליך זה, אבל היה לי הרושם שלמעט התוכנית עבור הבנות, פעולותיו עלולות להגיע למצד של קיפאון, אלא אם כן הוא יוכל להתמקח עם הג’וינט על תנאים שייתנו לו קרקע פורה להרחבה בלתי–מוגבלת ללא קשר לתרומות מהקהילה המקומית…
“חב”ד מתפשטת ללא הרף”
המכתב הבא שנשלח ממר ויליאם ביין (ג’וינט - מרוקו) למר יהודה שפירא (ג’וינט - פריז), ב–25 לפברואר 1952 (כ”ט שבט תשי”ב), מתאר איך חב”ד השתלטה על “חדר” שהיה אמור להיסגר… (תרגום מאנגלית):
בהמשך להתכתבות הקודמת שלי בנושא [פעולות] ליובאוויטש, הנה במשך זמן רב היה לנו משא ומתן עם קהילת מרקש לחסל את ה”חדרים” שם. במהלך הביקור האחרון שלי במרקש הגעתי להסכם עם הקהילה להפוך את ה”חדרים” המחזיקים כ–500 ילדים, לסוג של גן ילדים מלא…
ביקרתי שם שוב ביום שישי, ליום אחד, כדי להיפגש עם ד”ר נחום גולדמן, וגיליתי שבינתיים, ללא כל התייעצות קודמת עימנו, ארגון ליובאוויטש הקים שם, בשיתוף עם הקהילה היהודית, “חדר” תלמוד תורה עבור כ–65 ילדים …
זה שוב מראה עד כמה קשה העבודה לעשות דבר מתוכנן באם ארגונים כמו ליובאוויטש מתפשטים ללא הרף…
הרבי: התלונות של הג’וינט - צודקות!
במכתב שכתב הרבי לשלוחו, הרב שלמה מטוסוב, בכ”ב בכסלו תשי”ג, הרבי מציע דרך ממוצעת בין דרישות ארגון הג’וינט ובין מה שחב”ד רוצה לעשות:
מאשר הנני קבלת מכתבו מי”ז כסלו, וכן הקודם מה’ כסלו, ומובן מעצמו שמצב הענינים באהלי יוסף יצחק דאפריקה הצפונית מצער, כי הרי אין העיקר מה שמר […] וכו’ באים בטענה, אלא העיקר הוא שכנראה טענותיהם צודקות המה, ועל דא קמצטערנא, כי גם שיטתי היא שאין כדאי לתת הכחות על התפשטות עוד יותר ברוחב, ויותר טוב הוא לבסס בהמקומות שקיימים כבר סניפים דאהלי יוסף יצחק ולחזקם ולשפרם בכל הפרטים. אפשר ששני הענינים יכולים להעשות, אבל אם לא כן הוא, אזי דעתי שלפי המצב עתה צריך להשקיע הכוחות בשפור המוסדות הקיימים.
בפרק הבא נציג את המנהל החדש של ארגון הג’וינט במרוקו, את הקמפיין שלו לביטול החינוך דתי במרוקו, ואת תגובת חב”ד.