פקידי הג’וינט מבקשים להקפיא את התקציבים לחב”ד, בטענה כי חב”ד מקדמת “קנאות חשוכה”

פקידי הג’וינט מבקשים להקפיא את התקציבים לחב”ד, בטענה כי חב”ד מקדמת “קנאות חשוכה” במרוקו, שכן הבחורים לומדים גמרא בקול רם כמו בסלובודקה, ולא בשקט כמו במרוקו… * הרב גורודצקי מגיב במכתב תקיף: “אנחנו תמיד הראנו לכם שאנו צודקים…” * חלק חמישי

הפרק הקודם דן בחילוקי הדעות בין הנהלת הג’וינט וחב”ד מהי הדרך הטובה ביותר שחסידי חב”ד יוכלו לשרת את יהדות מרוקו. עם זאת, ראשי הג’וינט הסכימו שחב”ד עושה עבודה מועילה במרוקו, אם כי לא באופן מאורגן.

בפרק הנוכחי נציג שחקן חדש במגרש מרוקו, עובד עבור ארגון הג’וינט במרוקו שראה בחב”ד ארגון המשווק “קנאות חשוכה”, התלונן על היעדר לימודי חול ועוד “בעיות” במערכת החינוך של חב”ד. פרק זה מציג את הדו”ח החריף, והדיונים שהתפתחו בין הג’וינט ובין הרב בנימין אליהו גורודצקי, בא–כח הרבי לאירופה וצפון אפריקה, בנוגע לסוגיות אלו.

מסמכים מרתקים אלה מופיעים בארכיון הג’וינט (שעבר דיגיטציה ועלה על האינטרנט הודות למענק מד”ר ג’ורג’ט בנט וד”ר ליאונרד פולונסקי).

 

הג’וינט: חב”ד אינה ראויה לקבל תמיכת הג’וינט

ב–9 לאפריל 1952, כותב מר הרברט קצקי (ג’וינט - פריז) להרב בנימין גורודצקי כי חב”ד לא עמדה בציפיות של ארגון הג’וינט, ולא תיקנו את ה”בעיות החינוכיות” בבתי הספר שחב”ד קיבלה מרשת “אוצר תורה”, ולכן הג’וינט יצטרך “לשקול מחדש” את תמיכתה:

עכשיו אנו דנים על שאלת המשך המענק החודשי שלנו לישיבת ליובאוויטש לתכנית שלה במרוקו, וברצוננו להודיע לכם נקודות מסויימות שראינו ממקור–ראשון בישיבות ליובאוויטש במרוקו, כפי שראינו במהלך ביקור לאחרונה במדינה
זו…

הודעת לנו מלכתחילה שתיקח על עצמך חלק מה”חדרים” שנוהלו בעבר ע”י “אוצר התורה” בכמה עיירות קטנות וכפרים. אלה היו “חדרים” שהג’וינט הפסיק לתמוך בהם בגלל הרמה הנמוכה ההוראה וכו’. אנו הבנו ממך שכל זה היה צריך להשתנות ולהשתפר.

בעת הביקור בכמה מ”חדרים” אלה במרוקו, כעת תחת חסותך, היינו מאוד מופתעים לראות כי ה”חדרים” שלך אינם שונים מכאשר היו בעבר תחת ניהול “אוצר התורה”; ולראות מה כיוון התוכנית שלך במרוקו; ולראות מה הארגון שלך מחשיב כ’פעילות ראויה’. אנחנו מוכרחים להודיע לך עכשיו כי אנחנו לא מרגישים שמה שראינו ראוי לתמיכת הג’וינט …

… לפני שנדון בכלל על המשך התמיכה שלנו לאחר חודש יוני, נצטרך לקיים דיון מעמיק ולהגיע להבנות בכל הנוגע לעבודה בישיבות ליובאוויטש במרוקו, ויחסי ארגון הג’וינט אליו.

ב–28 לאפריל 1952, הרב גורודצקי מגיב למר קצקי ומסביר כי הבעיות עברו בירושה, ובדבר התמיכה - הוא כבר דאג לזה עם ראשי הג’וינט בניו יורק (שהתחייבו להמשיך ולהגדיל את התמיכה לבתי ספר חב”ד!):

… ההערכה האמיתית של התכנית שלנו במרוקו חייבת לקחת בחשבון שני נקודות חשובות: א) מצב החינוך היהודי במרוקו קודם שאנו באנו; ב) התמונה הכללית של התכנית שלנו בשלב הנוכחי, לנוכח נכויות וקשיים כספיים ואחרים שישנם בעבודה כזו בכלל, ובמרוקו בפרט, שאתה וודאי מכיר.

