דוד גולדשטיין

בשנותיו האחרונות של הרבי הריי”צ, רק זקני החסידים היו מורשים להשתתף בהתוועדות עם הרבי. הרה”ח ר’ דוד גולדשטיין - המתגורר כיום בצפת - שהיה בחור צעיר באותם ימים, מספר על מגוון דרכים יצירתיות שניסה כדי לזכות להיות נוכח בהתוועדות או בתפילות עם הרבי הריי”צ - על המחבוא שהציע לו הרבי בדירת הרבי הריי”צ, על הקפות בחדרו הקדוש, ומתי הרבי חסם את דרכו אל הקומה השניה… • ר’ דוד זכה להסתופף בחצרות קודשנו בשנות הבראשית לאחר קבלת הנשיאות של הרבי, ובפיו זיכרונות מרתקים ממענות הרבי אליו ביחידויות, וכיצד הצליח לקבל מהרבי הבטחה לילדים עבור האדמו”ר מקאמרנא, לאחר שהרבי אמר ש”להבטיח - רק הקב”ה יכול“…

הרה”ח ר’ דוד גולדשטיין מנצל את זמנו ללימוד עם תלמידי התמימים בישיבת חח”ל בצפתהפעם הראשונה שראיתי את הרבי

הפעם הראשונה שראיתי את אדמו”ר מהוריי”צ הייתה בהתוועדות שהתקיימה במלון. בשעת ההמתנה ליציאתו להתוועדות, הרבי היה בחדר פנימי, וכאשר פתחו את הדלת, הצצתי וראיתי אותו לרגע אחד.

לאחר מכן הרבי יצא החוצה להתוועד עם הקהל שהתאסף, ובשעה שדיבר דפק על השולחן מפעם לפעם. 

בסיום ההתוועדות כששרו “כי בשמחה תצאו” אמר הרבי שעם הניגון הזה ילכו לקבל פני משיח.

בגמר ההתוועדות, הרבי יצא החוצה על כסא גלגלים, נעמד ונכנס למכונית. בזמן שהתעסקו לעזור לרבי לקום מהכסא גלגלים ולעבור למכונית, ניגש ר’ לייבל סימפסון לרבי ונתן לו את היד ל’שלום עליכם’.

כשתגדל - תלמד בליובאוויטש

בצעירותי לא הניחו לי ללמוד בישיבת “תומכי תמימים”, מכיוון שהיה מרחק גדול בין בית הורי לישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, ולצורך בריאותי הייתי צריך להיות קרוב לבית. 

כתבתי על כך בכמה וכמה מכתבים, וזכיתי לכמה מענות מאדמו”ר מהוריי”צ, באחד המכתבים הסביר לי הרבי, שמצד מצב בריאותי אנני יכול להיכנס עכשיו ללמוד בישיבת ליובאוויטש, ובינתיים שאלך לישיבה אחרת שיותר קרובה לביתי, וכשאתבגר ואבריא בעז”ה אלמד בתומכי תמימים.

ביריד הזה צריך לרקוד

אחי יוסף גולדשטיין סיפר, שפעם בערב שמחת תורה מארגני המסיבות שבת אספו ילדים, ועשו להם אירוע בסוכה למטה ברחבה שבין הבניין של 770 לבניין של הספרייה. במהלך האירוע נעמד הרבי על כסא ונאם בפני הילדים באידיש. אדמו”ר מהוריי”צ ששמע את הרבי נואם דרך החלון, השתדל בכל כוחותיו להגיע לחלון ולהביט על הילדים, וחייך בחיוך רחב מאוד כשראה את הרבי נואם בפני הילדים שהתאספו.

