רוצה עוד…

ביו”ד שבט השנה מתמלאים “חיים” שנה לנשיאותו (פעולתו ועבודתו) של נשיא דורנו. ואם כן, מודגש עתה במיוחד הצורך בהכרזה של “יחי אדוננו” הפועלת את התגלותו לעיני כל תיכף ומיד ממש בגאולה האמיתית והשלמה * התוועדות לכבוד י’ שבט

רוצה עוד…

לקראת יו”ד–י”א שבט הממשמש ובא, המזכה והמחייב אותנו להתכונן אליו כראוי, ובעיקר לגרום לרבי נחת רוח - נביא בזה כמה סיפורים, שמהם לומדים כיצד מחד גיסא - גם דבר שנראה לנו קטן, גורם נחת רוח רבה, ומאידך גיסא - כיצד הרבי אף פעם לא מרוצה ותמיד רוצה יותר…

לגבאי המפורסם של 770, הרה”ח ר’ יוחנן ע”ה גורדון, היו זכויות רבות ומיוחדות, ובפרט בקשר לקבלת הנשיאות על ידי כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: הוא היה זה שקבע עובדה בכך שהתחיל לקרוא לרבי לתורה עוד בשנת תש”י במילים: “יעמוד אדוננו מורנו ורבינו בן הרב ר’ לוי יצחק”. בתחילה “התעקש” הרבי שלא לעלות עד כי יקראוהו בשמו, אבל לאחר כמה פעמים “נכנע” הרבי לרצון החסידים והיה זה שלב חשוב בקבלת הנשיאות.

ר’ יוחנן היה גם מי שהחביא את שאר ספרי התורה ב–770 באותם ימים, ובכך קבע את העובדה שרק הרבי שליט”א מקבל “מפטיר” בשבת ולא אף אחד אחר.

ר’ יוחנן גורדון ניהל גמ”ח עזרה לנזקקים בשם “גמ”ח שומרי שבת”. בכל שנה נערכת במוצאי שבת משפטים, מסיבת “מלווה מלכה” מיוחדת לתרומות עבור הגמ”ח, כאשר בכל שנה עורר הרבי את הקהל להשתתף באחזקת הגמ”ח בהרחבה.

הגמ”ח הוקם עוד בתקופת נשיאותו של אדמו”ר הריי”צ נ”ע, ופעם בשנה היה ר’ יוחנן נכנס אל הרבי הריי”צ ומוסר דו”ח על הוצאות והכנסות הגמ”ח, ותמיד זכה לקבל ברכות ויישר כח.

אחרי יו”ד שבט תש”י, נכנס ר’ יוחנן אל הרבי שליט”א למסור דין וחשבון שנתי, כשהוא מצפה לקבל כרגיל ‘יישר כח’ וברכות. אלא שהפעם ציפתה לו הפתעה. הרבי אמנם נתן לו ‘יישר כח’ על כל הפעולות, אולם מיד הציג רשימה של שאלות למה לא עושים פי כמה, ומדוע יש עדיין כסף ששוכב בבנק ואינו נמצא אצל הזקוקים לו, והרי היה אפשר לעשות עוד כך וכך? “אז ראיתי היטב”, סיפר ר’ יוחנן גורדון לימים, “את ההבדל בין הגישה של הרבי הריי”צ לבין הגישה של הרבי שליט”א, כאשר הרבי לא מסתפק בכל מה שנעשה ותמיד רוצה עוד ועוד, פי כמה וכמה”.

תפקידי הוא לא להיות מרוצה

לקראת יו”ד שבט תש”ל, כשמלאו עשרים שנה להסתלקות הרבי הריי”צ ולנשיאות הרבי שליט”א, הגיעה בקשה והצעה מנשי חב”ד בארץ הקודש אל הרבי, שביו”ד שבט יסיימו את ספר התורה המיוחד לקבלת פני משיח צדקנו. הרבי הריי”צ התחיל לכתוב את ספר התורה הזה באמצע מלחמת העולם השניה בשנת תש”ב, אך כאשר הסתיימה המלחמה הופסקה כתיבתו, וכך נשאר שנים רבות באמצע הכתיבה.

בתחילה שלל הרבי את ההצעה, אך כמה שבועות לפני יו”ד שבט, כשחזר מהאוהל, הודיע כי אכן נתקבלה הרשות לסיים את ספר התורה המיוחד. אולם לשם כך צריך שהאחריות תהיה לא על יחידים, אלא על כלל ישראל. הרבי הציע שכל יהודי ייתן מטבע אחד, במטבע המדינה בה הוא גר, עבור השתתפות בספר התורה: בארה”ב דולר אחד, בארץ ישראל לירה אחת וכן בכל מקום.

כאמור, היה זה שבועות ספורים לפני יו”ד שבט, והמבצע היה חייב להסתיים לפני יו”ד שבט כדי שאכן יסיימו את ספר התורה בזמן.

