מרדכי פרסוף,

ר’ מרדכי פרסוף, ראש “המדרשה לידע המקדש”. עוסק 25 שנה בהנגשת ענייני המקדש לציבור  על כל גווניו, ובפיו סיפורים רבים המעידים על הקשר העמוק של עם ישראל לעניני המקדש, כולל בחוגים לא שומרי מצוות

שלושת השבועות הם הזמן שבו הצימאון לבית–המקדש עולה דרגה; הכמיהה לבניין הבית מציפה את כלל השכבות בעם היהודי: חרדים כנטולי כיפה, חסידי חב”ד ו’מתנגדים’; דתיים–לאומיים וחסידים עטויי ‘כתונת פסים’ ממאה–שערים. הרצאות ושיעורים בנושא המרתק מתקיימים בכל רחבי ארץ ישראל והעולם.

נכון, הבורות עדיין גדולה, אבל כל העוסקים בנושא מסכימים כי חל שיפור דרסטי בהתעניינות ובצימאון הציבור לנושא בית הבחירה.

יש יהודים רבים שזוכים להפיץ את רעיונות המקדש ובניינו, אולם דומה כי אחד המוכרים והמבוקשים הוא ר’ מרדכי פרסוף, ראש “המדרשה לידע המקדש”. כשמדברים על הנחלת הרעיונות ה’מקדשיים’ לציבור, אי אפשר שלא לשוחח עמו; האיש שזה 25 שנה עוסק בהנגשת ענייני המקדש לציבור על כל גווניו. אל ר’ מרדכי הגעתי בזכות הפניה שנתן לי הרב מנחם מקובר, יו”ר מכון “והראנו בבניינו” שעורך שיתוף פעולה נהדר עם המדרשה, ובעצמו עוסק עשרות שנים בהנחלת ענייני המקדש.

קשה למצוא שעה קלה כדי לשוחח עם ר’ מרדכי. הוא עסוק, עסוק מאוד בשיעורים ובהרצאות, במפגשים ובסדנאות שהוא וצוותו מעבירים במקומות שונים.  הצצה בלוח הזמנים שלו מגלה כי בתקופה זו הוא מעביר הרצאות וסדנאות בכל הארץ: ירושלים, אלעד, מושב צפריה, עקרון, מושב נטע שבדרום, בני אדם, תלמוד תורה נריה, כרמיאל, נווה שאנן שבחיפה, היישוב רחלים. ביום שיחתנו הוא נמצא בפתח תקווה ובתל אביב. יום קודם לכן היה בעלי ובמזכרת בתיה. בשבוע הבא ינהל אירוע גדול בישיבת ההסדר ברמת גן, וכן יהיה אורח בית חב”ד בשכונת קרית שלום בתל אביב. יום לאחר מכן יהיה בכפר יעבץ, במערת המכפלה וברמת בית שמש.

בין הרצאה אחת לחברתה, בין נסיעה לשיעור נוסף, ישבנו יחד לשיחה כדי להבין כיצד בעצם הכל התחיל.

“‘המדרשה לידע המקדש’ פועלת כחצי יובל שנים”, פותח ר’ מרדכי ואומר. “המטרה שלנו היא כשם המדרשה - להפיץ ככל האפשר ידע על המקדש. אנו רוצים להגיע למצב שבו כל יהודי בארץ ישראל (ובארבע השנים האחרונות התרחבנו גם לחו”ל), יידע יותר על בית המקדש. המטרה שלנו היא בעצם הנחלת הידיעה, לימוד תוכן המקדש, מבנה בית המקדש וכן עבודת המקדש שנעשתה בו”.

אצל ר’ מרדכי יש גם מטרה מעבר לדברים אלו: “כשאדם יודע על המקדש, ממילא, כשהוא מתפלל ‘שיבנה בית המקדש במהרה בימינו’, הוא יידע יותר לכוון מה הוא מבקש. הידיעה מביאה את הכיסופים שבזכותם ייבנה בית המקדש. לא מספיק לבקש ולהתפלל, אלא צריכים לדעת על מה אנחנו מתפללים, למה אנו שואפים, ועד כמה העניין הזה חשוב בחיינו. אלו הם מטרות המדרשה שהקמנו”.

בוא נשים את הדברים על השולחן בצורה כנה: למה שיהודי בשנת תשע”ו יתגעגע לבית המקדש, הרי בסופו של דבר אנשים גם ככה מתמודדים אך בקושי עם חיי היום יום שלהם?

