כיבוש חצי האי קרים

על רקע המשבר הבינלאומי שנוצר בעקבות כיבוש חצי האי קרים על ידי הצבא הרוסי, ביקשנו לקיים ראיון עם הרב יצחק מאיר ליפשיץ, שליח הרבי לסימפרופול שבמרכז קרים, אולם זה היה קשה להשגה • התברר כי הרב ליפשיץ שהה בארצות הברית למטרת גיוס כספים, ועם פרוץ המשבר מיהר לטוס חזרה למקום שליחותו. אלא שבתחנת הביניים במוסקבה התברר לו כי לא יוכל להמשיך לסימפרופול, לאחר שנמל התעופה נכבש על ידי הכוחות המיוחדים הרוסיים, ונסגר לתעופה אזרחית • רעייתו, הרבנית לאה, שנותרה לבדה בעיר, בקרבה מסוכנת לכוחות הצבא הרוסי, מיהרה לחלץ מבית חב”ד את ספרי התורה, וברגע האחרון הצליחה לעלות על רכבת לכיוון העיר דונייצק • בתחילת השבוע הגיעו זוג השלוחים לארצות הברית, כאן הם מנסים לגייס כספים עבור ההוצאות הגדולות לקראת חג הפסח, ומנהלים בשלט רחוק את הפעילות החב”דית בסימפרופול, עד יעבור זעם • שעות ספורות לאחר נחיתתם, ישבנו איתם לראיון ושמענו מכלי ראשון על האירועים הדרמטיים

צילום אווירי של מרכז העיר - למטה: בניין הפרלמנט של קרים. למעלה: בית חב”ד | הרב ליפשיץ בפעילות שגרתית בימים כתיקונם

בבוקרו של יום חמישי כ”ז אדר, חלפו ליד בית חב”ד בסימפרופול אוטבוסים עמוסים בחיילים רוסים חמושים. הם נעצרו סמוך למתחם הפרלמנט של חצי האי קרים, המכונה שם “הבית הלבן”, ותוך דקות אחדות השתלטו על המתחם. חורשת עצים קטנה הפרידה בין בית חב”ד לחיילים הרוסים, שהיו חיל החלוץ של אלפי חיילים רוסים שהשתלטו על חצי האי קרים תוך זמן קצר. החיילים הורידו מהאוטובוסים מנגנוני נפץ, חיברו אותם אל מבני השלטון, ולבסוף הניפו את דגלי רוסיה על בניין הפרלמנט.

בית חב”ד היה ריק באותם רגעים דרמטיים. לא רק בגלל השעה המוקדמת, אלא גם בגלל ששליח הרבי לעיר, הרב יצחק מאיר ליפשיץ שהה באותה עת בטיסה מניו–יורק למוסקבה, משם היה אמור להמשיך בטיסה ישירה לסימפרופול. אשתו, הרבנית לאה, הייתה באותן שעות בביתם הפרטי, מרחק של כמה רחובות מבית חב”ד.

בראיון שערכנו עם בני הזוג ליפשיץ, סיפרו ל”בית משיח” על מאורעות הימים האחרונים:

30,000 מפגינים, ליד בית חב”ד

מרת לאה ליפשיץ: “בשבועות האחרונים, מאז התעצמה המהפיכה בקייב, החלה להתגבר המתיחות בין חלקי האוכלוסייה הרוסיים לאוקראינים. לאחר שויקטור ינוקוביץ’ ברח מאוקראינה, והתקבל ברוסיה שהכריזה כי היא ממשיכה להכיר בו כנשיא הלגיטימי של אוקראינה, ותגן על האינטרסים הרוסיים באוקראינה - החלו התושבים הרוסיים לארגן הפגנות ענק בקריאה להעביר את חצי האי לריבונות רוסית. ההפגנה המרכזית התקיימה מול בניין הפרלמנט בעירנו סימפרופול, השוכן ממש מול בית חב”ד, כאשר רחוב קטן וחורשת עצים קטנה מפרידה בינינו…

“מחלונות בית חב”ד ראיתי את 30,000 המפגינים שהתקבצו סביב בניין הפרלמנט, הנקרא כאן “הבית הלבן”. בטבורו של הבניין, הבנוי בצורת מחומש, יש פארק קטן, ובו התקבצו כמה אלפי מפגינים אוקראינים, שקראו להשאיר את השלטון האוקראיני. בין שני קבוצות המפגינים עמדו השוטרים. בשלב מסויים החלה התנגשות בין קבוצות המפגינים, והם החלו להשליך זה על זה אבנים. ראיתי מפגינים שפשוט עקרו מרצפות מהמדרכה וזרקו אותם על הקבוצה היריבה.

