שני כרכים – והשלישי בדרך

לקראת חג השבועות, במלאת 100 שנה להתחלת אמירת מאמרי ‘המשך תער”ב’, פנינו אל ראש ישיבת ‘דעת’ ברחובות הרב יצחק ערד, שם נלמדים תמידין כסדרן שיעורים ב’המשך’ זה, כדי לשוחח איתו על מהות המאמרים, על משמעותם לחייו של חסיד בימינו, מאה שנה אחרי אמירתם, וכיצד ניתן להוריד ‘השכלות’ נעלות וגבוהות לחיי היום יום • “אין ספק שכעת זהו זמן סגולה להתעורר ללימוד במאמרי ‘המשך תרע”ב’ במלאת מאה שנה לאמירתם. מאמרים אלה שייכים לכל אחד • ראיון מרתק

זהו רעיון הכי בסיסי מתוך תפיסה נכונה, כי אין מילה בסיסית יותר מאשר ‘ביטול’ ו’ישות’. מתוך ההסברים המובאים ב’המשך’ תרע”ב בהרחבה, הכול מובן אחרת. אדם מרגיש שמה שה’ נתן בו שייך לו, ומתוך זה הוא מסוגל להיות מכבד את האחר כמו גם בטל אל האחר. תפיסה זו מסייעת לו לבטל את המאבקים הבלתי נגמרים עם הסביבה.כ”ק אדמו”ר הרש”ב ידוע במאמרי החסידות הרבים שכתב ואמר, בבהירות ובסדר הכללי שהכניס בנושאים יסודיים ומהותיים ביותר בתורת החסידות. אולם גולת הכותרת של דרושי אדמו”ר הרש”ב היא ללא ספק ‘המשך’ המאמרים הידוע “בשעה שהקדימו – תער”ב”. ‘המשך’ תער”ב הוא החיבור הגדול ביותר בתורת החסידות מפרי עטם של אדמו”רי חב”ד, המכיל ‘המשך’ של מאה ארבעים וארבעה דרושי חסידות שנאמרו מחג השבועות תער”ב ועד ש”פ וירא תרע”ו. מאמרים אלו כתב אדמו”ר הרש”ב בעצמו ואחר כך אמרם ברבים (מלבד חלק נכבד שלא נאמר ורק נכתב).

ב’המשך’ זה נתבארו עיקרי ויסודי תורת חסידות חב”ד בצורה ואופן מיוחדים שאין דומה להם. עד דורנו היה חלק קטן של ההמשך נפוץ בהעתקות, ורק בשנת תשל”ז יצא ה’המשך’ כולו לאור עולם. וכפי שמסופר באריכות הראויה בכתבה נפרדת בגיליון זה.

מאז שיצא ה’המשך’ לאור עולם, הריהו ה”הוויות דאביי ורבא” של לומדי החסידות, בעיקר המתקדמים שביניהם, שכן עיקרי ויסודי תורת חסידות חב”ד מתבארים בו בצורה ברורה ומסודרת באופן יוצא מן הכלל שלא מצינו כמותו בספרים אחרים. ב’המשך’ זה מסביר ומבאר את כללות עניני ההשכלה והעבודה שבחסידות, בשפה ברורה וכשולחן הערוך, עד שכל סוגיה וסוגיה מתבררת ומתלבנת על בוריה.

חג שבועות תשע”ב עומד בפתח, ובעולם החבד”י מציינים ביום זה מאה שנה לתחילת אמירת ‘המשך’ מופלא זה, פנינו לשוחח עם הרב יצחק ערד, ראש ישיבת ‘דעת’ ברחובות, שמוסר במאמרים אלו שיעור קבוע, תמידין כסדרן, זה למעלה משש עשרה שנה.

לא רק תלמידי הישיבה משתתפים בשיעור, אלא גם ‘בעלי בתים’ תושבי העיר שבאים להרוות את צמאון נפשם ב’המשך’ עמוק זה. ולמרבה הפלא, הם לא רק מבינים ומשכילים, אלא גם ממלאים את נשמתם באותם ‘אורות’ גבוהים ונעלים. עם הרב ערד ביקשנו לשוחח על מהות המאמרים ושייכותם לכל אחד.

