סודות בלי גבול כ”ק אדמו”ר הזקן: בפרי עץ חיים, כותב אודות האריז”ל, שבשעת השינה בי
כ”ק אדמו”ר הזקן: בפרי עץ חיים, כותב אודות האריז”ל, שבשעת השינה ביום השבת שמע בישיבה של מעלה, בפרשת בלק ובלעם דברים נפלאים מה שלא יכול לפרשם בשמונים שנה. זאת כיון שהשגתו היתה בבחינת ראיה, ראיית עצמיות החכמה, שאז אפשר להשיג בזמן קצר, מה שאם היה מתקבל על ידי התלבשות בהשגה ובאותיות, היה אורך שישים או שמ
סודות בלי גבול
כ”ק אדמו”ר הזקן: בפרי עץ חיים, כותב אודות האריז”ל, שבשעת השינה ביום השבת שמע בישיבה של מעלה, בפרשת בלק ובלעם דברים נפלאים מה שלא יכול לפרשם בשמונים שנה. זאת כיון שהשגתו היתה בבחינת ראיה, ראיית עצמיות החכמה, שאז אפשר להשיג בזמן קצר, מה שאם היה מתקבל על ידי התלבשות בהשגה ובאותיות, היה אורך שישים או שמונים שנה. (ליקוטי תורה פ’ צו יז, יב)
כקוף בפני אדם
כ”ק אדמו”ר האמצעי: מבואר בכתובים הרבה, אודות עבודת ההקטרה שהיו מקטירים לבעל ולאשרה, וכמו הקרבנות של בלק ובלעם בפר ואיל למזבח, והיו מקריבים גם פרים וכבשים ועופות כדוגמת קרבנות של קדושה שהיו מקריבים על גבי המזבח בבית המקדש. שכן מאחר ש”זה לעומת זה עשה האלוקים”, הרי הקליפה נדמית לקדושה כקוף בפני אדם. וכפי שבקדושה ממשיכים השפעות מדרגות באלוקות על ידי הקרבת הקרבנות, כך להבדיל בקליפה, ממשיכים השפעת הקליפה והטומאה על ידי שמעלים לה קרבנות. (תורת חיים, שמות ח”ב ער, א)
מדוע הקריבו בלעם ובלק מ”ב קרבנות?
כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: בלעם ובלק הקריבו מ”ב קרבנות מפני שרצו להתדמות לבחינת מ”ב מסעות של עם ישראל, שמביאים להמשכת המרכבה העליונה. צמד הרשעים רצו להמשיך מבחינה עליונה זו המשכה לסטרא אחרא. אך “ולא אבה ה’ אלוקיך לשמוע אל בלעם”. שהרי נאמר: “פתחו לי שערי צדק אבוא בם” (מ”ב), מה שאין כן בסטרא אחרא. והטעם: שם מ”ב – היינו כ”ב אותיות התורה, עשרת הדיברות, ועשרה מאמרות, שיחדיו עולים בגימטריא – מ”ב (42). וכל זה שייך ונמשך – לישראל.
(אור התורה, במדבר כרך ד, א’שנא)
בלק – בא ללוק
כ”ק אדמו”ר מהר”ש: בלק הוא ה”לעומת זה” של אהרן, שכן אהרן – אותיות נראה, – דהיינו בחינת “באורך נראה אור” ו”כי עין בעין נראה”. אולם בלק, היה מחשיך על ראיית אלוקות. וכדברי “בעל הטורים” שמקורם בפסיקתא: “בלק בא ללוק דמן של ישראל”, כלומר לקחת את רתיחת הדמים החיובית שבצמאון והתשוקה לאלוקות, ולהעבירה ל”רתיחת הדמים” השלילית – להבלי העולם, עד שנופל האדם בקליפות חס ושלום. (תורת שמואל תרכ”ט, עמ’ רסו)
מדוע לא התיירא בלק מנצחון ישראל על מצרים?
כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: ה”כלי יקר” מקשה: הרי גבורות והאותות והמופתים שעשה ה’ לישראל ביציאת מצרים, גדולים היו יותר מאשר במלחמת האמורי, ומה הטעם לכך שהתיירא ממה ש”עשה ישראל לאמורי” ולא ממה שעשה ה’ למצרים?
אלא ששורשו של בלק – הוא בתוהו. ומכיוון שישראל הם מבחינת עולם התיקון – סבר שכוחו גדול יותר. ומה שישראל גברו על מצרים לא הדאיגו משום היותו מלך מואב,שמואב הם מזרע לוט שמוצאו משם בן נח, לפיכך סבור היה שהעובדה שמצרים נפלו בידי ישראל היא משום היותם מזרע כנען שהם שלושת הקליפות הטמאות לגמרי, מה שאין כן מואב – הוא רק מקליפת נוגה.
ברם כשראה “את אשר עשה ישראל לאמורי”, וכמו שכתוב “אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי”, – וכתרגומו – “בתפילתי ובבקשתי”, מה שנפעל על ידי כך שישראל ביררו אותם – מקליפת נוגה על ידי תורה ותפילה, או אז התיירא לנפשו בראותו שישראל מבררים גם את האמורי שהוא מקליפת נוגה כמוהו, והתיירא מכך שגם אותו יבררו וינצחו. (המשך תער”ב חלק ראשון עמ’ תקמח ואילך)
מה אירע ביום שני לפרשת בלק?
כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: “ביום שני פרשת בלק, י”ב תמוז (תרנ”ג)… לקחני כ”ק אאמו”ר הרה”ק ללכת לבית הטבילה, ובשעה השביעית בערך נסע ויקח גם אותי עימו להשתטח על ציוני אהלי כ”ק אאזמו”ר הרה”ק אדמו”ר הצמח צדק ואדמו”ר מוהרר”ש. כאשר נכנס למקום הציונים בירך ואמר איזה פרקי תהילים, ויקרא אותי ויעמידני בין שני הקברים ויאמר: היום בני, נכדך, ובן נכדכם, יוסף יצחק בן שטערנא שרה נעשה בר מצוה. עוררו רחמים בעד כולנו ובעדו… אמר בזה הלשון: אנא אאמו”ר ואנא אאזמו”ר, ברכו את בני שיהיה ירא שמים חסיד ולמדן, יהיה בריא ומצליח בעבודת ה’ יתברך. ויבט אלי, והבנתי מהבטתו כי גם אני צריך לבקש ברכה, ואמרתי: סבים קדושים, ברכו אותי…
(ספר השיחות תרפ”ח – תרצ”א עמ’ 276)
בלק – אותיות קבל
כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: כ”ק מורי וחמי אדמו”ר בעל הגאולה של י”ב-י”ג תמוז, מזכיר ומבאר בסיום מאמר החסידות הראשון שאמר בשבת שלאחר ימי הגאולה, את הפסוק “קיימו וקבלו היהודים” שבמגילת אסתר. והנה במילה “קבל” ישנן אותיות “בלק” אלא שבשינוי הסדר. הלימוד מכך הוא: תכלית הכוונה בענין של “בלק” היא להפכו לקדושה, שעל ידי זה יבוא עילוי והוספה בהתגברות בקיום התורה והמצוות – “קבל”, שזהו ענין “וקבל היהודים את אשר החלו לעשות”. זאת כפי שנרמז בעובדה ששם של רשע – הופך להיות שם של פרשה בתורה!
(התוועדויות תשמ”ה, כרך ד עמ’ 2537)