י’ שבט בפתח, ואנו נושאים עיניים למשמעות הכפולה של היום הזה - יום ההילולא של אדמו

י’ שבט בפתח, ואנו נושאים עיניים למשמעות הכפולה של היום הזה - יום ההילולא של אדמו”ר הריי”צ ויום תחילת נשיאותו של הרבי מה”מ, וכפי שהרבי אמר בנוגע לב’ ניסן, יום ההילולא של הרש”ב, שבנוגע אלינו העיקר הוא לא ההילולא של הרבי הרש”ב, אלא שביום זה החלה “נשיאותו של כ”ק מו”ח אדמו”ר, הכוללת בתוכה את כל המשך הנשיאות עד ביאת משיח צדקנו”. אם כן, כך מובן בנוגע אלינו • התוועדות לקראת ראש השנה להתקשרות

מספר הרב בן ציון גרוסמן, ששמע מהגה”ח הרב מרדכי שמואל אשכנזי ע”ה:

אבי סבו של הרב אשכנזי, הרב שניאור זלמן אשכנזי, היה גר בירושלים, והייתה לו דירה גדולה, לפי מושגי הימים ההם. בעיצומה של מלחמת העולם השניה, הגיע לארץ הקודש הרב הקדוש רבי אהרן מבעלז שניצל בנסים מן התופת באירופה, לאחר שהרבי הריי”צ השתדל באופן פעיל בהצלתו. האדמו”ר מבעלז רצה לגור דווקא בתל אביב בטענה שהאוויר של הכנסיות בירושלים מפריע לו יותר מהאוויר של הדברים הבלתי רצויים שבתל אביב. אולם עד שנמצאה דירה מתאימה עבורו בתל אביב, ביקש האדמו”ר לשהות בירושלים. לשם כך החלו לחפש דירה מתאימה למגורים ולתפילות, וכן שיוכל לקבל שם אנשים שזרמו אליו מכל קצוות הארץ.

כששמע זאת ר’ שניאור זלמן אשכנזי, נתן בחפץ לב את ביתו לאדמו”ר מבעלז, בעוד הוא עצמו המשיך להתפלל בבית הכנסת חב”ד, והמשיך בכל אורחותיו כחסיד חב”ד. בשלב מסוים קרא לו האדמו”ר, הודה לו, ושאל על משפחתו. כשסיפר ר’ שניאור זלמן שיש לו בן שהוא הרב של שאנחאי, אמר האדמו”ר מבעלז שהיה רוצה לראותו. זה היה בשנת תש”ד.

כמה שנים אחר כך, בשנת תש”י, הגיע בנו הרב מאיר אשכנזי, רבה של שאנחאי, לביקור בארץ ישראל. הרב שניאור זלמן אשכנזי ניצל את ההזדמנות ואמר לבנו, כי לפני כמה שנים שהה האדמו”ר מבעלז בביתו ואמר לו אז כי היה רוצה לראותו, ולכן הוא מציע לבנו שייכנס אל האדמו”ר. ואכן, הרב מאיר אשכנזי נכנס לאדמו”ר מבעלז שכבר התגורר בתל אביב. כשנפגש עמו, ביקש האדמו”ר לברכו, ושאלו במה צריך הוא לברכה.

הרב אשכנזי, שסבל אז משיתוק קל בעין, שהלך והידרדר, ביקש ברכה עבור זה. אמר לו האדמו”ר שכדאי להקפיד על שלושה דברים כדי שזה לא ידרדר - ואחד מהם היה שלא יעלה על קברי צדיקים.

הדבר היה קצת תמוה, כי אמנם היו אנשים נוספים שהאדמו”ר אמר להם שלא ללכת לבתי עלמין, אולם כאן הוא הדגיש במיוחד שלא ללכת לקברי צדיקים.

