בוקר של יום שני, מדברים על הפסקת אש

בראיון מיוחד ל’בית משיח’ מספר הרב ישר אדרעי, שליח הרבי בנתיבות וחתנו של ה”בבא סאלי” על ההתמודדות היומיומית עם הרקטות הנוחתות עליהם כמו גם עם הפגזות צה”ל שמרעידות להם את הבתים מדי רגע, בלילה וביום; על הגעגועים לשגרת השקט, ועל 400 תלמידי מוסדות החינוך של חב”ד בנתיבות המתמודדים לאורך השנה כולה במצב הרגיש והנפיץ.

תמונות: מאיר הלויהשיחה עם הרב ישר אדרעי מתבצעת בימים העמוסים ביותר של קיץ חם ושרבי - מחד גיסא; וימי אש ורקטות - מאידך גיסא. תוך כדי פעולות של חלוקת סלי מזון למשפחות שצריכות עזרה.

* בוקר של יום שני, מדברים על הפסקת אש [הראיון התקיים לפני הפיצוץ הגדול בשעות אחר הצהריים של יום זה - ש.ז.ל] האם שקט כעת אצלכם?

אתמול בשעה תשע בערב עוד הייתה אזעקה, אך מאז ועד עכשיו לא הייתה אזעקה נוספת. בדרך כלל, בתקופה האחרונה, בכל יום אנו “זוכים” לשמוע כמה פעמים את אזעקות ‘צבע אדום’ - וזו תזכורת מוחשית שיש לנו אויבים בעזה.

* אני מבין אפוא שהתחושה של השקט שאתם חווים כעת היא תחושה לא מוכרת.

לאחרונה בהחלט לא שקט. אמנם גם באיזור המרכז יש אזעקות, אך ההבדל בינינו הוא שפה לא שומעים רק את האזעקות אלא גם את הפיצוצים של הרקטות מצד אחד, של הצבא מצד השני, הן ביום והן בלילה. כשצה”ל מפגיז, החלונות בבתים רועדים וזו שגרת החירום שלנו בשנים–עשר הימים האחרונים. מדובר במרחק לא–גדול מרצועת עזה, כ–12 ק”מ בקול אווירי. אנחנו רואים מעל שמי נתיבות את הרקטות בדרכן לארץ ישראל וכן את הטילים של כיפת ברזל במעופם. זה אמנם דבר מעניין אבל מסוכן בהחלט.

* אז אתה שמח שיש הפסקת אש?

אינני יודע מה יהיה מכאן ואילך. אין ספק שאנחנו בשגרת חירום. בלילה האחרון אמנם לא היו פיצוצים, אבל בליל שבת כל רגע היו הפגזות ופיצוצים חזקים עד שהבנינים כולם רעדו.

• איך ישנים ככה בלילה, או שמתרגלים?

מתרגלים, אך שכשמתעוררים מדי פעם, מפחדים מכל רגע שתושמע שוב אזעקה. אך גם העייפות עושה את שלה וכשהיא מכריעה - נרדמים למרות המצב. זו השגרה וזה מה יש, אין לנו לאן ללכת, כאן מקום שליחותנו, כאן הבית שלנו, וכאן אנחנו נשארים. יש אמנם תושבים לא מעטים מנתיבות בפרט, ומאיזור הדרום בכלל, שנוסעים לירושלים או לצפון, מתאווררים קצת וחוזרים.

רק אתמול הוצאנו מנתיבות אוטובוסים עם תלמידי בית הספר חב”ד והוריהם שנסעו לנפוש קצת בירושלים, בזכות עזרה שקיבלנו מארגון “עזרת מנחם” שסייע לנו גם לחלק סלי מזון למשפחות כאן, בעיקר למשפחות של ילדי בית הספר.

“אומרים פרק תהלים שזה לא יפול עלינו”

הרב ישר אדרעי פועל בנתיבות זה עשרות בשנים, מאז שזכה להיות חתנו של הבבא סאלי זכר צדיק לברכה, אשר אורו נגה מנתיבות, אז עיירה קטנה ורחוקה.

