הקידוש בסוכת דייטש

איש השלום, רודף צדקה וחסד, שילוב נדיר של חסיד ו’עובד’ לצד איש עסקים ועסקן חסידי במלוא מובן המילה • קווים לדמותו של הרה”ח ר’ זלמן יודא דייטש ע”ה

החסיד ר’ זלמן יודא דייטש נולד בי”א חשון ה’תש”ז להוריו הרה”ח ר’ שלום ישעי’ ומירל ע”ה דייטש, כאשר שהו בעיר הגבול למברג, בדרכם לצאת מרוסיה הסובייטית, במסגרת הבריחה הגדולה של אנ”ש לכיוון פולין. בן שבועות ספורים היה כאשר הצליחו הוריו להבריח את הגבול, ועד גיל חמש נדד עם הוריו בנתיב הפליטים, ממחנות העקורים בגרמניה ועד להתיישבות הזמנית בצרפת.

בשנת תשי”ב היגר עם הוריו לארצות הברית, שם קבעו את דירתם בעיר נורווק שבקונטיקט. מכיוון שבמקום לא הייתה אפשרות להעניק לו חינוך חסידי מתאים, הורה הרבי להוריו לקיים בילד הצעיר (בן השבע!) את מאמר חז”ל הווה גולה למקום תורה – לישיבת תומכי תמימים המרכזית, שהייתה אז ברחוב בדפורד ברובע ברוקלין. זלמן הצעיר למד בישיבה, רחוק מהוריו, כשהוא מתגורר בקראון הייטס בביתו של ידיד המשפחה ר’ ישראל ע”ה מינקוביץ.

באותן שנים עורר הרבי על הצורך בלימוד על טהרת הקודש, ללא תערובת לימודי חול. בעקבות דבריו של הרבי, הוקמה בישיבה מסגרת מיוחדת ללימודי קודש בלבד. זלמן הצעיר, ששמע על שיחתו של הרבי, רצה להצטרף למסגרת זו. כאשר שוחח על כך עם אביו, אמר לו אביו: אם בקשתך נובעת מלחץ חברתי, ומכיוון שברצונך לחקות את חבריך – אני מעדיף שתשאר בינתיים במסגרת הרגילה. אך אם בקשתך מגיעה מתוך הכרה בחשיבות הדבר, ומתוך רצון אמיתי לקיים את דברי הרבי – תעבור מיד למחלקה החדשה ולמד על טהרת הקודש.

לאחר שסיים את חוק לימודיו בישיבה בבדפורד, נסע לישיבת תות”ל במונטריאל, שם למד כשנתיים. בשהותו שם התוודע לגדולי החסידים שחיו במונטריאל, וספג מהם את החום החסידי המיוחד שליווה אותו כל ימיו. בהתוועדויות הרבות בהן השתתף למד מזקני החסידים רבים מניגוני חב”ד הבלתי-מוכרים.

בישיבה במונטריאל התעלה ר’ זלמן בלימוד הנגלה והחסידות, וכאשר חזר להמשיך את לימודיו בישיבת תות”ל ב-770, היה לאחד הבחורים המצטיינים בלימוד החסידות, ונבחר להיות אחד משבעת הקנים בחסידות (כינוי לשבעה בחורים נבחרים, שהיו אומרים פלפולים עמוקים לפני תלמידי הישיבה בלילי שבת. כמוהם היו גם שבעה בחורים שהיו אומרים פלפול בנגלה בכל מוצאי שבת).

באחת היחידויות להן זכה באותה תקופה, הורה לו הרבי להתמקד בעבודת התפילה. הוא שקד על קיום הוראה זו, וגם לאחר חתונתו, כאשר היה לבעל-עסק, הקפיד להתפלל במתינות ובכוונה גדולה, ובשבתות היה מתמסר לחלוטין לעבודת התפילה.

איך משלמים לרבי על שידוך?

בחודש אדר תשכ”ט בא בקשרי השידוכין עם – תבלחט”א – זוגתו מרת צירל למשפחת ר’ דוד שי’ איידלמן, השליח בספרינגפילד ומנהל ישיבת אחי תמימים עוד בזמנו של הרבי הריי”צ. לאחר שהשתדך, ניגש אביו לרבי במהלך התוועדות, ונתן לרבי בקבוק משקה תוך שהוא מודה לרבי על השידוך באמרו: הרי הכל בזכות הרבי! אמר לו הרבי: “עבור שידוך, צריכים לשלם”. סתם ולא פירש.

