לקראת שבת סליחות, אנחנו פוסעים עם ניגון הסליחות המפורסם, “רחמנא דעני” - אחד הניג

לקראת שבת סליחות, אנחנו פוסעים עם ניגון הסליחות המפורסם, “רחמנא דעני” - אחד הניגונים שהרבי מה”מ לימד - אל מקור הניגון, הלא הוא הרה”ח הרב מאיר שלמה ינובסקי, סב הרבי, שהיארצייט שלו חל בהשגחה פרטית השבוע בכ”ג אלול >> בהזדמנות זו נכיר גם את שאר ניגוני סב הרבי * הרה”ת לב לייבמן, מכון ‘נגינה לאור החסידות

עדות הרבנית חנה: הניגון של האבא

ניגון “רחמנא דעני” הוא אחד מעשרת הניגונים אותם הרבי לימד בלילות שמחת תורה. היה זה בליל שמחת תורה תש”כ, וכמה שנים לאחר מכן, החלו לנגן את השיר הזה בסיום הסליחות אצל הרבי. כך גם כל אימת שפיוט זה נאמר.

כשהרבי לימד את הניגון, הוא לא סיפר את מקורו של הניגון ולא את סיפורו. אולם מקורו של הניגון נודע לנו מפי הרה”ח ר’ יהודה ליב ראסקין ע”ה:

“בשמחת תורה תש”כ, אחרי שהרבי לימד את הניגון ‘רחמנא דעני’, נכנסתי אל הרבנית מרת חנה, אמו של הרבי, והיא שאלה אותי איזה ניגון לימד הרבי השנה. היא ביקשה לשמוע את הניגון והשתדלתי לחזור עליו למרות שהיה חדש ולא ידעתיו היטב. היא הגיבה מיד ואמרה: “זה הרי ניגון של אבי, רבי מאיר שלמה ז”ל””.

הרב מאיר שלמה הלוי ינובסקי (לערך תר”י/ט”ו - כ”ג אלול תרצ”ז), היה מה’יושבים’ אצל אדמו”ר המהר”ש בליובאוויטש, מאחר חתונותו ועד שנת תרמ”ג. לאחר מכן היה לרבה של ניקולייב.

 

ממתינות לשמחה ומתחנונים לתביעה

באותו ליל שמחת תורה תש”כ, לא נאמרה שיחה נפרדת שהוקדשה לניגון זה, כפי שנהג הרבי כאשר לימד את הניגונים בשנים אחרות. הרבי רק ביאר בקצרה את תוכן הניגון ואת אופן הנגינה שלו. לפנינו קטעי יומן אחדים שנרשמו מאותו מעמד מיוחד: “ניגון זה צריכים לנגן תחילה במתינות, ואחר כך בשמחה, כי בתחילה הרי זו תנועה של תחתונים, וככל שממשיכים הולכת ומתחזקת תנועת התביעה והביטחון”. ועוד אמר הרבי: “כשנמצאים במצב של ‘תבירי ליבא’, הרי בוודאי ש’ענינא’”.

אותו הניגון, אותם הצלילים בדיוק, מקבלים משמעות שונה בהתאם לקצב שבו הם מתבצעים. כאשר מבצעים אותו לאט, יש לו משמעות אחת, ואילו כאשר מבצעים אותו מהר, המשמעות משתנית ואף נהפכת. בניגון זה יש תהליך שעובר מן השלב האיטי אל המהיר. במצבו האיטי, הניגון הוא סוג של תחינה ושברון לב, ואילו במצבו המהיר הניגון הוא תביעה ודרישה. אי אפשר להתחיל אותו מסופו, אלא צריך להיכנס אליו במצב האיטי. עם הזמן הוא עובר תהליך, מגביר ומרומם אל המצב השני, מצב של שמחה וביטחון.

 

המשכת רחמים על כל הנמצאים בגלות

בהתוועדות שהתקיימה ביום ח’ בתשרי תשמ”ו (התוועדויות תשמ”ו ח”א ע’ 105) ביקש הרבי לנגן את הניגון “רחמנא דעני” והוסיף כעין פירוש המילות לניגון:

‘רחמנא’ - כינוי הקב”ה שהוא “אב הרחמן” ו”אב הרחמים” (מקור הרחמים);

‘לעניי’ (עניים) - אלו הנמצאים בגלות;

‘ענינא’ - “בודאי יעזור ויענה לכל אחד ואחד מכם, מאתנו, בתוככי כלל ישראל”.