“על בית חב”ד תלוי שלט מאיר עיניים, המעיד שזהו המרכז היהודי של העיר, וחששתי שמפגינים אנטישמיים ינצלו את הכאוס ויתנכלו לבית חב”ד. התייעצתי עם אחד ממקורבי בית חב”ד, והוא הרגיע אותי ואמר שאם המצב יחריף, הוא יוריד את השלט - כדי להפחית את הסיכוי להתקפה אנטישמית על בית חב”ד.

“מכיוון שכל התחזיות דיברו על כך שהמצב ימשיך להתדרדר, וחששתי שבשלב מסויים הבנקים יפסיקו לפעול - מיהרתי בבוקר לגשת לבנק כדי להוציא את מעט הכסף שהיה לנו בחשבון. כשהתקרבתי לבנק חשכו עיני למראה התור הארוך שהשתרך מפינת הרחוב. מאז הגעתי לסימפרופול לפני כשני עשורים לא ראיתי כזה תור בכניסה לבנק… כנראה שכולם הבינו שעדיף להחזיק את הכסף ביד מאשר לסמוך על כספות הבנקים. למזלי, יש לנו קשר טוב עם מנהל הבנק, ומכיוון שהבין שאני זקוקה לכסף להמשך הפעילות לטובת הקהילה היהודית - הורה לי לעלות לקומה העליונה, שם שיחרר עבורי את כל הכסף הזמין שהיה בחשבון. למחרת כל הבנקים נסגרו…

“באותו ערב התקיימה שוב הפגנה בחורשה שבין בית חב”ד לבניין הפרלמנט, ומפלס החרדה שלי הלך וגבר. בכל אותן שעות של מתח וחרדה, שהה בעלי במסע לגיוס כספים בארצות הברית. לקראת פסח אנחנו מחלקים כאן חבילות מזון ומצה שמורה לאלפי יהודים, ולצורך כך אנו זקוקים לממון רב, אותו מגייס בעלי מנדיבים בארצות הברית. טלפנתי אליו ועדכנתי אותו במתרחש, ולאחר שהתייעץ עם ידידים ועם המשפיע, החליט שעליו לחזור למקום השליחות במהירות האפשרית. הוא הודיע לי כי ייצא בטיסה הראשונה למוסקבה, משם הזמין טיסת–המשך לסימפרופול.

חילוץ ספרי התורה תחת עוצר כללי

“למחרת, בשעה 4 לפנות בוקר, התחוללה המהפיכה בדרמה שקטה. כמה אוטובוסים עצרו ליד הפרלמנט, מתוכם ירדו עשרות חיילים חמושים ברובים ובמקלעים, חגורים באפודי קרב. הם השתלטו במהירות על בניין הפרלמנט, הניחו מנגנוני נפץ סמוך למבנה הפרלמנט, ותוך זמן קצר נכנסו לתוך המבנה והשתלטו על כל משרדי הממשלה השוכנים בבניין.

“בסיום ההשתלטות הניפו את דגל רוסיה על בניין הפרלמנט. החמושים היו רעולי פנים ולראשם קסדות, ללא תגי זיהוי. הם סירבו לומר בשם מי הם פועלים, אבל הדגל הרוסי שהניפו שייך אותם באופן ברור לצבא הרוסי.

“שמעתי על ההשתלטות בשעת בוקר מוקדמת, והדבר הראשון שעשיתי היה לטלפן לנהג של בית חב”ד ולבקש אותו לנסוע במהירות לבית חב”ד ולחלץ משם את ספרי התורה. הוא עדכן אותי שהמשטרה סגרה את כל אזור מרכז העיר, כולל כמובן הרחוב בו ממוקם בית חב”ד, והאזור כולו נתון תחת עוצר כללי. אין יוצא ואין בא. אמרתי לו שאין ברירה, ומוכרחים להסתכן כדי להוציא את ספרי התורה אל מקום מבטחים. כרגע, בית חב”ד נמצא בעין הסערה, ומסוכן מידי להשאיר שם את ספרי התורה ושאר חפצי הקדושה. מה גם שבעקבות הסגר שהטילה המשטרה על מרכז העיר, שלא היה לי מושג עד מתי יימשך, מן הסתם לא נוכל לקיים מניינים בבית הכנסת של בית חב”ד. לכן אמרתי לו שחייבים להעביר את ספרי התורה לביתנו, שם נקיים את המניין.

