במאמץ רב הצלחנו לדלות אי–אילו שביבים מעבודתו הגדולה של ר’ רפאל ווילשאנסקי, במסגר

במאמץ רב הצלחנו לדלות אי–אילו שביבים מעבודתו הגדולה של ר’ רפאל ווילשאנסקי, במסגרת עבודתו רבת-האנפין ב’לשכה’ בצרפת, ועדיין רב הנעלם על הגלוי…

בשבוע שעבר כתבנו על מסלול חייו המרתק של הרה”ח ר’ רפאל ווילשאנסקי עד ליציאתו מרוסיה והגעתו לפריז, שם נכנס - בהוראת ובברכת הרבי הריי”צ - לעבודת הקודש ב’לשכת ליובאוויטש האירופאית’, או כפי שהייתה נקראת בקיצור ה’לשכה’.

ה’לשכה’, שהוקמה בתחילה במטרה לסייע לפליטים מאנ”ש - הייתה גם כעין השלוחה של מזכירות הרבי באירופה, ה’לשכה’ מילאה את תפקיד ה’מרכז לענייני חינוך’ וניהלה את מערך השלוחים למדינות צפון אפריקה, ובמקביל מילאה גם את תפקיד ‘קה”ת’ והפיקה ספרים וחוברות בצרפתית על חגי ישראל וכדומה.

הרב בנימין גורודצקי, בא–כוחם של רבותינו נשיאינו באירופה, היה מנהל הלשכה, ולצידו עבד במסירות רבה הרב ווילשאנסקי. ר’ רפאל התמסר כל–כולו לעבודת הקודש, כאשר לנגד עיניו עומדות תמיד השורות במכתבו של הרבי הריי”צ, המורה לו: ויוסיף אומץ בעבודת הקדש לטובת סידור הפליטים לעזור לידידי הרב ר’ בנימין שי’ גאראדעצקי והשי”ת יצליחם בעבודתם לטובת הרבים ובגלל זאת יתברכו בעניניהם הפרטים ובנחת מב”ב יחיו בגשמיות וברוחניות.

מכריו מעידים כי הוא היה בעל קבלת–עול יוצאת מהכלל. שגור היה בפיו הפתגם: עושים מה שצריכים, לא מה שרוצים.

בבואי לכתוב את החלק השני בקורות חייו, אודות עבודתו ב’לשכה’, נתקלתי בקיר אטום. שכן ר’ רפאל היה איש סוד ראשון במעלה, ובפטירתו לקח עמו כמעט את כל סודותיו. את פעילותו הרבה עשה הרחק מאור הזרקורים, ואף בעיני עצמו לא ראה גדולה במעשיו, אלא החשיב את עצמו כחייל פשוט בצבאו של הרבי. ואם ניסה אי–מי לדבר בשבח עבודתו, הוא לא הצליח להבין ממה מתפעלים, הרי בסך הכל הוא השתדל לקיים את מה שמוטל עליו לעשות…

[רק לדוגמא: כאשר הגיע לנחם את משפחת ידידו הרה”ח ר’ העשל צייטלין, שהיה יחד עמו בבית האסורים בברדיטשוב בעוון לימוד התורה - בדיוק דיברו בני המשפחה על נוסח המצבה, ואמרו שצריכים להזכיר את העובדה שהמנוח זכה להכנס למאסר בעבור לימוד התורה. ר’ רפאל שנכח במקום הגיב בפליאה ואמר: מה יש לכתוב על זה?! כאילו העובדה שהושלכו לכלא אין בה עניין מיוחד, שהרי יהודי צריך ללמוד תורה, ואם צריכים ללכת לכלא, אז הולכים, ואין צורך לעשות מזה ‘עניין’…].

במאמץ רב הצלחתי לדלות אי–אילו פרטים מעבודתו הגדולה, מהמעט שפורסם בכתובים, ועוד שביבים בודדים ממה שנודע ברבות השנים לבני משפחתו.

