לא לחינם נקרא שמו של בית משיח–770 — בשם “בית חיינו”, כפי שנקרא גם בית–המקדש בברכ

לא לחינם נקרא שמו של בית משיח–770 — בשם “בית חיינו”, כפי שנקרא גם בית–המקדש בברכות ההפטרה. זהו המקום בו שוקקים ותוססים החיים האמיתיים וממנו נובעים החיים לכל המקומות האחרים ולכל הזמנים השונים. “נקודת האמת” נמצאת בבית–המקדש, ב”בית רבינו שבבבל” (“שנסע מקדש וישב שם”), ומשם מתפשטת החיות וההתלהבות לכל העולם כולו • רשמי סיכום מחודש תשרי ב”בית חיינו”

רגליים ונעליים

מספר המשפיע הרה”ח ר’ מענדל פוטרפס: אבי ז”ל נפטר קודם שנולדתי והנני קרוי על שמו [ר’ מנחם–מענדל ב”ר מנחם–מענדל]. כיון שכך, גדלתי בבית סבי הרה”ח ר’ חיים פוטרפס, שזכה להיות עוד מחסידי כ”ק אדמו”ר הצמח צדק. סבי זה, נוסף לכך שהיה חסיד גדול וגם ירא שמיים ולמדן גדול — הייתה גם משפחתו משפחה אמידה ומכובדת מאד בין החסידים. זו הסיבה שבביתם נערכו אסיפות חשובות בנושאים הרי–גורל לכללות החסידים. זכורני במיוחד אסיפה שנערכה בביתנו אחרי הסתלקות כ”ק אדמו”ר (הרש”ב) נ”ע, בה הוחלט על–ידי כל ראשי ונכבדי החסידים שם, להתקשר לבנו יחידו, כ”ק אדמו”ר הריי”צ ומשם נשלח אליו ‘כתב התקשרות’.

בתור ‘יתום עשיר’ שכזה, הייתה לי האפשרות לנעול מנעלים לרגליי, בעוד חבריי בני גילי ב’חדר’ היו הולכים יחפים, כי הוריהם לא הרשו לעצמם ‘מותרות’ שכאלה. חלפו כמה חודשים, וכדרכם של כל הדברים הגשמיים שהם ‘כלים ונפסדים’ — גם הסנדלים שנעלתי התבלו ויצאו מכלל שימוש, עד שהיה צורך לקנות לי סנדלים חדשים. ניגשתי לסבי, ושאלתי אותו בתמיהה: “אינני מבין. סנדלים אלו היו קשים וחזקים לפני כמה חודשים, והדבר לא הועיל להם כדי שלא יתבלו לאחר מספר חודשים של שימוש בהם, ואילו לחבריי, שלא היו מנעלים לרגליהם והם הסתובבו והשתובבו ברגלים יחפות, נשארו הרגלים תקינות ולא התבלו. הכיצד?” הביט בי הסבא ואמר: “מענדלע, וואס רעדסטו (מה אתה מדבר)?! דאס איז דאך א לעבעדיקע זאך (זהו הרי דבר חי). א לעבעדיקע זאך ווערט ניט פארפוילט (דבר חי אינו נרקב ואינו מתבלה)!”.

שנים רבות לאחר מכן, כאשר מענדלע הקטן גדל והיה לר’ מענדל והכל הכירוהו כאחד מגדולי החסידים וכמשפיע שצריך לשמוע לדבריו ולהדרכתו, היה ר’ מענדל מתוועד עם הבחורים והאברכים ותובע מהם להיות מקושרים לרבי הריי”צ ולאחר מכן אל הרבי שליט”א, בלב ונפש, למעלה מכל גדר ומכל הגבלה.

לא פעם שאלו אותו חסידים: הכיצד? איך אפשר להיות מקושרים באמת במצבנו הנוכחי, כאשר הרבי יצא מרוסיה, ובגשמיות אין כמעט קשר ולא יודעים מאומה מהנעשה ב”בית חיינו”? איך אפשר להתקשר ולהידבק ולהחזיק מעמד בתנאים הבלתי–אפשריים של רוסיה הקומוניסטית? ענה להם ר’ מענדל: אם רוצים אתם להיות מקושרים באמת, חפשו תמיד נקודה של חיות והתלהבות. דעו, במקום בו יש קדושה — שם “עס קאכט זיך, עס שטורעמ’ט זיך, און עס לעבט” (לוהט. סוער. חי). במקום בו יש התלהבות וחיות — שם נמצאת הקדושה.

פעם, בעת דיון על נושא מסוים, נחלקו העסקנים לשתי קבוצות, אלו אומרים בכה ואלו אומרים בכה. וכמו תמיד בנושאים כאלו, כל אחד טוען שרק דרכו ושיטתו היא רצון ה’. לבסוף החליטו לשאול בעצתו של ר’ מענדל. “סימן זה יהא נקוט בידך”, אמר לו ר’ מענדל, “באותו מקום ששם ישנה חיות והתלהבות — לשם תלך. התורה היא תורת אמת ותורת חיים. במקום בו נמצאת האמת שם נמצאים החיים, ובמקום בו נמצאים החיים — חיות והתלהבות של קדושה — שם נמצאת האמת”.