“הנהג אמר שהוא מוכן להסתכן ולנסוע לכיוון מרכז העיר, עד היכן שיתאפשר לו, ובמקביל התקשרתי לאחד המקורבים ששהה בבית חב”ד, וביקשתי ממנו לעמוד בקשר עם הנהג, ולצאת לקראתו ברגל עם ספרי התורה אל הנקודה הקרובה ביותר אליה ירשו לו השוטרים להגיע.

“מיד לאחר שסיימתי את שיחת הטלפון הזו, ישבתי לכתוב לרבי וביקשתי ברכה שנצליח לחלץ את ספרי התורה ללא פגע. כעבור כמה דקות מתקשר אלי הנהג, ובקול מלא התפעלות הוא מספר שכאשר הגיע למחסום המשטרתי במרכז העיר, סיפר לשוטרים שהוא בדרכו לבית הכנסת לחלץ את ספרי התורה. לתדהמתו, הורו לו השוטרים להמשיך בנסיעה, ואיפשרו לו להגיע עד לבית הכנסת. הוא לא האמין שזה קורה לו…

“לאחר שהעלה על הרכב את ספרי התורה, ועוד תשמישי קדושה - נסע עם כל הכבודה אל ביתנו. גם בדרך חזור לא עשו לו השוטרים בעיות, ויהי לפלא. אנשים במרכז העיר לא הורשו לצאת מבתיהם, אפילו ברגל, וכאן נוסעת לה מכונית עם ספרי תורה באישור המשטרה…

“מכיוון שבעבר הרחוק התקיים המניין בביתנו, עוד היה לנו ארון ששימש בזמנו כארון קודש. ניקיתי אותו היטב, והנחתו בתוכו את ספרי התורה. את שאר הספרים ותשמישי הקדושה הנחתי בסלון הבית, שבינתיים הפך לבית הכנסת היהודי של סימפרופול.

האמריקאים לא היו מעודכנים

הרב יצחק מאיר ליפשיץ: “בעוד אשתי מתמודדת בגבורה מול האירועים הדרמטיים, אני הגעתי למוסקבה. הטיסה הבאה, לסימפרופול הייתה אמורה לצאת בתשע בערב, ונותרו לי תשע שעות המתנה. בינתיים התקשרתי לאשתי, ושמעתי ממנה שהחיילים הרוסים השתלטו על כל מוסדות השלטון בקרים, הקיפו את סימפרופול בטנקים וסגרו את הכבישים המחברים אותנו לאוקראינה. גם שדות התעופה ונמלי הים נסגרו.

“את כל זה שמעתי מאשתי, שהייתה מעודכנת מהשטח, בעוד שבתקשורת הבינלאומית לא ידעו ולא הבינו שלמעשה הרוסים השלימו את השתלטותם על חצי האי. כאזרח אמריקאי, התקשרתי לחדר המצב בשגרירות האמריקאית בקייב, ואפילו שם לא היו מודעים למציאות בסימפרופול. הם אמרו שוב ושוב שלפי המידע שבידיהם שדה התעופה פתוח ואין שום בעייה בטיסות לסימפרופול.

“גם בחברת התעופה לא ידעו מה בדיוק קורה. הם הודיעו לי שהטיסה תתעכב, ותצא רק בשעה ארבע לפנות בוקר. כאשר שאלתי אותם מה פשר העיכוב, ניפקו לי תירוץ מעניין, שהמטוס צריך לחזור מסימפרופול בשעה שש בבוקר, ומכיוון שאינם רוצים שהמטוס יהיה על הקרקע יותר משעתיים, לכן מתאימים את זמן הנסיעה הלוך עם זמן הנסיעה חזור… אמרתי להם שהם מבלבלים את המוח, ולפי המידע שיש בידי שדה התעופה סגור, והם אינם יכולים לטוס בכלל. הם סירבו להאמין”.

