חכמה ונבואה ומה שביניהם

חכמה ונבואה ומה שביניהם

כ”ק אדמו”ר הזקן: החכם האמתי בחכמת האמת, יכול להשיג בחכמה עילאה, בעולמות העליונים, עד שישיג בחכמה עילאה את העתידות. ברם בדרך לעולם הזה הגשמי, אפשר שבהשתלשלות העולמות יתהפך הדבר. הטעם לכך: כי הנה החכם רואה את הדברים כפי שהם נמצאים בחכמה עילאה ואכן אמת הוא שכן הדברים שם. אלא שהענין קיים בכל עולם ועולם בסדר השתלשלות העולמות, וייתכן שלא יתקיימו דברי החכם בעולם הזה, משום מניעות “בדרך”.

אולם כאשר בא הדבר בפי הנביא - מלשון ניב שפתים, הרי מתגלה בו הדיבור האלוקי אשר הוא אמר ויהי, וברוח פיו כל צבאם. לפיכך, אם בא הענין בהשתלשלות עד אשר הגיע לבחינת דיבור בנביא, אזי בוודאי יקוים, שכן “כבר נעשה”! ..זאת משום שבחינת אלוקות מתגלה למטה בדיבור, שהדיבור האלוקי הוא חיות עולם הזה וקיומו. ומשום כך, כל דברי ה’ ביד עבדיו הנביאים - לא נפל מהם ארצה אפילו קוצו של יוד, לעומת מה שהשיגו החכמים בחכמתם שבכך היה שינוי.  

(מאמרי אדמו”ר הזקן הקצרים, עמ’ שנה–ו) 

נבואה ב”כה” ונבואה ב”זה”

כ”ק אדמו”ר האמצעי: כשם שבהשגה אלוקית שכלית ישנו הבדל בין ראיה דחכמה לשמיעה דבינה, כך ישנו הבדל דומה בין נבואת כל הנביאים, לנבואת משה:  כל הנביאים נתנבאו  ב”כה אמר ה’”. “כה” היא בחינת ספירת המלכות, שעל כך נאמר “ביד הנביאים אדמה” וכמו שכתוב “מראה דמות כבוד הוי’”, שזו בחינת בינה שבמלכות. אולם משה רבינו נתנבא ב”זה” - “זה הדבר אשר ציוה ה’” - שזוהי התגלות שם הוי’ עצמו ולא רק “דמות כבוד הוי’”. שהתגלות זו היא למעלה מכלי ההשגה, והיא בבחינת ראיה מקרוב.

(שערי אורה חנוכה מ, ב)

שלושת הרואים

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: “הבעל שם טוב ז”ל אשר כמוהו לא היה מימות הראשונים, פלאי פלאות, נסים היוצאים מהטבע, אשר היו נראים על ידו … אשר הוא ותלמידו הרב המגיד נ”ע היו רואים מסוף העולם ועד סופו ממש בעין ראיה, והיו אומרים מה שהיו רואים, כאשר היה נראה בעליל לתלמידיהם… גם מזקני (אדמו”ר הזקן) - שמענו עתידות קולע אל השערה”.

(ספר החקירה להצ”צ מצות עדות ספ”ח)

הנבואה נקראת ראיה

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: נאמר: “כי עין בעין …נראה”. פירוש המילה עין הוא - מלשון נבואה, כמו שכתוב “עין יעקב”, שהיא בחינת נבואה, כמפורש במדרש רבה (תצוה פל”ח) “אין עין אלא נבואה”. שכן הנבואה נקראת ראיה. וכמו שאמר שמואל הנביא על עצמו: “אנכי הרואה”, וכמו שכתוב: “כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה” (שמואל א’ ט, א) וטעם הדבר הוא - כי הנבואה היא בחינת גילוי ההעלם. לפיכך נקראת הנבואה בשם “עין יעקב”, על שום שהעין היא כלי הראיה, שבה רואים.

(תורת שמואל - תרמ”א עמ’ קנג)

מדוע חכם עדיף מנביא?

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: נבואה היא בחינת גילוי המהות ממש, וחכמה היא השגת המציאות בלבד. זאת הסיבה לכך שחכם עדיף מנביא, שכן ידיעת המציאות תופסת במדרגה עליונה יותר, לעומת נבואה שהיא בבחינת גילוי מלמעלה, בעוד שחכמה והשגה באים על ידי יגיעה בעבודת האדם - למטה, ומגיעה לידיעת מדרגה עליונה יותר.

(המשך תער”ב, ח”ג עמ’ א’שפז)

מדוע נקרא הנביא “משוגע”?

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: בעת הנבואה, הפשטת ההרגש של השכל והמידות - באה לידי ביטוי בהפשטת הלבושים כפשוטו, כיון שהנביא נמצא אז במעמד ומצב של ביטול הכוחות והחושים, מחמת עצמת הביטול לה’. משום כך נקראת בחינה זו “שטות” שזוהי ההטיה למעלה מהדעת וההשגה. זהו שהנביא נקרא “משוגע” למעליותא על שם שהנהגתו היא למעלה מהשכל.

(המשך באתי לגני תש”י פרק ה) 

נביא הדור

כ”ק אדמו”ר שליט”א מלך המשיח: הרמב”ם בהלכות יסודי התורה פוסק שאם יש לאחד את המעלות והשלמויות שצריכים להיות לנביא ומראה אותות ומופתים - הרי “אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו… אלא מפני המצווה שציווה משה בתורה ואמר, אם נתן אות אליו תשמעון”. על ידי זה ש”יאמר דברים העתידים להתרחש בעולם ויאמנו דבריו” (כפי שראו זאת אצל כ”ק מו”ח אדמו”ר ) …ו”מאחר שנודע שזה נביא יאמינו וידעו כי ה’ בקרבם ולא יהרהרו ולא יחשבו אחריו… כיון שמאמינים בדברי הנביא, לא משום שאלו דבריו של הנביא, אלא משום שאלו דברי הקב”ה על ידי נביא זה! …צריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב”ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך ונעלה מאנשי הדור שיהיה…נביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בני ישראל וכל האנשים שבדור זה… עד הנבואה העיקרית - הנבואה ש”לאלתר  לגאולה” ותיכף ומיד ממש “הנה זה משיח בא”. 

(שיחת פ’ שופטים תנש”א)

עד גם בכללות העולם - באופן שכל העולם, גם עולם מלשון העלם והסתר .. נעשה רשות היחיד חדור בנקודה האחת והיחידה דיחידו של עולם .. כפי שמגלה את עצמו “בקרבנו” ע”י “נביא אקים להם גו’ כמוך”, נשיא הדור ש”הוא הכל”, “צדיק יסוד עולם”,

על דרך אבן השתי’ - שנמצאת במקום מסויים בעולם הזה הגשמי, וקיימת תמיד בלי שינויים (אפילו לא השינוי דגניזה, כהארון שנגנז וכיו”ב), על דרך שופט ונביא שקיים (נצחי) בכל דור (כסימן לגילוי אלקות באופן תמידי) - שממנה הושתת כל העולם כולו.

(משיחות ש”פ שופטים ה’תנש”א)