כעבור חודשיים, לפני החתונה, נפטר אביו ע”ה. שנים רבות אחר-כך, כאשר אמו נכנסה ליחידות, הזכירה את דברי הרבי לבעלה, ושאלה למה התכוון הרבי, ומה תבע מבעלה לפני פטירתו. אמר לו הרבי: רציתי שיתחזק באמונה וביטחון. צמד מילים זה, אמונה וביטחון, הפך למוטו של ר’ זלמן בכל תחומי החיים. הוא השתדל ככל יכולתו לחזק את האמונה והבטחון, הן בקרב בני ביתו, והן בקרב כל מי שבא עמו במגע. לאחר ג’ תמוז, כאשר נוצר הצורך לחזק את האמונה והביטחון בהתממשות דבריו ונבואותיו של הרבי, למרות המציאות הנראית לעינים הגשמיות – עודד ר’ זלמן ככל יכלתו את כל מי שפעל לחיזוק האמונה והבטחון, הן בייעוץ והכוונה, הן בסיפורים מעודדים, והן בתמיכה כספית לפעולות הללו.

עסק שולי בברכת הרבי

בהיותו הבן הבכור, נכנס לאחר חתונתו לנהל את עסקי אביו, לא לפני שהוא מקבל את ברכת הרבי למהלך: “ביתר שאת וביתר עוז”.

כאן התגלתה אישיותו המיוחדת של ר’ זלמן במלוא זוהרה: יש הרבה יהודים שמצליחים בעסקים ותורמים לצדקה, אולם אצל ר’ זלמן העסק והצדקה לא היו שני דברים נפרדים, אלא העסק היה כלי שרת לקיום רצונו של הרבי. הוא ראה בכל דולר שהרוויח בעסק – עוד דולר לטובת מוסדותיו של הרבי ולחיזוק תקנותיו הקדושות.

העסק היה אצלו דבר כל כך שולי, עד שאחד מילדיו סיפר שעד גיל שמונה עשרה לא ידע במה אביו עובד, כיוון שמעולם לא דיבר על ענייני עסקיו בבית. כשהיה מגיע לבית, היה מתיישב מיד לחזור עם הילדים על מה שלמדו ב’חדר’, ואחר-כך היה יושב ללמוד בעיון שיחות ומאמרים של הרבי (היה לו סדר מסודר ללימוד כל שיחותיו ומאמריו של הרבי, וגם בנסיעותיו היה שומע תמיד הקלטות מהתוועדויות הרבי), או משתתף באסיפות של מוסדות הרבי או וועדים שונים שהוקמו לחיזוק תקנותיו הקדושות של הרבי. בתקופה שחלפה בין כ”ז אד”ר תשנ”ב ועד לפטירתו הטרגית בתשס”ו, הספיק ר’ זלמן ללמוד את כל כרכי ליקוטי שיחות ושיחות קודש, למעלה ממאה ספרים!

בית חב”ד בקראון הייטס

כמו בעסקיו – גם את ביתו הפרטי ראה ר’ זלמן כמקום שנועד להרבות בנחת-רוח לרבי. ביתו היה פתוח לאורחים, וזוגתו  מרת צירל – תבלחט”א – קיבלה את כולם בספר פנים יפות. ידעו שאצל ר’ זלמן אפשר להגיע ביום ובלילה. היו אורחים שהיו מגיעים להתארח מספר שבועות, ותמיד הרגישו בנוח לשוב ולהתארח. ר’ זלמן וזוגתו תחי’ ניהלו את ביתם בהתאם לדברי הרבי שכל בית צריך להיות בית חב”ד. זאת הייתה התחושה של המוני באי הבית.

באחת הפעמים, כאשר הסתובב ר’ זלמן בין האורחים הרבים שהגיעו לביתו על מנת לבדוק האם הם צריכים דבר מה, שאל אותו אחד האורחים, שכנראה אפילו לא ידע מיהו בעל הבית: “אמור לי, עד מתי אוכל לשהות פה? מתי יאמר לי בעל הבית כי עלי לעזוב?” “אל דאגה”, השיב לו ר’ זלמן בביטחון. “אני מתארח פה כבר הרבה זמן ומעולם לא אמרו לי לעזוב”…

ביתו היה גם מוקד להתוועדויות חסידים בכל הזדמנות, ובחג הסוכות ידעו כולם שאפשר להגיע בכל שעה לסוכתו, ותמיד ימצאו שם התוועדות חסידית עם טובי המשפיעים וכל טוב גשמי ורוחני.