יש לזכור, שכל פגם שנמצא בחלק מה”חדרים” של רשת אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש הם ירושה מן המנהלים הקודמים, לפני שאנו נכנסנו לתמונה, וכי זה בלתי אפשרי, תוך זמן קצר, להמיר את המצב מן הקצה אל הקצה, בפרט כאשר קיימות נסיבות כלכליות ופיננסיות מעבר לשליטתנו.

לאור האמור לעיל, ובהתחשב בכל הנסיבות, אנחנו רוצים לומר די בהדגשה שאנו מאד מעודדים ומרוצים מתוצאות העבודה שלנו עד כה. כל פגם שישנו, שאנו לא יצרנו אבל ירשנו, אנו מתקנים, והם יתוקנו לגמרי ברגע שיהיה לנו את האמצעים הכספיים לעשות זאת…

אי אפשר לפרט יותר במכתב, אבל אני דנתי באריכות על המצב עם ד”ר שפירו כאן בניו יורק, ואשמח להמשיך לדון בזה איתך ומר בקלמן בשובי לפריז.

 

“חדרים” בסגנון אירופי, ולימוד גמרא בקול

בעוד ראשי הג’וינט במרוקו הקודמים היו מודאגים בעיקר על רמת הלימודים, מומחיות המורים, וההרחבה הבלתי–מבוקרת, עובד הג’וינט הבא לא היה מרוצה עם החינוך הדתי בכלל, ועם העובדה שחב”ד החליפה “קנאות חשוכה” של מרוקו עם “קנאות חשוכה” של ליובאוויטש במקום להראות להם את “האור”.

במכתב חריף בן שישה עמודים, מ–7 לאוגוסט 1952, המסומן “סודי”, מר יצחק קליינבוים (שעבד בעבר במשרדי הג’וינט בפריז) כותב לממונה עליו, מר יהודה שפירא (ג’וינט - פריז) על החינוך הכללי במרוקו, וליובאוויטש בפרט, ומתאר את תוכניותיו לחינוך ילדי מרוקו:

אענה לך בפירוט על שאלתך בנוגע לבקשת ארגון ליובאוויטש לסיוע למסגרת לימוד הקיץ שלהם במרוקו. עם זאת, אני גם רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולתת לך קצת מידע על בעיות החינוך במדינה בכלל.

מה שאני עומד לומר, הוא שילוב של עמדות אישיות עם פרשנות של מדיניותנו בתחום החינוך …

כדי לענות על שאלתך לגבי קבוצת ליובאוויטש, צריך הקדמה קצרה.

בדרך כלל מקובל לחשוב שחינוך יהודי במדינה זו צריך להיות חינוך דתי ביסודו. התנהגות דתית היא חזקה מאד ומפורסמת בקהילה הזו, אבל התפיסות הדתיות והידע שלה הוא קטן מאד. מה שמעניין בהיבט הדתי של יהדות מרוקו הוא שהמצפון הדתי שלהם הוא די שטחי, אבל הקשר שלהם למנהגים הוא מאוד חזק. כיוון שכך, כל מערך השכלה מודרני שמקימים במדינה זו צריכה להיות מבוססת על הדת והמסורת היהודית. כל ניסיון מהפכני להציג חינוך מודרני ובלתי–דתי נועד להיות כישלון מוחלט מההתחלה. במילים אחרות, אלה שעבורם החינוך הדתי הוא מטרה בפני עצמה - הבעיה היא פשוטה מאוד, הם ימצאו מענה מיידי וקבלת פנים חמה. עם זאת, למי שאכפת מחינוך מתקדם צריך לזכור כי הם לעולם לא ישיגו שום דבר אם התוכנית שלהם לא תכלול בה שילוב של חינוך דתי ומודרני גם יחד.

עם כל הקשיים שיש לנו עם ארגון כל ישראל חברים (“אליאנס”) בתחום שליטה ויחסים פיננסיים, ניתן לומר כי זה הארגון שהבין הכי טוב, לפחות במידה רבה, איך לחבר את את הדתיות והחילוניות בתכנית החינוכית שלהם…

עם זאת, בתי הספר של ה”אליאנס” אינם דתיים, ובחוגים רבים של האוכלוסייה יהודית במדינה הזאת הם אינם מהווים תחליף הולם עבור ה”חדר”. משמעות הדבר היא, כי עבור החרדים בקהילה המקומית בהחלט יש צורך במערכת חינוך אשר תהיה דתיה יותר ברוחה ובמטרתה מאשר מערכת החינוך של ה”אליאנס”. אין ספק כי יש למלאות את הצורך הזה. יחד עם זאת עולה השאלה, האם עלינו לתמוך בחינוך דתי ללא כל גישה מודרנית וללא שילוב עם לימודי חול?