סדרת המאמרים ב’המשך’ תער”ב מאופיינים כמאמרים בעלי אוריינטציה מובהקת של ‘השכלה’, בניגוד למאמרי ‘עבודה’ אחרים. האם גם מאמרים של ‘השכלה’ יש בכוחם לפעול על נפש האדם, לשנות את הנהגתו וכו’ או שעיקר עניינם הוא השפעה רוחנית מקיפה?

למעשה, גם במאמרי תער”ב יש חלקים וענינים שעוסקים בסגנון של ‘עבודה’. יש עניינים ב’עבודה’ שמוסברים בהרחבה בצורה מאוד מפורטת ומיוחדת, כמו הסגנון הכללי של הספר שכולו מבאר ומסביר בהרחבה בהירה. קח לדוגמה, בסוף כרך א’ יש הסברה רחבה על ענין של ‘תוהו’ ו’תיקון’ ומופיעים שם משלים שמאוד עוזרים להסביר מהו ‘ביטול’, ואיך ביטול מגלה את העצמיות. למרות שזה קשור להשכלה, הרי שאפשר ללמוד משם הרבה עניני ‘עבודה’.

אמנם, עיקר ה’המשך’ עוסק בהחלט בעניני השכלה רחבים ועמוקים. אבל כשיהודי לומד אותם, ובפרט חסיד, עצם לימוד החסידות משנה לו את התפיסה הכללית על המציאות שסביבו, מציאות העולם.

כשאדם מסתכל על העולם סביבו, הרי הוא רואה כל הזמן ‘מציאות’ שמשדרת כביכול, כאילו יש עוד משהו מלבדו יתברך. אך כשיהודי מתעמק בהבנת כל פרטי סדר ההשתלשלות ומפנים שכל המציאות שהוא רואה אינה אלא מציאות חיצונית בלבד, הרי כשיוצא אחר כך לעולם שסביבו, הוא כבר פחות תופס מקום וממילא פחות מפריע ומבלבל.

זה אחד הדברים שמאפיינים את מאמרי תער”ב. העניינים הכי עמוקים מוסברים שם בצורה הכי מוחשית. אדם שמבין ספירות ודרגות נעלות בצורה מוחשית, הרי זה פועל על הנפש באופן ישיר. וזו תכלית תורת החסידות – שנדע להבין ולהשכיל בגדלות הבורא כל אחד לפי ערכו. אין ספק שידיעה והשכלה בגדלות הבורא יש בכוחם לשנות את המידות, להעניק זווית גישה אחרת להתקרב אל הקב”ה.

המשך תער”ב מתייחד בכך שכל-כולו ‘השכלה’. הרבי הריי”צ אומר שמי שלומד את זה יכול להרגיש בגן-עדן, שכן במאמרים אלו הרבי הרש”ב לקח את המושגים הכי עמוקים בחסידות, והוריד אותם לשכל אנושי באופן שכל אחד יכול להבין. לכאורה, זה עונג רוחני, אבל האם יש לזה קשר גם לעבודת המידות?

בכלל, בלימוד חסידות יש כמה עניינים, ולא רק בירור המידות. אדמו”ר הזקן, מביא בתניא בקונטרס אחרון, כי לימוד פנימיות התורה היא “מצוה רמה ונשאה כו’ ומביאה ללב שלם”, זאת אומרת, כפי שהרבי מדייק באחד המאמרים, שבלימוד פנימיות התורה שני ענינים. מלבד מה ש”מביאה ללב שלם”, שהאדם משנה את מידותיו ומזככם בעקבות הלימוד, הרי שהלימוד והידיעה דפנימיות התורה (מצד עצמו) הוא “מצוה רמה ונשאה”. כלומר, עצם ידיעת סדר ההשתלשלות וכל הפרטים העמוקים שבלימוד פנימיות התורה, יש בה ענין של חשיבות עצמית.

