לאחרונה התגלו ממצאים ארכיאולוגיים שונים ובהם עדויות חדשות ואוטנטיות כי מנורת הזה

לאחרונה התגלו ממצאים ארכיאולוגיים שונים ובהם עדויות חדשות ואוטנטיות כי מנורת הזהב במקדש הייתה עשויה בקנים אלכסוניים ישרים, ולא עגולים. מה ההסבר אפוא לממצאים אחרים עם תגליות על קנים עגולים? על כך מספק ר’ רפאל מלכא, חוקר ארץ ישראל ומי שבעצמו השתתף בחפירות ארכיאולוגיות, הסברים מרתקים ומסתברים מתוך המקצוע שלו • יבנה המקדש עיר ציון תמלא

החריטה שנמצאה ליד הכותליותר ויותר רבנים ומורי הוראה, אמנים וחוקרים שמתעסקים ולומדים את נושא בית המקדש וכליו, מיישרים קו עם דעתו של הרבי מלך המשיח בעניין צורת המנורה שהייתה בעלת קנים אלכסוניים, כדעת הרמב”ם ופירוש רש”י, ולא בעלת קנים עגולים שמקורם בציור הנראה על שער טיטוס ברומא.

לאחר שנים ארוכות שצורתה העגולה של המנורה הייתה האופציה היחידה בפני כל אמן שניגש לצייר או לבנות דגם של המנורה, הגיע הרבי מלך המשיח, וכאקט נוסף של בירור העולם לקראת ביאת משיח, הפך הרבי את הקערה על פיה (בשיחת שבת פרשת מטות מסעי תשמ”ב – לפני שלושים שנה) וקבע מסמרות חדשים שמתבססים על פי ההלכה. הרבי צולל לאורכה ולרוחבה של הלכה, ומוכיח בבירור כי מוכרח להיות שקני המנורה היו אלכסוניים.

באותה שיחה העלה הרבי את כל הקושיות בנידון ותירצן אחת לאחת. נוסף על הביאור ההלכתי המורחב של קני המנורה, כדרכו של הרבי, היו גם השלכות מיידיות ומעשיות לדבר. הרבי ראה בשינוי ציורי המנורה שלב נוסף בניתוק עם ישראל מסמלי חשכת הגלות והשעבוד. הרבי קושר את המנורות העגולות לגלות וחושך, ומזכיר את ההשפלה והצער שנעשה ליהודים מאותו שער טיטוס הידוע לשמצה. גם כאן, נראה בבירור, כיצד הרבי מלך המשיח, ערב הגאולה, רוצה להצית את חומת הגלות ולמחוק כל זכר לאותו עבר נוראי של טיטוס ימ”ש.

בהמשך השיחה מצטט הרבי את דברי הגמרא ומסביר עד כמה גלותי הוא השימוש בציור המנורה שעל שער טיטוס: “נוסף לזה שציור המנורה שעל שער טיטוס אינו מדוייק כלל הרי זה נעשה כמובן, כדי להראות ולבטא את השליטה והממשלה של רומי על היהודים ר”ל, עד שחקקו שם בכמה מקומות את התיבות “יודעא קפוטא” (יהודים שבויים), והיו זמנים שבהם היו מכריחים יהודים לבוא להשער שיראו את הכתוב ורשום שם, בכדי להשפילם וכו’ וכו’”.

הרבי, רואה בכך לא רק בעיה הלכתית טהורה, שציור קני מנורה בדמות חצאי קשת אינה על פי הלכה, אלא גם הזדהות עם טומאת טיטוס וכל ההשפלות שיהודים עברו באותה גלות – ההיפך ממה שמסמלת המנורה: “נמצא שציור קני המנורה כחצאי קשת, צריך להביא לזעקת שבר – נוסף על זה וגם זה עיקר שזהו היפך רש”י והרמב”ם וכו’ – גם מפני שזה נותן הסכם מסוים וכו’ ר”ל להציור שעל שער טיטוס שנעשה כדי לצער יהודים ולהשפילם”.

