מאת הרב נדב כהן

לא צריך להיוולד בדרגה גבוהה כדי להגיע לפסגות, שכן כל אחד יכול להגיע לזה, צריך רק להבין מה רוצים מאתנו, מה הכוחות שיש לנו בפועל, להאמין שזה אפשרי, ולצאת לדרך, להתחיל להתנהג בהתאם לתודעה החדשה, לצעוד בצעדים קטנים, מעט מעט, וכך לכבוש את היעד • מודעות עצמית בעידן של גאולה

 מאת הרב נדב כהן

מודעות יהודית בזמן הגאולה

פעם חשבו שיש מקצועות שצריך להיוולד אליהם, או שיש לך את זה או שאין לך את זה. למשל, מנהיגות. או שנולדת מנהיג או שלא, או למשל יכולת נאום; או שאתה כריזמטי בטבע ויכול לסחוף את הקהל, או שלא. עם השנים חקרו את הנושאים האלה וגילו כי מדובר בכישרון שבעצם כל אחד יכול לפתח. יותר מכך, כדי להיות נואם מוצלח, לא צריך כריזמה, יש נוסחה שגורמת לנאום להצליח וצריך לדעת את הנוסחה, במה לפתוח, מתי לספר סיפור, מתי להרים את הטון, איך לסיים וכד’. כשיודעים את הנוסחה ופורטים אותה לפרוטות, פתאום זה כבר לא כל כך מסובך. צריך כמובן הרבה סייעתא דשמיא שתעזור לנו להצליח, אך זה לא פוטר אותנו מלהתחיל להתאמן, צעד צעד דווקא מהדברים הכי קטנים.

בעולם של הקדושה, להבדיל, חשבו פעם שלעבוד את ה’ בתפילה, להגיע למדרגות של אהבה ויראה, לקיים מצוות לשמה - כל אלו שייכים רק ליחידי סגולה. מי שנולד עם זה הרי הוא עובד את ה’ בדרגות גבהות, ומי שלא נולד עם זה - לא יכול להגיע לכך. עד שהגיע הבעל שם טוב וגילה שגם יהודי פשוט יכול לעבוד את ה’ בדרגה גבוהה; גם הוא יכול להגיע ליראה ואהבה ומתוך קרבה לבורא. יותר מכך: חסידות מחדשת שאפילו יהודי למדן וגאון יכול להגיע למעלה של יהודי פשוט ותמים בעל מסירות נפש…

אז איך עושים את זה? פשוט מאוד, צריך להכיר את הנוסחה. כשלומדים חסידות, מבינים מה נדרש מאתנו, מבינים מאיפה להתחיל, כיצד לגשת לתפילה, איך לגשת ללימוד תורה, מהי אהבת ישראל ואיך מבצעים אותה.

גם כאן, צריך הרבה אמונה וביטחון שזה אפשרי, שאנחנו מסוגלים, שהקב”ה יעזור לנו להתרומם מעלה מעלה, ויחד עם זאת מוטלת עלינו המשימה המעשית בכך שנתחיל לצעוד קדימה לאט לאט.

מה אומרים למי שצועק “מים! מים!”

כך גם לגבי התקופה שלנו, תקופה שבה הרבי לא רק מלמד אותנו כיצד לחיות את התורה באופן פנימי יותר בכך שהוא מפרט לנו את הנוסחה כיצד להצליח בעבודת השם, אלא הרבה יותר מכך. לראשונה מאז הפציע אור החסידות בעולם, כל אחד יכול להתחיל לחיות גאולה ומשיח. כיום אפשר להתחיל לחיות במודעות של הגאולה שכן יש בידינו את הנוסחה, צריך רק ללמוד אותה היטב ולהתחיל ליישם בפועל ממש.

כשם שהנביא קובל על מי שעומד בנהר וצועק מים מים, ואומר לו, שאם אתה באמת צמא לאלוקות אז תשתה מים. כך כאשר יש מי שצועק שהוא רוצה גאולה, רוצה לחיות משיח, יש לומר לו - תלמד חסידות, תלמד את השיחות והמאמרים של הרבי, ובפרט השיחות מהשנים נ”א–נ”ב בהם לומדים כיצד לחיות גאולה.

בשלב המעשי צריך להתחיל לאט לאט, לכבוש עוד יעד בעבודת השם, לקנות עוד קניין בנפש ולהיות כל הזמן בתנועה של התקדמות.

יש שחושבים שהתקדמות האיטית בבחינת ‘מעט מעט’ אגרשנו מפניך’ סותרת את האמונה הגדולה ביכולת שלנו להצליח. אך כמובן שזה לא כך. לפני שיוצאים למשימה צריך כמובן לצאת באופן של ‘לכתחילה אריבער’ מבלי להתפעל מהעולם כלל; לצאת למלחמה על האויבים מתוך ביטחון וידיעה ברורה שנצליח. יחד עם זאת צריך צאת בצורה מסודרות ושיטתית, הרבה פעולות קטנות ועקביות הנעשות בהתמדה, הופכות להצלחה גדולה.