מכאן ניתן ללמוד אל מי מופנה הניגון. עצם ההימצאות בגלות היא מצב של עוני, “עוני מצרים”, והניגון מעורר רחמים ממקור הרחמים, שיהיה “וידע אלקים”. הניגון פועל את ה”ענינא”, שהקב”ה עונה ועוזר לכל אחד עם הבקשות והקשיים שלו, ועד לבקשה העיקרית - לצאת לגמרי מן המצב של עוני, אל הגאולה השלימה.

 

שתי בבות בניגון: מביטול לשברון

בניגון “רחמנא דעני” ישנן שתי בבות:

בבא ראשונה - על המילים “רחמנא דעני לעניי - ענינא”,

ובבא שניה - על המילים “רחמנא דעני לתבירי ליבא - ענינא”.

כל אחד יכול להרגיש, שהבבא השניה עולה לטונים גבוהים יותר מאשר הבבא הראשונה. לא רק הגובה, אלא גם ההבעה של הבבא השנייה ‘חריפה’ יותר, ויוצאת ממעמקי הנפש. כנראה שזהו ההפרש בין “עניי”, שזוהי רק תחושה שהאדם הוא ריקן, לבין “תבירי ליבא”, כמבואר בתניא ש”תבירי ליבא” זה פועל לשבור את כל המחיצות בין האדם לבין הקב”ה. על קטע המעבר בין הבבא הראשונה לשנייה - בסוף הכתבה.

 

הוואלאח של הרב מאיר שלמה

אחיינו של רבי מאיר שלמה, ר’ אברהם דוד (בר’ איסר) ינובסקי, מספר:

“פעם הגיע שליח מיוחד אל דודי הרמ”ש וסיפר לו על חתנו, רבי לוי יצחק, המתגורר ביקטרינוסלב, שהוא רתוק למיטתו בגלל דלקת ריאות קשה שפקדה אותו. לשמע הדברים הפכו פני רבי מאיר שלמה להבים. הוא הניח את רגלו הימנית על הכסא והתחיל לפזם לו את ניגונו המפורסם, מנגינת ה”וואלאח”, הנקראת על שמו, במתיקות ועריבות נפלאה. כאשר גמר לשיר - נענה ואמר ברצינות יתירה: “אויב עס איז ח”ו עפעס באשערט אויף איהם - וויל איך זיין דער פערבייט פאר איהם” (= אם חלילה משהו נגזר עליו - אני רוצה להיות במקומו).

ה’וואלאח’ הזה היה שגור בפיו של רבי מאיר שלמה. תווי הניגון מודפסים בתור ניגון געגועים מספר רג’, מפי ר’ פנחס אלטהויז ששמעו מהרב מאיר שלמה בעצמו. הרשב”ץ אלטהויז הקליט את הוואלאח הזה ונכלל בתקליט “ניגוני ליובאוויטש” שלו, וכן הניגון הזה נכלל בתקליט ניח”ח #7 מושר ע”י ר’ שמואל זלמנוב.

 

משפחת לויים בעלי מנגנים

מסתבר, שחוש הנגינה היה לא נחלת הרב מאיר שלמה לבדו כי אם כשרון משפחתי.

לרב מאיר שלמה היו שלושה אחים, ולכולם היה חלק בהיכל הנגינה. אחיו ר’ מנחם מענדל (לימים שו”ב בקרמנצ’וג), היה מביא ניגונים לליובאוויטש יחד עם אחיו ר’ איסר ינובסקי (לימים רב בקריווי ראג פלך חרסון). אגב ר’ איסר היה חתנו של הבעל מנגן המפורסם ר’ אשר גרוסמן שו”ב מניקולייב. אחיהם ר’ משה ינובסקי, שהיה סוחר בחרסון, היה נוסע לאסוף ניגונים ולרשום בתווים על פי פקודת אדמו”ר הריי”צ. בספרי “ניגון ארבע בבות” בנספח מופיע גילוי עקבותיו, תווים של ניגון ארבע בבות שנרשמו מפיו באותן שנים ע”י אספן מוזיקה יהודית.