ובשיחת ש”פ לך לך תשנ”ב מסביר הרבי, שלימוד פנימיות התורה הוא עניין ההכנה לעתיד לבוא, לימוד ענינים נעלים של מוחין מעין הלימוד שיהיה לעתיד לבוא. וזה מעלת וחשיבות הלימוד מצד הענין עצמו.

אחד החידושים של תורת החסידות הוא, שכבר היום תהיה ידיעה והשכלה אלוקית כהכנה לגאולה, שאז לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה’ בלבד. לעתיד לבוא יראו במוחש את מה שלומדים כעת במאמרי החסידות העמוקים.

רבותינו נשיאנו העידו על ‘המשך’ זה כי יש בו “גדולות ונפלאות אף לגבי שאר ההמשכים, ובו מבוארים כל העניינים העמוקים בחסידות כדברים מוחשיים רגילים”, ובוודאי שבלימוד המשך זה מקיימים בהידור את “מצוה רמה ונשאה” זו.

ביחד עם כל זה, מובן וגם פשוט, שהלימוד, ככל שהוא גבוה ומרומם, חייב לפעול על ענייני המידות גם אם לפעמים זה באופן ‘מקיף’.

ב”היום יום” (ליום ו’ בטבת) מובא פירוש על הפסוק “דע את אלוקי אביך ועבדהו בלבב שלם” – שכל ענין ידיעה והשגה, אפילו בענינים היותר עמוקים, צריך לבוא ב”עבודה”, היינו: פעולת דבר בבירור וזיכוך המידות והתקשרות פנימית הנקרא בלשון החסידות ‘עבודה’.

מהי הגדרה של ‘עבודה’?

שגם עניינים מופשטים צריכים לבוא בעבודה של בירור המידות אצל כל אחד ואחד. אם לאדם יש חוש של ‘הפשטה’ או חוש של ‘הלבשה’, הוא יכול ללמוד מאמרי תרע”ב וללמוד מהם הרבה איך פועלים בבית, ואיך מחנכים את הילדים וכן הלאה. כל אלו דברים שלומדים מתוך אותה הבנה של חסידות הגם שהיא עמוקה ונעלית.

כל יהודי, צריך למצוא בנפש את המקום והזמן, לפי האפשרויות שלו, שבו הוא יהיה מוכן להשקיע – וזה עיקר החידוש החב”די, להשקיע גם בלמידה חסידית. אפשר לראות אפילו ‘בעלי בתים’ שמשקיעים זמן ולומדים את הדברים וזה אכן משפיע עליהם. והרי בשביל זה הדברים הודפסו ברבים, כדי שלא רק יחידי סגולה ילמדו בהם.

כידוע, הרבי עשה ‘סיפור’ שלם מעצם ההדפסה שכן הוא חשש להדפיס מאמרים אלו. הרבי ראה בכך גילוי עצום וביקש מהציבור כולו להשתתף בהדפסה. מדוע? כדי שיהיה נגיש רק ליחידי סגולה? בוודאי שהרבי רצה שמאמרים אלו (כמו השאר) יהיו שייכים לכל אחד לפי דרגתו, שכולם יוכלו ליהנות מהם.

אתם בישיבת ‘דעת’ הרי עוסקים בין השאר בקירוב בחורים לתורה ולחסידות. האם אפשר ללמד מאמרים כאלו גם כאלה שמתקרבים זה עתה, או שהם חייבים ללמוד בסדר ובהדרגה?

בוודאי שעדיף ללמוד ולהבין קודם את המושגים הבסיסיים, מיסודות החסידות. ספר התניא, ‘דרך מצוותיך’ וכו’. אבל אם יש מי שמתחיל דווקא בזה ומוכן להשקיע ולהבין, ויש לו רצון פנימי חזק, הוא יכול לשבת וללמוד. אם כי מובן שזה קשה יותר. לא פעם נתקלתי באופן אישי בצעירים שהספר הלימוד החסידי הראשון שלהם היה המשך תרס”ו, וזה בהחלט קידם אותם.