חילוץ מעיר במצור

גב’ ליפשיץ: “בעוד בעלי תקוע בשדה התעופה של מוסקבה, בלי יכולת לצאת אפילו משדה התעופה, מכיוון שכאזרח אמריקאי עליו להצטייד באשרת כניסה לרוסיה - קיבלתי טלפונים מהרבה שלוחים, ששאלו במה הם יכולים לעזור לנו. ידידים מרחבי העולם, שקיבלו ממני עדכון בזמן אמת על השתלטות הרוסים, יעצו לי לעזוב מייד את המקום. בפרט כאשר התברר שבעלי אינו יכול לחזור, ואם לא אצא מייד, אני עלולה להשאר כאן לבדי בימים הבאים, ומי יודע מה יקרה כאן?!

“בין המתקשרים היו גם נציגי הסוכנות היהודית, שאמרו כי הם מתכננים להגיש עזרה הומניטרית ליהודי האזור. התקשרתי לאחראי על הסוכנות באזור שלנו, הקראתי לו רשימה של דברים שהקהילה היהודית זקוקה להם באופן מיידי, בתקווה שאולי הם יוכלו לעזור משהו. תשובתו הייתה, כי הוא יעלה את הדברים באסיפה שתתקיים בשבוע הבא בארץ ישראל, ולאחר מכן יעדכן אותי מה יוכלו לעזור. הייתי המומה. אמרתי לו: אתה יודע שהמצב כאן נפיץ מאוד, וזקוקים לסיוע הזה באופן מיידי. יכול להיות שמחר יהיה מאוחר מידי, ואתה דוחה אותי לשבוע הבא?! הוא התנצל ואמר שהכל חייב להיות לפי הפרוטוקול, ולאחר אסיפה מסודרת וכו’ וכו’. שוב נוכחתי לדעת, שחוץ משלוחי הרבי, אף אחד לא בנוי לעזור ‘מעכשיו לעכשיו’.

“בני הקהילה עמם שוחחתי לא דאגו לעצמם כמו שדאגו אודותינו. הם הסבו את תשומת לבי לעובדה שלאחר שארצות הברית התערבה במשבר מול רוסיה, התעוררו רגשות אנטי–אמריקאים גבוהים בקרב האוכלוסיה הרוסית, ומכיוון שאני ובעלי אזרחים אמריקאיים, אנחנו נמצאים ברמת סיכון גבוהה בהרבה מחברי הקהילה המקומיים. הם אמרו שימשיכו את הפעילות החב”דית בעיר לפי הוראות שיקבלו מאיתנו, כך שאנחנו יכולים לנסוע בלב רגוע. אחת המקורבות כתבה לי באימייל: ‘אנחנו, חברי הקהילה, מבקשים מכם לעזוב, כי כאן אתם נמצאים בסכנה אמיתית. אנחנו צריכים אתכם בריאים ושלמים!’.

“הרב יוסי וולף, שליח הרבי בחרסון, התקשר וביקש שאבוא להתארח אצלם בימים הקרובים. התקשרתי לנהג שלנו, אך הוא אמר שלא יוכל לנסוע לחרסון, כי חושש שלא יאפשרו לו לחזור. הרב וולף הצליח להשיג נהג מחרסון שהיה מוכן לנסוע לסימפרופול, אלא שאז קיבלתי ידיעות על דוקרנים שהונחו בכבישים הראשיים, כך שגם הנסיעה בכבישים אינה אפשרית.

“בינתיים קיבלתי דיווחים על טנקים שנכנסו לעיר, והם נמצאים ליד שדה התעופה. כעת היה ברור שאי–אפשר לצאת דרך שדה התעופה, שגם ככה נסגר לתעופה אזרחית משעות הבוקר. עמדתי בקשר עם אנשי ממשל בכירים, שניסו לסייע אך ללא הצלחה. בשלב מסויים התקשרה אליי בתי ושאלה איך היא יכולה לעזור לנו לצאת. אמרתי לה באירוניה, שהדרך היחידה כעת היא לשכור מסוק ולהנחית אותו בחצר בית הספר, ומשם להטיס אותי מחוץ לגבלות קרים…

“ביום חמישי בערב, לאחר יום מורט עצבים, קיבלתי טלפון מידידים בדונייצק, יעקב וליזה גייסינוביץ’, שבישרו לי כי הצליחו לרכוש עבורי, באתר האינטרנט של חברת הרכבת, כרטיסי נסיעה אחרונים ברכבת שיוצאת מסימפרופול לדונייצק בעוד כחצי שעה… הם נתנו לי את מספר האישור של הרכישה, ואני התחלתי במירוץ נגד הזמן. היו לי 10–15 דקות כדי לארוז את הדברים הכי חשובים. חלק מהדברים החשובים השארתי שם, אבל החשוב ביותר הוא שהצלחתי לעלות על הרכבת, וסוף סוף לצאת מקרים.

