י”ב תמוז רומז על הגאולה דכל י”ב שבטי ישראל, ושלימות הגאולה בי”ג תמוז — בגימטריא

י”ב תמוז  רומז על הגאולה דכל י”ב שבטי ישראל, ושלימות הגאולה בי”ג תמוז — בגימטריא אחד, שרומז על הגילוי ד”יחידו של עולם” בכל העולם כולו, כמו שכתוב “ביום ההוא יהי’ ה’ אחד ושמו אחד” • משיחות ש”פ חוקת בלק, חג הגאולה י”ב תמוז ה’תשמ”ט

א. חג הגאולה י”ב תמוז קשור במיוחד עם הגאולה העיקרית — גאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, כי:

כל עניני גאולה (אפילו גאולה של איש פרטי) קשורים ושייכים זה לזה — כמובן מדברי הגמרא “מה ראו לומר גאולה בשביעית . . מתוך שעתידים ליגאל בשביעית לפיכך קבעוה בשבי­עית”, “אף על גב דהאי גאולה לאו גאולה דגלות היא אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות עלינו תמיד . . אפילו הכי כיון דשם גאולה עלה קבעוה בשביעית”.

ועל אחת כמה וכמה גאולה של נשיא הדור — ש”נשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכל” (כהלימוד בפרשתנו), וב­פרט על פי דברי בעל הגאולה במכתבו הידוע לחגיגת י”ב תמוז הראשונה ש”לא אותי בלבד גאל הקב”ה בי”ב תמוז, כי אם את כל מחבבי תורתנו הק’, שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה” — גאולה כללית של כל הסוגים דבני ישראל.

ועוד ועיקר: הגאולה די”ב תמוז היתה התחלה ופתיחה לסדר חדש בהפצת המעיינות חוצה — גם בחצי כדור התח­תון, תחתון שאין תחתון למטה ממנו, ואדרבה, מחצי כדור התחתון נעשית הפצת המעיינות בכל העולם כולו, שעל ידי זה נעשה שלימות הענין ד”יפוצו מעינותיך חוצה”, ואז מתקיימת הבטחתו של מלך המשיח שיבוא כשיפוצו מעינותיך חוצה.

ועל פי זה יש לבאר הרמז בזמנה של הגאולה — י”ב תמוז — שרומז על הגאולה דכל י”ב שבטי ישראל, “שבטי י־ה”, שזוהי המעלה של הגאולה העתידה שבה יגאלו כל בני ישראל ממש, כל י”ב השבטים (עד שאפילו יהודי אחד לא ישאר בגלות): ושלימות הגאולה בי”ג תמוז (כידוע שבי”ב תמוז נתבשר שהוא תפשי מגלותו, והיציאה לחירות בפועל ממש היתה בי”ג תמוז) — בגימטריא אחד, שרומז על הגילוי ד”יחידו של עולם” בכל העולם כולו (המשכת האל”ף, אלופו של עולם, בז’ רקיעים וארץ, ח’, וד’ רוחות העולם), כמו שכתוב “ביום ההוא יהי’ ה’ אחד ושמו אחד”.

. . ג. ויש להוסיף בזה, שענין הגאולה (החל מהגאולה די”ב תמוז) הוא לא רק בנוגע לבני ישראל בפני עצמם, אלא גם בנוגע לפעולתם בכל העולם, שהעולם כולו נעשה במצב של גאולה.

. . ו. וענין זה (שהגאולה היא גם ביחס לפעולה בכל העולם כולו) מודגש גם בגאולה די”ב תמוז:

חג הגאולה נקבע לשני ימים — י”ב וי”ג תמוז, כי, בי”ב תמוז היתה רק בשורת הגאולה, אבל עדיין לא ניתן החופש באופן גלוי, כיון שיום זה (י”ב תמוז) הי’ חג של המדינה, והמשרד הממשלתי בעיר מקלטו הי’ סגור על פי חוק המדינה, ורק למחרתו, בי”ג תמוז, הי’ החופש גלוי.

וצריך להבין: כיון שכל הענינים שב­עולם, ועל אחת כמה וכמה גאולתו של נשיא הדור, הם בהשגחה פרטית — למה עשה ה’ ככה שהחופש יתעכב יום נוסף בגלל חוק המדינה שהמשרד סגור כו’, ועד שמזכירים ומדגישים ענין זה בכל שנה ושנה בקביעת חג הגאולה לשני ימים, י”ב וי”ג תמוז?!