אנ”ש ונשי חב”ד נכנסו לפעילות מסיבית. הוקם ועד מיוחד לריכוז הפעילות. בוועד היו חברים הרב חנוך גליצנשטיין ויבלח”ט הרב שמואל הלוי חפר והרב ברוך גופין. הייתה זו הפעם הראשונה שחב”ד עשו רעש גדול בקשר למשיח. ביקרו אז גם אצל גדולי ישראל שאינם חסידים, וה”סטייפעלער” ביקש שיזכו אותו בלירה כדי שגם הוא יוכל להצטרף.

זכורני כילד, שהמתנגדים בבני ברק לעגו על כך שמוכרים “משיח בלירה”, אבל זה לא עזר להם. בעקבות זאת היה רעש גדול ופעילות מוצלחת. בתוך שבועות ספורים נרשמו כ–300,000 יהודים מארץ הקודש לבדה, כאשר כל אחד מהם נתן לירה. חברי הוועד נסעו לרבי ליו”ד שבט עם הרשימות והכסף והרבי יצא במיוחד לקבל את פניהם בכניסה של 770. הם נכנסו לחדרו הקדוש עם הרשימות ועמם נכנס גם המשפיע ר’ שלמה חיים קסלמן. הרבי שאל: כמה שמות יש כאן, והם ענו 300,000! לכאורה זה היה סכום אדיר, אך הרבי היה נראה מאוכזב, ושאל בשתי מילים: “זה הכל?!”…

באוסטרליה הרחוקה, באותן שנים הייתה מדבר שממה מבחינת יהדות, והיה נדמה שאי אפשר לפעול בה מאומה ביהדות ובחסידות - הצליח סוף סוף הרה”ח ר’ יצחק דוד גרונר ביגיעה עצומה, בעידוד ובדחיפה בלתי פוסקת מהרבי שליט”א, להקים שם מוסד חינוך ובו כמה עשרות תלמידים. אחרי כמה שנים עמד ר’ יצחק דוד לנסוע לרבי, ולכבוד זה אסף את כל תלמידי המוסד לתמונה משותפת, אותה לקח עמו להראות ולתת לרבי ב’יחידות’.

כשנכנס אל הקודש והגיש לרבי את התמונות, ציפה ל’יישר כח’ גדול על המאמץ האדיר שעשה, אך הרבי הביט בתמונות ואמר: “ומה עם מאות ואלפי התלמידים היהודים שעדיין אינם בתמונה?!” רוחו של הרב גרונר נפלה בקרבו. הרבי חש בכך מיד ואמר לו כמתנצל: ומה אעשה שתפקידי הוא לא להיות מרוצה ולדרוש עוד ועוד, כל זמן שישנם עוד כך וכך יהודים שעוד לא הגיעו לכך.

ומאידך: בקיץ תנש”א עורר הרבי כמה פעמים לומר ברכות השחר במתינות ובכוונה. משום מה הדברים לא נכנסו לשיחות המוגהות של ה’דבר מלכות’, אבל הרבי דיבר על כך כמה פעמים. הוא הזכיר אפילו שישנם הממהרים בברכות השחר כדי להספיק לקרוא קריאת שמע בזמנה, אולם בכל זאת צריך להשתדל במיוחד שיאמרו את ברכות השחר במתינות ובכוונה.

בעקבות זאת, היה המשפיע ר’ מענדל פוטרפס מדבר על כך ודורש זאת שוב ושוב כמעט בכל התוועדות שהתקיימה באותה תקופה. המזכירים סיפרו שהייתה אז תקופה מסוימת בה היה נראה כאילו הרבי נמצא במצב של מרירות; כמו עננה מכסה את פניו. הם ניסו בעצמם וביקשו גם משלוחים וממנהלי מוסדות שיכתבו לרבי בשורות טובות ויגרמו נחת רוח. ואכן, כתבו לרבי על דברים גדולים שנעשו בהחזקת היהדות ובהפצת החסידות במקומות רבים, אך כל זה לא הועיל.

ואז הגיע לרבי מכתב מילד שלמד ב”חדר” בקראון הייטס בו כתב שקודם היה רגיל לומר את ברכות השחר בדרך מן הבית אל ה”חדר”. אך כיוון שהרבי דיבר על כך, הוא החליט לקום כמה דקות יותר מוקדם ולומר את ברכות השחר בבית מתוך סידור. כשהרבי שליט”א קרא את המכתב, מספר המזכיר, האירו פניו הקדושות, והוא ענה לילד בזו הלשון: “החייתני. כמים קרים על נפש עייפה”…

אי אפשר רגע אחד ללא נשיא בגוף גשמי

יו”ד שבט הוא לא רק יום ההילולא של הרבי הריי”צ, עם כל החשיבות וגודל המעלה של זה, אלא אצלנו זהו בעיקר יום התחלת הנשיאות של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, וכפי שאומר גם הרבי עצמו ב’דבר מלכות’ לפרשת וארא, כי ההדגשה היא גם ובעיקר על הצמיחה והגידול שלאחר הסתלקותו.

לכן, עלינו להתכונן בהתאם, הכנה ליום שמכונה בפי חסידים “ראש השנה להתקשרות”.