“תמורת זה שציור המנורה צריך להזכיר ליהודי ולעוררו שתפקידו הוא להיות “לאור גויים”.. עושים את צורת המנורה באופן המזכיר את ההיפך ממש – שרומי ניצחה את היהודים, רחמנא ליצלן!”

בעלי חוש חסידי חשו כי בכך מיישר הרבי דרך למלך המשיח, כדי להוריד מעם ישראל עוד שכבה גלותית הקשורה לחורבן בבית שני.

בהשגחה פרטית מופלאה התגלה כתב ידו של הרמב”ם, שצייר את המנורה דווקא כאשר הקנים מצוירים כאלכסונים, וכפי שהעיד בנו, רבי אברהם, שהציור הוא דווקא שהקנים באלכסון. הרבי מלך המשיח ביקש אפוא לצייר את המנורה של בית המקדש כפי ההלכה הצרופה, כשהם קני אלכסון דווקא. מעבר לכך, הוסיף הרבי וביקש, שגם החנוכיות שעושים לימי החנוכה “כדאי לעשות קניהן באלכסון”, ואין בכך חשש שדומה למנורת המקדש, כי ישנם שמונה קנים.

אלפי שלוחים ורבבות חסידי חב”ד החלו מאז להקפיד על חנוכיות בעלות קני אלכסון, כדי לעקר מהשורש כל ביטוי של חנוכיות וציורי מנורה עגולים, אשר לפי דברי הרבי זהו עניין הקשור גם לעבודה זרה. באלפי ערים בעולם קני החנוכיות הפכו להיות מלוכסנות. היות והחנוכייה מסמלת את המנורה בבית המקדש – מסביר הרבי – הזהירות בנושא זה צריכה להיות גם על חנוכיות, ומכאן הזהירות הגדולה להדר במנורות מסוג זה דווקא.

מאז אותה שיחה דרמטית שטלטלה את העולם התורני והמחקרי, מתגלים מדי תקופה עוד ועוד ממצאים ארכיאולוגיים התומכים בקו הזה. לא שחסידים צריכים הוכחות לדברי הרבי, אבל מפעים להיווכח עד כמה העולם עצמו, העולם המדעי והארכיאולוגי, מתחילים ליישר קו עם פסיקתו של הרבי באותה שיחה.

צריך לומר שמול אותם ממצאים ארכיאולוגים מרגשים המצביעים שמנורה אלכסונית אינה המצאה של הרמב”ם, נמצאו במרבית האתרים הארכיאולוגיים פסיפסים וחותמות של מנורות עם קנים עגולים. אולם כל הממצאים הללו אינם אלא משענת קנה רצוץ למי שרוצה להסתמך עליהם כשהוא בא לקבוע שכך הייתה נראית המנורה בבית המקדש. “השיטה של הרבי נראית הכי סבירה והגיונית”, מסביר ר’ רפאל מלכא מצפת, חוקר ארץ ישראל ומי שהשתתף בעצמו בכמה חפירות ארכיאולוגיות. 

נהרות של דיו נשפכו בשנים האחרונות על פלפולים והוכחות הלכתיות לשיטתו של הרבי, ביניהם ניתן למצוא את תשובותיו של הרב פרץ אוריאל בלוי, שפרך את טענותיו של רב מחוקרי בית המקדש שניסה לבסס את השיטה שהמנורה הייתה עגולה, אך אנו בחרנו להתמקד בכתבה הזאת יותר בממצאים שנמצאו, תיאורם, וההסבר שמתבקש בעקבות כך ופחות בפן ההלכתי.

