התורה - שער ליראה כ”ק הבעל שם טוב: התורה היא בית שער ליראה. וידוע שיעקב אבינו נט

התורה - שער ליראה

כ”ק הבעל שם טוב: התורה היא בית שער ליראה. וידוע שיעקב אבינו נטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה ועסק בתורה, לפני שהלך לחרן. והנה, כל ארבע עשרה השנים לא הרגיש יעקב יראה כה גדולה כפי שהרגיש בהר המוריה, מקום המקדש. על כן אמר כך: מכח שאני רואה מה נורא המקום הזה, אני גוזר ואומר: אין זה כי אם בית אלוקים, זהו עיקר הבית והדירה. “וזה” - כלומר תלמודי שבידי מבית עבר אינו אלא שער השמים בלבד, שער לדירה, שער ליראה עליונה זו.

(כתר שם טוב, סימן שטז)

שותים מתמצית ארץ ישראל

כ”ק הרב המגיד: הגם שישראל משפיעים לאומות העולם, מכל מקום שמחה גדולה היא לישראל, שכל האומות הם נכנעים וכפופים להשפעתם, וכל השבעים שרים שותים מתמצית ארץ ישראל. ממילא מגיעה תחילה לישראל השפעה גדולה עד אין קץ, שהם נעשים צינור לכל העולם.

(אור תורה, פסוקים מלוקטים, סימן שסה)

שם צוה השם את הברכה

כ”ק אדמו”ר הזקן: בחינת ירושלים היא המקור לכל העולם כולו, בקדושה. כי “זה שער השמים”, שכן משם נמשכת ההשפעה מלמעלה, כי שם צוה השם את הברכה, ומשם היו מקבלים כל הארצות, ולכן ירושלים היא באמצע הישוב.

(לקוטי תורה, פרשת מסעי, צא, ב)

אותיות התורה

כ”ק אדמו”ר האמצעי: בתחילה נאמר וישכב במקום ההוא. וישכב - יש כ”ב, שישנן כ”ב אותיות התורה. אך עדיין אין זה אלא בעולמות העליונים. אך לאחר שקם משנתו ונגלה אליו השם במקום ההוא, אמר: אכן יש הוי’ במקום הזה, כלומר, שבמקום הזה יכול שם הוי’ דאצילות להתגלות בגילוי גמור. “וזה שער השמים” - שהן אותיות התורה שנקראת היכלו העליון של הקב”ה, שמתגלית באותיות התורה.

(תורת חיים, בראשית ח”ב, פרשת ויצא, קסה, א)

זיכוך ההיכלות שלמעלה

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: בארץ ישראל, שם “שער השמים”. וכשנעשים המצוות בארץ ישראל, מזדככים כל ההיכלות שלמעלה.

(אור התורה, במדבר כרך ב, עמוד נז)

כהשראת הנפש בראש

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: כשם שהנפש מחיה את כל הגוף, ומכל מקום - עיקר השראת הנפש הוא בראש, כמו כן יובן שהגם שהקב”ה מלא כל הארץ כבודו, מכל דווקא בית המקדש היה “שער השמים”, שכן שם היה גילוי שם הוי’.

(תורת שמואל תרמ”א, עמוד שלח)

השפעה גם לחוץ לארץ

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: בזמן שבית המקדש היה קיים, היה עיקר ההשפעה של השפע האלוקי לבריאה, בארץ ישראל, ושם - ממקום המקדש, שער השמים. ומשם הייתה נמשכת הארה חיצונית לשבעים השרים של אומות העולם, בחוץ לארץ.

(המשך תער”ב, חלק שלישי, עמוד א’רעח)

שער החיות האלוקית

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: ירושלים שלמטה מכוונת לירושלים שלמעלה, ומירושלים שלמעלה נמשכת החיות לכל, כמו שכתוב “וזה שער השמים”, ככתוב “אני אענה את השמים”, שכן כל השפעות החיות בכל סוגי ומיני ההשפעות, הן השפעה רוחנית והן השפעה גשמית, הכל כאשר לכל בא מלמעלה. זהו “וזה שער השמים”: מקום המקדש הוא השער אשר בו ועל ידו נמשך כל שפע החיות ואפילו לשבעים השרים.

(ספר המאמרים תרצ”ג, ש”פ בראשית, עמוד תקט)

ה”ממוצע” בין בורא לנברא

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: עניינו של בית המקדש הוא - “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”, והוא המקום עליו נאמר “זה שער השמים”.

העניין בזה הוא: כדי לחבר בורא עם נברא, צריך להיות דבר הממוצע ביניהם. זהו עניינו של בית המקדש - “זה שער השמים” - שהוא הממוצע בין העולם כפי שהוא מצד עצמו, ובין הקב”ה כפי שהוא למעלה מכל סדר ההשתלשלות.

כלומר, לפי שבית המקדש נבנה מדברים גשמיים, ואף על פי כן האירה אלוקות בגלוי בחומר ובגשם של בית המקדש, כמאמר רז”ל “עשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש” ועד שהמקום היה למעלה מהמקום, כמאמר רז”ל “מקום הארון אינו מן המדה”, - הרי שעל ידי “ממוצע” זה יכולים לפעול זאת, בכל העולם כולו”.

(תורת מנחם כרך כד - חלק ראשון, עמוד 93)