 

בהתוועדות הרבי בפריז

ר’ רפאל היה בקבוצה הראשונה של החסידים הפליטים שהגיעו לפריז, וכך זכה לפגוש את הרבי כאשר הגיע לבקר את אמו הרבנית חנה ע”ה ולקחתה עמו לניו–יורק.

לפני נסיעתו של הרבי חזרה לניו–יורק, ערכו החסידים לרבי התוועדות פרידה. הרבי התוועד שעות ארוכות, ובשלב מסויים החל הרבי לבאר את תוכנו של כל אחד משמות הנוכחים, כשהוא מקשר זאת עם אישיותו ותכונותיו, על פי נגלה וחסידות. ר’ רפאל זכה לשמוע באותה הזדמנות ביאור לשמו, בקשר עם תפקידו בעבודת הלשכה לסידור הפליטים.

ביקור הרבנית

בשנת תשי”ד ערכה הרבנית חיה מושקא ע”ה ביקור פרטי קצר באירופה. הביקור אורגן בחשאיות, ולכן למרות שהייתה כמה ימים במלון במרכז פריז, רוב אנ”ש לא ידעו על כך. ר’ רפאל היה מהבודדים שידעו על כך, שכן לפני הביקור שלח הרבי מברק ל’לשכה’, עם הודעה על הביקור ובקשה להיות לה לעזור במידה שתצטרך.

בהתאם לבקשת הרבי יצר ר’ רפאל קשר טלפוני עם הרבנית, ואף ביקר אצלה בבית המלון כמה פעמים, בהתאם לבקשתה. לאחר הסתלקות הרבנית, סיפר ר’ רפאל לשבועון ‘כפר חב”ד’ על שתי שיחות קצרות עם הרבנית:

“אחד הנושאים המרכזיים בדבריה היה ההתעניינות שלה בחיי אנ”ש בפריז באותה תקופה. יש לזכור שמדובר במצב קשה. חלק גדול מקהל אנ”ש שיצא אז מעמק הבכא התגורר אז בפריז בתנאי דוחק של ממש. כך, לדוגמא, הייתה קבוצה גדולה ששכנה במלון חכור על ידי הג’וינט. ב–36 חדרי המלון גרו כ–30 משפחות, מהן משפחות ברוכות ילדים, כשעליהן להשתמש במטבחים משותפים. הרבנית ע”ה דאגה מאוד למצב והתעניינה בכל פרטי הפרטים. בטון הדיבור, בנוסח השאלות ובגישה הכללית ניכרה דאגה כנה ואמיתית כאם לילדיה. בנוסף להתעניינותה, התברר לאחר מכן כי ביקרה במקום עצמו בחשאיות מבלי שאיש יבחין בכך - בלילה - כדי לעמוד מקרוב בצורה אישית על מצב הפליטים ואורח חייהם.

“בדבריה ניכר, לצד הדאגה והלבביות, גם פיקחות עצומה. ממש בכל ביטוי. כל שאלה הייתה מנוסחת בזהירות ובתכלית הדיוק. באותה פיקחות היא גם התחמקה מכל מה שלא רצתה לדבר עליו.

“זה היה, כאמור, מרכיב מרכזי בשיחה, ואולם את הרושם הגדול עוד יותר, הרושם שהוכיח כי מדובר בדמות מיוחדת במינה בעל חושי נפש וכוחות נשמה נדירים - יצר דווקא חלק אחר של דבריה, והכוונה היא לאותו חלק בו הזכירה, כאילו בדרך אגב, את ליובאוויטש שבליובאוויטש. קשה לתאר באילו געגועים היא דיברה על בית סבה כ”ק הרבי נ”ע, על הישיבה, על הבחורים ה”עובדים” ועל אווירת ליובאוויטש המקורית. טון הדיבור בנושא זה היה מיוחד במינו, והוא נשמע כאילו מפי אחד מזקני החסידים שבעצמו ספג תורה ועבודה באותה אווירה מופלאה.