הבית שימש גם כבית וועד לאסיפות עסקנים בכל עניין שבקדושה. בכל פעם שהרבי היה יוצא בתקנה חדשה, היה ר’ זלמן מזמן לביתו את העסקנים, ויחד מתווים את דרכי הפעולה למימוש רצונו של הרבי. כאשר נערך בביתו מלווה מלכה לטובת מוסדות “חדרי תורה אור” בארץ הקודש, ועורך המלווה מלכה הכריז על כך כנהוג בהתוועדות אצל הרבי וניגש אל הרבי עם בקבוק משקה – קרא הרבי לר’ זלמן, מזג לו ‘לחיים’ מהבקבוק, ורק אחר-כך החזיר את הבקבוק לעורך המלווה מלכה. היה זה דבר נדיר, שהעיד על חיבתו של הרבי לר’ זלמן שהקדיש את ביתו לטובת הרבי.

כאשר ייסד אחיו, ר’ אברהם משה דייטש (ביחד עם ר’ שמואל ברוק) את מבצע מזוזה קראון הייטס, לא היה להם משרד מסודר. ר’ זלמן הזדרז לפנות חדר בביסמענט של ביתו, שישמש כמשרד עבור מבצע מזוזה. עד עצם היום הזה, כשבע שנים לאחר פטירתו, עדיין מנוהל הארגון שאחראי לקביעתן של אלפי מזוזות כשרות במשרד הקטן שבביסמענט של ר’ זלמן.

את כל הדברים הגדולים שעשה, עשה בפשטות וללא התפארות.

חינוך הילדים

למרות עסקיו הגדולים, לא צירף ר’ זלמן אף אחד מבניו המוכשרים לניהול עסקיו, אלא דאג שכולם יחונכו ויממשו את רצונו הק’ של הרבי לצאת לשליחות. ואכן, כל בניו הנשואים מכהנים כיום בשליחות הרבי ברחבי ארצות הברית וקנדה. בשביל להגיע לכזו הצלחה שמיימית בחינוך הילדים, צריך לעבוד קשה. ואכן, ר’  זלמן השקיע את כל כולו בחינוך ילדיו.

כאשר הגיעו הילדים לגיל בר מצוה, וזכו לקבל מתנות מכובדות בחגיגת בר המצוה, תרם כל אחד מהם חצי מהסכום אותו קיבל לטובת מוסדותיו של הרבי, בעידודו הנמרץ של אבא. בכל פעם שהיה יוצא מאמר חדש של הרבי, היה ר’ זלמן מעודד את ילדיו ללמוד אותו מיד בעל פה. אורחיו הרבים של ר’ זלמן, זוכרים את הסדר המיוחד בסעודות ליל שבת בביתו, כאשר כל ילד חוזר סעיף אחד מהמאמר בעל פה, כשאבא מקשיב בריכוז. לאחר מכן, תרגם ר’ זלמן את הדברים לאנגלית, לטובת האורחים שלא שלטו בשפת האידיש.

כאשר גדלו הילדים, נישאו ויצאו לשליחות, היה ר’ זלמן מקפיד לדבר עימם אחרי שבת, לשמוע את החויות בבתי חב”ד של בניו. ר’ זלמן תמיד היה מעודד את בניו לא להסתפק במה שיש, אלא להוסיף בפעילות. כאשר היה ר’ זלמן מגיע לבקר, היה מביא הוא עימו את הניחוח והחום החסידי של ליובאוויטש, מתוועד עם המקורבים ומספר להם סיפורים חסידיים שאותם שמע או ראה.

 עסקן בכרם חב”ד

בשנת תשל”ב, שנת השבעים להולדתו של הרבי, כאשר הרבי הורה להקים ע”א מוסדות, הזדרז ר’ זלמן להקים בית חב”ד בעיר אמרסט, שבמסטושטס. הוא רכש מבנה לפעילות, ובמשך שנים רבות שילם את משכורתו של השליח, כדי שזה יוכל להקדיש את כל זמנו לפעילות לנחת רוח הרבי. כאשר נוצר צורך במקווה חדש, לא היסס ר’ זלמן ובנה על חשבונו מקווה חדש ומהודר.