“מסופר שכשנחרב בית המקדש, אנשים לא אכלו בשר ולא שתו יין, כי הבשר הזכיר להם את קרבנות המקדש, והיין הזכיר להם את ניסוך היין. אחרי החורבן אנשים שאלו - ‘איך נוכל לחיות בלי בית המקדש? איזה חיים יהיו לנו בלעדי המקום הקדוש הזה’?

“אנו כה רחוקים מבית המקדש, שיש לנו אפילו ‘היכי תמצי’ לשאול שאלה שכזו שלכאורה ‘מאפשרת’ לנו לחיות חיים נורמליים בלי בית המקדש. יש ווארט על הפסוק ‘מפני חטאינו גלינו מארצנו - והתרחקנו…’. בגלל שגלינו מארצנו, התרחקנו כל כך מהחזון ומהשאיפה לבית המקדש.

“וכעת תשובה לעצם שאלתך: המציאות של היום היא מציאות חסרה. אין לנו את המקום שהיה בו גילוי השכינה הגדול ביותר; המקום שבו אנו יכולים להרגיש את קרבת הקב”ה ‘קרבת אלוקים לי טוב’. הקב”ה מבקש שיהיה בית מקדש כדי שיהיה ‘ושכנתי בתוכם’. הוא רוצה להיות אתנו. מצד שני, גם אנחנו, כל יהודי, רוצה להרגיש את מציאות ה’ בתוכו. ולכן חשוב לשאוף לבית המקדש.

“וזו אכן המשימה הכי גדולה שלנו, להבין וללמד את ענייני בית המקדש כדי שאנשים יוכלו להבין את המשמעות של המקום הזה, ובזכות כך נדע ונרגיש שבית המקדש זה לא רק בית קדוש היסטורי שנחרב, אלא הוא חסר גם בימינו”.

הדגם הענק יוצר משמעות

אנשי “המדרשה לידע המקדש” לא נחים אף לא לרגע. לאורך כל השנה, ופי–כמה בימים אלה של שלושת השבועות, הם נעים ונדים ממקום למקום, ועורכים מגוון פעילויות מרתקות בפני כל הגילאים. באמצעות הרצאה, המחשה, משחק או סדנה, הם מחברים את הציבור לענייני המקדש.

“השאיפה היא לקחת את המטרות הגדולות ולהוריד אותם לדברים שנקלטים ולהכניס ללבות השומעים” אומר ר’ מרדכי. הוא מוסיף ומציין כי הם מאמינים גדולים בהמחשה ובעירוב של הציבור בתוך לימוד הנושא, ולא רק כהרצאות פרונטליות. “אנו משתמשים בציוד רב. גולת הכותרת שלנו היא דגם ענק של בית המקדש, בגודל 4 מטרים, שנודד אתנו בכל הארץ, ובכל מקום אנחנו מרכיבים אותו מחדש בשיתוף הקהל. דרכו המשתתפים מרגישים שהם לקחו חלק כפשוטו בבניין בית המקדש…

“אחד המסרים המרכזיים שאנחנו מעבירים, הוא נושא האחדות שבית המקדש פעל. כשהם בונים את המודל, כל אחד לומד באופן מוחשי כמה חשובה הלבנה האישית שלו להשלים את בית המקדש. כך עם ילדים וכך גם עם מבוגרים שרואים מולם את הדגם הגדול של בית המקדש ומתרגשים”.

כאמור, הדגם המוגדל הוא ‘היהלום שבכתר’, אם אפשר לקרוא לזה כך, אבל אנשי המדרשה מצוידים גם בדגמים בגודל אמיתי של כלי המקדש כמו המנורה (כולל דגם עם קנים באלכסון), ארון הברית, שולחן לחם הפנים, בגדי כהונה, ועוד; הכול בגודל טבעי, מה שעושה את זה לחי ומוחשי. “המטרה שלנו היא לתת ככל האפשר את ההרגשה האמתית”, אומר ר’ מרדכי.

כשר’ מרדכי מדבר, אי אפשר שלא לראות את העינים שלו בורקות: “אתה יכול לתאר לעצמך יהודי מגיע לבית המקדש, ואז ‘כל עצמותיי תאמרנה’, הוא חי כולו את בית המקדש. המקום הזה הוא ‘בית חיינו’; הוא עומד נפעם כשהוא רואה מולו את הפאר הגדול, מריח את ריח הקטורת הנפלא, שומע את שירת הלוויים. כל החושים שלו עובדים שעות נוספות ומחברים אותו עמוק למקום הקדושה. הנשמה מרגישה הרבה יותר.

