מן המצר - בר”ה. ענני במרחב - בחג הסוכות כ”ק אדמו”ר הזקן: בראש השנה החרדה היא בבח

מן המצר - בר”ה. ענני במרחב - בחג הסוכות

כ”ק אדמו”ר הזקן: בראש השנה החרדה היא בבחינת שמאל דוחה, דהיינו שדוחה היא את גילוי נשיאות הראש שבישראל, שתתגלה בחג הסוכות, בבחינת ימינו תחבקני, כאדם המחבק את חבירו באהבה, ואינו מניחו להיפרד ממנו. כך בחג הסוכות, הסכך ושלושת הדפנות הן בבחינת חיבוק וקרבת ה’ ממש, שסובבו ומקיפו מכל צד, ואינו מניחו להיות בבחינת פירוד חס ושלום. וזהו שאנו אומרים: “מן המצר קראתי י–ה”, שמן המצר שבראש השנה נעשה - “ענני במרחב י–ה” - מרחב בחג הסוכות.

(לקוטי תורה פרשת נצבים, מח, ג)

ממעמקים קראתיך

כ”ק אדמו”ר האמצעי: כיוון שבני ישראל עובדים עבודתם מפנימיות הלב בבחינת “מן המצר קראתי י–ה”, ביום הכיפורים - ממעמקים קראתיך, מצד הריחוק, המגביר את הצמאון העמוק להתקרבות לה’, לפיכך זוכים ל”ענני במרחב י–ה” - בסוכות, שמתקבלת בחינת אלוקות לכל השנה בכל נפש מישראל.

(מאמרי אדמו”ר האמצעי, הנחות תקע”ז, עמ’ שסג)

(אין) שטן ופגע רע - ראשי תבות: שופר

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: שופר הוא בראשי תבות: (אין) שטן ופגע רע, כמו שכתוב במהרי”ל. כי הנה השופר מורה על ראש האצילות עד סוף האצילות, שזו בחינת “מצר” - ספירת המלכות. ועד “ענני במרחב”, שזו בינה שעניינה “מרחב”.

(יהל אור על תהילים, פרק קיח, עמ’ תמט)

“ובמה - בשופר”…

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: על ידי השופר - בחינת “מן המצר קראתי”, מגיע האדם לבחינת הזכרון בעצמותו יתברך, ופועל שתהיה המשכת המלכות, שיהיה ה’ מלך על כל הארץ בגלוי. וזהו ביאור לשון חז”ל: “קבלו עליכם מלכיות ובמה בשופר”: שבמילים “ובמה בשופר” נרמז, שעל ידי שיגיע האדם לבחינת “מה” - בחינת ביטול, ועל ידי השופר שמטיל חרדה המגבירה את הביטול, אזי, על ידי המצר שנעשה לאדם מהפגמים הקודמים, נמשך מהתעוררות זו, שיהיה “במרחב י–ה”.

(תורת שמואל תרל”ה ח”ב, עמ’ תלה)

הקירוב שאחר הריחוק

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: מעלת התשובה של בעלי תשובה היא, שהם ממשיכים על עצמם אור אין סוף מכוח תשובתם, מפני שהקירוב שאחר הריחוק, הוא בבחינת קירוב גדול יותר, כתוכן עניין האור הבא מתוך החשך דווקא, וכמו שעל ידי “מן המצר קראתי” - על ידי זה דווקא נפעל ש”ענני במרחב י–ה” - בבחינת המרחב העצמי של עצמות אין סוף!

(המשך תער”ב, חלק שלישי א’ שו)

תכלית הביטול

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: צריך ביאור: מדוע נאמר “מן המצר קראתי”? הרי אדרבה כיוון שחש עצמו במיצר היה עליו לומר “זעקתי”, “צעקתי”, או שוועתי”, ומדוע אומר לשון קריאה, שמורה על קריאה בעלמא? אלא כך הוא ביאור העניין: כשאדם נמצא במדריגה שחש הוא את עניין המיצר באופן שכלי, דהיינו במדידה והגבלה מוגדרת, אז מתאימה לשון זעקה וכו’, אשר מבטאת את צעקתו במר נפשו. אולם כשהוא מתעלה לתכלית הביטול, תכלית המיצר, הוא כבר בהעדר המציאות לגמרי, ואז אין שייך עניין הזעקה, כי אם קריאה פשוטה דווקא. ודווקא קריאה זו מהבחינה של “העדר המציאות”, ממשיכה היא מעצמות אין סוף שלמעלה מעניין המציאות.

(ספר המאמרים תש”ט, מאמר ד”ה מן המיצר)

“אחרית” - בגימטריא “כתר”

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: אמרו חז”ל: “כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה, שנאמר: מרשית (ללא א’) השנה ועד אחרית שנה”. ומובא בליקוטי תורה, מה שמבואר במאורי אור, ש”אחרית” בגימטריא - “כתר”. מורה הדבר על כך שמדובר כאן על זכייה בעשירות של בחינת “כתר”, שהיא עשירות בלי גבול. דהיינו שאף שכבר יצא מהמיצרים הקודמים, אך לגבי העליות אין סוף שניתן עוד לעלות הריהו חש במיצר וקורא לה’ - “מן המיצר קראתי י–ה” (רשה בתחילתה) וסופו של דבר הוא שנענה מיד, ונפעל הדבר ש”ענני במרחב י–ה”, ש”מתעשרת בסופה”, שמיד אחרי תקיעת שופר זוכה להמשכת המרחב, ברוחניות, בגשמיות ואפילו בעניינים החומריים.

(ספר המאמרים ראש השנה, מאמר ד”ה מן המיצר, עמ’ קטו)

הגילוי דמשיח צדקנו . . ישנו בהדגשה אצל הצמח–צדק

היות שרבותינו נשיאינו, וכללות הענין דגילוי פנימיות התורה והפצת המעינות חוצה על ידי רבותינו נשיאינו, הרי הם קשורים עם הגילוי דמשיח צדקנו . . מובן איפוא, שזה (השייכות של הרביים עם משיח) ישנו בהדגשה אצל הצמח–צדק הכולל את כל הנשיאים.

מזה מובן, שביום ההולדת של הצמח–צדק (בערב ראש השנה), שאז הרי “מזלו גובר” - אזי גובר הענין דשמו של משיח, שבעל יום ההולדת עושה כל התלוי בו - ובמילא בודאי שזה פועל פעולתו - שיהיה הגילוי דשמו של משיח, ויתירה מזה - הגלוי דמשיח עצמו (כפי שהוא למעלה משמו).

(משיחות ערב ראש השנה תשנ”ב)