“הספקתי לעדכן במתרחש את בעלי, והוא שעדיין שהה בשדה התעופה במוסקבה, החליף את טיסת ההמשך שלו מסימפרופול לדונייצק. רבים מילדיי ונכדיי נותרו ערים כל אותו הלילה, עד ששמעו שאני ובעלי הגענו לדונייצק.

קהילה בשלט–רחוק

הרב ליפשיץ: “בשבת התארחנו בבית משפחת גייסינוביץ’ היקרים, והודינו לה’ על כל הטוב אשר גמלנו. במוצאי שבת עוד הספקתי להתוועד עם חברי הקהילה במקייבקה, וביום ראשון יצאנו בטיסה לניו–יורק. את ההחלטה לטוס לניו–יורק קיבלנו כאשר הבנו שבימים הקרובים נאלץ לנהל את הקהילה בשלט רחוק, ומבחינה זו אין הבדל בין שהייה בדונייצק לניו–יורק. לעומת זאת בניו–יורק אנחנו יכולים לגייס משאבים כספיים, שכעת אנו זקוקים להם יותר מתמיד, מכיוון שבעקבות המהפיכה האמירו מחירי המזון, ובמקומות מסויימים אף הכפילו את עצמם! בנוסף, אנחנו חייבים לשכור חברת שמירה להגן על מוסדות הקהילה - בית הכנסת, בית הספר, וגם על הבית שלנו. כל זה עולה כסף רב.

“אנחנו עומדים בקשר רציף עם אנשי הקהילה, עם המזכירה של בית חב”ד ושאר העובדים. בין נסיעה לנסיעה הצלחנו לחלץ מסימפרופול עוד נערה שעמדה בשלבי גיור אחרונים. אחרי שבת ארגנו את נסיעתה לאוקראינה, ודאגנו שהיא תפגש עם בית הדין המיוחד לגיורים, וב”ה היא השלימה את תהליך הגיור.

“התפילות מתקיימות בביתנו הפרטי, שם נמצאים ספרי התורה ושאר תשמישי הקדושה, ואת השיעורים הקבועים אנו מעבירים לחברי הקהילה באמצעות תוכנת הסקייפ. כך אנחנו מנצלים את פלאי הטכנולוגיה לקדושה.

“השורה התחתונה היא, שחב”ד בחצי האי קרים לא הפסיקה לפעול אפילו לא לרגע אחד. אנחנו ממשיכים בשליחות, ובקרוב מאוד גם נחזור לשם פיזית, מן הסתם לאחר פסח. לאלו ששואלים כיצד הם יכולים לעזור לנו, אני אומר שיש שלוש דרכים: א. לומר תהלים לזכות יהודי אוקראינה. ב. להוסיף במצוות או בהידור מצווה לזכותנו. ג. להרים תרומה כספית כדי שנוכל להגביר את השמירה על מוסדות הקהילה, ולהגביר את הפעילות הרוחנית בעיר כולה.

•

תרומות ניתן להעביר דרך האתר https://chabadcrimea.org   באמצעות לחיצה על הכפתור Donate או באימייל: CHOSSID@GMAIL.COM

רקע כללי

במהלך מלחמת העולם השניה, כבשה רוסיה את חצי האי קרים, והפכה אותו למחוז מן השורה בתוך הרפובליקה הרוסית. בשנת תשי”ד הועבר משליטתה לרפובליקה האוקראינית כמחווה של רצון טוב לציון השנה ה–300 לאיחודה של אוקראינה עם רוסיה. לכן, עם נפילת ברית המועצות, הפך חצי–האי לחלק מאוקראינה ולא מרוסיה, למורת–רוחה של האוכלוסייה המקומית, הרוסית ברובה.

בעקבות המהפיכה שהתחוללה לאחרונה בקייב, שם השתלטו ארגוני אופוזיציה אנטי–רוסיים על הפרלמנט והדיחו את נשיא אוקראינה ויקטור ינוקוביץ’, שהיה סמן פרו–רוסי - נעמדה רוסיה לצידו של הנשיא המודח, שברח לרוסיה, והודיעה כי לא תקיים קשרים עם השלטון הזמני, ותגן על האינטרסים הרוסיים באוקראינה.