במהלך הכינוס, הבחינו מספר בחורים חדי עין שבקומה העליונה נפתחו שתי חלונות ולא ראו אף אחד שפתח את החלון ונעמד להסתכל. אחר–כך שאלו את אדמו”ר מהוריי”צ לפשר הדבר, וכמענה הרבי סיפר להם שכאשר רבי לוי יצחק מבארדיטשוב שאל את אדמו”ר הזקן בשעת החתונה הגדולה למה הוא לא הנהיג לומר ‘ושמרו’ בתפילת ליל שבת, שהרי ידוע שבשעת אמירת ‘ושמרו’ יש יריד גדול למעלה, ואדמו”ר הזקן ענה לו ש”לא בכל יריד צריך לרקוד”.

וסיים אדמו”ר מהוריי”צ ואמר: “ביריד הזה צריך לרקוד”.

היארצייט האחרון של אדמו”ר הרש”ב

ביארצייט האחרון של אדמו”ר הרש”ב בחיים חיותו בעלמא דין של כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ, ב’ ניסן תש”ט, היה קהל גדול שנדחף בתפילות בבוקר ובמנחה. לקראת קבלת שבת, כולם חשבו שלא יכניסו את מי שיבוא כי זה יהיה בסמוך להדלקת נרות, ולכן בפועל היה קהל מאוד קטן עד שאפילו לא היה מניין. ואז זכו הבחורים להיות חלק מהמנין, ובהשגחה פרטית הייתי נוכח במקום וזכיתי להשתתף באותה תפילה. ר’ שמואל לויטין הי’ החזן, ואדמו”ר מהוריי”צ ישב עם שולחן ליד ארון הספרים לצד מזרח והתפלל, ולפני ‘כגוונא’ אמר קדיש.

שפוך חמתך

“בשפוך חמתך” בסדרים של אדמו”ר מהוריי”צ היו פותחים את הדלת, ואז גם כל שאר הקהל היה נכנס ונשאר עד לסיום עריכת הסדר.

הרבי מחביא אותי בארון

בשנות נשיאותו של אדמו”ר מהוריי”צ, ניסיתי מספר פעמים להיכנס יחד עם זקני החסידים להתוועדויות שהתקיימו ב–770 למעלה בקומה שניה בהשתתפותו של אדמו”ר הריי”צ, ולא תמיד עלה בידי.

באחת מהשנים, כשהתקרב חג הגאולה י”ב–י”ג תמוז החלטתי שהפעם לא אוותר. עוד זמן רב לפני שהחלה ההתוועדות, עליתי במדרגות למעלה הרבה לפני שכולם חשבו לעלות, התיישבתי על יד הדלת, וחיכיתי להזדמנות.

כעבור מספר דקות הרבי עבר במקום וראה אותי יושב ומחכה, וכפי שהרבי השתדל פעמים רבות להכניס את התמימים שרצו להשתתף בהתוועדויות ובסעודות, גם הפעם הרבי סייע לי להשתחל פנימה, פתח בעבורי את הדלת והורה לי להתחבא בארון הבגדים שהיה במקום. במשך זמן רב ישבתי בארון כשרגלי מקופלות, וחיכיתי בסבלנות ליציאתו של אדמו”ר מהוריי”צ להתוועדות.

לאחר למעלה מחצי שעה של ישיבה בארון, הרבי שלח אלי שליח שיבדוק מה שלומי, ויברר האם אני רוצה להמשיך ולהמתין שם.

עבר זמן נוסף, ואדמו”ר מהוריי”צ נכנס להתוועדות והתיישב במקומו. אנשי וועד המסדר עברו בחדר ובדקו האם ישנם בחורים שנמצאים במקום מבלי שקיבלו אישור מראש, ובמהלך החיפוש פתחו את דלת הארון בו ישבתי, ורצו לזרוק אותי החוצה.