וכאן אנחנו מגיעים לליובאוויטש, ובהמשך לאוצר התורה …

ליובאוויטש - אין ספק שקבוצה זו, אשר תופסת מקום חשוב מאוד בחינוך דתי טהור, במרכזים רבים בעולם, יש להם הזכות לבוא לארץ הזאת ולפתח תכנית חינוכית משלהם; גם צריך לומר, כי בתנאים מסוימים על ארגון הג’וינט לעזור להם. אבל מה הם התנאים הללו?

כולנו יודעים את המקור ואת הרוח של ליובאוויטש. אנו גם יודעים שהם הגיעו מסביבה שונה לחלוטין מזו השוררת במדינה הזאת. אני חושב שלכולנו יש הרבה רגש עבור קבוצה זו השייכת לעולם שלם שנהרס בצורה כה טרגית. תחושה זו מובנת למדי, אבל יחד עם זאת, זה לא צריך להוביל להתעלם מהמציאות. בכדי לשים את הדברים בפשטות ניתן לומר, כי קבוצת ליובאוויטש מחליפה סוג אחד של קנאות חשוכה במדינה הזאת בקנאות אחרת, אשר היא גם שונה מן המנטליות המסורתית של קהילה זו. מטרתנו במשך כמה שנים היא לחסל את ה”חדרים” בכדי לתת לאלפי הילדים חינוך טוב יותר. למעשה, ליובאוויטש יוצרת כאן “חדרים” חדשים. זה נכון שהם קצת שונים [מן המקובל כאן], דומים יותר ל”חדרים” ותלמודי–תורה במזרח אירופה, אך הם עדיין “חדרים” ותלמוד–תורה במובן הישן של המילה.

אנו חינכנו את הסוכנויות שאנו תומכים בהם, שלפני שהם מתחילים כל פעילות, הם צריכים לעבוד על תכנית, לאבטח מקום מתאים, תקציב, וכו’. וכאשר אנו רואים כי הדרישות המינימאליות התמלאו - אזי אנו נכנסים לעסק ונותנים סיוע. ההיפך הוא עבור קבוצת ליובאוויטש. מאחר והקהילה הזו היא ממוקדת על החינוך בצורה גלויה וחזקה, זה קל מאוד לגייס ילדים עבור כל סוג של בית–ספר, וכך עושה ליובאוויטש… הם פשוט מגייסים אותם [את הילדים]… מקבצים כמה ספסלים ושם מלמדים אותם באותה דרך בה זה נעשה לפני 50 שנים בפולין, רוסיה, אוקראינה, וכו’. הם מציגים הרבה אנרגיה ויוזמה…

הבה ונראה כמה עובדות. יש להם בקזבלנקה ישיבה עם 60 תלמידים ובית הספר לבנות “בית רבקה” עם 125 תלמידים. יש להם גם ישיבה במקנס עם 119 תלמידים. אלה הם מפעלים משלהם. יחד עם זאת, הם פעילים ב–65 מקומות במרוקו, וטוענים שהם נותנים חינוך ל–2,959 ילדים.

בנוגע לבתי–הספר שלהם, הם בהחלט לא ראויים לשם “בית–ספר”. חלקם טובים יותר, חלקם פחות, אבל כולם הם בתי הספר של ימי הביניים. אין חינוך חילוני בהם, אין חינוך מודרני או אפילו שיטות “אנושיות” של חינוך דתי, לא חופשת הקיץ, לא בילוי …

תן לי לצטט תקרית שהתרחשה לי יחד עם מר אגון פינק במהלך ביקורנו האחרון בישיבת חב”ד בקזבלנקה:

הראש ישיבה לא מדבר ערבית או צרפתית, אבל הוא להוט לדון בבעיות תלמוד עם ילד שהוא ה”עילוי” של הישיבה. אז הוא לימד אותו לדבר יידיש, ושנינו ראינו בקזבלנקה שיחה בין רב אוקראיני וילד מרוקאי ביידיש.