“כך לגבי ליובאוויטש בכלל, ובצורה מיוחדת במינה כשהדברים נגעו ישירות באביה הרבי הריי”צ. כשסיפרה, למשל, על כך שגם בארה”ב קיימות ישיבות תומכי תמימים, התבטאה בביטוי הבא: ‘מהפכה כזו מסוגל היה לעשות רק ענק כאבי’.

“על בעלה הגדול, כ”ק אדמו”ר שליט”א, נמנעה הרבנית מלשוחח. והיא עשתה זאת, כמו שניהלה את כל השיחה, בפיקחות עצומה ובעדינות רבה. ובכל זאת, פעם אחת השמיעה כמה מילים רבות–משמעות:

“הדברים היו בקשר לעובדה שבאותם ימים ספורים היה לה מעט זמן פנוי בו יכלה למצוא מרגוע ולנצל אותו כרצונה: “אני יושבת כאן ומסתכלת מבעד לחלון, ויש לי הרבה זמן פנוי. אילו לבעלי היה זמן רגוע שכזה, הוא כבר היה מכין ‘סיום’ על מסכת בבא–בתרא” - כשהיא מוסיפה שימי הפסח מתקרבים, ולמרות טרדותיו העצומות הוא ‘מצליח’ למצוא זמן להכין ‘סיום’ לקראת ערב פסח”.

הרבנית, מצידה, ראתה בר’ רפאל איש בעל סוד, שאפשר לסמוך עליו. לפני נסיעתה חזרה, הייתה צריכה לשלוח מזוודה בנפרד, ומכיוון שרצתה לשמור בחשאיות על העניין, ביקשה מר’ רפאל שישלח את המזוודה כאילו משמו, אל ר’ בערל יוניק, המשב”ק בבית הרבי. ביומנו של הרב יוניק נכתב שהרבי אמר לו בהקשר לכך: “ווילשאנסקי מסר המזוודה על שמך, כדי שלא ידעו שזה בשבילי”…

במהלך הביקור העניקה הרבנית לר’ רפאל דולר, ואמרה שקיבלה את הדולר הזה בניו–יורק ל’שליחות מצווה’. ר’ רפאל שאל את הרבנית האם הדולר הזה מהרבי - שאז יחליף אותו - והרבנית חייכה מאוד ואמרה שיכול להחליף…

שנתיים אחר–כך, בתשרי תשט”ז, נסע ר’ רפאל לרבי, כשהוא לוקח עמו את בנו שניאור זלמן. במכתב הרבי מי’ מר–חשון תשט”ז כותב הרבי לאביו של ר’ רפאל, ר’ בצלאל ווילשאנסקי: “נהניתי להכיר פנים את בנו הוו”ח אי”א בעל מדות כו’ מו”ה רפאל שי’ וכן את נכדו שליט”א שביקרו כאן בימי חג–הסוכות כידוע לו”.

כאשר נודע לרבנית שר’ רפאל הגיע לניו–יורק, ביקשה שיבוא לבקר בביתה עם בנו הקטן. בסיום הביקור, איחל ר’ רפאל לרבנית: שהרבי יהיה בריא וירווה מאיתנו נחת. הגיבה על כך הרבנית ואמרה: “אונזער נחת איז, אז מיר הערן אז איר האט נחת” [= הנחת שלנו היא, כאשר אנו שומעים כי לכם יש נחת]!

 

הרבי מבקש הקלטה מההתוועדות

במסגרת תפקידו כמזכיר הלשכה, כתב ר’ רפאל לרבי דיווחים מפורטים על פעולות אנ”ש בפריז. כך למשל מצאתי באגרות קודש, אגרת שכתב הרבי בי”ד שבט תשט”ז לאחד מרבני פריז, הרב יהודה ליבוש שטרן: נעם לי להוודע ע”י הוו”ח אי”א נו”נ בעל מדות ובעל מרץ מו”ה רפאל שי’ ווילשאנסקי, מתוכן דברי התעוררות שהשמיע כת”ר בהתועדות דיום ההילולא”.

במקביל לאגרת הנ”ל שלח הרבי אגרת גם לרב ווילשאנסקי, בה מודה לו הרבי “על כתבו בפרטיות לפ”ע אודות יום ההילולא וקיצור הנאומים”, ומבקשו לשלוח דיווחי העיתונות על פעילות חב”ד.