ממצאים ארכיאולוגיים המעידים על אמיתות קני המנורה

הממצא הארכיאולוגי הראשון שתומך בדברי הרבי, מגיע מבית הכנסת העתיק ביותר בעולם שנמצא בשלמותו – בית הכנסת בעיר דורה-אירופוס (היום בסוריה). לפי כיתוב בארמית, השלב האחרון של בית הכנסת הושלם כמאה ושבעים שנה בלבד לאחר חורבן בית המקדש השני, כך שהאמינות של הציורים בו גבוהה. הסיבה שבית הכנסת נשמר בצורה כה טובה, נעוצה בעובדה שבית הכנסת היה ממוקם ליד חומת העיר. השלטון המקומי של אותם ימים מילא את בית הכנסת בחול כדי לחזק את הביצורים של העיר כהגנה נגד מתקפה של האויבים, אך העיר נכבשה ונשארה ללא תושבים. במשך השנים כוסתה העיר בשכבות חול וכך נשמרה עד לפני כשמונים שנה, כאשר חיילים בריטים גילו את המקום.

במהלך חפירות שערכה בעיר משלחת מאוניברסיטת ייל, התגלה בית הכנסת במלוא תפארתו. בית הכנסת היה אפוא הממצא הארכיאולוגי המעניין והחשוב ביותר בחפירות שנעשו בעיר.

יוספוס פלביוס בספרו מספר כי קהילה יהודית הוקמה באנטיוכיה לשפת הים התיכון. סוחרים מעיר זו היו עושים דרכם למזרח וחלקם עברו בדורה אירופוס. נוסעים יהודים מארץ ישראל לבבל, עברו דרך העיר. מכאן שהיישוב היהודי בעיר כבר היה מבוסס במאה ה-3, עת ייסוד בית הכנסת. מספר המושבים בבית הכנסת הגיע למאה ועשרים. שני משטחי אבן שנבנו לצד קירות בית הכנסת, שימשו למושב המתפללים. שמות התורמים נרשמו על הקירות ובשנים אלה הושלם עיצובו של בית הכנסת למצב שהתגלה בחפירות בשנת תרצ”ב.

בקיר המערבי של בית הכנסת נבנתה גומחה לארון הקודש. אולם בית הכנסת נודע במיוחד בציורי קיר של סיפורי התנ”ך השונים. מה שמעניין בציורים הוא, שעל הקירות מצוירים גם מנורות. בולטת נוכחותה של מנורה עם קני אלכסון כשיטתו של הרמב”ם – וכשממצא זה נמצא בבית הכנסת עתיק שכזה, הדבר אומר הרבה.

אך אין זו הוכחה היחידה. בתזמון מיוחד בתקופת תשעה באב לפני כשנתיים, נערכו עבודות של רשות העתיקות בתעלת הניקוז העתיקה של ירושלים. תחילתה של התעלה בבריכת השילוח והיא נמשכת מעיר דוד עד לגן הארכיאולוגי (ליד הכותל המערבי). במהלך החפירות נתגלו ממצאים מרגשים המקימים לתחייה את סיפור חורבן בית המקדש השני. בין היתר נחשפה תעלה אשר שימשה מערת מסתור לתושבי ירושלים מפני הרומאים בתקופת חורבן בית המקדש השני, ושם נמצאה חרב בת 2000 שנה, עשויה ברזל ונתונה בתוך נדן עשוי עור. כן נמצאו חלקים מן החגורה שבה נישאה החרב. לדברי מנהלי החפירה, אלי שוקרון מרשות העתיקות ופרופ’ רוני רייך מאוניברסיטת חיפה, “יתכן שהחרב הייתה שייכת לאיש חיל-הרגלים מחיל המצב הרומי שישב בארץ ישראל עם פרוץ המרד הגדול ברומאים”.