בתום ביקורו בארץ הקודש נסע הרב מאיר אשכנזי אל הרבי, וכשהגיע היה זה כבר לאחר ההסתלקות של אדמו”ר הריי”צ. אצל ר’ מאיר היה כבר ברור מההתחלה כי מעתה ואילך צריך להתקשר לגמרי אל הרמ”ש, כפי שכינו אז את הרבי שליט”א. אולם הרבי סירב בתוקף לקבל את הנשיאות, ואף עשה פעולות להוכיח כאילו שאינו שייך לזה. הרבי הלך עם מעיל קצר בהיר וכו’, כאומר, איני שייך לזה כלל. הרבי אמנם המשיך לנהל ולעמוד בראש המוסדות ‘מחנה ישראל’ ו’מרכז לענייני חינוך’, ואף להתוועד בשבת מברכים ויומי דפגרא כפי שעשה בחיי הרבי הריי”צ, אולם בשום אופן לא הסכים לקבל את הנשיאות. כשבאו אליו עם שאלות כבדות הדורשות פתרון ובקשות ברכה דחופות, היה מפנה את השואלים והמבקשים אל הציון של הרבי הריי”צ על מנת שישאלו שם את שאלותיהם ובקשותיהם.

כשהגיע הרב מאיר אשכנזי עם שאלותיו ובקשותיו, אמר לו הרבי שיילך אל הציון של הרבי הריי”צ וישאל שם את שאלותיו. כאן הרב אשכנזי אמר שאיננו יכול ללכת על הציון כיוון שהאדמו”ר מבעלז אמר לו שלא ללכת על קברי צדיקים. הרבי שליט”א הגיב, שלמרות שאין הוא יודע מקור לדברים אלו, אולם “הואיל ונפיק מפומיה” של אותו צדיק, אכן אין אתה יכול ללכת על הציון.

“אם כן, מה אעשה?” שאל הרב אשכנזי.

הרבי שליט”א אמר לו לחכות כמה רגעים. הרבי החליף את המעיל הקצר לסירטוק, כמדומה שגם חגר גארטל, וענה לו על שאלותיו.

בהמשך ענה הרבי תשובות לעוד אנשים עד שסוף סוף קיבל רשמית וסופית את הנשיאות, גם בגלוי, ביום עשתי עשר (אחד עשר) בחודש עשתי עשר (שבט) בשנת עשתי עשר (תשי”א).

להפיץ את עניינו של הרבי בכל מקום

לאמתו של דבר התחילה נשיאות הרבי מיד עם הסתלקות הרבי הריי”צ נ”ע. כמאמר רז”ל על הפסוק “וזרח השמש ובא השמש” - “עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה, זרחה שמשו של צדיק אחר”. אי אפשר לעולם שיתקיים אפילו רגע אחד ללא רבי בגוף גשמי בעולם הזה. ולכן מונים השנה מלאת 67 שנים לנשיאות הרבי שליט”א מלך המשיח מיו”ד שבט תש”י. ובסגנון ה’דבר מלכות’ לפרשת בא, שביו”ד שבט, יחד עם זה ש”ניטלו המאורות” בהסתלקותו של הרבי הריי”צ, הרי בו גם “נתלו המאורות”, שהתחיל להאיר האור הגדול של הרבי מלך המשיח באופן שכנשמה בגוף מאיר בו כל הבלי גבול. אלא שבאופן רשמי ובגלוי זה לקח עוד משך זמן.

את השליחות והתפקיד שלנו, ובפרט בקשר ליום העשירי בשבט, מורה לנו הרבי באותו מכתב מפורסם אודות ההנהגה ביום זה, אותו ציווה הרבי כמעט בכל שנה, ובמיוחד בשנים האחרונות, לפרסם להפיץ ולהנהיג בכל מקום אפשרי, ושכל אחד ואחת ישתתפו בזה. וההדגשה בזה היא לא רק אודות העלי’ לתורה, הדלקת הנר, כתיבת הפ”נ וקריאתו תוך ציור פני הרבי, הנתינה לצדקה לעניינים השייכים לנשיאנו עבורו ועבור כל אחד ואחת מבני ביתו לפני שחרית ולפני מנחה וכו’. אלא גם ובמיוחד: “לקבוע שעה במשך המעת לעת - לבאר לבני ביתו שיחיו אודות כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ ועבודתו אשר עבד בה כל ימי חייו.