“כך גם באותה מידה (עד כמה שאפשר) אנחנו רוצים להביא לכך שאדם העוסק בלימוד בית המקדש יחווה את החוויה ככל האפשר. זו הסיבה שאנחנו לא רק מלמדים ומסבירים, אלא גם משתמשים בהרבה אמצעים ויזואליים ותפאורות.

“כשאנחנו מגיעים לסדנאות, הילדים מתנסים בעצמם עם כלי הנגינה של הלוויים. חלק מההרצאות שלנו מלוות בדגמי תלת מימד, וכך אנחנו עורכים עם המשתתפים סיור וירטואלי כביכול ממש בתוך בית המקדש. הם רואים כלים בגודל אמתי, וזה משפיע על כולם, החל מילדי הגנים ועד אנשים מבוגרים בכל רבדי האוכלוסיה. רק לאחרונה סיימנו פרויקט גדול בקרב יישובי הגליל. הגענו לכשלושים יישובים של ציבור שאינו שומר תורה ומצוות, ובכל מקום חיברנו את הציבור אל הנקודה המתאימה כדי לקרב אותם לרעיון ולאידיאל של בית המקדש”.

איך הציבור הלא–דתי מגיב לנושא שהוא רחוק מהם, ובמידת–מה גם מיסטי?

“אנחנו מתחילים בנושא של ירושלים. ירושלים היא עיר שכולם מבינים שהיא לב האומה. אנחנו פותחים בהתייחסות לעבר המפואר של עם ישראל בירושלים החל מבריאת העולם, דרך מעשה העקדה, חלום יעקב וכמובן בתי המקדש. כשאדם מבין שעם ישראל חי במשך תקופה של כ–1500 שנה עם בתי המקדש (וכן שנות המשכן), זה כבר מחבר אותו לרעיון באופן כללי. אנשים לומדים שלא סתם היו בתים שנחרבו, אלא הם היו חלק חשוב בחיי עם ישראל.

“כך לגבי העבר, ולא פחות מכך גם לגבי לעתיד והציפייה לבניינו. כאשר אנשים רואים את המגוון ועושר הנושאים שיש בבית המקדש; אין מדובר רק בהקרבת קרבנות, אלא גם מכירים את הפאר הגדול ואת הרושם האדיר שהמקום הותיר על נפשות האנשים, את רעיון האחדות שעטף בתוכו את כל עם ישראל, וכן את ההתייחסות שהייתה בבית המקדש לפרט ולכלל (כמו למשל סממן החלבנה בקטורת שהיה בעל ריח רע, וחז”ל מעידים כי סממן זה מסמל את האנשים הירודים בתוך שאר כלל הסימנים שהיו בקטורת, כנגד כל חלקי עם ישראל, שכן שלימות העם לא יכולה בלי האנשים כולם, כולל הירודים).

 

בית המקדש מעורר את הנשמה ברבדים הכי עמוקים

במהלך הראיון אני יושב ומקשיב לר’ מרדכי קשב רב, ומנסה להיסחף עמו אל אותם מחוזות שהוא מדבר אליהם בהתלהבות כה גדולה ובעיניים נוצצות. אתה רואה שהוא חי במחוזות שאפשר רק להתקנא בהם…

ר’ מרדכי, שתהיה בריא, אני רואה כיצד אתה את חי את הנושא, ואני שואל אותך, איך באמת מעוררים אצל אנשים בימינו געגוע למקום כל כך רחוק מבחינה רוחנית ומבחינה היסטורית?

“זה באמת אתגר לא פשוט, כי באמת קשה להתגעגע למקום שלא היית בו אף פעם, למרות שאני חושב בכנות שבדור שלנו זה קצת יותר קל מאשר בעבר.

“בטרם אענה על עצם שאלתך, אני רוצה להקדים ולספר לך, כי גם בתקופה שבה רצו לבנות את בית המקדש השני, שרי יהודה וירושלים השביתו את הבניה בטענה ש’אנחנו מעטים’ ו’אנחנו לא ראויים לזה’, באמרם “לא עת בית ה’ להיבנות”. אבל הקב”ה שלח אליהם את חגי הנביא שיעורר אותם להתחיל לבנות, מה שאכן פעל עליהם ושנתיים לאחר מכן כבר עמד בית המקדש על תילו. רואים מכך שתמיד היו כאלה שחשו שאולי ‘איננו ראויים’ ו’אולי זה לא הזמן כעת’.