אך הדבר המעניין ביותר מבחינתנו, חסידי חב”ד, שנמצאה אף היא בצד תעלת הניקוז, כלי אבן שעליו חריטה של מנורה עם קנים אלכסוניים. עובדה שכלי האבן נמצא בסמיכות קרובה ביותר להר הבית, יש בו חשיבות גדולה. החוקרים משערים שעובר אורח שראה את המנורה לנגד עיניו, התפעל מיופייה וחרט את רשמיו על אבן. לאחר מכן השליך את השרבוט בצד הדרך מבלי לשער שיצירתו תמצֵא לאחר 2000 שנה, מה שמגביר עוד יותר את הטיעון שהמנורה הייתה אלכסונית. מכיוון שסביר להניח שמי שצייר אותה לא העריך או שרבט מזיכרונו, אלא ראה את המנורה דקות קודם לכן – הרי זה מגביר את האמינות שלא מדובר בממצא אומנתי גרידא.

בחפירות ארכיאולוגיות שעורכת רשות העתיקות באתר המיועד לבניית מלון בחוף ‘מגדל’ שבצפון, נחשף מבנה בית כנסת נוסף מימי הבית השני, ובמרכזו אבן שעליה חרוטה מנורת שבעת קנים שנראים כאלכסוניים. את החפירה ניהלו דינה אבשלום-גורני וערפן נג’ר מ’רשות העתיקות’. האולם המרכזי של בית הכנסת, גודלו כמאה ועשרים מ”ר, וספסלי אבן ששימשו כמושבים לבאי בית הכנסת נבנו בצמוד לקירות האולם. רצפתו עשויה פסיפס וקירותיו טויחו בטיח צבעוני. באולם נחשפה אבן רבועה, מעוטרת בתבליטים מארבעת צדדיה ובחלקה העליון. על האבן חקוקה מנורת שבעת קנים העומדת על רגל, שבסיסה משולש, ומשני צדדיה קנים.

לדברי מנהלת החפירה, דינה אבשלום-גורני מרשות העתיקות: “מדובר בממצא מרגש ויחידי במינו. זו הפעם הראשונה בה נחשף עיטור מנורה מהימים בהם בית המקדש עוד עמד על תילו. זו המנורה הראשונה שמתגלה בקונטקסט יהודי המתוארכת לימי בית שני. ניתן להעריך שהחריטה שמופיעה על האבן שחשפה רשות העתיקות, נעשתה על ידי אמן שראה במו עיניו את מנורת שבעת הקנים בבית המקדש בירושלים. בית הכנסת שנחשף, מצטרף לששה בתי כנסת בלבד המוכרים בעולם מתקופת בית שני”.

מבנה בית הכנסת נמצא במגדל (בגרסה הארמית – מגדלא), שמוזכרת במקורות היהודיים. במרד הגדול תפסה מגדל מקום חשוב, ולמעשה הייתה בסיסו העיקרי של יוסף בן מתתיהו, מפקד המרד בגליל. היישוב מגדל המשיך להתנגד לרומאים גם לאחר כניעת הגליל וכניעתה של טבריה בפני הרומאים. לאחר כיבושה על ידי הרומאים, נהרסה העיר ורבים מתושביה נהרגו. בסוף ימי הבית השני מופיעה מגדל כמרכז מנהלי של אגן הכינרת המערבי. עד להקמתה של טבריה, הייתה מגדל היישוב המרכזי היחידי בחוף הכינרת.

הסברים על הממצאים הארכיאולוגים

לאחר סקירת הממצאים התומכים את דעתו של הרבי צריך לומר את האמת שברבים מהמקומות שנמצאו בהם מנורות עד עצם היום, עדיין יש מנורות עם קנים עגולים, מה שמביא חוקרים רבים, ביניהם אנשי ספר, לקבוע שקני מנורת הזהב בבית המקדש היו עגולים.

ידועה דעתו של הרבי מלך המשיח שסבר כי הממצאים הארכיאולוגיים בהם נראתה המנורה עם קנים עגולים, לא מוכיחים שאכן כך היה במקור במנורת המקדש, היות ויהודים ציירו את מנורות העזרה שעמדו שם לנוי, כיוון שלא רצו לבזות את המנורה ולחקוק את צורתה על מטבע; מה גם שבבית המקדש היו מנורות נוספות מלבד מנורת המקדש המרכזית, כמו מנורת שלמה והמנורות שיצרו החשמונאים, ועל פי הערכה גם האומנים של אותה תקופה שביקשו לשרטט ולחרוט את סמל העם היהודי כל אחד בדרכו.