הכרתי גם באופן אישי יהודי שבתחילת דרכו לחב”ד, נתקל בהשגחה פרטית בספר המאמרים תער”ב. הוא כמובן לא היה עם ידע מוקדם, ואף לא היה בקי במושגים החבדיי”ם, הוא לא ידע שמדובר בספר עמוק וכי יש ספרים קלים יותר שאיתם בדרך כלל ממליצים להתחיל. הוא השתדל ללמוד והתאמץ, וזה בהחלט מילא את נשמתו ונפשו.

ברור, שיש דגש מיוחד על לימוד ‘המשך’ זה, דוקא בשנה זו שאנו מציינים מאה שנה לתחילת ההמשך. עם כל זה, יש להדגיש, כמובן ופשוט, שזה לא צריך להיות על חשבון לימוד הבסיס. וכל אחד יתייעץ עם המשפיע שלו, מהו סדר הלימוד הנכון ביותר עבורו.

 

מהו בעצם ‘המשך ע”ב’? מה מייחד אותו משאר המאמרים של הרבי הרש”ב?

אפשר כמובן להאריך בזה כהנה וכהנה, אבל הרבי עצמו הסביר בצורה פשוטה, שבמאמרים אלו יש הרחבת ביאור וענינים נפלאים שאין אפילו בהמשך תרס”ו.

אין לנו כל כך כלים לבוא ולהעריך את הצד המופלא והפנימי שעליו הרבי מדבר, מהו כללות עומק הרעיון. אנחנו רק אנשים פשוטים שלומדים ורואים שהכול בהרחבה ויותר תופסים את הנושאים ואת העניינים המוסברים.

בניגוד למאמרים אחרים, במאמרים אלו יש רצף ארוך, וכדי להבין את המושגים על בוריים, צריך ללמוד לאט ובמתינות ולהתמיד בלימוד מאמר אחרי מאמר. זה לוקח זמן. לימוד באופן זה מכניס את הנפש פנימה לתוך הנושאים המבוארים. ולכן נכון לקבוע לזה זמן ולחזור על הדברים ואז בוודאי זה יתן לכל אחד מה שיכול לתת.

איך מורידים את הנושאים הנלמדים לחיים של היום יום?

כמו שציטטנו קודם מ”היום יום”, צריכים להאמין שגם עניינים עמוקים צריכים ללמוד מהם עבודה והוראה ופעולה בבירור המידות. וכשיהודי מאמין שזה שייך אליו, הוא ממילא יחפש את הכיוון והרעיונות בתוך ההשכלה של המאמרים.

אבל לא כל אחד יכול ללמוד על ‘ממלא’ ו’סובב’, ‘מוחין דאבא’, ולהשיק מזה לחיי היום יום.

אין ספק שצריכים להשקיע בלימוד חסידות, והרבה חסידות, לצד ידיעה ואמונה שחסידות היא מורת הדרך לכל אחד מאתנו, הן מבחינה נפשית והן מבחינה מעשית באופן הכי בסיסי לכל עולם המידות והרגשות שלנו. אפשר גם ללמוד לקחים מתוך משלים והסברים המופיעים ב’המשך’ זה, שכן חסידות מסבירה את העניינים הכי מופשטים כדי להוריד אלוקות ל’תחתונים’ ולברר עם זה את ה’מטה’.

‘בירור’ זה תפקידו לשנות את האדם ולהגביר את אהבת ישראל הבסיסית המפעמת בכל אחד, להעצים את תחושת הביטחון הפנימית, לחשוף את האמונה שבכל אחד בעצם מהותו כיהודי ובחלק אלוקה שיש בו, ובדרך זו גם להגביר את השמחה.

מאידך גיסא, אם חסיד ניגש לספר המאמרים כשבלבו פחד וחשש שהדברים לא שייכים אליו וזה גבוה ממנו, אז זה באמת לא יהיה שייך; הוא לא ימצא את עצמו בתוך הדברים. אסור להנמיך את עצמנו. כדי להרגיש שייך ולהרגיש חיבור, צריכים קצת אומץ ואולי אפילו גבהות-לב מסוימת, בפן החיובי כמובן, כדי לדעת שהדברים אכן שייכים לכל אחד וכתובים בדיוק בשבילו. שהרי הדברים נדפסו כדי לקבל מהם.