כשראיתי את המצב, עשיתי את עצמי כאילו התעלפתי ואיבדתי את ההכרה, ואנשי וועד המסדר לקחו אותי לחדר של הרבנית הזקנה וקראו לאחות מני’ה שתטפל בי. בינתיים, הם הלכו להביא כוס מים, ועד שהם הביאו את הכוס, ברחתי פנימה לתוך ההתוועדות…

הרבי מנע ממני להיכנס

פעם בתש”ט–תש”י, הייתה הזדמנות שהבחורים הצעירים שעזרו למסיבות שבת, קיבלו אישור לעבור יחד עם הילדים בליל החג לפני אדמו”ר מהוריי”צ ולאחל גוט יום־טוב. הרבי עמד בדלת ופיקח על הסדר במקום, וכשהגעתי ורציתי לעבור, הרבי מנע בעדי ואמר שלא אוכל להיכנס. 

הנהגתו של הרבי בראש־השנה לפני תש”י

בשנותיו האחרונות של אדמו”ר מהוריי”צ, התקיימו התפילות של הימים הנוראים בקומה העליונה, בחדר של הרבנית שטערנא שרה, ומלבד מספר מצומצם של חסידים אף אחד לא הורשה לעלות למעלה להתפלל יחד עם הרבי. גם אלו שעלו לא זכו להתפלל את התפילה כולה בנוכחות הרבי, ורק בשעת קריאת התורה היו פותחים את הדלת לחדר בו ישב אדמו”ר מהוריי”צ, והיו קוראים בתוך החדר. הרבי הי’ עומד ליד הדלת המובילה למרפסת של הסוכה.

באחת השנים בר”ה, ראיתי את הרבי מה”מ הולך והתחקיתי אחר עקבותיו. הרבי הגיע לחדרה של הרבנית ודפק בעדינות עד שהיא פתחה, ולאחר שהדלת נפתחה הרבי שאל “אם יש לו רשות להיכנס”, ומשנענה בחיוב נכנס פנימה.

“ברוך אתה”

בר”ה תש”י בעת ההפטרה, אדמו”ר מהוריי”צ כובד בקריאהתה, אבל מכיוון שהיא נאמרה עם הרבה דמעות ובבכיות ממושכות, כמעט ולא יכלו להבין את המילים. בשונה מכך, את הברכות שמעו בבירור, ובפרט את המילים “ברוך אתה” שנאמרו על ידו בהדגשה מיוחדת ובאופן ד”מתוכי’ נפח”.

הקפות בחדרו הקדוש

באותה שנה, זכיתי להשתתף בשמחת תורה בהקפות של שחרית בזכות שנדחפתי פנימה. ההקפות עצמם התקיימו סביב לשולחן של אדמו”ר מהוריי”צ, וכאשר כיבדו את הרב חודקוב בהקפה הראשונה ­אמר כדרכו (בסגנונו הידוע) “אנא ה’ הושיעא נא”, וכאשר ר’ בערל חסקינד חיקה אותו, התפשט חיוך רחב על פניו הקדושות.

ככלל, אדמו”ר מהוריי”צ היה יושב בהקפות ליד החלון בין ה’פייער־פלייס’ לדלת של הסוכה, והיה מעודד את השירה באמצעות היד, ומזמן לזמן היה דופק על השולחן שעמד בסמיכות אליו.

פעם בעת ההקפות, קניתי את הפסוק “בעבור דוד עבדך” בקשר עם שמי, ואדמו”ר מהוריי”צ חייך מאוד כששמע זאת.

למעשה, על מנת שיתאפשר לי להשתחל למעמד ההקפות, נכנסתי לדירה כבר מוקדם בבוקר, ונשארתי שם עד מוצאי שמחת תורה, לא יכולתי לצאת החוצה אף לא לרגע אחד, מחשש שהיציאה תהיה חד צדדית ולא יאפשרו לי לחזור פנימה.

זכור לי אחד מהתמימים בשם ישראל חאנוויטש שאיחר את המועד, וכדי להשתתף בהקפות טיפס על הדלת הראשית של 770 מבחוץ, ומשם קפץ לתוך החדר של הרבנית שטערנה שרה. 