חפירות שנערכו לאחרונה בעכו גילו חותמת עם חריטה של מנורה בעלת קנים עגולים. ממצא זה הציף שוב את הוויכוח הישן וגרם לכמה חוקרים שסברו שהמנורה הייתה בעלת קנים עגולים, לזקוף קומה. בעזרתו של הרב מלכא ביקשנו לעשות סדר בדברים.

“ראשית, החותמת שנמצאה בעכו הייתה מעין תעודת כשרות ללחם, המעידה כי האופה היה יהודי”, הוא מבהיר.

בנוסף, ד”ר דוד עמית מרשות העתיקות, החוקר את נושא חותמות הלחם, סיפר, כי “דמות המנורה נחרתה על פני החותם על ידי הקדר בבית היוצר, לפני צריפתו בתנור, ואילו שם הבעלים נחרת על פני הידית לאחר הצריפה”. עמית משער כי “חותמות נושאי סמל המנורה יוצרו בייצור סידרתי בעבור אופים יהודיים, וכל אחד מהאופים הללו חרת את שמו על פני הידית, שאף היא שימשה כחותם. כך ניתן היה להחתים על פני בצק המאפה, לפני אפייתו, חתימה כפולה: את המנורה – סמל הזהות היהודית הכללי של המאפיות היהודיות, ואת שמו הפרטי של האופה בכל אחת מהמאפיות הללו, מה שהוסיף ערובה ואמינות לכשרותו של המאפה”.

צורת המנורה המופיעה בחותם, היא בעלת שבע קנים היוצאים מן הקנה המרכזי ועולים בצורה עגולה אל מקומם בשורה העליונה של הנרות. בכתבות שפרסמו כתבים מהמחנה הציוני-דתי מיד עם חשיפת התגלית, הם הוסיפו את העובדה שגם בשער טיטוס מופיעה מנורה דומה ועד היום מרבית הממצאים שנמצאו, תבליטים ואיורים, היו של מנורות בעלות קנים עגולים: כך נמצא במערות קבורה בבית שערים מתקופת המשנה ובבתי כנסת עתיקים רבים כמו בית אלפא, יהודיה, יריחו, ציפורי, מעון ומעוז חיים. מכאן פסקו אפוא שדעתו של הרבי חלילה אינה נכונה.

את ציורו של הרמב”ם שמופיע במהדורת הרב יוסף קאפח ז”ל לתרגום המשנה, כשהמנורות אלכסוניות – מנסים חוקרים ורבנים לתרץ בכך שמדובר בשרטוט סכמתי ולא בציור מדויק. הם פחות מתייחסים לדברי בנו של הרמב”ם, ר’ אברהם, הכותב “ששה קנים… נמשכים בגופה של מנורה לצד ראשה ביושר, כמו שצייר אותה אבא מארי, לא בעיגול כמו שצייר אותה זולתו”.

הרב מלכא שבעצמו השתתף בכמה חפירות ארכיאולוגיות, פורך את הטיעונים הללו אחד לאחד: “נטלתי חלק בחפירות בשני מקומות עיקריים – נבוריה, אתר שנמצא ביער בירייה; ובמרות – לא הרחק מקיבוץ איילת השחר. שימשתי כמתנדב פעיל בשני המקומות הללו, כידידו הקרוב של הארכיאולוג ד”ר צבי אילן. מדי קיץ הוא היה כותב לי שאבוא להצטרף אליו לצוות החפירה. אני עוסק הרבה מאוד בדברים שקשורים להיסטוריה היהודית וממצאים ארכיאולוגיים”.

