יעזור ה’ ויצליח, שכל אחד ואחת, “בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו”, יעשו את כל ה

יעזור ה’ ויצליח, שכל אחד ואחת, “בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו”, יעשו את כל ההכנות הדרושות לקבלת החג של זמן חירותנו במלוא ההיקף של חירות ועונג, שיחדרו ויחיו את כל הענינים עד לחיי יום–יום, בכל יום ובכל הימים של כל השנה >> מכתב כ”ק אדמו”ר שליט”א - תרגום מאידיש

ב”ה. ערב–שבת–קודש ראש חודש ניסן פ’ ויקרא אל משה, פ’ החודש, ה’תשמ”ה. ברוקלין נ.י.

אל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם

ה’ עליהם יחיו

שלום וברכה!

בעמדנו ביום ערב–שבת–קודש ראש–חודש ניסן - דבר בעתו הוא להתבונן במשמעותו של חודש ניסן, חודש הגאולה, אשר התורה מציינת אותו - בקריאה של “פרשת החודש”, בשבת הנוכחית - כ”ראש חדשים” וכ”ראשון לחדשי השנה”.

ראש–חודש ניסן חל השנה ביום השבת, וכך ממילא גם היום הראשון של חג הפסח. ראוי, איפוא, להתעכב על מספר נקודות משותפות של חג הפסח ויום השבת, תוך הדגשה על ההוראות שישנן מכך למעשה בפועל ועד לחיי היום–יום.

הנקודה המרכזית של חג הפסח היא היותו “זמן חירותנו”, החג של השתחררותנו מעבדות ושעבוד מצרים, של יציאת מצרים באופן של “יוצאים ביד רמה” - שחרור מלא ומוחלט מכל סוגי עבדות ושעבוד ודאגות - כדי לקבל את התורה והמצוות ולהיות גוי קדוש בחיי יום–יום.

גם הנקודה המרכזית של שבת–קודש היא “תשבות” ו”לקדשו” - מנוחה והשתחררות מכל המלאכות של ימי החול, ושיהי’ “שבת לה’ אלוקיך”, להתמסר לגמרי לעניני קדושה - שיהי’ “עונג לנפשנו בדרכי ה’”.

ובמיוחד כיוון ששבת היא “זכר ליציאת מצרים”, אשר נוסף למשמעותם הפשוטה של הדברים - כרוך בכך התוכן הפנימי: יציאה מ”מיצרים” והגבלות. שחרור הרוחניות מכל המגבלות וההשפעות של הגשמיות, שהרי הגשמיות מטבעה מגבילה ומצמצמת את הרוחניות,

כי אם, אדרבה, שהגשמיות תהא טפלה ו”כלי” לרוחניות, ובחיי האדם בכלל - שהגוף יהיה טפל וישמש כלי אמיתי לנשמה.

ומכאן נובעת ההוראה העיקרית של “זמן חירותנו” - והשבת היא “זכר” לכך ומחזקת עוד יותר את הדבר - שהחירות הרוחנית תשתקף ותשרור בחיי יום–יום של כל יהודי, כך שיהיה ניכר שהנשמה יחד עם הגוף עובדים את ה’ - “תעבדון את האלוקים” - וביד רמה.

* * *

בשבת מתווספת עוד נקודה: הענין של “עונג שבת” שהוא מצווה מיוחדת ועיקרית של השבת דווקא, זהו רגש פנימי עמוק של תענוג שהיהודי חש כאשר מגיעה השבת והוא מוציאו מן ה”שעבוד” של ימי החול ומעמידו בעולם של רוחניות וקדושה, כאשר אפילו צרכים גשמיים כגון אכילה ושתי’ ודומיהן הופכים לקיום של מצוות “ה’ אלוקיך”, לתענוג רוחני אמיתי. ודבר זה אינו בא על–ידי מלחמה וכפיה, כי אם “בשובה ונחת”, על–ידי קורת רוח משיבת נפש, עד שגם הגוף חש את הטעם והעונג של הרוחניות.

יחד עם כך שהשבת היא “זכר” ליציאת מצרים - מביא הדבר גם עונג ועל–ידי כך את הביטוי המלא של “יציאת מצרים” בפועל.

* *  *

נקודה משותפת בענין העונג והחירות היא - ששני אלה חודרים ומקיפים את כל חלקי, פרטי ועניני האדם, למן הנעלים ביותר ועד לנחותים ביותר, הן של הנשמה והן של הגוף.

שאם לא כן - חסר בשלימות התענוג והחירות.

וכשם שהדבר הוא במקרה של יחיד כך זה באשר לכלל ישראל, שהוא “קומה אחת שלימה”, כגוף אחד שלם המורכב מחלקים שונים, מראש ועד כף רגל,

בא, איפוא, חג הפסח ומדגיש כי “זמן חירותנו” חייב להקיף את כל חלקי כלל ישראל, מ”כולנו חכמים” ועד ל”שאינו יודע לשאול”, כולל התינוקות (על–פי המובן הפשוט וכן גם ה”תינוקות” מבחינה רוחנית) שיש לנקוט אמצעים שונים כדי שלא יישנו בשולחן הסדר.

•     •     •

ויהי רצון, שמאחר ואנו נכנסים בחודש ניסן, חודש הגאולה, יעזור ה’ ויצליח, שכל אחד ואחת, “בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו”, יעשו את כל ההכנות הדרושות לקבלת החג של זמן חירותנו במלוא ההיקף של חירות ועונג, שיחדרו ויחיו את כל הענינים עד לחיי יום–יום, בכל יום ובכל הימים של כל השנה

“כל ימי חייך” לפי שני הפירושים של חכמינו ז”ל: “הימים ולהביא הלילות”, “בעולם הזה ולהביא לימות המשיח”.

ודבר זה יהווה הכנה קרובה לקיום היעוד: “וידעו כי אתה שמך ה’ לבדך עליון על כל הארץ” (שכל עמי הארץ ידעו כי ה’ לבדו - שמו עליון ושליט על כל העולם),

הכנה קרובה למילוי תפלתנו בכל יום להגשים את אשר “קוינו כל היום” - הגאולה האמיתית והשלימה על–ידי משיח צדקנו, שהיא באופן של “בשובה ונחת תושעון”, בקרוב בימינו ממש.

בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור ולחג הפסח כשר ושמח

מנחם שניאורסאהן