ההתוועדות של שמחת תורה שהתקיימה בהמשך להקפות, הייתה ארוכה לפי ערך ההתוועדויות שנערכו באותו זמן, והיא הסתיימה כמה שעות אחרי שיצא החג. בשעת ברכת המזון, הרבי הריי”צ ישב בראש השולחן והרבי בצד שמאלו, ובשעת הברכה הרבי הביט לתוך הסידור של אדמו”ר מהוריי”צ ובירך יחד איתו.

מוצאי שבת פ’ בא תש”י

בשבת של ההסתלקות ביו”ד שבט תש”י, שהיתי בבארא פארק, ולא שמענו כלום ממה שהתרחש. במוצאי שבת קודש פ’ בא נסעתי יחד עם אחי ר’ יוסף ור’ שלום מענדל סימפסון ל–770, ונודע לנו השבר הגדול.

באותם שעות נוראיות, שמעתי את מזכירו של אדמו”ר מהוריי”צ ר’ משה לייב ראדשטיין מתבטא ואומר לבערל רבקין: “אנחנו שיכורים. אנחנו לא מבינים מה קורה כאן”.

בלי ‘התפעלות’

בשעת הטהרה והלוויה, לא ראו אצל הרבי מה”מ שום התפעלות חיצונית ואפילו דמעה אחת לא נראתה על פניו הקדושות.

אבל זה היה רק בשעות אלו. לאחר מכן במשך שנת האבילות בכל מפטיר ובכל שיחה היו בכיות, עד כדי כך שלפעמים הבכיות גרמו להפסקה במשך דקות ארוכות עד שהרבי המשיך.

מאמר ללא הקדמות

זכור לי שבאחד ההתוועדות בשנים הראשונות, היה בלאגן עצום ודחיפות נוראיות שהפריעו למהלך ההתוועדות.

כשהרבי ראה שחולפות דקות ארוכות והקהל לא נרגע, הרבי העיר וביקש להפסיק, ומשזה לא עזר והאנדרלמוסיה המשיכה לחגוג - הרבי קם, סיים את ההתוועדות, איחל “גוט שבת” ויצא החוצה.

בשנים הראשונות, לפעמים אפילו באמצע שיחה הי’ הרבי מתחיל מאמר בלי ההקדמה של הראסטאווער ניגון, וכולם היו נעמדים.

באחת ההתוועדויות בשנים הראשונות, הורה הרבי לחסידים להפוך הכובעים ולחבוש אותם הפוך, וגם הרבי בעצמו הפך את כובעו, ובהמשך, הרבי הוריד את הסרטוק על מנת להפכו, והורה לרב יצחק דוב אושפאל לעשות כמוהו.

באחרון־של־פסח תש”י הרבי התוועד עד שלוש לפנות בוקר.

החליפה -
תשובה לשאלה שלך!

במשך כל ימי ה’שלושים’ אחר פטירתו של אדמו”ר מהוריי”צ הלך הרבי עם סירטוק, וכשהסתיימו ימי ה’שלושים’ חזר הרבי ללכת עם חליפה קצרה.

כאשר אחד מזקני החסידים ניסה לדחוק ברבי לקבל את הנשיאות באופן רשמי, אמר לו הרבי “דאס איז א ענפטער אויף אייער שאלה” [= זו - החליפה - היא התשובה לשאלה שלך].

היינו שזה שהחליף לחליפה קצרה היא התשובה לאי ההסכמה מצידו לקבל את הנשיאות באופן רשמי.

ויגבה לבו בדרכי ה’

באותם שנים, הכניסה לחדרו של הרבי הייתה חופשית לחלוטין, וכל אחד מהחסידים שרצה להתייעץ עם הרבי או לבקש ברכה, היה נוקש בדלת, ונכנס.

גם אני ניצלתי את ההזדמנות הזו, ובאחד מהימים בשנת האבלות דפקתי בדלת של הרבי, נכנסתי, והתחלתי להרצות את השאלות שהיו לי בענייני ‘עבודה’.