תחום התמחותו של הרב מלכא הוא הצמחים בארץ ישראל, והוא מרצה רבות על השקד בארץ ישראל על פי מקורות תורניים ומקורות שמובאים בנסתר שבתורה, כולל מחקרים שעשה בנושא, אך פעמים רבות הוא מצטט את נושא המנורה ומביא את שיטתו של הרבי שלרבים ממאזיניו נשמעת בפעם הראשונה. “עד לפני עשרים שנה, כאשר הכרתי את הרבי והפכתי לחסיד, היה לי ברור כשמש בצהריים שהמנורה הייתה בעלת קנים עגולים. כששמעתי לראשונה על דעתו של הרבי, החלטתי לחקור ולבחון את הנושא בעיניים לאו דווקא חסידיות, אלא גם בעיניים ארכיאולוגיות.

“מה שהגביר את סקרנותי הייתה העובדה שהרבי לא נתן פתח לדעות אחרות, אלא קבע בנחרצות שהמנורה הייתה אלכסונית. ואכן כמה דברים התחדשו לי בעקבות הלימוד המעמיק. כיום ברור לי – לא רק כחסיד אלא כמי שחקר ובדק – ששיטתו של הרבי אינה רק אלוקית, אלא אף מדעית והגיונית. באופן כללי, כפי שהרבי מביא, הייתה יותר ממנורה אחת. המקרא עצמו מספר על כך ששלמה המלך עשה מנורות לתפארת המקדש, וגם החשמונאים עשו מנורה, וייתכן שהיו עוד אומנים שיצרו מנורות. אם זאת הנחת היסוד שלנו, אנחנו לא רצים אחרי כל ממצא ארכיאולוגי ופוסקים שכך הייתה נראית מנורת המקדש המרכזית שבה הדליק הכהן הגדול נרות התמיד. למה זה חשוב? כי חלק מהממצאים הארכיאולוגיים שנמצאים כיום, הם לא בהכרח מנורת המקדש. יש שתולים כל מנורה כמנורת המקדש – וזה לא נכון.

למה לא עשו את כל המנורות כמנורת בית המקדש?

“ההסבר שהרבי מביא, הוא מפני האיסור ליצור כלים כבבית המקדש. ובכל זאת, יהודים רצו לבטא את יהדותם אז יצרו מנורה כזו שתהיה דומה, אך לא כמו זו שהייתה בבית המקדש. ולכן ניתן לראות שלא כל המנורות העגולות הן בדיוק עגולות, אלא בזווית שבין עגול לאלכסון”.

אנחנו מספרים לרב מלכא על החותמת שנמצאה בחפירות בעכו וגרמה לכמה לבלרים להשחיז את לבלרם ולעמוד על כך שהמנורה הייתה עגולה. הבאנו בפניו אף טיעון ששמענו ממומחה אחר לענייני בית המקדש שניסה להפריך את הטענה בכך שהחותמת שנמצאה ככל הנראה נוצרה בתקופה של 500-800 לספירה,  ואותו אזור בעכו היה באותה תקופה אזור יווני לחלוטין. השם שחתום על החותמת הוא לאונטיוס, שם יווני מקובל לאותה תקופה. יותר מכך: תקופת בית שני החלה בשנת 538 לפני הספירה והסתיימה בשנת 136, כך שיש בערך 400-600 שנים מסוף תקופת בית שני ליצורה של אותה חותמת. ייתכן מאוד שגם אם הוא היה יהודי, אז הוא התגורר באזור נוצרי והיה מושפע מהנוצרים ומציורים שהיו על שער טיטוס.

הרב מלכא שומע את הדברים ומבטל אותם בידיו. “זהו טיעון חלש מאוד”, הוא סבור, “המנורה היא סמל יהודי מובהק. המנורה לא שימשה באף צורה כסמל בנצרות. ברור מאוד שאיפה שנמצאו מנורות, התגוררו שם יהודים שאף קיימו פולחן יהודי. זה לא כמו סמל ‘מגן דוד’ שעוד כמה עמים ותרבויות השתמשו בו, ולכן הקביעה בו  לא ברורה. אני חושב שהטיעון הכי נכון הוא שיהודים בכל מקום בארץ ישראל שינו את ציור המנורה בכוונה מפני האיסור להעתיק בדיוק כמנורת המקדש. האיסור אמנם היה לעשות מנורה יצוקה זהב בדומה למנורת המקדש, אך על הקיר אין בעיה לחרוט. אולם ייתכן ויהודי ארץ ישראל החמירו על עצמם גם בציורים וחריטות גרידא”.

