מדי כמה ימים התקשרתי אליו כמו גם אל החבר המשותף שנמצא בסמוך לו , ומתברר שעולם כמ

מדי כמה ימים התקשרתי אליו כמו גם אל החבר המשותף שנמצא בסמוך לו, ומתברר שעולם כמנהגו נוהג. לא הייתה תפילה שלא חשבתי עליו, בעיקר בתפילת שמונה עשרה ב’השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך, והחזירנו בתשובה שלמה לפניך’. הכאב הוא כאב אמיתי והאכפתיות גדולה. אם אצל מישהו ‘משלנו’ נפלה שלהבת שכזו, מה יאמרו אזובי הקיר?! בחור זה בשר מבשרנו, איך התרחשה הרעה הזו?!

הסיפור הזה התרחש בשנת תשס”ו. שנתיים לאחר שנת ה’קבוצה’, יצאנו לשליחויות בכמה מדינות ברחבי העולם. והנה אנחנו קופצים ל-770, בית חיינו, על מנת לשאוב כוחות להמשך השליחות. במהלך הביקור התוודענו לסיפור כואב: חבר טוב, כזה שהגיע ממשפחה לא שומרת תורה ומצוות אך התקרב זה מכבר בצעדי ענק וכבר כמה שנים נוהג בהליכות חסידיות, נמצא בבעיה כאובה. חודשים מספר קודם לכן החל לעבוד במסעדה יהודית באחת השכונות היהודיות מסביב לשכונת המלך, ושם במהלך עבודתו נוצר קשר בינו לבין אחת המלצריות, גויה ממוצא איטלקי מניו-ג’רסי. נודע לנו כי אף ביקר מספר פעמים בבית הוריה שהתלהבו מהצעיר היהודי החכם והכריזמטי ואף ניבאו לו גדולות.

אנחנו החברים הקרובים חווינו טלטלה עזה, היינו המומים. איך דבר כזה יכול לקרות? הרגשנו את האבסורד הגדול בו הוא שרוי; בעוד מצד אחד הוא מתרועע עם גויה ומאידך הוא מספר שסירב להצעת אימהּ של הנערה לאכול מפני ששומר הוא על כשרות. בשיחות שערכנו עמו השתדלנו להיות עדינים ולא הטרדנו. להפך, הסברנו ונימקנו עם הרבה אהבה. הוא הבין הכול, הרי בעצמו למד וידע בדיוק את אותם דברים שאנחנו יודעים ומספרים לו עליהם, אך נפשו לוהטת בקרבו, כמו קטר שיודע שהוא מנהיג את קרנותיו לתהום וידיו קשורות ועיניו מכוסות. ה’סטרא אחרא’ עבדה עליו שעות נוספות וכבר היו דיבורים מצדם על נישואים בקליפורניה, כדי שאיש לא יוכל להפריע לקשר רח”ל.

בינתיים, החבר המשיך להגיע לתפילות ב-770, ואיש מלבדנו לא ידע את המתחולל בנפשו פנימה. נראה ונשמע היה כמו סומא שמוליכים אותו, וכאילו אין לו שליטה על התהליכים. זה היה מצער כואב. לא אשכח איך באחד הימים אני וחברי הזמנו אותו לאחד הבתים בשכונה להתוועדות חסידית. היה שם ‘משקה’, וייחלנו והתפללנו שזה יפתח את לבו, שכן המוח הבין, הבעיה שהלב עשה כרצונו. התוועדנו אל תוך הלילה בדברי אמת ניכרים, ודברים היוצאים מן הלב ייכנסו אל הלב. הדמעות זלגו שם כמים. דיברנו עם הרבה חום ואהבה, דיברנו בכנות, כבר לא היה לנו מה להפסיד. ידענו שמצפוננו לא יהיה נקי אם נדע שלא עשינו את הכול כדי להחזיר את החבר המשותף למוטב.

נפרדנו ממנו בשעת לילה מאוחרת עם תקווה גדולה, אך כבר בשעת בוקר היא התנפצה. הוא חזר לעבוד במסעדה לצד חברתו. לא ידענו את נפשנו מרוב צער ואכזבה. בשלב מסוים חשבנו לערב את אחד המחנכים הדגולים בשכונה, מחנך בעל פה מפיק מרגליות שהחזיר אחד או שניים למוטב במתק שפתיו, אבל נתקלנו בסירוב מצדו. הוא לא רצה שעוד אנשים ידעו על הטלטלה בה הוא נמצא. בינתיים הימים חלפו, חודש תשרי המשופע בחוויות רוחניות עילאיות ונשגבות הסתיים, ‘ויעקב הלך לדרכו’. חברי נותר להתגורר בקראון היטס ואני חזרתי ארצה להמשך השליחות בצפון תל-אביב. 