“במשך המעת לעת - לבקר (אלו הראויים לזה) בבתי הכנסיות ובבתי המדרש אשר בעיר, לחזור שם מימרא או פתגם מתורתו של כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ, לבאר אודות אהבת כל ישראל שלו, להודיע ולהסביר תקנתו על דבר אמירת תהילים, לימוד חומש עם פירוש רש”י. ובמקומות המתאימים - גם על דבר לימוד התניא כפי שחלקו לימות השנה. - אם באפשרי לעשות כל הנ”ל מתוך התוועדות.

“במשך המעת לעת - לבקר (המוכשרים לזה) במקום כינוסי הנוער החרדי - ולהשתדל, ככל האפשרי בדרכי שלום, גם במקום כינוסי הנוער שלעת עתה עדיין אינו חרדי - ולבאר להם איך שחיבה יתירה נועדה להם תמיד מאת כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ, לבאר להם את אשר תבע מהם והבטחון אשר בטח בהם, אשר סוף סוף ימלאו את תפקידם בהחזקת היהדות והפצת התורה בכל המרץ החום והחיות שהם מסגולת הנוער.

“מובן אשר, אם זהו מתאים לתנאי המקום, ימשיכו בכל הנ”ל בימים אשר אחרי היארצייט ובפרט ביום השבת קדש שלאחריו”.

וכאשר מדובר אודות אדמו”ר הריי”צ - הרי לנו ההוראה והציווי הם בעיקר אודותיו כפי שהוא נמצא בדור השביעי, כאשר “נשמתו בי” (שיחת פורים תשי”א). שהרי ההתקשרות שלנו עם כל רבותינו נשיאינו היא דווקא כפי שהם נמצאים וכלולים בכ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א. וכדברי הרבי (בשיחת ש”פ ויצא תשי”א. התוועדויות תשי”א ח”א ע’ 106) שכל הקשר שלנו עם כ”ק אדמו”ר האמצעי “אינו בסתירה ח”ו להתקשרות לכ”ק מו”ח אדמו”ר, אנו אין לנו אלא נשיא דורנו - כיון שההתקשרות היא לאדמו”ר האמצעי כפי שהוא כלול בכ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו”. וכפי שכתוב ב’דבר מלכות’ וארא, שימות המשיח זו התקופה אצל כ”ק מו”ח אדמו”ר של “המשך הנשיאות לאחר הסתלקותו (מיום עשתי עשר לחודש עשתי עשר דשנת עשתי עשר (תשי”א)”. או כפי הביטוי בשיחת ש”פ וארא תש”נ: “באופן נשיאותו לאחרי ההסתלקות … כנשיא התשיעי דדור התשיעי (מהבעש”ט), דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה - דור עשירי”.

השליחות היחידה שנותרה

כך גם בנוגע לב’ ניסן, יום ההילולא של אדמו”ר הרש”ב נ”ע, אומר הרבי שבנוגע אלינו העיקר הוא לא ההילולא של הרבי הרש”ב, אלא מה שבו התחילה “נשיאותו של כ”ק מו”ח אדמו”ר, הכוללת בתוכה את כל המשך הנשיאות עד ביאת משיח צדקנו”, כך מובן בנוגע אלינו. שכל ההוראות אודות ההתקשרות ההפצה והפרסום הינם בנוגע אלינו בעיקר אודות הנשיא שלנו, הרבי שליט”א.