באותן שנים, כאשר הרבי קרא להקים את חברת ‘שברו [Chebro]’ לקניית בניינים בשכונה על מנת לחזק את האחיזה היהודית בקראון הייטס, השקיע ר’ זלמן כספים רבים בקניית בניינים. הוא ראה בזה עסק של הרבי, ובהתאם לכך השקיע מעל ומעבר ליכולתו הפיננסית. בשנים מאוחרות יותר, כאשר הבניינים שרכש נקלעו לתסבוכת משפטית והיו אנשים שרצו לקדם פשרות – ר’ זלמן, למרות שהיה איש שאהבת ישראל בערה בעצמותיו, לא הסכים לפשרה עד שהצד השני יחתום על מסמך הצהרה שהרבי הוא בעל הבית האמיתי של השכונה ופיתוחה צריך להתנהל בהתאם להוראותיו ורצונו הק’. הוא היה מוכן לספוג הפסדים כספיים, ובלבד שיהיה ברור שהשכונה שייכת לרבי!

בשמחת תורה תש”מ, אמר הרבי תוך כדי ההתוועדות כי מי שיקבל על עצמו במהלך השיחה או הניגון שאחריה, החלטה טובה לתרום סכום גדול לצדקה, יבורך בצורה מיוחדת. מיד אחרי החג, הגיע ר’ זלמן למזכירות למסור את תרומתו המכובדת, ושמו הוכנס לרשימה שזכתה לברכה הלא שגרתית מהרבי מלך המשיח.

כשהרבי קרא לפתוח כוללים “תפארת זקנים”, נרתם ר’ זלמן במלוא מרצו ובעצמו נסע ומסר שיעורים בכוללים; כך גם כאשר הכריז הרבי על מבצע הדפסת התניא, ור’ זלמן שהה לרגל עסקיו בניגריה ומיהר להדפיס שם תניא, כמו גם האברך והמכונית ששכר אחר-כך על מנת שיעברו בערי ארצות הברית להדפסת מאות מהדורות של התניא.

בסוף שנות הל’, לאחר פטירתה הפתאומית של אחותם, מרת אלטע שוורץ, תרמו האחים דייטש סמינר לבנות בעלות תשובה בעיר צפת, הסמינר הנושא את שמה – מכון אלטע.

באחת השנים, הצליח ר’ זלמן לפעול על אחד מאנשי העסקים עימו היה בקשר, גביר יהודי, שיצטרף למועדון ה-950 – הגבירים שתרמו כ-950 אלף דולר, זכו להשתתף במעמד היחידות המיוחד לגבירים. כאשר עמד הגביר לרשום את הצ’ק, אמר: “אם אני כבר נותן תשע מאות וחמישים אלף דולר, מדוע שלא אעגל את זה למיליון?!” אמר ותכנן לרשום את הסכום העגול בעל ששת האפסים, אך ר’ זלמן מנע זאת ממנו:

“לא. אל תתן מיליון. אם תיתן מליון, תרגיש טוב עם עצמך – אני תרמתי מיליון דולר. עדיף שתתרום פחות ולא תרגיש את השלמות הזאת…”. בסיומה של היחידות, סיפר הגביר לרבי כי הוא הגיע לכאן בזכותו של ר’ זלמן. “טוב שר’ זלמן מכיר אותך ואתה מכיר אותו”, השיב הרבי.

נדיב לב

לא רק בעולם העסקנות נודע ר’ זלמן כאדם משכמו ומעלה. גם בנוף האנושי של השכונה, היה ידוע ר’ זלמן כאדם רודף צדקה וחסד, שעוזר ומסייע למשפחות במצוקה. מלבד הצדקות הרבות שנתן, היה ר’ זלמן חותם ערבויות למאות אנשים נזקקים על מנת לסייע להם לקבל הלוואה שתחלץ אותם ממצוקתם הכספית. לא אחת ידע ר’ זלמן שבדרך הטבע אין לנזקק אפשרות להחזיר את ההלוואה, ובכל זאת חתם ערבות. כאשר הגיע מועד הפירעון, שילם ר’ זלמן את החוב כולו, ולא פנה לאותו נזקק לבקש ממנו את החזר החוב. כזה היה ר’ זלמן. הוא ראה בזה עוד סוג של צדקה. על מעשי חסד אלו לא סיפר ר’ זלמן מעולם, גם לא למשפחתו הקרובה ביותר.