“הרבי מליובאוויטש מעורר ללמוד את ענייני בית המקדש, על פי דברי המדרש, שהנביא יחזקאל טען בפני ה’, מדוע שבני ישראל יעסקו בבניין הבית כאשר הבית חרב, אבל הקב”ה לא מקבל את טענתו ומשיב לו ‘בגלל שביתי חרב בניי לא יעסקו בבנייה? אדרבה, אם אתם עוסקים בלימוד על בית המקדש, מעלה אני עליכם כאילו בניתם אותו.

“כך או כך, היום יותר קל לעורר את המוּדעות של יהודים לבניין בית המקדש. עם ישראל יודע וחש שהוא בדור של גאולה. יותר מכך: ברגע שאתה מתעסק בלימוד ענייני בית המקדש, אתה חושב על בית המקדש ומדבר עליו, כל אלו - מחשבה, דיבור ומעשה - יוצרים הרגשה חיה ומוחשית שמביאה את האדם לחוות את בית המקדש ולהביא אותו למצב של געגוע והרגשה חזקה.

“כמי שמסתובב כעשרים שנה ממקום למקום עם נושא המקדש, אני יכול להעיד בפה מלא כי העם צמא לזה. זה ממש פלא פלאים. (מתרגש): אנשים בימינו יודעים על בית המקדש הרבה יותר מתלמידי חכמים בדור הקודם. ילד בכתה ב’ יודע לתאר את עבודות המקדש כמו גם את מבנה הבית. הייתי בגני ילדים שם כבר יודעים לדבר על שער ניקנור, שערי חולדה, לשכת השמנים, ועוד; מושגים שהיו בעבר רק נחלתם של ה’לומדים’.

“אתה רואה זאת גם בקרב הציבור הרחב, גם כזה שאינו שומר תורה ומצוות לעת עתה. ישנה התעוררות עצומה. ידוע לי על קבוצות גדולות שמתעניינות על בית המקדש, בהיתכנות שלו וכו’. אמנם אנחנו לא יודעים לצייר איך יהיה ומתי יהיה, כפי שאומר הרמב”ם, אבל ב”ה יש צימאון גדול ורצון לדעת. כבר ברגע שמתחילים לחקור ולדעת, זה כבר חשוב”.

תוכל לשתף במקרה שהפתיע אותך על הצמאון של הציבור לדעת על המקדש?

ר’ מרדכי לא צריך לחשוב יותר מידי. הוא שולף מיד: “אחת ההרצאות החביבות עלי ביותר, זו ההרצאה על תעלומת כלי המקדש האבודים; היכן הם נמצאים. פעמים רבות, אחרי ההרצאות האלה, מגיעים אלי ילדים ומבקשים להירתם לחיפושים כי זה חשוב להם…

“רק בשבוע שעבר הייתי בסדנה עם הילדים, ומי שהשגיח עליהם היה המורה לספורט שישב והקשיב אף הוא. לבסוף המורה אמר לי ‘מתסכל אותי שילדים בכתה ד’ יודעים יותר טוב ממני’…

“בכלל, בכל בית ספר או גן ילדים שאני מגיע; לקראת הסוף מגיעים ההורים לקחת את ילדיהם והם נשארים לעמוד מרותקים. אני מדבר אל הילדים ולבסוף אני מגלה שבכלל דיברתי להורים. פעמים רבות אנשים יוצרים אתנו קשר בהמשך עם שאלות והבהרות שהם מבקשים להבהיר ולהבין.

“אחת התגובות המרגשות ששמעתי, הייתה לאחר הרצאה שקיימתי אצל שליח הרבי בערבה, הרב משה בלוי. זה היה לפני כשנתיים או שלוש בפני קבוצה של תושבים בוגרים. במהלך הפעילות הקמתי את המודל המוגדל של בית המקדש והסברתי מה שהסברתי. כשתם הזמן, סיימתי את ההרצאה והתחלתי ‘להתקפל’, ובין השאר פירקתי את המודל. פתאום ניגשה אלי אחת המקומיות ואמרה לי בתרעומת ‘איך אתה מפרק את בית המקדש?’ נדהמתי לשניה, ואז אמרתי לה: ‘אם פירוק הדגם מצער אותך וצובט לך כל כך, כעת את יכולה לשער את גודל הצער על חורבן בית המקדש עצמו שהיה ואיננו’…

“בשנים האחרונות הרחבנו את הפעילות שלנו גם לארצות הברית. יש שם מרצה מטעמנו שמסתובב בקהילות היהודיות השונות, ועורך את הפעילות. רבות מההרצאות שלו הן לפני קהל שלא שומר מצוות ביום יום. פעם אחת הוזמן לעשות ‘שבת מקדש’ באחת הערים שבניו ג’רזי. לאורך כל השבת הוא ערך שם פעילות יפה.