נוסף להוראה המיוחדת לדבר על אודות הרבי ואהבת ישראל שלו - הרי שבשנים האחרונות נצטווינו במיוחד לפרסם אודות הרבי כמלך המשיח, כפי שהרבי אומר בש”פ שופטים תנש”א: “לפרסם לכל אנשי הדור שזכינו שהקדוש ברוך הוא בחר ומינה בעל–בחירה, שמצד עצמו הוא נעלה שלא בערך מכל אנשי הדור, שיהיה ה”שופטיך” ו”יועציך” ונביא הדור, שיורה הוראות וייתן עצות בנוגע לעבודתם של כל היהודים וכל אנשי הדור בכל עניני תורה ומצוות ובנוגע לכל חיי היום יום … עד הנבואה העיקרית, הנבואה (לא רק בתור חכם ושופט אלא בתור נביא, שזהו בוודאות) ש”לאלתר לגאולה” ו”הנה זה משיח בא”. וביחד עם זכות זו יש לכל אחד מאנשי דורנו האחריות לקבל על עצמו את ה”שופטיך” ו”יועציך” ולציית להוראותיו ועצותיו הטובות…”.

ולכן, השליחות היחידה שלנו, שכל שאר הפרטים אינן אלא התפשטות והסתעפות שלה, היא - לפרסם בכל מקום אודות הרבי שליט”א. ולא רק על גדולתו הנפלאה בכל התחומים, אלא בעיקר על כך שהוא הנשיא והראש, וגם הלב - “לבו הוא לב כל ישראל”. ובלי קשר עמו אי אפשר להתקשר באמת עם הקב”ה. ובהדגשה לדעת ולהכיר שהוא הנשיא והראש עכשיו. ולכן גדולה הזכות החובה והאחריות להתקשר אליו, לקיים את הוראותיו ותקנותיו, להתייעץ עמו בכל דבר, ולהאמין כי דבר ה’ בפיו. ובמילים אחרות: קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש.

ובלשון הרב, בדבר מלכות וארא: “צריך כל אחד ואחד לקבל על עצמו להוסיף ביתר שאת וביתר עוז במעשיו, תורתו ועבודתו … ובפרט בהביטול וההתקשרות אל כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא הדור, “הנשיא הוא הכל”, שבכל אחד ואחד - מציאותו וכל עניניו, בכל מכל כל, נעשים קודש לנשיא הדור”.

ולמי שחושב שיכול הוא להישאר בהתקשרות נוסח השנים שעברו, שגם הם “דור השביעי”, ולצעוק “רבי” ללא הדגשה על הענין שתובע הרבי עכשיו - ממשיך הרבי ומבהיר כיצד נעשה כל אחד קודש לנשיא הדור: “על ידי זה שמלאים וחדורים בקיום שליחותו של נשיא הדור -  משה רבינו שבדור, גואל ראשון הוא גואל אחרון - שענינו העיקרי “להביא לימות המשיח” בפועל ממש”.

כלומר, רק כאשר מלאים וחדורים בשליחות שתובע הרבי ש”הוא גואל אחרון” עכשיו - “להביא לימות המשיח בפועל ממש” - רק על ידי זה נעשים קודש לנשיא הדור. ואם מנסים להכניס בזה את כל העניינים האחרים, שהם אמיתיים ונכונים כשלעצמם, ואפילו לצעוק “רבי”, ללא מילוי שליחות זו - אי אפשר ח”ו להיות (בגלוי) “קודש לנשיא הדור”!

ומוסיף הרבי ואומר: “ולהוסיף, שהידיעה שתיכף ומיד נכנס כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו … ומביט על כל אחד ואחד מהחסידים והמקושרים לבחון מעמדו ומצבו כו’, מעוררת ופועלת לסיים ולהשלים (גם מלשון שלימות) את כל מעשינו ועבודתנו”, וזה וודאי מה שיביא את שלמות התגלותו לעין כל בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.