חשוב להדגיש את העובדה, שנשיאותו של הרבי מתחילה מיו”ד שבט תש”י, מאותו רגע של הסתלקות הריי”צ נ”ע - משום שלא שייכת כלל מציאות של קיום העולם בלי רבי באופן של נשמה בגוף גשמי דווקא. כדברי חז”ל על הפסוק “וזרח השמש (ואחר כך) ובא השמש” - “עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה, כבר זרחה שמשו של צדיק זה”, שכן לא ייתכן אף רגע בלי רבי בעולם הזה הגשמי.

וכך כותב הרבי (לקוטי שיחות חלק כ”ו עמוד 7) “מוכרח להיות “משה” בכל דור ודור שבו מלובשת נשמת משה … והחיים הרוחניים שלו נשארים נצחיים בעולם הזה הגשמי על ידי שהם מתלבשים בגוף של נשיא הדור שבכל דור ודור”. וכדברי הרבי בשיחת כ”ב שבט תשנ”ב, שהנשיאות של “כ”ק מו”ח אדמו”ר כפי שהוא באופן של דור השביעי לרבינו הזקן והדור התשיעי לבעש”ט”, (ש”ההתחלה (הלידה) של ענין זה” הייתה בי”א ניסן) התחילה בי”א שבט תש”י, “היום המלא הראשון לאחר ההסתלקות” (שכן יום ההסתלקות עצמו עדיין שייך במידה מסוימת לנשיאותו של הנשיא הקודם. ולכן) “ובמיוחד בי”א שבט תשי”א”, לאחר קבלת הנשיאות הרשמית על ידי הרבי מלך המשיח שליט”א.

שנת ה’חיים’ דורשת הוספה בעניין החיים

השנה מתמלאים ‘חיים’ (68) שנה לנשיאות, מה שמזכיר את דברי הרבי בשיחת ב’ ניסן תשמ”ח (שאז מלאו ‘חיים’ שנה לנשיאות הרבי הריי”צ), כי “לאחרי שישנה השלימות ד”חיים” שנה לנשיאותו (פעולתו ועבודתו) של נשיא דורנו - צריכה להיות הוספה עיקרית בענין החיים (גם) על ידי פעולת העם שמכריזים “יחי המלך”.”

וכמבואר שם שהנשיא–המלך, נוסף לכך שהוא הראש והמוח, הכולל בתוכו בגלוי ובהרגשה ממש את כל אחד ואחד ממש. כשם שהמוח הגשמי חושב בכל רגע על מה שקורה בכל אבר בגוף, והוא מרגיש זאת עוד יותר ממה שמרגיש זאת האבר עצמו. אך נוסף לכך הוא גם הלב של כלל ישראל. כמו הלב הגשמי, שהוא מאוחד ממש עם כל האברים, כי הוא הוא עצם החיות של כל האברים. כך גם הקשר של המלך עם העם, הוא לא רק מעליהם ומשפיע אליהם כמו המוח, אלא הוא ממש כל מציאותם. והוא אפילו מקבל מהם, כמו שהלב מקבל מכל האברים, כי דווקא הם פועלים את מלכותו. ועל כך הוא מוסיף ואומר כי “לאחרי שישנה השלימות ד”חיים” שנה לנשיאותו (פעולתו ועבודתו) של נשיא דורנו - צריכה להיות הוספה עיקרית בענין החיים (גם) על ידי פעולת העם שמכריזים “יחי המלך””.

אם כן, ביו”ד שבט השנה, כאשר מתמלאים “חיים” שנה לנשיאותו (פעולתו ועבודתו) של נשיא דורנו. מודגש עתה במיוחד הצורך בהכרזה של “יחי אדוננו” הפועלת את התגלותו לעיני כל תיכף ומיד ממש בגאולה האמיתית והשלמה.

ומשמעותה של הכרזה זו היא קבלת פני משיח צדקנו וקבלת מלכותו בכל המהות ובכל הפרטים - העמדת עצמו ובני ביתו וכל הסביבה ועד כל העולם כולו באופן המתאים לרצונו ולהנהגתו של הרבי.

מובן שה”נקודה” וה”עצם” חייב ומוכרח להתבטא גם בפרטים ובפרטי פרטים כפי שמדגיש הרבי, אבל העיקר הוא הנקודה וה”עצם”. ובלשון הדבר מלכות פרשת וארא - “שבכל אחד ואחד, מציאותו וכל עניניו, בכל מכל כל, נעשים קודש לנשיא הדור, (וזאת אך ורק) על ידי זה שמלאים וחדורים בקיום שליחותו של נשיא הדור, משה רבינו שבדור, גואל ראשון הוא גואל אחרון, שענינו העיקרי “להביא לימות המשיח” בפועל ממש”.

ובפשטות: שכל מהותנו ומציאותנו והנהגתנו יהיו חדורים במה שהרבי תובע עכשיו - משיח וגאולה. לימוד ה’דבר מלכות’ בפרט, וענייני גאולה ומשיח בכלל. לחיות עם זה כל הזמן על ידי הכרזה ופרסום ללא הרף של בשורת הגאולה.

ועל ידי בקשה ודרישה ללא הרף מהקב”ה וממלך המשיח עצמו את ההתגלות המלאה בגאולה האמיתית והשלימה עכשיו ממש.

“יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”.