פרקים מסיפור חייו של הרה”ח התמים ר’ יהושע שניאור זלמן סרברנסקי ז”ל • פרק עשרים

פרקים מסיפור חייו של הרה”ח התמים ר’ יהושע שניאור זלמן סרברנסקי ז”ל • פרק עשרים

לאחר חג הפסח נסע ר’ זלמן לסידני, כדי לערוך מגבית לטובת הישיבה. באותן שנים הייתה זו נסיעה ארוכה ברכבת עד הגבול של ניוסאטוויילס, שם היה צריך להחליף רכבת עד לסידני.

עייף ויגע היה ר’ זלמן בבואו לסידני, ומה רבה הייתה אכזבתו, כאשר התברר לו כי הגיע בעיתוי לא מתאים לעריכת המגבית, מכיוון שבדיוק בתקופה זו נערכת המגבית המיוחדת לטובת ארץ הקודש. רבים מבני הקהילה היהודית ראו חשיבות רבה במגבית זו, ולאחר שהרימו תרומה נכבדה לטובת ארץ הקודש, היה קשה להתרים אותם למוסד פרטי במלבורן.

כמה ממכריו של הר’ זלמן, ובפרט הרב אברהמסון, התגייסו לסייע לו, ובזכות עזרתם הרבה הצליח לגבות בשלושה שבועות אלף לירות אוסטרלית – סכום יפה בהתחשב עם העיתוי הבעייתי.

את ביקורו בסידני ביקש ר’ זלמן לנצל לא רק לגיוס תרומות, אלא גם לגיוס בחורים טובים שילמדו בישיבה. במכתב ששיגר לרבי במוצאי שבת קודש י”ט אייר, לאחר חזרתו מסידני, הוא דיווח לרבי שפגש בסידני “בחור יקר שלומד כל היום בהתמדה”, ושמו נחום באברוקא. ר’ זלמן שמע מהרב אברהמסון שהוא מקרב מאוד את הבחור ולומד איתו בכל יום שיעור לעיונא במסכת חולין. גם הרב שמעון שטילערמן קירב את הבחור שחפץ ללמוד תורה, ולמד איתו פעמיים בשבוע שיעור בשולחן-ערוך של רבינו הזקן ובספר התניא. ר’ זלמן התפעל מאוד מיראת השמים של הבחור, שבחג הפסח שהה עם אביו, אחותו וגיסו, אולם הקפיד מאוד שלא לאכול אפילו ממה שאחותו בישלה, אלא בישל לעצמו בכלים מיוחדים.

מצבו הכלכלי של הבחור היה קשה מאוד. אביו לא עבד עקב מחלתו, ואחותו הנשואה הייתה עובדת ומעבירה לאביהם את משכורתה הנמוכה שהספיקה בקושי למחייתו של האב. הרב אברהמסון סידר לבחור שלושה תלמידים אותם לימד יהדות בכל יום לאחר בואם מבית הספר העממי, ושילם לו על כך חמשה לירות אוסטרליות. סכום זה הספיק לנחום למחייתו, אבל היה ברור שהוא לא יוכל להמשיך כך.

ר’ זלמן חשש לגורלו הרוחני של הבחור, שהיה בודד וגלמוד בסידני, ודיבר על לבו לעבור לישיבה החדשה במלבורן. הוא הציע שנחום יבוא עם אביו, והבטיח למצוא עבורם דירה, וגם להעסיק את אביו בעבודות קלות בישיבה. נחום סירב בעדינות, והסביר שאביו לא יהיה מוכן לגור רחוק מבתו המסורה, והוא לא יכול לנסוע לבדו למלבורן ולהשאיר את אביו החולה בסידני.

בטרם נסע ר’ זלמן מסידני, ביקש מהבחור לכתוב לרבי מכתב מפורט אודות מצבו הרוחני, וגם אמר לו שאם יצטרך אי-פעם לעזרה – יכתוב לר’ זלמן ובעזרת ה’ יעשה עבורו כל מה שניתן. במכתב שכתב ר’ זלמן לרבי לאחר ביקורו בסידני, העלה את רשמיו מהבחור נחום, וסיים: “והשי”ת ירחם עליו לחזקו ולאמצו ולנחותו בעצה טובה, כי הוא גלמוד בסידנעי ואין לו שום סביבה”.

[כעבור תקופה הגיע נחום באברוקא לישיבה במלבורן, ולאחר שסיים את לימודיו בישיבה עבר להתגורר בסידני].