ויובן בהקדים שאלה דוגמתה בנוגע ליחס של רבינו הזקן לגאולתו בי”ט כסלו, שכותב במכתבו הידוע להרה”ק ר’ לוי יצחק מבארדיטשוב (ועל דרך זה להרה”ק ר’ ברוך ממזיבוז) שגאולתו היתה באופן ש”הפלא ה’ והגדיל לעשות בארץ . . ובפרט בעיני כל השרים וכל העמים אשר בכל מדינות המלך” — דלכאורה אינו מובן: הגאולה די”ט כסלו הוא ענין נעלה ביותר — “ראש השנה לחסידות”, ואז: התחיל עיקר הענין ד”יפוצו מעינותיך חוצה” וכו’ וכו’, ומה מקום להדגיש את הרושם שנעשה “בעיני כל השרים וכל העמים אשר בכל מדינות המלך?!

ויש לומר הביאור בזה:

כיון שגאולות אלו — די”ט כסלו ודי”ב־י”ג תמוז — קשורות עם הגאולה האמיתית והשלימה, שאז יהי’ הבירור דכל העולם כולו, כולל גם אומות העולם, כמו שכתוב “אז אהפוך אל עמים גו’ לעבדו שכם אחד”, לכן, מדגישים את שייכותם של אומות העולם לגאולות אלו (ההשפעה עלי­הם וכיו”ב), כדברי רבינו הזקן בנוגע לגאולתו בי”ט כסלו ש”הפלא ה’ . . בעיני כל השרים וכל העמים כו’”, ועל דרך זה בנוגע לגאולה די”ב תמוז שהיתה באופן גלוי לעיני כל השרים וכל העמים, ויתירה מזה (בי”ב תמוז) — לא רק הפירסום לעיני כל עמי הארץ, אלא שאפילו הפעולה רשמית דהחופש (לא רק הפקודה על החופש שניתנה מעיר הבירה) הוצרכה להיות באופן שיהי’ ניכר ומודגש שנעשית על פי חוק המדינה - על ידי זה שנתעכב החופש עד לי”ג תמוז, שבו הי’ המשרד הממשלתי פתוח באופן רשמי על פי חוק המדינה.

ובענין זה (השפעת הגאולה בעיני כל השרים כו’) ניתוסף חידוש מיוחד בשנה זו — ש”בבית הנבחרים” של מדינת־חסד זו (ששם יושבים באי־כח של כל תושבי המדינה, שרובם אינם־יהודים) הכריזו באופן רשמי על דבר ימי הגאולה י”ב־י”ג תמוז, שבח והודי’ לבורא העולם ומנהיגו על נס ההצלה של נשיא דורנו, אשר, בעקבות זה הגיע וקבע מקום דירתו במדינה זו, שבה עבד עבודתו במשך עשר שנים האחרונות דחיים חיותו בעלמא דין, וממנה הפיץ תורה ויהדות עד להפצת המעיינות חוצה בכל העולם כולו, ובאופן דמוסיף והולך בשנים שלאחרי זה במשך הארבעים שנה (שלאחרי הסתלקותו), הן בנוגע להפצת התורה והמעיינות אצל בני ישראל, והן בנוגע להפצת עניני טוב, צדק ויושר, אצל אומות העולם על ידי קיום שבע מצוות בני–נח (כהכנה לקיום היעוד “אז אהפוך אל עמים גו’ לעבדו שכם אחד”) — הכרזה רשמית על פי חוק המדינה, שבה מודגש יחודו של יום זה — יום של טוב וחסד כו’.

ז. ויש להוסיף בביאור הדגשת פעולת ההשפעה על אומות העולם בגאולה די”ב תמוז לגבי הגאולה די”ט כסלו (נוסף על האמור לעיל אודות רשמיות החופש בי”ג תמוז) — בעומק יותר:

ידוע היחס של רבינו הזקן כלפי מדינות רוסי’ וצרפת, שבזמן המלחמה ביניהן, רצה רבינו הזקן בנצחונה של רוסי’ על צרפת, כיון שמצבם הרוחני של בני ישראל בעניני יראת שמים כו’ יהי’ טוב יותר תחת שלטונה של רוסי’ מאשר תחת שלטונה של צרפת.