אחד החידושים העיקריים של תורת החסידות, זה להוריד את ההשכלה האלוקית לעולם. זה בעיקר מה שעשו הרביים. בחסידות יש הרבה אורות נעלים, וצריך להוריד אותם גם להנהגה בפועל, לעבודת מידות, תיקון המידות, ועוד.

האם תוכלו לתת כדוגמה נקודה אחת מתוך המאמרים שניתן להוריד אותה מרמת ה’השכלה’ הגבוהה לתובנת נפש שניתן להיתקן על ידה ולהפוך אותה לתיקון אישי?

אחד המושגים הבסיסיים של החסידות הוא הצורך להיות ב”ביטול” ולהסיר את ה”ישות”.

ברמה הפשטנית של הדברים, זה היכולת של אדם להעניק מקום לזולת – בדיוק הפוך מ’ישות’ היוצרת דחיה מהזולת ומאבק נגדו. ‘ביטול’ מביא לאהבת ישראל בעוד ‘ישות’ מביאה את האדם לידי מאבקים. הישות עומדת בכל פינה של האדם בחייו, והיא מפריעה לו בחיי הקהילה, בחיי משפחה, ביחס שלו לעולם שסביבו. לעומת זאת, ביטול אמיתי נותן מקום של אחדות; נתינת מקום אחד לשני.

עניין זה צריך ביאור והעמקה. האם באמת המשמעות היא, שכדי שהאדם יוכל להגיע ליכולת אמתית להתחבר לזולת, הוא צריך לבטל את מציאותו, ערכו, וחשיבותו העצמית, שזה לכאורה המושג ישות?

יש קטע מאוד בסיסי וחשוב בהמשך תער”ב, שמבהיר נושא זה ונותן לנו את הכלים הנכונים לחוויות המודעות שלנו כלפי עצמנו. הרבי הרש”ב מסביר שם שתי רמות של תודעה, תודעה של מלך ותודעה של שר. אנחנו יכולים לקחת שתי תודעות אלו ולמצוא אותם בתוכנו.

ננסה בקצרה לסכם את הרעיון המובא שם. הרבי מסביר שם, כי “מלך בעצם” מבטא את המעלה שישנה בו לפני המצב של התגלות מלכותו על העם, הוא מלך גם לפני שמולך על העם. אומנם, יש דרגות ברוממות, שלא כל אחד יכול למלוך על מדינה גדולה, אך המלך גם לא ינסה למלוך על מדינה שלא מתאימה לו, כי כל עניינו של המלך הוא שמבטא את הרוממות שיש בו ולא שאין בו.

לעומת זאת רוממות השר לא מבטאת את מה שהוא באמת, אלא מה שאחרים רוממו אותו. ולכן, מבאר הרבי, התנשאות זו יש בה נטייה להגזמה, כיוון שהיא לא באה מתוך הכרת הערך העצמי שלו, אלא היחסים עם הסביבה שהם המרוממים אותו. לכן הוא יכול להתרומם אף מעבר למה שרוממו אותו. מצב זה הוא מצב מסוכן, כיון שזה לא ערכו האמתי ולכן הוא יכול ליפול, כלומר, לאבד את כל מעלותיו הנרכשות ביחס לסביבה.

וממשל המלך והשר מסביר שם הרבי את התודעה של הביטול מול התודעה של הישות:

רוממות השר נקראת ישות. כיון שיש בה הרגשת ערכו וחשיבותו בצורה כזו שהוא משפיל את כל מה שסביבו ולא נותן מקום לשום דבר. ומדוע? כיוון שאין בו ערך עצמי מצד עצמו, וכל ערכו ומעמדו הוא ביחס אל הזולת, לכן הוא חייב להשפיל את הזולת ולשלול את מציאותו כדי להיות בעל ערך. ואם הזולת יהיה בעל ערך וחשיבות, הוא לא יכול להרגיש את חשיבותו שלו.

