בהגיע הרגע, נכנסתי לחדרו של הרבי. מרוב הלם ותדהמה לא יכולתי לפצות את פי. הרגשתי

בהגיע הרגע, נכנסתי לחדרו של הרבי. מרוב הלם ותדהמה לא יכולתי לפצות את פי. הרגשתי כאילו כל החדר מואר באור בהיר כפי שלא ראיתי מאודי. רעדתי מרוב התרגשות • ‘בדידי הווה עובדא’ של שרשרת ניסים ואירועים מרגשים שארעו לר’ יצחק מאיר, תושב עפולה

חשבתי ועשיתי. ביום ראשון הקרוב נעמדתי עם אלפי האנשים שעמדו בתור וכשהגעתי מול הרבי, שוב נאלמה לשוני דום. זר לא יבין את זאת, אבל דמותו של הרבי שיתקה אותי. הרבי בירכני ב”ברכה והצלחה” ואז הוסיף ברכה לזיווג. הרבי ידע היטב לאיזה מטרה הגעתי… על אף שלא אמרתי כלום ולא הכנסתי פתק לגבי הבקשה הזו. “הרבי היה נראה בעיני כמו זרקור ענק שמפיץ אור עצום. פניו היו מאירות ולבנות והייתי מהופנט מנוכחותו. כל משך ה’יחידות’ רציתי רק להביט קרוב יותר על מקור האור. כשהסתיימה אותה ‘יחידות’ הייתי כל-כך מוקסם, עד שהייתי מגיע מדי כמה ימים לבית חיינו בכדי לחזות פני מלך. בעקבות ההיכרות עם הרבי התחלתי להשתתף בשיעורי תורה, קניתי ספרי קודש והתחזקתי”.

במילים אלו מתאר ר’ יצחק מאיר, כיום, יהודי חרדי תושב עפולה, את התקרבותו למאור הגדול בסוף שנות הלמ”דים כשהיגר לניו-יורק לצרכי פרנסה.

יצחק, שנולד בבולגריה, מתאר מציאות רחוקה מאוד משמירת תורה ומצוות. “הבולגרים ידועים ככאלה שהמסורת אצלם לא נשמרה כלל כפי שהיה במקומות אחרים”, הוא אומר. אבל נראה ששרשרת הניסים השמימית שחווה בברכת הרבי וליווהו חלק חשוב מחייו, הייתה חזקה בכדי לעורר גם נשמה של יהודי בולגרי כמותו. “הברכות של הרבי מלוות אותי בכל יום ובכל רגע”.

מפגש בהשגחה פרטית

יצחק מאיר נולד, כאמור, בסופיה, בירת בולגריה. כשטרם הגיע לגיל שנה, בשנת תש”ח, עלו אתו הוריו לארץ ישראל. “הבולגרים אוהבים להתגורר בקהילות, ולכן התגוררנו בתחילה בעיר רחובות שם הייתה קהילה גדולה של יוצאי בולגריה, ולאחר מכן עברנו להתגורר ביפו. במלחמת ששת הימים הייתי חייל סדיר בחטיבת גולני, ונלחמתי בחזית הצפונית כנגד הצבא הסורי. אחרי הצבא חיפשתי להתפרנס טוב, ולכן נדדתי עד ניגריה שביבשת אפריקה, שם עבדתי שלוש שנים בתחום המלונאות.

“כשהתרחשה שם המהפכה, כל אילי ההון ברחו מהמדינה, ביניהם גם אנשי העסקים היהודים אצלם עבדתי. בלית בררה עברתי להתגורר בניו-יורק, שם היה לי חבר טוב שהתגורר בברוקלין, יצחק מדרכי שמו. הוא פתח עסק וביסס את עצמו והציע לי להצטרף אליו. אחד ממכריו הטובים הוא שליח הרבי בעפולה, הרב שלמה סגל. אמנם התגוררתי באזור של שומרי תורה ומצוות בבורו-פארק, אבל לא התחברתי לכל המנהגים ואורח החיים הדתי. בעתות הפנאי הסתובבתי ברובע מנהטן שם ביליתי להנאתי. זה נמשך כמה שנים עד שהתחלתי לחוש ריקנות פנימית.

הייתה בי התלבטות עזה האם הגיע כבר הזמן לחזור ארצה. הייתי בתחילת שנות השלושים לחיי, הסתובבתי רבות, הכרתי אנשים מסוגים שונים, וחשבתי שאולי הגיע הזמן להקים את ביתי קרוב להוריי בארץ ישראל. ההתלבטות הייתה קשה; מי יכול היה להבטיח לי שבארץ ישראל אוכל להשתכר היטב? התחבטתי בזה רבות, עד שביום אחד כשהלכתי ברחוב, ניגשו אלי שלושה בחורים חרדיים, כיום אני יודע שהם היו חסידי חב”ד שעשו מבצע תפילין, אחד מהם דיבר איתי ישירות: “רואים שמשהו מעיק עליך, תיסע לרבי והוא יפתור לך הכול”.