מנהל בקבלת עול

למרות שחלפו כמה שנים מאז נכנס לעסקנות הציבורית באוסטרליה, התקשה ר’ זלמן להסתגל לתפקיד מנהל הישיבה. כמהגר שהגיע לא מזמן מרוסיה, הוא היה רחוק מאוד מהמנטליות האוסטרלית הקרה, וגם את השפה האנגלית לא ידע על בוריה. כל אלה, לצד אישיותו החסידית שביקשה תמיד לברוח מהשררה והתפקידים הציבוריים ולהיות נחבא אל הכלים – הקשו עליו מאוד לתפקד כמנהל המוסד.

הדבר היחיד שהחזיק אותו כמנהל המוסד, הייתה קבלת העול הפנימית להוראותיו של הרבי. לאחר שהרבי הטיל עליו לנהל את המוסד, הוא דחה הצידה את כל רצונותיו, הן הגשמיים והן הרוחניים והחסידיים – והתמסר כל כולו לעבודת המוסד.

יחד עם זאת, תחושתו האישית הייתה תמיד, שהרבי בחר בו לניהול המוסד לא בזכות כשרונותיו המיוחדים, אלא רק בבחינת “במקום שאין איש – השתדל להיות איש”. בצניעותו הרבה חשב תמיד שאילו היה מישהו אחר נכנס לתפקידו, הוא היה מצליח הרבה יותר ממנו. זוהי הסיבה לכך שברבים ממכתביו, הן אלו שצוטטו לעיל והן אלו שיצוטטו להלן מהשנים הבאות – הוא שב ומבקש מהרבי לשלוח אדם שמתאים יותר ממנו לניהול המוסד.

דוגמא לתחושותיו אלה, אפשר לראות במכתב שלהלן, ממוצאי שבת פרשת בחוקותי, י”ט אייר תשי”ד:

באתי הביתה ביום ב’ שבוע שעברה, וצריך להתחיל בההכנות להעתקת הישיבה וסידורה במקומה החדש למזל-טוב, ואין לי עדיין שום ציור איך ובאיזה אופן לגשת אל העבודה והשי”ת ירחם ויעזור לנו בהצלחה מרובה למעלה מדרך הטבע, ובקשתי מכ”ק אדמו”ר שליט”א לפקדנו בהוראות קדשו בכל הפרטים.

כ”ק אדמו”ר שליט”א יודע היטב אי הסתגלותי להנהת המוסד, ובפרט במצב דכאן אשר אין איש מתאים לא בהעסקנות מבחוץ ולא בלימוד והדרכת התלמידים שי’ (ואם היתה אפשרות לשלוח לכאן איש מתאים, לכל הפחות לזמן מוגבל, היה בודאי טוב אך אם אי אפשר הדבר) ואז בכל-זאת דעת כ”ק אדמו”ר שליט”א שאתעסק גם להבא בזה – אזי לכל הפחות אולי יזכני כ”ק אדמו”ר שליט”א בהוראות מפורטות ותכופות.

באותם ימים, המכתבים מאוסטרליה לניו-יורק היו מגיעים ליעדם כעבור שבוע, כך שמכתבו של ר’ זלמן – שנשלח בדואר ביום שני כ”א אייר (מאחר וביום ראשון הדואר הממשלתי סגור) – הגיע לרבי בכ”ז או כ”ח אייר. העובדה שמענה הרבי נשא את התאריך כ”ח אייר, מלמדת על החשיבות שראה הרבי במשלוח מענה מהיר:

ב”ה. כ”ח אייר תשי”ד

ברוקלין

הרה”ח הוו”ח אי”א נו”נ עוסק בצ”צ מוה”ר יהושע שניאור זלמן שי’

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו מי”ט אייר, ולפלא עליו שלאחר שראה, הוא וכן כללות אנ”ש, הצלחה מופלגה בענין הישיבה במציאות הבנין וקנינו כו’, הנה על כל צד ושעל עדיין מלאים הם ספיקות, וכלשונו במכתבו, אין להם שום ציור ובאיזה אופן לגשת אל העבודה – זהו לאחרי שמתעסקים בזה איזה שנים, ונתקרבו בעלי-בתים כאלו שמראש לא פללו לזה, נוסף עלה ענין שגם ילדי האונגארישע נצטרפו אליהם כו’ וכו’.