הרבי שמע את שאלותיי, וענה לי: “איזו שייכות יש לזה אליך?…” (היינו שביקשתי ‘תיקונים’ לעניינים שונים, והרבי אמר שעבודתי צריכה להיות בדרך “ויגבה לבו בדרכי ה’”, ולהוסיף בטוב ובקדושה ולא להתעסק עם הצד השלילי).

שבוע לאחר מכן, נכנסתי שוב אל הרבי להרצות את השאלות שהיו על ליבי, והרבי שאל כשבת־שחוק נסוכה על שפתיו הק’: “האם גם אצל השווער היית נכנס כל שבוע?”…

קיום המצוות מתוך שמחה

בהיותי בחור צעיר בישיבה ב–770 בשנת תש”ח, שאלתי את הרבי בנוגע לטלית־קטן, שכיון שאדמו”ר הזקן כותב (בפסקי הסידור, הלכות ציצית) ששיעור הטלית צריך להיות מופשט לחלוטין בלי שום קיפול, וכאשר הטלית מקופלת, מקום הקיפול אינו עולה למידה של אמה על אמה, אולי אפשר לקשור את הציצית מלמטה כמו סינר, באופן שהטלית־קטן לא תוכל להתקפל.

הרבי שלל את דברי באומרו שהוא לא מחזיק מזה, והציע לי לעשות כמנהג כמה מהחסידים (שהתחיל להתפשט באותה תקופה), לשים גארטעל על הטלית קטן.

התחכמתי, ואמרתי לרבי ש”כפי שאני רוצה לעשות, זה יותר בטוח”, וכמענה, הרבי אמר לי: “נראה מתוך הדברים שלך שאינך עושה מצוות מתוך שמחה”.

סגולה לתפילה בכוונה

פעם הייתי ביחידות אצל הרבי בשנת תשי”א, שאלתי את הרבי על דבר “תפילה בכוונה”, והרבי אמר לי שהסגולה לכך היא: “להתפלל מתוך הסידור”. בפעם הבאה שנכנסתי ליחידות, אמרתי לרבי שניסיתי להתפלל מתוך הסידור, אבל עדיין זה לא מספיק ואינני מצליח לכוון בתפילה כדבעי.

הרבי שאל אותי: “איזו שפה הכי קרובה ללבך?”, וכשעניתי שאני מבין הכי טוב את השפה האנגלית, אמר לי הרבי: “תיקח סידור באנגלית, וכשאינך מבין את מילות התפילה - תוכל להסתכל בתרגום”.

(באותו הקשר יש לציין, שבא’ מהפעמים שעברתי לפני הרבי בחלוקת כוס־של־ברכה הרבי דיבר איתי באנגלית, ובפשטות הסיבה לכך הייתה מכיוון שבאותה יחידות הרבי ראה שהשפה הראשונה שלי היא אנגלית, ולכן בחר בשפה שיהיה לי הכי נוח לדבר בה).

(מתוך ‘תשורה’ לחתונת משפחות גרינברג–אלטיין)

שהרבי יבטיח כמה שהוא יכול…

כאשר האדמו”ר רבי יששכר בער מקאמרנא (נפטר בבני ברק בג’ כסלו תשס”ז) ביקר בארצות הברית, הוא ביקש ממני שאכנס בשבילו ליחידות ואבקש מהרבי ברכה לילדים. אותו אדמו”ר, היה כבר שמונה שנים אחר נישואיו, והפעם האחרונה שנכנס בעצמו אל הרבי הייתה ארבע עשרה שנים קודם לכן.

ביחידות הקרובה, הזכרתי את שמו אצל הרבי וביקשתי ברכה לילדים, והרבי שאל אותי ממה הוא מתפרנס. עניתי לרבי שהוא קשור לכולל, והרבי בירר האם הוא לומד בכולל.

אחרי שתיקנתי את עצמי ואמרתי שהוא מתרים כסף בשביל הכולל, הרבי המשיך לברר אודותיו היכן הוא מתגורר, ואמר ש”הוא הי’ בירושלים”, ועניתי לרבי שהוא עבר בשנים האחרונות לבני ברק.