באותה אגרת מוסיף הרבי וכותב: “בודאי ידוע לו שישנם עתה מכונות קליטה, וכמדומה שבהיותו כאן ראה אותם, ונהגו אנ”ש בזמן האחרון, להקליט את ההתועדות ולשלוח לכאן העתקה אחת - וכמובן להשאיר גם אצלם העתקה בכדי לנצלה בהזדמנויות שונות לחידוש (אפפרישען) ההתעוררות וכו’ שעמדו בה בעת ההתועדות, ומהנכון הי’ שיתענין אם אפשר למצוא מכונה כזו בפאריז והוצאות הכרוכות בזה”.

 

‘בעל הבית’ מטעם הרבי על מדינת תוניס

בחג הסוכות תשל”א, התקיימה ועידה של נציגי האו”ם. במהלך החג דיבר הרבי על כך שכאשר אומות העולם מתאספות, צריכים גם יהודים להתאסף יחדיו ולהוסיף בעניני תורה ומצוות על מנת לפעול על נציגי אומות העולם שלא יחליטו החלטות שעלולות להרע לעם ישראל.

בשמחת תורה של אותה שנה, בעת ההקפה הרביעית, הקים הרבי “או”ם” משלו, בו הפקיד נציג על כל מדינה, שהוא יהיה ה”בעל הבית” של אותה מדינה על פי תורה. זכה הרב רפאל ווילשאנסקי ומונה על ידי הרבי כ”בעל הבית” על מדינת תוניס, בשל העובדה שמתוקף תפקידו כמזכיר ה’לשכה’, היה קשור לפעילות חב”ד שם.

לאחר שמחת תורה ניגש אליו ר’ יוסף יצחק פינסון, בנו של השליח בתוניס הרב ניסן פינסון, וסיפר לו כי בכל פעם שאביו מגיש בקשה לצאת מתוניס לבקר אצל הרבי בארה”ב מערימים השלטונות קשיים בדרך לקבלת האישור. ‘מכיוון שהרבי מינה אותך לבעל הבית על המדינה’, ביקש פינסון הצעיר, ‘אבקש ממך לפסוק שהם צריכים לאשר לו מיידית את היציאה מהמדינה’. ר’ רפאל ניסה בתחילה להצטנע ולהתחמק, אולם בסופו של דבר נענה לבקשה ופסק את דברו כבעל–הבית על המדינה. ואכן, ר’ ניסן פינסון קיבל את האישור הדרוש ללא בעיות.

 

שיחות לנוער בצרפתית

אחת הפעולות הגדולות של מחלקת ההוצאה לאור בלשכה, הייתה הוצאת ‘שיחות לנוער’ בתרגום לצרפתית (conversation avec les jeunes ). מכיוון שר’ רפאל רצה שהחוברות יהיו כתובות בצרפתית ברמה גבוהה, ומצד שני ביקש לעקוב מקרוב אחר התרגומים כדי לוודא שהם מדוייקים - החל ר’ רפאל ללמוד צרפתית ספרותית. אם צרפתית נחשבת לשפה קשה, הרי הצרפתית הספרותית קשה שבעתיים. אבל לר’ רפאל היה כישרון מיוחד ללימוד שפות (עוד בבחרותו ידע על בוריין ארבע שפות - לשון הקודש, אידיש, רוסית וגרוזינית), ובתוך זמן קצר השיג שליטה ניכרת בשפה הצרפתית באופן שאפשר לו להגיה את התרגומים ולוודא שהם נאמנים למקור.

בעוד שהחוברות המקוריות של שיחות לנוער היו מיועדות לילדים ולנערים - ר’ רפאל כיוון גבוה יותר, והמהדורה הצרפתית הייתה ברמה גבוהה שהתאימה רק לנערים מתבגרים ומעלה. אינטלקטואלים צרפתיים היו נהנים לקרוא את הירחון, ובמהלך השנים היו יהודים רבים שהתקרבו ליהדות רק הודות לקריאת השיחות לנוער בצרפתית.