“כמה ימים לאחר מכן, התקשר אליו רב הקהילה וסיפר לו שאחד מבני הקהילה כתב לו מייל ובו סיפר כי התלבט אם לעזוב את הקהילה לאחר 25 שנות חברות בה. ‘הרגשתי לא כל כך קשור לקהילה’, כתב האיש, ‘אבל השבת הזאת החזירה אותי, נתנה לי הרגשה שאני שייך לעם היהודי, וממילא גם לקהילה’…

“אין ספק שבית המקדש מעורר את הנשמה בכל הרבדים העמוקים שלה, ומצית את הגעגוע להיות חלק מעם ישראל ובהעצמת הקשר עם הקב”ה”.

הילד מספר “היום בניתי את בית המקדש”

“המדרשה לידע המקדש” משתמשת בכל האמצעים המתקדמים כדי להנגיש ולהטמיע את נושא המקדש. בין השאר הם מפיקים סדרת סרטונים בשם “ניצוץ מהמקדש”, סדרת “בניה לפני השינה”, כמו גם סדרת הסרטונים “זבולון חוקר המקדש”, ועוד.

ר’ מרדכי מדבר על ההשפעה הרבה שיש לכך על הדור הצעיר: “את הסדרה של ‘ניצוץ מהמקדש’ הפקנו לפני כחמש שנים. קרה וזה התגלגל למרשתת. פתאום אתה מגיע לילד בכתה ג’ שאומר לך ‘אני רואה כל שבוע סרט שלך’. או ילד אחר, בכתה ב’ בקרני שומרון שאומר: ‘אני אוהב את הסרטים שאתה עושה וזה מאוד מחבר אותי לבית המקדש. הכי אני אוהב את הפרק של קישוטי המנורה’.

“פעם הגענו לאולפנה במעלה לבונה במסגרת יום עיון בנושא המשכן, וערכנו סדנה עם בנות כתה ט’. במסגרת הסדנה המדריכה לימדה אותם על בגדי הכהונה. פתאום כל התלמידות החלו לשיר שיר על בגדי הכהונה שאותו לימדנו תמיד בגני הילדים. מסתבר שהן זכרו את השיר מאז שלמדו אצלנו את הנושא בגן הילדים, ומאז זה היה חקוק במוחן”…

יש גם את הסרט על זבולון חוקר המקדש, בו מופיע ר’ מרדכי שהוא מחופש ליהודי שיש ברשותו מפת קסמים, ובכל פעם הוא מגיע ללשכה אחרת בבית המקדש, לומד את המקום ומסביר עליו כשהוא גם משלב סיפורים על המקום.

איך הילדים מגיבים כאשר הם בונים את (המודל המוגדל של) בית המקדש?

“תראה, בהתחלה המודל הוא לא ממשי. אוסף של לבנים. אולם תוך כעשרים דקות הדגם הזה נבנה והופך לדבר חי ומוחשי נגד עיניהם המשתאות. זה יוצר התרגשות רבה, והאפקט הוא אדיר, לא רק על הילדים אלא גם כאשר אנו עושים זאת עם ציבור המבוגרים. זו הפעם הראשונה שהם רואים דגם בית המקדש שמתנשא בגובה מטר וחצי.

“לא פלא שלאחר מכן ילד חוזר הביתה ומספר להוריו ‘היום עמדתי ליד בית המקדש’, או ‘היום בניתי את בית המקדש’, ‘היום צפיתי בבית המקדש’. הרבה מבקשים להצטלם ליד הדגם, הם רוצים להרגיש חלק מזה”…

‘הקהל’ חי במחוזותינו

השנה שנת ‘הקהל’, השנה שלאחר שנת השמיטה. בני ישראל על נשיהם וטפם הגיעו בהמוניהם אל בית המקדש, נוהרים כולם וירושלים מלאה בהמונים שמגיעים אל בית המקדש כדי לפגוש את המלך באופן בלתי אמצעי, במטרה לשמוע מפיו את דבר ה’, לא פחות.