לא הנחתי, וביקשתי שוב ברכה לילדים, והרבי אמר “כשאהיה על הציון אזכירו”. לא הסתפקתי בכך, ואמרתי לרבי: “אני רוצה הבטחה”, והרבי אמר לי: “הבטחה? להבטיח יכול רק הקב”ה”.

אזרתי אומץ וביקשתי: “וויפיל דער רבי קען מבטיח זיין…” [= שהרבי יבטיח כמה שהוא יכול…].

הרבי התרכך, ושאל אותי: “מה השם של האישה” (אשתו של האדמו”ר מקארמנא). עניתי לרבי שכמדומני שקוראים לה שרה, אבל הרבי אמר: “כמדומה לי שקוראים לה רבקה” (ואכן לאחר מכן ביררתי ואחד מהשמות שלה היה רבקה (העניא חנה)).

והוסיף הרבי “שיברר אצל אחיו שגר בניו יורק [= רבי אלתר יצחק אלימלך ספרין], וכשתברר דרכו תודיע למזכירות”.

ואכן ההתעקשות השתלמה, ובשנים שלאחר מכן נולדו לאדמו”ר מקאמרנא ג’ ילדים.

•  •  •

בהזדמנות אחרת, ניגשתי אל הרבי בשעת ההתוועדות לבקש ברכה, רציתי הבטחה מפורשת, והרבי ענה לי באותו הנוסח “מבטיח, איז דער אויבערשטער” (=הקב”ה מבטיח).

וביקשתי מהרבי באותו נוסח שביקשתי אז: “וויפיל דער רבי קען מבטיח זיין…”, אבל הפעם זה ‘לא עבד’, והרבי הניף את ידו בביטול בחיוך גדול.

“חולה” בכל התחומים

מספר מר יעקב דויד שי׳ מסטטן־איילנד: בתקופת הסתלקותו של אדמו״ר מהוריי״צ נ״ע בשנת תש״י, הייתי צעיר בגיל 18, וקיבלתי צו גיוס לצבא האמריקאי בקשר עם המלחמה בקוריאה. היה זה ערב ראש חודש, ואמי (שזכתה להיות ביחידות אצל אדמו”ר מהוריי”צ ביום חמישי האחרון שלפני ההסתלקות), הלכה יחד עמי להשתטח על הציון להתפלל עבורי שאצליח להשתמט מהגיוס.

בדיוק כשעמדנו לצאת מהמקום, הרבי הגיע לציון מלווה בזקני החסידים, ואמי שלא הכירה אז את דמותו של הרבי, ניגשה ליהודי בעל הזקן הלבן הארוך ביותר שהיה בפמליה, אבל אותו חסיד זז מיד לצד והורה לה באצבע שתפנה אל הרבי.

אמי ניגשה אל הרבי וביקשה ברכה עבורי, וכמענה, הרבי הורה לת׳ יהודה לייב גרונר שיסדר לנו יחידות. כשנכנסנו לרבי ליחידות במועד שנקבע, הורה לנו הרבי לומר במשך השנה את מזמור ע״א (המזמור המתאים עם מספר שנות חייו של אדמו”ר מהוריי”צ), והוסיף, שכאשר אכנס אל הרופאים עבור הבדיקה הרפואית ­­­­- אומר להם שאני חולה.

כשהגעתי ללשכת הגיוס, ישבו בחדר מספר רופאים כשכל אחד מהם מופקד על בדיקת תחום מסויים, ולמרות שהייתי כשיר לצבא מבחינה רפואית - כל הרופאים החליטו פה אחד שאני חולה בכל התחומים, ושיחררו אותי לביתי עם פטור מלא. ויהי לפלא.

מאז אותה יחידות, הרבי החל להעניק לי יחס מיוחד, ובכל פעם שהייתי מגיע להתוועדות, הורה לי הרבי לומר לחיים.