מכאן מפכים החיים

לא לחינם נקרא שמו של בית משיח — 770 — בשם “בית חיינו”, כפי שנקרא גם בית–המקדש בברכות ההפטרה. זהו המקום בו שוקקים ותוססים החיים האמיתיים וממנו נובעים החיים לכל המקומות האחרים ולכל הזמנים השונים. “נקודת האמת” נמצאת בבית–המקדש, ב”בית רבינו שבבבל” (“שנסע מקדש וישב שם”), ומשם מתפשטת החיות וההתלהבות לכל העולם כולו.

החיים, הינם נקודה אחת שאינה מתפשטת ואינה מתחלקת. ההבדל בין החי למי שאינו חי, הוא נקודה אחת. אין מציאות של “חי לחצאין” — קצת חי וקצת אינו חי; או שהדבר חי — ואז הוא חי לגמרי, במאה אחוז. או שהדבר אינו חי ח”ו — ואז אין הוא חי, רחמנא–ליצלן, במאה אחוז.

לחיות — אומרים ויודעים חסידים — אי–אפשר כלל וכלל בלי רבי. רק הרבי הוא “חי בעצם” ולכן רק הוא “חי להחיות”. רק הוא יכול להחיות את כולם בחיים אמיתיים, כי חיות אמיתית יכולה להיות רק ממקור החיים האמיתיים — מהנשיא והמלך, שהוא הראש והלב של עם ישראל; “לבו הוא לב כל קהל ישראל”.

נקודת–החיות הזו אינה יכולה להתחלק ואינה שייכת להשתנות. היא לא יכולה להימצא “קצת כן וקצת לא” — כשם שהחיים כפשוטם אינם יכולים להתחלק ולהשתנות, “קצת כן וקצת לא”. או שהיא נמצאת — ואז היא נמצאת לגמרי, במאה אחוז. או שהיא לא נמצאת ח”ו — ואז היא לא נמצאת כלל וכלל.

‘למשש’ כל רגע שנמצאים עם הרבי

בתשרי ב–770 יש הרבה חיות והתלהבות, ויעיד על כך כל מי שזכה והיה שם. היה שם להט, התלהבות, “שטורעם” וחיים. אותה חיות עצמותית קיימת שם לא רק בחודש תשרי, אלא בכל ימות השנה. למרות ש”התפשטות החיות” היא יותר בחגים ובמועדים מאשר בימות החול, אבל “עצם החיות” נמצא שם תמיד בשווה בכל תוקפו.

וכאמור, חיות והתלהבות אמיתיים אינם שייכים בלי רבי ח”ו. הרבי שליט”א נמצא שם כל הזמן בכל העוצמה, בלי שום שינוי או התחלקות ח”ו. אם כי, באותה מידה הייתה התגלותו לעיני כל בשר של הרבי מלך המשיח שליט”א חסרה שם לגמרי במאה אחוז, בלי אף נקודה של גילוי.

אין שום מילים שיוכלו לתאר ולהביע את מה שמתחולל ב”בית משיח”. אמנם לא ראינו ולא שמענו מאומה, לא הבנו מאומה, אין לנו כלום — אך עם זאת, לא חסר לנו מאומה. יש לנו הכל במאה אחוז ועם זאת חסר לנו הכל במאה אחוז. אפשר למשש בידיים את העובדה המוחלטת כי הרבי נמצא כאן ממש בפשטות, על כל צעד ושעל, בכל פינה ובכל נקודה — בתפילות, בהתוועדויות ובריקודים, בתקיעת–שופר ובנטילת לולב, ב”ברכת התמימים” וב”מארש” של נעילה, בשמחת בית–השואבה ובתהילים של “הושענא רבא”, ב’הקפות’ של שמחת–תורה, ובמשך כל היום כולו. ובפרט ברגעים המרטיטים כאשר קוראים בשמו הקדוש של הרבי שליט”א מלך המשיח יחד עם הרבי הריי”צ בשמו ובשם אביו הרבי נ”ע — לעלות ל”חתן בראשית”. ואפילו בתפילת שחרית מנחה או מעריב רגילה, כאשר לפני התפילה ובסיומה, פורצת השירה האדירה של “יחי אדוננו” בחיות מחודשת, כאשר הכסא, הסטענדר עם המפה הלבנה שעליו, השטיח, ואף המנורות הדולקות מעל מקום קדשו עומדים כולם על מכונם, וכל קהל האלפים מחכים לכניסתו של הרבי. אין דבר יותר טבעי מזה שהדלת תיפתח פתאום והרבי ייכנס בגוף גשמי, כך בפשטות, יגע בפרוכת כרגיל, יעלה למקומו וישתתף עמנו בתפילה באופן שכולנו נראה זאת בעיני בשר ונרגיש זאת.