כדי שכל ירחון יהיה ברמה הכי גבוהה שניתן, השקיע ר’ רפאל שעות רבות בבחירת החומר שיועבר לתרגום. כאשר החל לצאת בניו–יורק הבטאון ‘די אידישע היים’, הוא היה לוקח משם מאמרים מובחרים. כאשר מאוחר יותר החלו בוועד להפצת שיחות להוציא ‘רעיון שבועי’ משיחותיו של הרבי, שמח ר’ רפאל על הביאורים שנכתבו ברמה גבוהה, ושלח אותם לתרגום לצרפתית.

הוא היה מוגבל דווקא לחומר יהודי שכתוב בשפה האנגלית, כי לא הצליח למצוא מתרגמים מקצועיים מספיק שיוכלו לתרגם חומר מלשון הקודש לצרפתית. פעם הגיע אליו מתרגם שטען כי הוא יכול לתרגם גם מלשון הקודש, אך כאשר נתקל במאמר המשנה “באשתו אמרו - קל וחומר באשת חברו”, התברר שהלה לא שמע מעולם על המושג “קל וחומר” ומכיוון שכך תרגם את המשפט “באשתו אמרו - קל. וחומר - באשת חברו”… או מתרגם אחר שנתקל בפתגם באידיש “קליין ווי א טל ומטר אין א קליין סידור’ל”, שמשמעותו שזה כל כך קטן כמו האותיות של ״טל ומטר״ בסידור קטן. מכיוון שבדרך כלל באה ההזכרה לימות הגשמים באותיות זעירות, נוצר מזה הפתגם שנועד לתאר דבר שהוא מאוד קטן. אלא שהמתרגם לא הבין את משמעות המשפט ותרגם “כמו טל וגשם, שסידרו אותם באופן קטן”.

 

תרגום התניא לצרפתית

בשנת תשכ”ח נדפסו שער הייחוד והאמונה ואגרת התשובה מספר התניא, בתרגום לצרפתית. כמו כל דברי הדפוס שיצאו לאור מטעם הלשכה, גם פרוייקט זה היה בתחום אחריותו של ר’ רפאל, שלקח את הנושא במלוא האחריות והרצינות. הוא השיג מתרגם מקצועי מהשורה הראשונה, שיוכל לתרגם לצרפתית ברמה אקדמאית גבוהה מאוד.

למרות שנתן להם את ספר התניא כפי שתורגם כבר לאנגלית - הוא ישב עם המתרגם ופשוט למד איתו לעומק כל פרק, כדי לוודא שהתרגום יהיה נכון ומדוייק. בניו מעידים כי במצטבר הוא השקיע בתרגום אלפי שעות עבודה!

פעמים רבות, לאחר שלמד את הפרק עם המתרגם - כאשר קיבל את התרגום לצרפתית, ראה שהמתרגם לא הצליח להבין את עומק הדברים. מכיוון שלא היה בקי מספיק בצרפתית האקדמאית כדי לתקן בעצמו את התרגום, היה כותב את ההסבר הנכון בצרפתית עד כמה שידו מגעת, ושולח למתרגם. ושוב היה המתרגם צריך להעביר את הדברים לשפה רהוטה וקולחת, ואז לשלוח שוב להגהה. וחוזר חלילה…

כמובן שבקצב זה, חלף זמן רב מאז החל לעבוד על התניא, והספר עוד לא היה מוכן לדפוס. כאשר הרב בנימין גורודצקי היה ביחידות אצל הרבי, ביקשו הרבי לברר מדוע ההדפסה מתעכבת. כאשר ר’ רפאל שמע על דברי הרבי, הוא כתב לרבי שהספר מתעכב מכיוון שאינו יכול להסתמך לחלוטין על התרגום לאנגלית, ולתרגם ישירות משם - מאחר שבתרגום זה היו אי–דיוקים, ולכן אין לו ברירה אלא ללמוד היטב כל פרק עם המתרגם, וזה אורך זמן. במכתב ארוך פירט לפני הרבי כמה דוגמאות מאי–הדיוקים שנפלו בתרגום לאנגלית.