שינוי התודעה הוא בנוגע אלינו, איך אנחנו מסתכלים על עצמנו ועל החיים שלנו, וגם בנוגע למבט שלנו על העולם. לחיות בתודעה של הגאולה, זה לחיות עם ה’יחידה’ עצם הנשמה שמחובר תמיד לבורא, שיודע שכל מה שנברא לא נברא אלא לכבודו, שיודע שאני לא נבראתי אלא לשמש את קוני. לחפש בכל התרחשות את נקודת ה’יחידה’ שבה, לראות בכל אירוע כיצד זה חלק מתהליך הגאולה, לזהות בכל מצב את רצון השם המסתתר בפנים. לשאול את עצמי כיצד היחידה הייתה מתייחסת לכך ולהתחיל לפעול בהתאם.

כל אחד יכול

נביא לכך דוגמה מאהבת ישראל, ונראה כיצד מצווה שתורת החסידות האירה באור חדש, קיבלה הארה חדשה לגמרי על ידי הרבי מה”מ.

לפני החסידות חשבו ש’אהבת ישראל’ היא רק למי שמקיים תורה ומצוות, אבל את הרשעים לא צריך לאהוב חס ושלום. הבעל שם טוב לימד כי כל יהודי הוא בן של הקב”ה, ואדמו”ר הזקן הסביר בתניא, כי את היהודי שבו חייבים לאהוב, השנאה היא רק לרע שבו, רק למעשים הלא רצויים. הוא כמובן לא השאירה אותנו עם הצהרה, אלא הוא גם מדריך אותנו בפועל כיצד לעשות זאת.

כשאדם חי את החיים הפרטיים שלו באופן שהגוף עיקר והנשמה טפלה, כך הוא גם מסתכל על הסובבים אותו, וממילא כשיראה יהודי אחר יחשיב את הגוף שלו יותר מהנשמה, ובמקום להדגיש ולהרגיש את האהבה כלפיו, עלול להיות מורגש הכעס על מעשיו חס ושלום.

אך אם אצל האדם העיקר היא הנשמה והגוף טפל, כך הוא גם יסתכל על הזולת וממילא יצליח להפריד בין המעשים לאדם, ולהמשיך לאהוב אותו גם אם התנהג שלא כראוי.

אמנם אנחנו לא מרגישים זאת תמיד בלב, אך אחד מיסודות החסידות הוא שהמוח שליט על הלב בתולדתו, אם מצליחים לשנות את התודעה זה חודר גם ללב. יותר מזה, גם אם זה לא חדר עדיין ללב, זה בוודאי משפיע על המעשים, והאדם מצליח להתנהג בצורה המתבקשת, מצליח להתנהג באופן של אהבת ישראל.

הרבי מה”מ מעלה אותנו לתודעה הרבה יותר גבוהה. אם בעבר נדרשנו לחיות עם הנשמה כדי להרגיש שהגוף טפל, כיום אנו נדרשים לחיות עם עצם הנשמה, להגיע לאהבה עצמית, אהבה שבה אין צורך להתעלם מהגוף כדי לאהוב את הזולת, אפשר לאהוב אותו עם המעשים!

הרבי, נשיא הדור, בחינת היחידה של הדור, נמצא במקום כל כך גבוה, למעלה מכל התחלקות, אותו מקום בו מושרשות ומאוחדות נשמות ישראל, ואין חילוק כלל בין יהודי ליהודי לא מצד הגוף ולא מצד הנשמה. כשאנחנו מתקשרים לרבי, הרבי מרומם אותנו ונותן לנו את האפשרות להסתכל על העולם דרך העיניים שלו.

אז אנחנו יכולים לראות איך כל יהודי הוא קדוש, גם מצד הגוף שלו, איך הקב”ה אוהב כל אחד מבניו אהבה עצמית. איך גם אנחנו יכולים להתחיל להתקדם בכיוון הזה. גם אם לא בהרגשה, לפחות בהנהגה.

לדוגמה, כשילד בבית ספר מתנהג שלא כראוי, המורה כועס על המעשים אבל בוודאי ממשיך לאהוב את התלמיד, ההורה לעומת זאת אוהב אותו עם המעשים האלה. הוא אוהב אותו אהבה עצמית, כמו שאוהב את עצמו, וכמו שלעצמו הוא סולח ו’מסתדר’ עם כל החסרונות שלו כך הוא גם לגבי בנו. ולשם גם אנחנו יכולים ונדרשים להגיע היום עם התודעה של הגאולה.

צריך קודם להבין איך ה’יחידה’ מסתכלת על העולם, מה זה אומר לגלות את עצם הנשמה, ואחר כך להתחיל להתנהג בהתאם גם אם עוד לא גילינו את העצם, להתחיל מדברים קטנים ולאט לאט להתקדם.

לא צריך להיוולד ‘עובד השם’, כל אחד יכול להגיע לזה, צריך רק להבין מה רוצים מאתנו, מה הכוחות שיש לנו בפועל, להאמין שזה אפשרי, ולצאת לדרך, להתחיל להתנהג בהתאם לתודעה החדשה, לצעוד בצעדים קטנים, מעט מעט, וכך לכבוש את היעד.