דוגמא נוספת: היהודים המקומיים לומדים תורה וגמרא בצורה די מכובדת. הם יושבים בשקט ולומדים, אבל הבחורים מישיבת חב”ד, כאשר הם לומדים גמרא, הם מתרוצצים […] בכל רחבי חדר, מבצעים מחוות מגוחכות ביותר ומרעישים בדרך בלתי נסבלת. ראיתי מחזה כזה בישיבת סלבודקא בשנת 1939. וליובאוויטש השתילה את זה במרוקו…

המסקנה היא כי, מסיבות אשר תבינו, אנחנו לא יכולים להתעלם לגמרי מליובאוויטש. עם זאת, הסיוע שלנו צריך להיות מותנה בקיום דרישות המינימאליות […] ושילוב של קצת חינוך חילוני בתכנית שלהם (כאשר מדובר בבית–ספר רגיל, ולא בקורסים דתיים נוספים) …

ארבעה תנאים
להמשך תמיכה

בהמשך למכתב הקודם, ב–13 באוגוסט 1952 מר ויליאם בקלמן (מנהל הג’וינט) שלח מכתב ארוך להרב גורודצקי ובו מתווה ארבעה תנאים להמשך התמיכה לחב”ד, והצורך בביקורת מקיפה של מוסדות חינוך חב”ד, על מנת להבטיח כי הבעיות המתוארות בדו”ח החריף הקודם מתוקנות, ואלה התנאים:

(1) לא לפתוח בתי ספר חדשים בתקופה הנוכחית.

(2) חב”ד צריכה לגייס תרומות כפול ממה שהג’וינט נותן.

(3) במהלך סתיו 1952, ארגון הג’וינט יבחן ויעריך מחדש את בתי–הספר, והג’וינט יפסיק לתמוך בכל בית–ספר שאינו עומד בסטנדרטים המינימאליים של בריאות, חינוך ותנאים סניטריים.

(4) הסיוע להבא אינו מובטח, וזה יהיה תלוי בביקורת שתתקיים בסתיו.

 

 

הרב גורודצקי: “תמיד הראיתי שאנחנו צודקים”

ב–20 באוגוסט, 1952, הרב גורודצקי הגיב למכתב זה, וגם נגע בדו”ח מהנציג החדש במרוקו:

אתמול קיבלתי את מכתבך מ–13 לאוגוסט 1952 בדבר התוכנית שלנו במרוקו ותמיכתכם בזה. כפי שהזכרת במכתבך, כבר פעמים רבות שישבנו לדון בבעיות שאתה כותב. במהלך דיונים אלו אני תמיד הראיתי שאנחנו צודקים מנקודת המבט שלנו. ובאנו למסקנה כי הארגון שלנו מבצע תכנית חינוכית בהתאם לתפיסה שלנו של חינוך דתי למעט כמה בעיות עקב תנאים מקומיים ומחסור תקציבי; ופגמים אלה חלקם כבר תוקנו והשאר עומדים להיות מתוקנים ברגע שתהיה אפשרות, אפילו קלה ביותר, לעשות זאת.

לדעתי זה לא הכרחי לדון בנושא שוב בכתב או באופן אישי כי כבר הגענו להסכם הדדי בנוגע לעזרת הג’וינט לעבודת הארגון במרוקו, והסכמנו שבסוף תקופה מסוימת תהיה ביקורת למוסדות שלנו, וזה יהווה הבסיס להמשך פעולותינו ותמיכתכם בכך. אני חושב שהכל נשאר כפי שהסכמנו מלכתחילה…

בנוגע למידע שקבלתם מהמשרד שלכם בקזבלנקה, אני לא רוצה להתעכב על הנושא הזה על ידי מכתב כי כבר דיברתי אתך הרבה פעמים על זה ואתה גם הבנת אותי. אני גם לא רוצה לפגוע באף אחד במכתב, במיוחד כאשר המדובר בעובדי הג’וינט.

חב”ד: ביקורת? רק יחד אתנו

ב–1 לספטמבר 1952, הרב גורודצקי מסכים לארבעת התנאים, אך מוסיף את הדברים הבאים:

בכדי שהביקורת של העבודה שלנו תהיה מקיפה, היא חייבת להתבצע על ידי נציג של הג’וינט יחד עם נציג הארגון שלנו. במקרה שיהיו חילוקי דעות ביניהם זה חייב להיות מובא לידיעת מחלקת החינוך או המשרד האירופי של הג’וינט.

 

הפרק הבא יכלול קטעים מן הדו”ח המעמיק בן 20 העמודים על בתי ספר חב”ד במרוקו, המתאר באריכות את המסירות וההצלחה של השלוחים, קצת היסטוריה של השליחות, וכמה אנקדוטות מעניינות.