במשך השנים זכה הרב אדרעי להקים ממלכת חינוך מפוארת הכוללת ארבעה גני ילדים, פעוטון, מעון יום, תלמוד תורה המכיל כתות א’ עד ח’, וכן בית ספר יסודי לבנות, אף הוא עם כתות א’ עד ח’. כמוכן זכה הרב ישר אדרעי להקים כולל אברכים ובית חב”ד. מעל 400 תלמידים לומדים במוסדות חב”ד בנתיבות.

כשאני שואל את הרב אדרעי אם גם אצלו נפלו רקטות וטילים, הוא משיב בחיוב: “בהחלט שנפלו, בתוך נתיבות גופא. היו פגיעות ישירות בבתים, אבל כמו בכל הארץ, בחסדי שמים איש לא היה באותם בתים בזמן הנפילה. היו גם נפילות בתוך שטחים בנויים שגם בהם, ב”ה, לא היו נפגעים, שלא לדבר על שטחים פתוחים סביב לנתיבות.

שמעתי בימים האחרונים כי הרב מאיר מאזוז העניק ראשי תיבות מעניינים למערכת ‘כיפת ברזל’ - כל יום פרקי תהלים, בכל רקטה זוכים לניסים. וזה ממש מדויק! בכל רקטה אנו זוכים לראות ניסים של ממש בעיניים גשמיות, כשאין נפגעים ב”ה.

* האם כשהתלמידים נמצאים כעת בחופשה, זה קל יותר מבחינתכם?

בהחלט קל יותר, וגם זה אחד הניסים שלנו - שמבצע “צוק איתן” אירע בתקופת החופש הגדול והילדים לא מפסידים לימודים. אם כי, בגלל המצב התבטלו הקייטנות, וזה הפסד של ממש לתלמידים, בפרט השנה שמשרד החינוך מימן קייטנות חינם לכתות הנמוכות. לצערי הרב, אחרי יומיים מתחילת הקייטנות נאלצנו לסגור הכול ולשלוח את הילדים הביתה.

* ובאמצע השנה?

היו מקרים שירי רקטות ארעו בעיצומה של שנת לימודים - יש לנו בעיה, שכן אין לנו במוסדות החינוך מיגוניות או ממ”דים. ואם זה היה קורה באמצע שנה - פשוט מפסיקים את הלימודים, והמוסדות נפגעים, שלא לדבר על סדרי הלימודים. בשדרות למשל, המוסדות יותר ממוגנים ובכל בית ספר יש מיגוניות, מה שאין כן בנתיבות, ואנחנו בהנהלה מודיעים, על פי הנחיות פיקוד העורף, על ביטול הלימודים.

* למעשה, אתם אכן סובלים מירי רקטות בכל חודשי השנה ולא רק בחודש האחרון. מה עושים עם הילדים ברגע שמתחילה אזעקת צבע אדום? איך פועלים להרגיע אותם?

אכן זה לא רק בחודש האחרון, אך בכל חודשי השנה זה היה באופן של טפטופים ולא ירי מאסיבי. כשיש אזעקה באמצע הלימודים, אנחנו אומרים פרק תהלים שזה לא יפול עלינו, ואין לנו יותר מזה מה לעשות. כמובן, שכאשר יש הערכות מצב של אנשי הביטחון ואנחנו יודעים שזה לא ירי חד–פעמי אלא משהו שהולך להימשך, אנחנו מקבלים הודעות מהעירייה ומפיקוד העורף על כך שמחר אין לימודים.

למרבה הצער, זה קרה בשנה האחרונה כמה פעמים, שפתאום הייתה אזעקת צבע אדום, אך ב”ה שאנחנו מלומדים בניסים וזה לא פגע בנפש עד היום.

* ברגע שמושמעת אזעקת ‘צבע אדום’, יש לכם 15 שניות לעבור למרחב המוגן. על מה חושבים בשניות אלו?

אין זמן לחשוב. צריך להגיע לממ”ד במהירות רבה. אומרים פרק תהילים באותו זמן, מתפללים לישועה, ואחר כך חוזרים לשיגרה.