המהפכה העלתה על פני השטח את המתיחויות מחדש, כאשר נערכו הפגנות המוניות סמוך למבנה הפרלמנט המועצה העליונה של הרפובליקה האוטונומית של חצי האי קרים. במהלך ההפגנה הורד הדגל האוקראיני והוחלף בדגל רוסי, בעוד התושבים קוראים לערוך משאל עם שיחליט האם חצי האי קרים יישאר תחת ריבונות אוקראינית או יועבר לריבונות רוסיה.

בהמשך חמושים רוסיים השתלטו על בנין הפרלמנט של חצי האי קרים ועל נמל תעופה בנמל סבסטופול שלחופי הים השחור ודווח על פטרולים של חמושים בנמל התעופה בבירת חצי האי, סימפרופול. בתגובה למעשים אלו הכריז שר החוץ של אוקראינה על פלישה צבאית של צבא רוסיה לחצי האי. בתחילה הכחישה רוסיה את הדברים, אולם לאחר שבשבת האחרונה אישר הבית העליון של הפרלמנט הרוסי את בקשתו של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, להשתמש בכוחות מזויינים בשטח אוקראינה, על מנת להגן על אזרחים רוסיים ועל אינטרסים רוסיים - הודתה רוסיה כי השתלטה על חצי האי, בתואנה של שמירת שלומם של תושבי האי הרוסיים.

“הוא צריך לדעת שכאן יש מי שחושב עליו!”

לאורך כל הראיון, הרב ליפשיץ נראה רגוע במיוחד. הוא בטוח בכוחו של המשלח, הרבי מלך המשיח, שבוודאי חושב עליו ומנחה את צעדיו. מסתבר, שיש לו על זה גם קבלות…

לפני עשרות שנים, כאשר היה בשליחות הרבי בברמינגהם שבמדינת אלבמה בארצות הברית, עבר הרב ליפשיץ תקופה קשה של מאבקים מצד הממסד המקומי שניסה לדחוק את רגלי הרב החב”די מהמקום. באותן שנתיים קשות, ההצלחות הרוחניות לא היו גדולות כל כך, ובנוסף לכל הצרות – המצב הכלכלי היה חמור. הרב ליפשיץ כתבתי לרבי מספר פעמים, דוחו”ת–פעילות ובקשות לעצה וברכה, אך המענה בושש מלהגיע.

יום אחד, בדרכו הביתה מעוד פגישה קשה עם אחד מבעלי ההשפעה הגדולים בקהילה. מחשבותיו התמקדו בכך שעד כה לא הצליח “לכבוש את העיר” כשלוחים אחרים. בנוסף העיקה עליו העובדה שתקופה ארוכה לא קיבל מכתב מהרבי. הספקות החלו לנקר במוחו. “בוודאי עשיתי מעשה חמור, שחומרתו לא תשוער, זו ככל הנראה חייבת להיות הסיבה לכך שהרבי ניתק עמי כל קשר”, הרהר לעצמו. כל הנסיעה עד לביתו לוותה במחשבות שליליות כאלו.

כשהגיע הביתה קידמה את פניו בתו בת העשר, וסיפרה לו שפיספס שיחת טלפון חשובה מהרב משה קוטלרסקי. הרב ליפשיץ מאד הסתקרנתי מכך שהוא התקשר - שכן בשנתיים האחרונות לא שמע ממנו אפילו פעם אחת – ולכן מיד חייג אליו חזרה. “שלום איצ’ה מאיר מה המצב אצלך?”, שאל הרב קוטלרסקי. הרב ליפשיץ השיב ספונטנית: “בכל הכנות, המצב ממש קשה”. הרב קוטלרסקי הבטיח לו שהוא ידבר עם הרב חדקוב על מנת לעזור.

לפני שהוא עמד לנתק שאל הרב ליפשיץ: “מתוך סקרנות, למה התקשרת דווקא היום?” “האמת היא”, באה תשובתו, “אני בעצמי לא יודע. הרב חדקוב התקשר אלי למשרד ואמר לי להתקשר מיד לליפשיץ בברמינגהם, תשאל אותו מה המצב. הוא צריך לדעת שכאן יש מי שחושב עליו!”

!”