כאשר הרב גורודצקי נכנס לרבי עם מכתבו של ר’ רפאל, אמר הרבי כי מודע לכך שהתרגום לאנגלית אינו מושלם, אבל אי–אפשר לחכות כל כך הרבה זמן, וצריכים להתקדם במהירות גדולה יותר, גם על חשבון אי–אילו אי–דיוקים.

בשנת תשל”ה נדפס גם החלק הראשון של ספר התניא בתרגום לצרפתית. בכ”ג חשון תשל”ה שלח לרבי את התרגום עד סוף פרק ל’. הרבי כתב את תשובתו על גיליון מכתבו של ר’ רפאל:

וימסור זה לדפוס ת[יכף] ומי[ד]

[יותר טוב למצוא כאן] או בקאנאדא [בית דפוס צרפתי ולהדפיס את התניא כאן… מצד מהירות ההדפסה].

להחזיר המצו[רף] ב[זה]. [=כלומר הרבי מבקש להחזיר את גיליונות ההגהה לרב ווילשאנסקי]

אחר–כך הוסיף הרבי וכתב: הרי הי[ה] המדובר (ע”פ מכתבו האחרון) שנכונה סברתו - לא לחכות ולתקן עוד ועוד כ[י] א[ם] למסור לדפוס כמו שהוא - ומהי השק[לא] וט[ריא] עו[ד] הפ[עם]?!

אישיות שמחה,
למרות הקשיים

חייו האישיים של ר’ רפאל לא היו קלים. בי”ג אדר תשי”ד, שנים ספורות לאחר שהתחתן עם מרת זלטה, בתו של החסיד הדגול ר’ אלכסנדר סנדר מנקין - נפטרה אשתו והותירה אותו עם שלושה יתומים פעוטים. בכוחות על–אנושיים הצליח ר’ רפאל לנווט בין מסירותו לעבודתו ב’לשכה’ למסירות לילדיו הקטנים. רבות סייעו לו בכך חמיו ר’ סנדר וחמותו מרת איידע, שלמרות שבתוך שנים ספורות שיכלו בן (הת’ לייב הענך מענקין) ובת (מרת זלטה) - התמסרו בכל לבם ונפשם למען היתומים הקטנים.

למרות קשיי החיים, היה ר’ רפאל אדם שמח בעצמו ומשמח אחרים. בכל מקום שהגיע אליו, הביא עמו אווירה של שמחה לבבית מיוחדת. ילדי אנ”ש בפריז זוכרים אותו כ’איש הסוכריות’ שתמיד העניק לילדים הקטנים חיוך אמיתי וסוכריה מתוקה.

אם לילדים הקטנים היה ר’ רפאל איש הסוכריות - הרי למבוגרים הוא היה הכתובת הטבעית לבקשת עצה ותושיה. למשרדו ב’לשכה’ היו מגיעים אנשים קשי–יום לשפוך לפניו את לבם, ביודעם שהוא יקבל אותם בסבר פנים יפות, יאזין בקשב רב לבעיותיהם, ובסופו של דבר ייצאו עם עזרה ותושייה. למרות שהיה מהצעירים שבקהילת אנ”ש, לכולם היה דרך–ארץ כלפיו. כולם העריכו את טוב לבו ופקחותו, וידעו שאם רוצים להתייעץ עם בר–דעת, גם בעניינים אישיים - ר’ רפאל הוא הכתובת.

הוריו, ר’ בצלאל וחיה ווילשנאסקי, התגורר באוסטרליה הרחוקה, ומכיוון שהיה שקוע לחלוטין בעבודת ה’לשכה’ לא יכול היה לנסוע לבקרם במשך שנים רבות. בשנת תשל”ב, כאשר בנו הרה”ח ר’ יוסף יצחק היה בשליחות במלבורן, הביעה אמו את רצונה שיבוא לבקרם. בהיותו ביחידות שאל את הרבי אם יוכל לעזוב למשך כמה ימים את עבודתו ב’לשכה’ כדי לבקר אצל הוריו? אמר לו הרבי: מה אומר לך, שלא לקיים מצווה מעשרת הדברות?!