כשיש ‘צבע אדום’ - צריכים לבקש על הגאולה

* בימים אלה, כאשר דרכי הדרום עמוסות לעייפה בחיילים ובגייסות הצבא, האם אתם עורכים פעילות מיוחדת נוכח המצב?

אנחנו בהחלט עורכים פעילות מבורכת עם החיילים, מבקרים אותם, מניחים תפילין עם המוני חיילים שמגיעים לנתיבות. אגב, לא מעט חיילים מגיעים לבית חב”ד ומבקשים ‘דבר מלכות’.

גם עם הילדים עשינו פעילות, אם כי מינורית. כפי שסיפרתי, עשינו להם נסיעות אל מחוץ לעיר כדי להתאוורר מעט. לצערי הרב, בגלל שאין לנו ממ”דים, אסור לנו לעשות פעילות קיץ עם הילדים.

המצב פה בנתיבות כלל לא פשוט: אולמות שמחה לא מתפקדים, חנויות רבות לא פתוחות כלל, הרחובות ריקים יחסית. זה בהחלט מצב לא רגיל ולא רצוי.

* איך מתמודדים עם המצב?

מצפים לישועה. אומרים תהילים ומקווים שמתי שזה לא ייגמר עד לסיום יעדי המלחמה, אבל שזה ייגמר כבר. רוצים להגיע למצב ש”תיפול עליהם אימתה ופחד” ו”כל הזדים תעקר תשבר ותמגר ותכניע במהרה בימינו”.

* ברוך ה’ שכמעט אין הרוגים מפגיעת הטילים, אך מה אומרים לאנשים שבתיהם נפגעו? או שהם עצמם נפצעו מהטילים?

כפי שאמרתי, יש פה ניסים גדולים, ויש פה בית שנפגע ישירות מרקטה שנחתה עליו, אך כיום לא גרים בו והוא נטוש. רקטות רבות נחתו בתוך שטחים בנויים אבל גם אז נשברו זכוכיות, ולא יותר. בהחלט שישנו הלם גדול וחרדות.

אין ספק שכל המצב הזה מזכיר לנו שאנחנו בגלות, וכל יהודי לא רוצה ולא מסכים להיות במצב כזה, אבל בדיעבד, אחרי שהמצב הנורא הזה כבר קיים, אז צריך לקחת ממנו הוראה בעבודת ה’  - כפי שהרבי מלמד אותנו לעשות במקרים מעין אלה. ואני אומר תמיד לאנשים, שמכיוון שאזעקות ‘צבע אדום’ מטילות המון פחד, שכן שומעים אותן בקול רם ובאופן אוטומטי רצים לממ”דים (והרבה נפצעו רק מהריצות הללו), הרי זה הזמן לבקש את הדברים הטובים באמת - לבקש את הגאולה, ושיותר לא נצטרך לתזכורות כאלה.

* האם אתם מרגישים שחמיכם הבבא סאלי זכותו מגינה על העיר?

בוודאי. ב”ה אפשר לומר על נתיבות ועל כלל המקומות שנופלות שם הרקטות, שזכות הצדיק הנמצא פה, מגנה על המקום ועל יושביו. בנתיבות אנחנו בהחלט רואים את הניסים הגדולים, ואני מאמין שזה קשור לחותני הבבא סאלי. ובעצם, לא רק נתיבות אלא על כל איזור הדרום.

* מה המסר שלך בעת הזאת, לאנ”ש חסידי חב“‘ד בארץ ישראל ובעולם?

אנחנו מאמינים שהכול מאת ה’, וכל המצב הזה כדי לעורר אותנו בתשובה ובציפיה למשיח ולבקש את המשיח שיבוא. כשלא מתעוררים לבד, אז דואגים לעורר אותנו, אבל צריך שזה יהיה בחסד וברחמים.

כך או כך, המסר שלי לכלל אנ”ש הוא, שצריך לנצל את המצב, את הרעש הזה ואת האזעקות הללו, כדי להתעורר ולהתחזק בציפייה לגאולה. שיבוא משיח נאו. להתחזק עוד יותר ב”עד מתי?” ובאמונה עזה בדברי הרבי בעבר, ש”כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם”.