בהתקשרותו העזה של ר’ זלמן לרבי, נהג להפריש בכל חודש סכום נכבד מרווחיו ל’מעמד’ של הרבי. מעבר לכך, המשב”קים בביתו של הרבי ידעו שאם צריכים לשפץ משהו בבית הרבי, או לרכוש ציוד חדש – הם יכולים להרים טלפון לר’ זלמן ולקבל מיד את מלוא הסכום הנדרש.

אצל ר’ זלמן השתלבו ה”מאה” וה”דעה”, ומלבד תרומותיו בסכומים גדולים, ידע גם להעניק עצות נבונות בניהול המוסדות. מנהלי מוסדות היו מגיעים אליו דרך קבע להתייעצויות, הן בייעול הצד הגשמי, והן בייעול המצב הרוחני. “הייתה לו תפיסה מהירה וראיה נכונה”, מעידים מנהלי המוסדות. גם אנשים פרטיים היו מגיעים אליו לקבל עצה בעסקים, ויוצאים מצויידים בעצה ותושייה.

כאשר הוקם השבועון “בית משיח”, היה ר’ זלמן אחד מחברי הוועד הגשמי של העיתון. בעצותיו המועילות הצליח להצעיד את העיתון על דרך המלך, ובתרומותיו הנכבדות סייע לעיתון במשך השנים. במהלך השנים היה ר’ זלמן שותף לפעילויות הרבות שנעשו על ידי “מרכז חב”ד העולמי לקבלת פני משיח”, ותמיד היה נפעם מחדש לנוכח גילוי האמונה והבטחון של אלפי החסידים שקיבלו עידוד מהופעתו של “בית משיח”. בשנים האחרונות רווה נחת כשראה את אלפי התמימים והחסידים מגיעים ל-770 בחודש תשרי, והוגים בשקידה והתמדה בתורתו של הרבי מלך המשיח.

גם בשנים האחרונות לחייו, כאשר עסקיו נקלעו לקשיים כספיים, לא הקטין את תרומותיו לפעולות הרבי, ובשלב מסויים אף הוציא מהבנק הלוואה גדולה, תוך שהוא ממשכן חלק מעסקיו לשם כך, על מנת להעניק תמיכה בסדר גודל של מאות אלפי דולרים למוסדות הרבי, ביניהם מוסד “אש”ל – הכנסת אורחים” – הארגון הקדוש שהוא כיהן כיושב ראש העמותה שלו, ומוזיאון צבאות ה’.

בשנים האחרונות חיזק ועודד את כל ענייני משיח. הוא היה איש שלום, אהוב על כל החסידים, יהיו דיעותיהם אשר יהיו, אך הוא לא הסתיר מהם את כאבו העצום על כך שאינם עוסקים מספיק בענייני גאולה ומשיח כרצונו של הרבי.

גם בימיו האחרונים המשיך ר’ זלמן בעסקנותו וביום חמישי האחרון לחייו, הספיק עוד להשתתף באסיפת וועד ההנהלה של מוסדות חינוך אהלי תורה.

נלב”ע בכ”ט תמוז תשס”ו, והשאיר אחריו חלל גדול וריק בתחום העסקנות החסידית בשכונת המלך.

 

הקידוש בסוכת דייטש

כאמור בפנים הכתבה, כאשר נכנס ר’ זלמן לעסקי אביו, ברך אותו הרבי “ביתר שאת וביתר עוז”. למעשה, לא היתה זו הפעם הראשונה בה השתמש הרבי בנוסח זה על מנת לברך את משפחת דייטש. מספר שנים קודם לכן, כאשר גזר הרבי על שתיית המשקה, אשר עד גיל ארבעים לא ישתו למעלה מארבע כוסות, נכנס אביו, ר’ שלום ישעיה דייטש אל הרבי ליחידות, ושאל האם לבטל את הקידוש שהיה נערך בסוכתו בדרך קבע בליל שמיני עצרת, כיון שהוא חושש שלא יצליח להגביל את שתיית המשקה בסוכה.

הרבי חייך, ותוך כדי שהוא מחווה תנועת ביטול בידו, אמר: “שיהיה ביתר שאת וביתר עוז”. מאז, ועד עצם היום הזה, נערכת בשמיני עצרת, בסוכתם של משפחת דייטש התוועדות חסידית פעילה במיוחד – למעלה ממדידות והגבלות (ידועות)…