כמובן שלאור תשובתו של הרבי, הזמין ר’ רפאל כרטיס טיסה לאוסטרליה, ולפני נסיעתו ציידו הרבי גם בשליחות מיוחדת, להעביר לעסקני אוסטרליה מכתב מיוחד בעניין החינוך.

 

המשך העבודה מניו–יורק

בשלהי שנת תשל”ב, התחתן בזיווג שני עם - תבלחט”א - מרת חווה תחי’ (פרידמן), אם לשלושה ילדים (מרת דינה, כעת נשואה לרה”ח ר’ יחיאל לבוביק, קראון הייטס; מרת חנה, כעת נשואה לרה”ח ר’ יוסף יצחק צייטלין והרה”ח ר’ אברהם שמחה פרידמן, שליח בקארל ספרינג, פלורידה).

לאחר נישואיו עבר ר’ רפאל להתגורר בניו–יורק. ב’לשכה’ בפריז נשאר פקיד שביצע את העבודה המשרדית של ה’לשכה’, אבל את ניהול העניינים העיקריים של ה’לשכה’ המשיך ר’ רפאל מניו–יורק.

מניו–יורק היה עורך את החוברות השונות שיצאו מטעם ה’לשכה’. כאשר נכנסו המחשבים הראשונים לבית הדפוס של ‘אמפייר פרעס’, הוא היה מגיע לשם אחרי שעות העבודה, ויושב שעות ארוכות להקליד בצרפתית את החומר עבור ‘שיחות לנוער’. לאחר מכן היה שולח את ה’דיסק’ לצרפת, שם המתרגמים היו מעבדים את החומר לצרפתית ספרותית, ואחר–כך שולחים אליו שוב להגהה אחרונה. הוא גם עימד את החוברות, הדפיס אותם ושלח את המוצר המוגמר להפצה בצרפת.

הרה”ח ר’ ראובן מטוסוב, שנשלח על ידי הרבי ל’לשכה’ בפריז בשנת תשמ”ב, מספר כי כאשר הגיע ללשכה הצביע לו הרב בנימין גורודצקי על מכשיר הטלפון ואמר לו: תתקשר לניו–יורק אל הרב ווילשאנסקי, הוא האחראי על עבודתך, והוא ינחה אותך בדיוק מה עליך לעשות. ואכן, במהלך השנים הוא עמד בקשר רצוף עם ר’ רפאל, שהנחה אותו בעבודתו, עד ערוב ימיו.

ר’ רפאל היה מחשובי עסקני שכונת קראון הייטס. בין השאר נמנה על חברי הנהלת ‘קופת רבינו’, והיה חבר בהנהלה הרוחנית של חדר ‘ אור מנחם’ קראון הייטס.

בחודשים האחרונים חלה ר’ רפאל, ואושפז לתקופות ארוכות בבתי רפואה. למרות מצבו הרפואי הקשה, שמר על אופיו האצילי והמיוחד, והרופאים והאחיות שטיפלו בו היו מלאי התפעלות מהרגישות הנדירה שלו לזולת. כך למשל, כאשר היו מבקרים בחדרו, והאחות ביקשה ממנו לשתות, הוא הגיב: איך אפשר לשתות ללא כוסות. כאשר האחות הראתה לו את כוס הפלסטיק שהביאה עבורו, אמר בטבעיות: נכון, אבל אין כוסות עבור כולם!

ר’ רפאל נפטר בשיבה טובה בג’ שבט תשע”ו, והותיר אחריו את הרב שניאור זלמן - ראש ישיבת תומכי תמימים מוריסטון, הרב יוסף יצחק - ראש ישיבות חסידי חב”ד ליובאוויטש בצפת ובחיפה, הרה”ח ר’ חיים אליהו - קראון הייטס, ובתו הגב’ דבורה רייכער ממלבורן, אוסטרליה.