הרב מלכא מסביר שבמרבית מהמקומות מדובר באמנים יהודים שיצרו דברי אומנות, ואומנות אינה דבר מדויק, באשר כל אומן מצייר כלבבו. “בחלק מהמנורות שהתגלו בארץ ישראל, כמו לדוגמה המנורה שהתגלתה בחפירות בעין גדי, הייתה מנורה תלת ממדית ממתכת, כך שמבחינה טכנית הייתה מאוד דומה למנורת המקדש, חוץ מהגודל כמובן. זה הביא חוקרים לא מעטים לחשוב שזה העתק מדויק של המנורה בבית המקדש, אך אנחנו יודעים שאם היא הייתה העתק מדויק, הייתה מתעוררת בעיה הלכתית. אנחנו רואים גם באלמנטים אחרים, במנורה וגם בתגליות אחרות, שהיהודים הקפידו על ההלכה.

“ומה הביא אותי לחשוב שבכל התגליות מדובר בתגליות אומנותיות בלבד שעשו יהודים ולא בניסיון ליצור העתק מדויק? כי בממצאים אתה מוצא לכאורה דברים תמוהים, אתה מוצא את איל השמש היווני רוכב על מרכבת השמש, שזה סמל יווני מובהק, ולכאורה עולה מיד השאלה מה סמל כזה עושה בבית הכנסת? יש על כך הסברים רבים אך הסבר הכי פשוט ומתקבל שהחוקרים מתבססים עליו הוא, שבאותה תקופה, התקופה הביזנטית, הרומאים קיבלו את הנצרות, כך שכל האלים והשטויות שלהם לא היו בשימוש, איש לא האמין בהם, הם יצאו מהלקסיקון והפכו בעצם להיות רק קישוט בעלמא, לא יותר מזה. גם יהודים הרשו לעצמם לשרטט את הציורים הללו על קירות בתי כנסת כאומנות גרידא, ולא יותר מכך.

“זו הסיבה שאני טוען שנותנים משקל יותר מדי גדול לתיאורים וציוריים סכמתיים של אומנים. צריך לזכור שגם אם האומן ראה את ההיכל וניסה לשחזר מהדמיון שלו, הרי זה לא יכול להיות מדויק. מדובר בתקופה שבה לא היו מצלמות, והדברים לא יכולים היו להישמר ולהיבחן בקפידה. האמן ראה בעיניו כמה שניות והמשיך הלאה. הכוהנים בוודאי לא נתנו לאומן לרבוץ בהיכל ולשרטט במדויק את המנורה, אז כל אחד צייר לפי תפיסתו האומנותית. כמה מדויק זה יכול להיות?!”

כל ההסתכלות הזאת, לדבריו של הרב מלכא, משתנית כשמדובר על השרטוט של הרמב”ם. “הרמב”ם הוא אינו אומן, הוא פוסק הלכה! אי אפשר להגיד שהיו לו כוונות אומנותיות בציור, אלא הלכתיות לחלוטין. אז כשאני בא לבחור צד בין הרמב”ם לבין אומנות יהודיות של אותה תקופה – אני בוחר ברמב”ם. הרמב”ם לא כתב ‘אולי נראה כך’, אלא קבע שכך נראתה המנורה, וכמו כל הלכותיו, כך צריך להסתכל גם על זה”.