וכל-שכן וקל-וחומר – ומה במדינתם לפנים, שהי’ הדבר קשור במסירות-נפש, הרי התעסקו בחינוך ולא התנו תנאים עם הבורא ית’ שיראה נסים על כל צעד וצעד ובאם לא – אי-אפשר להמשיך בעבודה, על אחת כמה וכמה במדינתם עתה, שאפילו בדרך הטבע ישנה אפשריות להמשיך בהדבר, ועל אחת כמה וכמה שאין מקמצים בנסים – אלא שצריך להתבוננות קלה ופקיחת עינים במקצת על-כל-פנים.

תמיכה מכספי השילומים

באותו מכתב מתייחס הרבי לנושא אחר. באותן שנים, בעקבות הסכם השילומים שנחתם בין ישראל לגרמניה, העבירה ממשלת גרמניה סכומי כסף גדולים גם לניצולי שואה שהתגוררו בריכוזים היהודיים ברחבי העולם. כספים אלו לא הועברו לניצולים באופן אישי, אלא לארגונים יהודיים עולמיים, שחילקו את הכספים כראות עיניהם.

הרה”ח ר’ בנימין גורודצקי, בא כוחו של הרבי באירופה, שהיה בקשרים טובים עם הנהלת הג’ויינט, דאג להעביר סכומים נכבדים עבור הפעילות החב”דית באירופה בכלל ובצפון אפריקה בפרט. כאשר החלו להעביר חלק מהכספים לוועד הקהילה היהודית באוסטרליה, הורה הרבי להגיש בקשת-סיוע עבור ישיבת אהלי יוסף יצחק במלבורן. הבקשה התקבלה, והרבי עדכן על כך את הר’ זלמן, שיידע לדרוש את המגיע עבור הישיבה. וכך כותב הרבי:

ועוד עלי להעיר:

א) אשר בהאסיפה שהיתה כאן על-דבר כספי השילומים – באי כח מדינת אוסטראליא קבלו סכום לערך 40 אלף דולר לשנה זו, היינו עד תום 1954. ואמרו כמעט באופן רשמי – שבזה סיוע בשביל ישיבת אהלי”י אשר במעלבורן (שהגשנו כאן בקשת עזר בשבילה); איני יודע אם הודיעום עד”ז מהמשרד והנני חוזר בזה עוה”פ.

בהמשך המכתב כותב הרבי אודות מר רבינוביץ, מנהל בית הספר היהודי בסידני, שביקר אצל הרבי ביחידות. בית ספר זה הועבר אחר-כך לניהולו של הרב פנחס פלדמן, שליח הרבי לסידני, והוא פועל בהצלחה עד עצם היום הזה.

ב) בקרני מר רבינביץ שי’ מסידני, וסיפר לי ע”ד המוסד חינוך שקיים בהנהגתו שלו, והלואי שיתקנאו בו – בהתאמצותו – להרחבת מוסד אהלי יוסף יצחק אשר במעלבורן, כי הזריזות בזה משובחת ונחוצה ביותר מכמה טעמים. וד”ל.

האם אפשר לפדות
את הצ’קים של הרבי?

בסיום המכתב מתייחס הרבי לדיווחיו של ר’ זלמן אודות פגישותיו עם תלמידים לשעבר בישיבה, וכן לשאלתו של ר’ זלמן האם יכולים בני משפחת פייגלין לפדות את הצ’קים ששלח הרבי, ולתת תמורתם צ’קים אישיים שלהם.

נהניתי ממה שכתב אשר במשך ביקורו בסידני נפגש עם כמה אברכים מי שהיו תלמידי אהלי יוסף יצחק מלפנים, ובודאי גם להבא יעמוד עמהם בקשר מכתבים ולהשתדל גם-כן שיחזרו להישיבה לכל-הפחות על משך איזה זמן.

מה שכתב אשר משפחת פייגלין שיחיו השאירו ההמחאות ששלחו מכאן בשביל הישיבה אצלם לזכרון, והכניסו להבאנק על חשבון הישיבה חילופם ובאיזה תוספת. הנה אם הנהלת הישיבה נתנה הסכמתה על כך הרי יישר חילם.

המחכה לבשורות טובות בכל הנ”ל – ובברכת הצלחה בעבודתו בקדש ובעניניו הפרטים, הוא ובכל בני-ביתו שיחיו ולקבלת התורה בשמחה ובפנימיות

מ. שניאורסאהן