אולם, ממשיך הרבי ומבאר, שהזלזול והשפלת הזולת נובעת מהחשבת יתר של מציאות הזולת, כלומר, מכיוון שכל ערכו תלוי בזולת, הזולת הופך להיות גורם בעל ערך למציאותו, ולכן הוא מאויים ממנו מאוד, כדוגמת אדם שכל דעה של האנשים שסביבו הופכת להיות בעלת חשיבות יתר גורלית כלפיו, ויש לו צורך להשפיל את הזולת כדי להישאר מרומם.

ואילו רוממות המלך, שרוממותו היא מצד עצמו, הרי שהזולת אינו מאיים עליו, ומה שהוא באמת, לא הזולת נותן לו ולא הזולת יכול לקחת ממנו, וכן, הזולת לא מאיים עליו בעצם נוכחותו.

עד כאן הרעיון בכללותו כפי שמופיע שם.

אם ניקח את הרעיון הזה לעולם שלנו, נוכל להסיק, כי יש שתי צורות של מודעות והערכה עצמית בנפש האדם:

1. ההערכה הבאה מהזולת. כלומר, שתחושת הערך העצמי של האדם מותנית במציאות הזולת. לאדם מצד עצמו אין שום ערך, ורק ביחסי הגומלין שלו עם הסביבה נוצרת מעלתו; כיוון שהוא מרומם מאחרים בחברה, מעריכים אותו ומכבדים אותו, וכן הוא מעריך את עצמו על-פי הישגיו ופעולותיו, אבל ללא כל זאת, מצד עצמו – הוא חסר ערך.

2. הערכה עצמית, שהאדם מעריך את עצמו – לא מתוך תלות בזולת, אלא בגלל מה שהוא, ולא בגלל מה שהסביבה נותנת או לוקחת ממנו. כמובן שיש יחסי גומלין בינו לבין הסביבה, וערכו העצמי מתבטא ביחסים עם הסביבה, אך הגרעין הפנימי והעצמי של ההערכה העצמית לא תלוי ולא מותנה בסביבה.

שתי צורות ההערכה העצמית הללו נראות דומות, מכיוון שכלפי חוץ נראה שבשתיהן האדם מעריך את עצמו. בכל זאת, יש הבדל תהומי ביניהן. ההערכה התלויה בסביבה היא המכונה בלשון החסידות ‘ישות’, והיא בעצם המקור למחלוקות ולשנאת חינם. לעומת זאת, הערכה עצמית שנובעת מתוך עצמיות האדם, מכונה בחסידות ‘ביטול’, והיא המקור ליכולת האמתית להתחבר עם הזולת.

פיתוח תודעה של הערכה עצמית שאינה תלויה בסביבה, תפתח בנפש שערי אהבה אמתית לסביבה, ויכולת להתחבר ללא פחדים ואיום מעצם הנוכחות של הזולת. מה שאין כן הערכה עצמית – ישות, זו תיתן לאדם רצון להתחבר רק עם אלה שהוא מרגיש בסביבתם מרומם, כיון שעצם העובדה שהם נמוכים ממנו ומרוממים אותו יעזרו לתחושה של החשיבות וההערכה העצמית שלו, שתלויה ביחסים עם הזולת.

זה אחד היסודות להבין מהי ‘מודעות עצמית’ נכונה, חיבור עצמי של אדם לעצמו. השפה המודרנית מדברת הרבה על ‘מודעות עצמית’, אלא שבמאמרי תער”ב מדובר על כך בצורה עמוקה ובהרחבה גדולה – להסביר איך הכוח של התיקון וההתכללות עם האחר, מגיע מתוך אותו מקום של עצמיות, ולא על חשבון עצמו. כשאדם מרגיש שיש לו את המקום שלו, זה מאפשר לו לתת לאחר ולקבל מאחר מבלי להרגיש מיעוט ערכו, ואדרבא.

זהו רעיון הכי בסיסי מתוך תפיסה נכונה, כי אין מילה בסיסית יותר מאשר ‘ביטול’ ו’ישות’. מתוך ההסברים המובאים ב’המשך’ תער”ב בהרחבה, הכול מובן אחרת. אדם מרגיש שמה שה’ נתן בו שייך לו, ומתוך זה הוא מסוגל להיות מכבד את האחר כמו גם בטל אל האחר. תפיסה זו מסייעת לו לבטל את המאבקים הבלתי נגמרים עם הסביבה.