זו עצמה הייתה שליחות עמוסה ומרתקת. יום אחר יום של עבודה, הפצת המעיינות בדרכים שונות, הנחות תפילין, שיעורי חסידות אחד על אחד, יהודים שמגלים את יהדותם ומתקרבים לאבינו שבשמים ולדרך ישראל סבא. ולצד כל זאת, מחשבתי נתונה הרחק, אל מעבר לאוקיאנוס, אל החבר שנשמתו נמצאת בשביה רוחנית עמוקה, הכי עמוקה שיש.

מדי כמה ימים התקשרתי אליו כמו גם אל החבר המשותף שנמצא בסמוך לו, ומתברר שעולם כמנהגו נוהג. לא הייתה תפילה שלא חשבתי עליו, בעיקר בתפילת שמונה עשרה ב’השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך, והחזירנו בתשובה שלמה לפניך’. הכאב הוא כאב אמיתי והאכפתיות גדולה, איך התרחשה הרעה הזו?!

חלפו עוד כמה שבועות ויום אחד אני מקבל טלפון בשעת בוקר מוקדמת. על הקו אני שומע את אותו חבר: “נתן, אני בארץ ישראל בבית הוריי”.

“מה קרה?” נדהמתי. זכרתי שכל חלומותיו ומאוויו היו במטרופולין הגדול. 

“הו, זה סיפור ארוך”, אמר, “העיקר שאני כבר כאן, נדבר כבר בערב. הרגע הגעתי הביתה לאחר כמה לילות עם שינה קטועה. אלך לנוח כעת ואדבר אתך מאוחר יותר”.

הרגשתי שקולו רגוע ושמח יותר, והמתנתי בסקרנות לערב. מיהרתי לצלצל לחבר המשותף בקראון הייטס וגם הוא היה המום שידידנו המשותף בכלל נמצא בארץ ישראל, שעה שרק יום קודם לכן שוחח עמו ושמע ממנו שאין כל שינוי. 

החבר אכן עמד בהבטחתו והתקשר בשעות הערב. הוא פתח את השיחה במילים הללו שהקפיצו אותי: “עזבתי את הגויה לצמיתות, זו הייתה טעות להיכנס לזה, לעולם לא אסלח לעצמי שנפלתי לבור הזה, אך מעולם לא תהיה לי שמחה גדולה יותר מהשמחה שיש לי כעת שהצלחתי לצאת מהבור הזה”.

מאחורי העזיבה הפתאומית הזו עומד סיפור מפעים ומדהים, הכול בזכות הרבי. “אם זה היה נתון בכוחותיי מי יודע איפה הייתי היום”, המשיך הבחור לספר בהתרגשות, והתחיל לשתף אותי בפרטי המקרה. “אתה הראשון שאני מספר לו את הסיפור”, אמר בהתרגשות.

•

יומיים קודם לכן הגיע מיודענו למסעדה כמו בכל יום רגיל, לאחר שתכנן ערב קודם לכן עם אותה גויה לרכוש רכב ולצאת לכיוון קליפורניה. הם חלמו רח”ל על בית משותף, משפחה וילדים. הוא הגיע למסעדה מוקדם, ראשון בין העובדים, ונכח להפתעתו לראות שבעל המסעדה יושב ומדבר עם אחד משלוחי הרבי באזור מרכז הארץ. התברר שבעל המסעדה ואותו שליח מכירים זה את זה מימים ימימה. בעל המסעדה העלה שאלה בפני השליח: אמור לי, מסביב ישנם עסקים שפתוחים בשבת ומרוויחים כסף רב, ואילו אני ששומר על קדושת השבת, בקושי ‘סוגר את החודש’, למה זה קורה? הקשה. השליח הבין את הקושי של בעל המסעדה, וביקש לספר לו סיפור שהיה עם הרבי. השליח פתח וסיפר כשבמקביל שומע גם מיודענו את פרטי הסיפור.

•     •     •

אל הרבי הגיע פעם יהודי שביקש להתבולל רח”ל, והרבי במקום לשכנעו כמה הצעד שעושה הוא לא טוב בעבורו, הפתיע אותו באמירה שהוא מקנא בו… אותו יהודי לא הבין במה הרבי הגדול והצדיק מקנא בו. הוא הציג את תמיהתו בפני הרבי והוא הסביר לו: אם נתנו לך ניסיון כזה קשה משמים, כנראה שיש לך את הכוחות לעמוד בו, ואם תתמודד, הזכות שתהיה לך היא גדולה ועצומה, בעוד שלי אין את הזכות הזו כי לא הייתי במקום הזה שלך.