אותו בחור דיבר בביטחון עצמי מופלג, לא יודע מאיפה הוא ידע את מה שאמר, אולי סתם ניחש, אבל ראיתי בזה צירוף מקרים מופלא. יחד עם זאת, עדיין העולם הרוחני היה זר לי; לא חונכתי על ברכיו, די סלדתי ממנו, לא הבנתי את העומק והפנימיות שיש בחיי התורה והמצוות. אמרתי לבחור שאני מעריך את הרצון שלו לסייע לי, אך הרבי מליובאוויטש זה לא בשבילי. אולם בכל זאת הרגשתי שיש דברים בגו, כך שבתוך תוכי נתתי לעצמי סימן, שאם אפגוש את השלושה הללו שוב, כנראה ש’זה לא סתם’. לא חשבתי לכנות את זה בשם ‘סימן משמים’ וכדומה.

חלפו שבועיים ימים, ואותם שלושה בדיוק נקרו בדרכי, ושוב בחור מציע לי את אותו הצעה. הפעם החלטתי להיענות.

אז הרבי עוד היה מקבל ל’יחידות’. אמרתי לבחורים ‘אני אבוא אתכם ל-770’. הם סידרו לי ‘יחידות’ וביום המיועד הגעתי ל-770 והם כבר המתינו לי בכניסה. עשיתי כפי שהם הורו לי, כתבתי את בקשותיי ובהגיע הרגע, נכנסתי לחדרו של הרבי. מרוב הלם ותדהמה לא יכולתי לפצות את פי. הרגשתי כאילו כל החדר מואר באור בהיר כפי שלא ראיתי מאודי. רעדתי מרוב התרגשות. הרבי בירך אותי בעברית בהברה אידישאית מודגשת. לא הבנתי מילה וחצי מילה. כשיצאתי הבחורים הרגיעו אותי שאחרי הברכות הכל יהיה בסדר. למרות זאת זמן רב לקח לי להירגע.

הרבי בירך והמעגל נסגר

מאז הפכתי להיות אורח קבוע במסדרונות בית המדרש של 770. לא עברו יומיים רצופים שבהם לא ביקרתי בבית חיינו, התלהבתי מלהביט על פני הרבי. התרגשותי לא ידעה גבול ומידה. מובן שמדי יום גם התחזקתי בשמירת תורה ומצוות. הכרתי יהודים טובים, מכניסי אורחים נדירים שאירחו אותי בשבתות ובימים טובים, חיזקו אותי ומהם למדתי רבות. הכיפה הגיעה מהר מאוד ועמה הציצית, ומאוחר יותר גם הזקן. על אף שלא ממש הבנתי את דברי הרבי שנאמרו על ידי הרבי בהתוועדויות הרבות, הוקסמתי מעצם המעמד. יכולתי לעמוד מרותק בלי להבין שעות רבות.

בינתיים כבר הייתי בגיל שלושים וחמש. ניסיתי את מזלי במציאת זיווג, אך ללא הצלחה יתרה. הצעות עלו וירדו ועדיין נותרתי רווק. עד ש’נפל לי האסימון’: יהודים מכל רחבי העולם, אפילו לא יהודים, מגיעים לקבל את ברכתו של הרבי ומדוע לא אעבור אף אני ואבקש ברכה? חשבתי ועשיתי. ביום ראשון הקרוב נעמדתי עם אלפי האנשים שעמדו בתור וכשהגעתי מול הרבי, שוב נאלמה לשוני דום. זר לא יבין את זאת, אבל דמותו של הרבי שיתקה אותי.

הרבי בירכני ב”ברכה והצלחה” ואז הוסיף ברכה לזיווג. הרבי ידע היטב לאיזה מטרה הגעתי… על אף שלא אמרתי כלום ולא הכנסתי פתק לגבי הבקשה הזו.

חלפו כמה ימים, ואמו של חברי הטוב יצחק מרדכי, פנתה אלי ובפיה הצעה: ישנו רב היושב בבית כנסת בברוקלין והוא משקיע רבות בשידוכים, היא הציעה לי אפוא לפנות אליו. אכן הגעתי אליו וסיפרתי לו את סיפורי. כשנשמעו דפיקות בדלת חדרו, ביקש ממני להמתין לדקות אחדות, ואל החדר נכנסה בחורה ודיברה עמו. לאחר מכן הציג לי אותה כנערה שנולדה להורים ניצולי שואה ובגיל שבע היא היגרה עם הוריה לארה”ב.