וביחד עם זה אפשר כמעט למשש בידיים בכל רגע ורגע ממש את הצעקה והזעקה מקרב ולב עמוק, זעקה ששום דבר לא יכול ולא שייך כלל להרגיע אותה, ולו לרגע: “עד מתי?!” אי–אפשר להמשיך כך. רצוננו לראות את מלכנו לא בעוד רגע, אלא עכשיו!

“אידן אנערקענען ניט אין גלות” (= יהודים אינם מכירים בגלות!) היא אינה מציאות כלל. הגלות הינה “חלום” בלבד והמציאות האמיתית הינה אך ורק הגאולה. הרי ברור שמענו ממלכנו משיחנו (שיחת כ”ח סיוון תנש”א ועוד) שכל ענייני הגאולה נמצאים כבר בפשטות בעולם הזה. ולמעלה מחכים כביכול, שאנו (לא רק “נסכים” לזה, אלא) נצעק ונכריז זאת. חסרה רק “פתיחת העיניים” שלנו כדי לראות את האמת האמיתית הנצחית המוחלטת, שלמעלה מכל שינוי ומכל תזוזה. ואכן אנו צועקים ומכריזים זאת באמת, בכל התוקף ובכל העוצמה.

וביחד עם זה, עולה ומזדקרת בכל תוקפה התביעה, הדרישה, הזעקה והצעקה מכל הלב: הייתכן שבעיני בשר רואים את ההיפך?! איך יכול להיות שכל זה לא נראה ולא מורגש באופן שאפילו עיוור יוכל למשש זאת בידיים — והרי מדובר באמת מוחלטת שאין מקום בו היא אינה חודרת. אם כן, הייתכן שבתודעה הגלויה של עיני בשר וגוף אין אמת מוחלטת זו חודרת ומורגשת במאה אחוז?!

ושני הפכים אלו (שאין שוב נקודה משותפת ביניהם כלל) מתאחדים ומתלכדים יחדיו ומתמזגים לנקודה אחת שלמעלה מכל הסבר וביאור — והם פורצים ומתגלים ביחד בנקודה אחת ממש, בניגון ובמנגינה שאין שייך בה שום שינוי ושום הפסק כלל: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

לזכור ש–770 — הוא מקור החיים שלנו

“א לעבעדיקע זאך ווערט ניט פארפוילט” — דבר חי אינו נרקב ואינו מתבלה לעולם. אין מה להסביר, כי במילא אי–אפשר להסביר ולא שייך להגדיר. צריכים רק לומר לאלו שלא זכו ומסיבות שונות ומשונות (חלקם בוודאי מוצדקות ואמיתיות) נשארו ב”חור” שלהם גם בחודש תשרי — שצריך לנסוע לרבי, ל”בית משיח”, ל”בית חיינו”, למקור החיים האמיתיים. ולא רק בחודש תשרי, אלא כל אימת שהדבר מתאפשר. ובפרט כפי שהתפרסמה תשובת הרבי הנפלאה להרב בנימיני (נדפסה בלקוטי שיחות כרך ט”ל בהוספות לפרשת וילך) שלמרות שהיה אצל הרבי כל שנה–שנתיים, הרי כשלא היה פעמיים ב’שנת הקהל’, נחשב הדבר “שלא התראינו ט”ו שנים”! וכאשר הוא בא לכינוס השלוחים ובכך ביטל את ה’חזקה’ שהייתה עלולה להיווצר מזה שלא היה שלוש פעמים בשנת הקהל.

היום יותר מפעם נחוץ להרגיש ולדעת באמת שזהו “הבית האמיתי של כל אחד ואחת מישראל”, כפי שאומר הרבי שליט”א בראש השנה תשנ”ב. וכמנהג חסידים — כך היה נוהג הרה”ח השד”ר ר’ שמואל חיים דוד הלוי רייטשיק שהיה שליח עשרות שנים בלוס אנג’לס — שאומרים “תפילת הדרך” (בלא שם ומלכות) בכל יום שלא נמצאים ב”בית חיינו”, גם אם שליחות זו נמשכת עשרות שנים.

יש להביא “לאוהליהם”, “הביתה”, אל תוך תוכם של החיים האפורים — את הרבי, את המלך, את בית–המקדש, ואת כל מה שקשור בזה. “לעשות כאן ארץ ישראל”. להפוך כל בית, כל פינה במקום וכל נקודה בזמן — ל”בית משיח”, מקום בו הרבי נמצא בפועל ובגלוי ומורגש על כל מדרך כף רגל ובכל צעד ושעל. לפעול שהקריאה והזעקה המאחדת בתוכה את שני ההפכים תפרוץ ותבקע מכל פינה ומכל נקודה, עד כי גם “אבן מקיר תזעק”. וזה יביא תיכף ומיד ממש את ההתגלות השלימה של מלכנו משיחנו שליט”א לעיני כל בשר בגאולה האמיתית והשלימה.