השאלה המתבקשת עתה היא על הממצאים בהם התגלתה המנורה כאלכסונית, כמו זו שבבית הכנסת בסוריה – איך יהודים ציירו את המנורה כהעתק לזה שהיה בבית המקדש למרות האיסור. “ישנם כמה טיעונים שניתן לומר. ראשית, צריך להבין שמדובר בבית כנסת מחוץ לגבולות ארץ ישראל ושם הכול נראה אחרת. שנית, בזהירות רבה ניתן לומר שהקהילה היהודית בעיר הייתה כנראה פחות אדוקה, ועל כן פחות הקפידו אם המנורה תדמה לזו שבבית המקדש או לאו. ניתן לראות ציורים שונים על קירות בית הכנסת, ציורים משוחררים יותר שאולי יכולים לתמוך בגרסה הזו”.

לסיום מבקש הרב מלכא להבהיר: “מרבית עם ישראל באותה תקופה לא ראה כלל את המנורה. זאת עובדה. ולכן כל הציורים שנעשו, היו יותר הערכה מאשר משהו מדויק. ובכלל, המרחק בין העגול למלוכסן אינו גדול, אתה מוצא הרבה עגול שבעצם נראה נוטה לשתי הזוויות, כך שלא תמיד ניתן לפסוק שהמנורה היא עגולה או אלכסונית. זה משהו שהוא יותר באמצע. מכאן ועד לקבוע מזה הלכה?

“כך למשל בחפירות בציפורי נמצאה רצפת פסיפס יפיפה ויש עליה תיאור של שולחן שמונחים עליו שנים עשר לחמים. הארכיאולוגים מיהרו לקבוע שמדובר בהעתק מדויק של שולחן לחם הפנים. אם היית שואל אותי, ציור של שולחן עד כמה יכול להיות מדויק? מדובר באומנות של מישהו, אולי בהשראה, אבל מדויק? עם הסקת מסקנות? זה ציור ואומנות בלבד. אמנים לוקחים לעצמם חופש פעולה, כך בעבר וכך גם היום”.

“עבור המתנה שהבאת”

נחתום את הכתבה בקטע מחלוקת דולרים שמראה עד כמה ראה הרבי חשיבות עצומה בצורת המנורה.

בשנת תנש”א הודפסו ופורסמו ציורי המנורה בבית המקדש לשיטת הרמב”ם ורש”י, בהשתדלותם של הרב גדליה אבערלאנדער רב דקהל היכל מנחם מאנסי והרב פרץ אוריאל בלוי. בשבועון “חדשות 770 – בית חיינו” גליון מס’ 68 – מובא ב”פנינים מחלוקת הדולרים – יום ראשון כ”ט כסלו (תנש”א) יום ה’ דחנוכה: .. נמסרה היום לכ”ק אד”ש ע”י שליח חב”ד ברובע י”א הרב מרדכי מנשה לאופר. בין הדברים שמסר הרב לאופר .. היו גם ציורים של המנורה בבית המקדש לפי שיטת הרמב”ם ולפי שיטת רש”י, שהוזמנו אצל צייר מקצועי בהכוונת והנחיית הרב גדליה אוברלנדר. בכל אחד מן הציורים מופיעה המנורה בכל פרטיה ודקדוקיה ההלכתיים, ולפי קנה מידה מדוייק, ועל ידה הכהן הגדול הלבוש בבגדיו, שגם הם מצויירים בדקדוק נפלא לפי ההלכה. בשתי המנורות הקנים הם באלכסון כפי שיטת כ”ק אדמו”ר שליט”א, אחת מהם הנה כפי שיטת הרמב”ם – בהתאם לשיטת כ”ק אדמו”ר שליט”א שלפי הרמב”ם הגביעים היו מופנים כלפי מטה, והשניה לפי שיטת רש”י.

כ”ק אדמו”ר שליט”א נתן להנ”ל ב’ שטרות לצדקה באמרו: “הצלחה רבה און בשורות טובות, און נאך איינער פאר די מתנה וואס דו האסט גיבראכט”. [= ודולר נוסף עבור המתנה שהבאת].