הוא הציע שניפגש ואני הסכמתי. בחלוף שבועיים כבר ‘סגרנו שידוך’ ובתוך ארבעה חודשים חגגנו את חתונתנו ברוב פאר והדר, וכל זה בברכת הרבי. כך אירע ששבועיים בלבד לאחר שזכיתי לקבל את ברכתו של הרבי, מצאתי את זיווגי.

מאז הרגשתי קשר מיוחד אל הרבי. אהבתי ואני אוהב אותו בכל נימי ליבי ונשמתי. אזכור במיוחד את חג השבועות באותה שנה שנישאתי: שני תורים של חסידים המתינו לבואו של הרבי בשערי בית חיינו, ואף אני עמדתי עמם. לפתע עברה בקהל לחישה שהרבי מגיע, ההתרגשות בשיאה, והנה הרבי נכנס ובא, ופתאום הוא ניגש אלי, ממש שינה ממסלולו בכדי להגיע אלי. רגלי רעדו וכמעט מעדתי מרוב תדהמה והתרגשות. הרבי אמר לי באידיש כמה מילים, חייך והמשיך בהילוכו. מיד כשהרבי נבלע בחדרו, עטו עלי החסידים ושאלו מה הרבי אמר לי ומי אני?! מרוב התרגשות לא שמעתי ולא הבנתי מילה ממה שהרבי אמר.

ברכות וניסים

כחמש עשרה שנה התגוררתי במחיצתו של הרבי וראיתי ניסים ונפלאות, אבל עוד נס אחד מדהים ושמיימי קשור לבתי היחידה – רבקה, כיום סטודנטית בירושלים המתעתדת להינשא בקרוב.

חלפו חודשים ושנים אחרי נישואנו ולא זכינו להיפקד בפרי בטן. מצב רוחנו היה שפוף. שנינו לא היינו צעירים ורצינו בכל מאודנו לחבוק ילדים. התחלנו לברר את סיבת הבעיה, ביקרנו בקליניקות של רופאים מומחים בתחום, ולא היה גבול לצער שלנו, כשהבנו שישנה בעיה של ממש שבגינה הסיכוי שנזכה לילדים שואף לאפס.

בשלב מסוים עברתי במעמד חלוקת דולרים ובקושי הצלחתי לסנן בין שיני את בקשתי. הרבי הביט בי במבט אבהי, מין פנים כאלו שצופנות סוד, ובירכני בברכה והצלחה וביקש שנלמד את הלכות ‘טהרת המשפחה’ בדקדוק וברצינות.

הייתה לי היכרות בשכונה עם משפחת גור-אריה, הם מאוד כיבדו אותנו וסייעו לנו רבות. אחד הנכדים של הרב זלמן גור-אריה, הרב מענדי, נישא באותה שנה והציע שנלמד בצוותא. מובן שקפצתי על המציאה כמוצא שלל רב.

חלף חודש בלבד מאז שנודע לנו שרעייתי בהיריון, ולא היה גבול לאושרנו. אנחת הרווחה שהוצאתי מגרוני הייתה כמו מישהו שנושא על שכמו שק כבד במשך שנים ארוכות. לאחר לידתה קראנו לה ע”ש אימי רבקה.

לכולם היה ברור, ובטח לי ולרעייתי, שמבלי ברכת הרבי היא לא הייתה באה לעולם, וכי מדובר היה בנס למעלה מגדרי הטבע בעוד שלפי דברי הרופאים הסיכויים היו קלושים למדי. האושר שהיא הביאה לנו כשנולדה לא יתואר. מאז היינו נוהגים, מדי כמה שבועות, אני ורעייתי, לעבור במעמד חלוקת דולרים ולהתברך מפי קודשו. אף צעד לא עשינו מבלי לקבל את אישורו של הרבי וברכתו”.

הדולרים של הרבי מסייעים

כשהייתה רבקה בת שנתיים חזרה המשפחה ארצה והתיישבה בעפולה. חמיו של יצחק מאיר נפל למשכב ובני הזוג הגיעו לסעוד אותו ואת האם הקשישה.

לפני מספר שנים, התגלתה בגופה של רעייתו המחלה הארורה, ממנה נפטרה לאחר ייסורים קשים.

בימים אלו עומד ר’ יצחק לחתן את בתו יחידתו אך אין בידו אפשרות לחתנה. את מעט הכסף שחסכו, הוציאה המשפחה על טיפולי האם, מה שהביא אותו לעשות מעשה כואב ולהציע למכירה את הדולרים של הרבי שזיכו אותו בלידת בתו לכל המרבה במחיר (לפרטים אפשר לפנות אל הרב סגל, בית חב”ד בעפולה).