השליח חזר לנושא הראשון והחל להסביר לבעל המסעדה על הניסיון הקשה שהוא עומד בפניו ועל החשיבות הגדולה שבשמירת שבת, ניסיון שניתן דווקא לו ולא לשליח. 

חברי שהקשיב לכל השיחה מהצד, לא היה צריך יותר מכך. הסיפור הזה הכניס אותו להרהורים עמוקים. מחשבותיו החלו לסעור בקרבו. פתאום נפשו היהודית החלה להאיר, ורגש עז של אהבה ורצון להתקשרות לרבי החל לפעם בו. הוא הרגיש שהסיפור הזה סופר בדיוק בשבילו.

עוד בטרם חברתו הגויה הגיעה למסעדה, ניגש אל בעל המסעדה וביקש ממנו לקחת חופשה היום, מפני שאינו חש בטוב. הוא פנה אל תחנת הרכבת הקרובה ועשה את דרכו לביתו בקראון הייטס. לאורך כל הדרך מחשבתו התערבלה בתוכו. פתאום חש תחושה עמוקה של גועל עמוק, על מקומו ועל אורח חייו בחודשים האחרונים.

באחת מתחנות הרכבת עלו כמה צעירים ישראלים שהיה לו איתם היכרות מועטה, שכן הם החלו להתקרב לחסידות והתארחו הרבה בבתי אנ”ש בשכונה. אחד מהם החל לפתע לשתף את חבריו בסיפור שקרה לו לפני כמה חודשים, כאשר היה בקשר עם צעירה גויה ולא הבין למה החב”דניקים כל-כך נגד העניין. ביום בהיר אחד נהג במכונית של אמה של הנערה, אך ברגע קט של בלבול, התנגש קלות בעמוד ולרכב נגרמה שריטה קלה. כשחזר עם הרכב לבית הורי הצעירה, החלה האימא להוכיחו ולערב בתוכחתה ביטויים אנטישמיים.

באותם רגעים, סיפר הצעיר, הבין בבת אחת את התהום הפעורה בין ישראל לעמים, והוא עזב את חברתו הגויה למרות כל תחנוניה. הוא ראה בכך סימן משמים שרוצים להזהיר ולהציל אותו מרדת שחת, ובעקבות זאת החל להתקרב ליהדות.

אותו בחור יושב עם חבריו בקרון הרכבת התחתית ומספר את סיפורו, בעוד שמיודענו יושב ושומע את הסיפור ומרגיש את יד ההשגחה העליונה. לא במקרה הוא פגש את אותם צעירים ולא במקרה דווקא עכשיו מסופר אותו סיפור שיגיע לאוזניו. 

תוהה ומבולבל הגיע לדירתו כשדמעות ניגרות מעיניו. הוא חש שדמותו של הרבי עומדת מול עיניו, ההתוועדויות, הדרכות והליכות החסידים, הכול עלה וצף אצלו כאילו יד מכוונת עשתה זאת, ממש אתערותא דלעילא שמעוררת אותו. 

כל אותן שעות, חברתו הגויה ניסתה להתקשר אליו שוב ושוב כדי לשאול בשלומו, אך הוא ממאן לענות. בהבזקה של רגע לקח את מכשיר הסלולר, שברו וניתץ אותו וזרקו למקום שאין ממנו חזרה.

בזה לא תם ולא נרגע, במהירות הבזק הלך לסוכנות נסיעות, רכש כרטיס טיסה צד אחד לארץ ישראל וזאת לאחר תקופה ארוכה וממושכת של שהות בניו-יורק, עלה על המטוס ונסע לארץ ישראל. “ברחתי מהכול”, הסביר לי, “ייקח לי זמן לעכל, אבל אני כבר לא שם. אומר לך, הרבי הציל אותי רגע אחד לפני נסיעה משותפת לקליפורניה ומי יודע איפה הייתי היום”. 

אני שומע את סיפורו בהקשבה מלאה, נפעם ונרגש. חיזקתי אותו מאוד וקבענו לדבר מדי כמה ימים כדי לחזק ולהתחזק. הזמנתי אותו אף למקום שליחותי כדי לסייע בפעילות. 

כיום אותו בחור הינו אברך חסידי שמקפיד על רמב”ם וחת”ת, יסד משפחה חסידית לתפארת, אברך חמד, עוד נשמה זכה שניצלה משאול תחתית בזכות הרבי מלך המשיח. כמה שניסינו להסביר לו מצד השכל והיגיון עד כמה הדבר לא נכון, זה לא הועיל כמו סיפור אחד על הרבי שסופר על ידי שליח בלהט חסידי אמיתי.