זו דוגמה נפלאה של רעיונות נשגבים המופיעים ב’המשך’, וממנו מוצאים את הבסיס להתנהגות חיים בסיסית ואנושית.

ידוע לי כי יש לך שיעורים בתורת הנפש גם בפני אנשי מקצוע כפסיכולוגים וכדומה. האם רעיונות אלו אכן מתקבלים יפה גם בעולם הפסיכולוגיה המודרנית?

בהחלט שהדברים מתקבלים. מהניסיון ראיתי שככל שאנשים עסקו יותר בנפש ומבינים אותה לפי התיאוריות המוסברות בעולם, הם יותר ויותר מתפעלים מהרעיונות החסידיים במושגי הנפש ומבינים יותר את עומק ההסברה הטמונה בהם.

מה המסר שלכם בעקבות מאה שנה לאמירת מאמרים אלו?

דווקא בתקופה זו שבה הכול מוכן לגאולה, והרבי מורה שצריכים לחיות גאולה ולחיות מתוך תפיסה שאלוקות בגילוי וצריך רק לפקוח את העיניים ולהיווכח שחיים בתוך גאולה, אחת הדרכים החשובות לעשות זאת הוא על ידי לימוד מאמרי חסידות בכלל ובפרט מאמרים אלו של ‘המשך’ תער”ב בהם הרעיונות המרכזיים בתורת הקבלה והחסידות מופיעים בהרחבה ובהטעמה, תוך הסברה נאותה.

אין ספק, שכעת זהו זמן סגולה להתעורר ללימוד בהם במלאת מאה שנה לאמירתם.

שני כרכים – והשלישי בדרך

בשנה האחרונה יצאו לאור שני ספרים חדשים על ידי ישיבת ‘דעת’. הספרים, שניים במספר והשלישי שנמצא כעת בדפוס, נקראים “שיעורים בהמשך המאמרים תער”ב”.

לספרים מספר מעלות, ההופכות את הלימוד ב’המשך’ נגיש לכל אחד:

* כל הראשי תיבות נפתחו במילואם, והמילים בשפת האידיש תורגמו.

* בתוך טקסט המאמר משולב ביאור בשפה קלה, בצורת לימוד בחברותא, המסייע להבין את מהלך העניינים ולפרש את המושגים הקשים.

* במהלך הלימוד יכול הקורא לשמור על רצף הנושאים, ולראות את מהלך העניינים הכללי שבמאמרים, וכיצד ההמשך מחולק לנושאים ותת נושאים.

* בשולי הגיליון הובאו מרבית המראי מקומות, ואף ציטוטים ממאמרים וספרים נוספים שהרבי מציין אליהם בתוך המאמר.

* בתחילת כל פרק הובאה כותרת המסכמת ומתמצתת את הנושא המדובר בפרק, כמו כן בתוך הפרק עצמו ישנה חלוקה לכותרות משנה. בסוף כל מאמר ישנו סיכום של המאמר, העוזר לשמר את הרצף בין המאמרים, ולחלקם לתת נושאים.

* מפעם לפעם הובאו טבלאות העוזרות לסכם ולסדר את הפרטים המבוארים במאמר.

הספרים מחולקים באופן כזה, שכל ספר מכיל נושא שלם לפי ערך וענין בפני עצמו. סך הכל, יצאו עד עתה שלושים ואחד מאמרים מבוארים, שהם חלק ניכר מהכרך הראשון של המשך תער”ב.

הספר מהווה כלי עזר מצוין ללימוד ההמשך, ומסייע ללומד ‘להחזיק ראש’ בהבנת העניינים המופלאים המבוארים בהמשך המיוחד.

שני הספרים הראשונים שיצאו בשנה האחרונה, התקבלו באהבה וחיבה אצל לומדי החסידות, שנקרתה לידם הזדמנות פז ללמוד ביתר קלות את ההמשך המופלא, בשנת המאה לאמירתו.