הרבנית חנה, בתו של הרמ”ש, אהבה מאד ניגונים, וכנראה זה הגיע אליה בתורשה ובחינוך מבית אבא. אף הרבי בילדותו, כאשר היה בניקולייב בבית סבו וסבתו, שמע ממנו ניגונים ואף למד מפי סבו את הניגון ‘לכתחילה אריבער’ של אדמו”ר מהר”ש.

אחיינו הנזכר של הרמ”ש - ר’ אברהם דוד ינובסקי שלימים היה גר ברמת גן והיה בקשרי התכתבויות עם הרבי - ניחן בחוש נגינה מפליא שהיה עושה רושם על כל הבאים איתו במגע, גם אלו שאינם שומרי מצוות.

גם הבעל מנגן ר’ שמשון חריטונוב ע”ה, יליד ניקולייב, קיבל בילדותו ניגונים מפי רבי מאיר שלמה ינובסקי.

 

ניגונים נוספים מהרמ”ש ומקורם

מלבד הוואלאח הנזכר, ישנם ניגונים נוספים שמיוחסים לרמ”ש. חלקם ידוע לנו מן הנרשם על גבי תקליטי ניח”ח, חלק ידוע מהרבנית חנה אמו של הרבי, וחלק ידוע מהאחים אלטהויז, בני העיר ניקולייב שהכירו את הרמ”ש.

אחד הניגונים הוא “ניגון לשבת ויום טוב” (ניגון ע”א), שהרשב”ץ אלטהויז שמע אותו מהרמ”ש. סיום הניגון הוא בקטע שמח. בי”א ניסן תשל”ט, הפך קטע זה לניגון בפני עצמו - ניגון “וינחם לבטח” על הקאפיטל החדש של הרבי בתהלים, פרק ע”ח, וגם כאן על תקליט ניח”ח (#16) צויין שזה מתוך ניגון של הרב מאיר שלמה ינובסקי. (וכן יש אומרים על ניגון ע”ד).

תנועה של ‘זרקא’: השלך על ה’

ברצוני להפנות את שימת הלב לתנועה, שנראית אופיינית לניגוניו של הרב מאיר שלמה. היא מופיעה הן בניגון “רחמנא”, הן בוואלאח, וגם בכמה ניגונים נוספים שמיוחסים אליו.

אדמו”ר הזקן מדבר בלקוטי תורה על טעם הנגינה של ‘זרקא’: “זרקא - דאזדריקת למעלה מעלה .. נזרקים בקדש העליון שלמעלה מהשתלשלות”. והוא מביא משל על כך מעץ ברוש, שהוא ארז גבוה ורענן, “שיכולים לכפוף ראשו עד למטה מאד וכשיעמידו עליו איזה דבר אח”כ כשיגביה מאליו ויעמיד על עמדו יזרק ויגביה אותו דבר למעלה גם מראשו כנודע”.

ובכן, בניגוניו של הרב מאיר שלמה, יש תנועה שהיא כעין “זרקא”, הניגון נזרק מנמוך אל הגובה. (כך הוא בניגון הוואלאח בחלקו הראשון. ובניגון פ”ו מתחיל בתנועה כזו באופן בולט מאד). תנועה זו שזורה לאורך הניגון בקטעים שונים, ומבטאת איך שהאדם “זורק” ומשליך את עצמו למעלה. כמו במשל עץ הברוש, שהעץ נזרק ומגביה את החפץ שהעמידו עליו, כך גם בניגון - יחד עם הניגון ה”נזרק”, “נזרק” גם האדם המנגן, הוא נזרק למעלה, להיות קדם הוי’.

בניגון “רחמנא דעני”, תנועה זו מופיעה במעבר מבבא ראשונה לבבא שנייה, על המילה “רחמנא” בפעם השנייה. אפשר להרגיש, שבתנועה זו באה עיקר העלייה וההתרוממות של כל הניגון כולו.

ויהי רצון, שעל ידי העיסוק בניגון ובתפילת “רחמנא דעני”, אב הרחמים יעננו ויציאינו מן המיצר אל המרחב, על ידי משיח צדקינו בקרוב ממש.