וכפי שרואים במוחש שבמשך כל הדורות (מהבעש”ט עד לכ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו, בשנים הראשונות של נשיאותו) הי’ גילוי והפצת תורת החסידות במדינת רוסי’ דוקא.

ומזה מובן, שגם לאחרי הגאולה של רבינו הזקן בי”ט כסלו באופן ש”הפלא ה’.. בעיני כל השרים וכל העמים אשר בכל מדינות המלך”, לא נעשה עדיין הבירור במדינת צרפת, שהיתה על פי יראת שמים בדרך החסידות כו’.

ובענין זה נעשה חידוש על ידי נשיא דורנו — אשר, עוד בשנים שלפני נשי­אותו ביקר בעצמו ופעל ובירר כו’ גם במדינת צרפת, ולאחרי שיצא ממדינת רוסי’ — לאחרי הגאולה די”ב־י”ג תמוז — ששלח שלוחים למדינת צרפת, ושלח לשם כתבי החסידות וכו’ וכו’, ומוסיף והולך עד עצם היום הזה, כפי שרואים במוחש בשנים האחרונות גודל הפעולה דהפצת המעיינות חוצה במדינת צרפת, שרבים מישראל נתקרבו לתורה ויהדות, ונעשו מקושרים לנשיא הדור, בעל הגאולה, ולומדים תורתו, ועד שנעשו “נרות להאיר” על ידי התעסקותם בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה, ועד שפועלים גם על אומות העולם שבמדינה ההיא לקיים שבע מצוות בני־נח.

היינו, שהגאולה די”ב תמוז מדגישה את הפעולה וההשפעה על אומות העולם עד לתחתון כו’ (גם במדינה שרבינו הזקן חשש מהשפעת שלטונה על מצבם הרוחני של בני ישראל), אשר, על ידי זה נשלמת ההכנה להגאולה האמיתית והשלימה, שאז יהי’ בפועל ובגלוי דירה לו יתברך בתחתונים, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו.

ח. והדגשה יתירה בכל הנ”ל — שבהתוועדות דחג הגאולה י”ב תמוז בד’ אמותיו של בעל הגאולה נמצאת גם קבוצה של יהודים ממדינת צרפת, שנתקרבו לתורה ומצות כפי שחדורים במאור שב­תורה, תורת החסידות, כתוצאה מה­חידוש של בעל הגאולה בהפצת המעיינות חוצה.

ולכן, מהנכון לכבדם באמירת “לחיים”, וניגון של שמחה — הניגון של מדינת צרפת כפי שנתהפך לקדושה, שמנגנים אותו על התיבות “האדרת וה­אמונה לחי עולמים וכו’” עד “התהלה והתפארת לחי עולמים”, שתוכנם של תיבות אלו מורה על ההמשכה והגילוי ד”חי עולמים” בכל עניני העולם, שנכללים בכ”ב אותיות מאל”ף ועד תי”ו (“האדרת והאמונה” עד “התהלה וה­תפארת”) שבהם נברא העולם.

ויהי רצון שעל ידי זה יתוסף אצלם (ביחד עם כל המתוועדים כאן, בתוככי כלל ישראל בכל מקום שהם) בכל הענינים האמורים, וימשיכו ויוסיפו עוד יותר בבואם למקו­מם, עד שיפעלו בכל העולם כולו הגילוי ד”האדרת והאמונה לחי עולמים” עד “התהלה והתפארת לחי עולמים”.

ט. ההוראה מהאמור לעיל בנוגע למעשה בפועל:

בעמדנו בחג הגאולה י”ב תמוז, שחל ביום הש”ק, פרשת (חוקת־)בלק, שבה “נאמר . . נבא בשני המשיחים”, ולאחרי חצות היום (“רעוא דרעוין, מעין ודוגמת “יום שכולו שבת” בשבת גופא), זמן המנחה, שבה קורין בפרשת פינחס זה אליהו, מבשר הגאולה - יש להדגיש ביתר שאת וביתר עז על דבר חיזוק האמונה בביאת המשיח והצפי’ לביאתו, “אחכה לו בכל יום שיבוא”, כולל ובמיוחד — על ידי לימוד התורה בעניני הגאולה, החל מפרשת השבוע, וכן בספר הי”ד להרמב”ם — ספר הלכות הלכות — בשני פרקים האחרונים הנקראים בשם “הלכות (מלכים ומל­חמות ו)מלך המשיח”, אשר, הלימוד בענינים אלו הוא באופן ד”כל העוסק כו’ כאילו כו’”, ועל ידי זה ממהרים ומזרזים ופועלים תיכף בפועל ממש.