הרבי מה”מ הפך את השנה כולה ל’שנת הקהל’, והציע לערוך כינוסי ‘הקהל’ בכל אתר ואתר, “ליראה את השם”.

מסתבר שגם המדרשה לידע המקדש נרתמה לעניין ‘הקהל’. ר’ פנחס פרסוף מספר על התוודעות עצומה למצוות ‘הקהל’ בקרב קהלים רחבים שלא ידע כדוגמתם מעולם. “עוד מעט אנחנו מסיימים את השנה, ולאורך השנה עשינו המוני כינוסי זכר ל’הקהל’. אנשי המדרשה שלנו ערכו בשנה האחרונה פעילות ‘הקהל’ לכמאה אלף איש בכל רחבי הארץ, ועוד היד נטויה”, הוא אומר בהתפעלות.

לאורך כל השנים אתם עוסקים בהנחלת ענייני המקדש. עבורך, במה זה שונה משאר פעילות ההמחשה–המקדשית שאתה עושה?

“שאלה טובה. בניגוד לפעילות הרגילה שלנו שאנחנו מעדיפים לעבוד עם קבוצות קטנות, הרי שאת מעמדי ‘הקהל’ - בגלל אופי וסגנון המעמד - אנחנו עושים דווקא בציבורים גדולים ורחבים ככל האפשר. יש מעמדים שעשינו בנוכחות חמש מאות ילדים, אפילו אלף, ובאחת ההזדמנויות הגענו אפילו לכאלפיים משתתפים בו זמנית! במעמד כזה אתה מרגיש את העוצמה האדירה של ההתקהלות שנוצרת כתוצאה מהתכנסות כמות גדולה של אנשים. זה יוצר אנרגיה אדירה”.

ר’ פנחס ואנשיו מגיעים למקומות אליהם הם מוזמנים, ומציגים מערכי שיעור על הקהל, או הצגה חווייתית או הרצאה על הנושא, לפי סוג האוכלוסיה. הם מציבים תמונת ענק של בית המקדש המתנשאת לגודל של חמישה מטר על שלוש וחצי, מה שנותן תחושה שנמצאים בחצרות בית ה’. ברוב הפעמים הם מעמידים בצד את כלי המקדש שלהם בגובה אורגינלי, וכך המעמד נפתח כשהכל הופך לחי ומוחשי.

“מעמדי ‘הקהל’ שלנו מחולקים לשניים: בחלק הראשון אנו מדברים על ההכנות לקראת מעמד ‘הקהל’; למה חשוב המעמד, מה מהותו ומי צריך להשתתף בו. אל המקום מגיעים שחקנים שלנו לבושים בבגדי כהונה, והם תוקעים בארבע חצוצרות כסף ממש כפי שהיה במעמד המקורי. “בחלק השני אנו מתחילים במעמד עצמו. שחקן שלבוש בבגדי מלך מנהל את האירוע. פעמים רבות אנו משתפים במעמד את ראשי הקהילה, אם זה רב העיר או אישיות מכובדת אחרת, כמו ראשי ערים ומועצות, או אפילו מפקחים של משרד החינוך. כל מי שנוכח במקום, בלי יוצא מן הכלל, נכנס עמוק לתוך האווירה.

“שיא המפגש הוא בעת שהמלך קורא פסוקים מתוך התורה. כאשר המעמד נעשה עם ציבור שפחות מחובר לתורה, אנחנו עורכים מעמד קבלת עול מלכות שמים כשהמלך קורא פסוקי ‘שמע ישראל’. מדובר במחזה מרגש ומטלטל לחוות כמות כל כך גדולה של אנשים שמקבלים יחד עול מלכות שמים.

“למרות שאינני חסיד חב”ד, אני יכול לומר לך שהחזון של הרבי התגשם. בשנת ה’הקהל’ הזאת, לעומת השנים הקודמות, נשברו שיאים של משתתפים. אין מוסד חינוכי דתי, לפחות מאלו שאני מכיר, שלא עסק השנה בנושא של מעמד הקהל בצורה זו או אחרת. אפילו במשרד החינוך הייתה וועדת ‘הקהל’ שהכינה תכנים ומערכים בנושא זה.