ועוד וגם זה עיקר — להוסיף בכל הפעולות דהפצת המעיינות חוצה (שב­זה תלוי’ ביאת משיח צדקנו, כנ”ל ס”א), החל מלימוד תורתו של בעל הגאולה, מאמריו ושיחותיו, ובפרט אלה שיצאו־לאור לאחרונה שיש בהם המעלה ד”חדשים” ממש, בתוככי כל הפעו­לות דהפצת התורה והיהדות וה­מעיינות חוצה, כלל ובמיוחד — הוספה בענינים של בנין, בתי תורה תפלה וגמ”ח, וכמדובר בארוכה בהתוועדות שלפני זה, על דבר ההשתתפות של נשיא דורנו, בעל הגאולה, בסכום של מאה דולר לכל אלה שיודיעו לכאן שהוסיפו בבנין (במעטפה מיוחדת שיצויין על גבה בי”ת רבתי, ר”ת “בנין”), אשר, בודאי פירסמו על זה ויפרסמו עוד יותר.

ובודאי ינצלו ימי סגולה אלה — המשך וסיום יום הש”ק, י”ב תמוז, מוצאי ש”ק ויום הראשון, י”ג תמוז, עד לט”ו תמוז, שבו “קיימא סיהרא (דחודש הגאולה) באשלמותא”, שלימות הגאולה, שלשה ימים, “בתלת זימני הוי חזקה” — לערוך ולהמשיך בהת­וועדויות דימי הגאולה, שבהם יתעוררו ויקבלו החלטות טובות בנוגע לכל הענינים האמורים לעיל, ומה טוב — שבכל אחת מהתוועדויות אלו יהיו שלש החלטות טובות, בג’ הקוין דתורה תפלה וגמ”ח, וכיו”ב.

י. ויהי רצון — והוא העיקר — שעוד לפני הקריאה בתורה בפרשת פינחס, פינחס זה אליהו, יבוא משיח צדקנו, בפועל ובגלוי, “מראה באצבעו ואומר זה”, בעיצומו של יום השבת קודש י”ב תמוז דשנת “תשמט ידך”, ערב והכנה ל”תהא שנת נסים”, שנה שכולה (מתחילתה) נסים, כיון שבשנה שלפני’ — “תשמט ידך” — יהי’ כבר נס הגאולה האמיתית והשלימה, ובפרט לאחרי ש”כלו כל הקיצין”, הרי בודאי שהגאולה צריכה להיות באופן של זריזות (“אחישנה”), “עד מהרה ירוץ דברו”, כמודגש ב”מטה אהרן” בפרשת השבוע דמינה אזלינן,

וימשיכו ההתוועדות דחג הגאולה, ביום השבת קודש זה, ובימים שלאחרי זה — ביחד עם בעל הגאולה, נשמה בגוף, וביחד עם משיח צדקנו, בארצנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש ובבית המקדש.

ובבוא שבעה עשר בתמוז (תוך ג’ ימים לט”ו תמוז, שהוא תוך ג’ ימים לי”ב־י”ג תמוז) — יהפכו ימים אלה (כ”א יום, מי”ז תמוז עד ט’ מנחם־אב) לששון ולשמחה ולימים טובים, כי, בימים שלפני זה, החל מחג הגאולה י”ב תמוז, “יוסיף אדנ־י שנית ידו גו’ ואסף נדחי ישראל גו”’, ובפרט ע”י הפעולה ד”יוסף” שבדורנו, בעל הגאולה, לאסוף נדחי ישראל ברוחניות, “יוסף ה’ לי בן אחר”, לעשות מ”אחר” “בן”, ו”אז ימלא שחוק פינו”, כמרומז בשמו השני של נשיא דורנו — “יצחק”, על שם “כל השומע” יצחק לי”, שקשור גם עם הגאולה האמיתית והשלימה, כמאמר רז”ל שלעתיד לבוא יאמרו ליצחק דוקא “כי אתה אבינו”“, ותיכף ומיד ממש.