“אהפוך את העולם”
השואה האיומה — חמש שנים וששה מיליוני יהודים נטבחים על שמו הגדול והקדוש, כיצד אכן “הסכים” לכך ה’ יתברך? שאלה נוקבת זו מכבשונו של עולם, עומדת במרכז ההתוועדות החסידותית השבוע במדור זה, לצד סיפור מאלף לחיים, חסידים!
השואה האיומה — חמש שנים וששה מיליוני יהודים נטבחים על שמו הגדול והקדוש, כיצד אכן “הסכים” לכך ה’ יתברך? שאלה נוקבת זו מכבשונו של עולם, עומדת במרכז ההתוועדות החסידותית השבוע במדור זה, לצד סיפור מאלף לחיים, חסידים!
“אהפוך את העולם”
את הסיפור הבא שמעתי מקרוב משפחה, יהודי מ”זקני מפא”י ההיסטורית”, מה שנקרא היום “שמאלני קיצוני”, איש יודע ספר, בחור ישיבה לשעבר, שכמעט בכל פגישה עמנו הוא מלא טענות וטרוניות על דרך התורה, על הקב”ה, על הדתיים והחרדים, על החסידים והחב”דניקים, על משיח ועל הכל. אותו יהודי התארח פעם ביום הכיפורים אצל המזכיר של הרבי מלך המשיח שליט”א, הרב בנימין קליין, והתפלל בבית רבינו שבבבל, בית משיח, ‘770’.
והוא מיד טורח להבהיר: “לא שהנני מאמין בדברים הללו (ואנו נאמר: מי שיאמר לך שאינו מאמין — אל תאמין לו), אלא שאני “ג’נטלמן”, וכשאני מתארח אצל מישהו הנני משתדל לכבד את המקום ולנהוג כפי שכולם נוהגים, אפילו אם הדברים הללו הם לי לזרא. אני חובש כיפה וקורא בסידור ועושה הכל שכולם ירגישו נוח בחברתי.
ואף על פי כן היה משהו שקומם אותי והציק לי בסדר התפילה, כך שלא יכולתי לעבור עליו לסדר היום. התחלתי להתווכח עם כל הסובבים אותי ו”לקטר” ללא הפסקה, ואיש לא הצליח להרגיע אותי.
הדבר שקומם אותי כל כך הייתה פיסקה אחת בפיוט על “עשרה הרוגי מלכות” שאומרים ב’סדר העבודה’ בתפילת יום הכיפורים. מסופר שם כי בשעה שהפשיטו את העור מעל פניו של רבי ישמעאל כהן גדול, אזי “שרפי מעלה צעקו במרה — זו תורה וזו שכרה?! (ריבונו של עולם, אשר אתה) עוטה כשלמה אורה, אויב מנאץ שמך הגדול והנורא, מחרף ומגדף על דברי תורה!”
ומה הייתה תגובתו של הקב”ה? — “ענתה בת קול משמים, אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים, לתוהו ובהו אשית הדומיים, גזרה היא מלפני קבלוה משעשעי דת יומיים”.
ואני, כולי מתקומם — האם כך מציגים את אלוקי הצדק? כאשר באים שרפי מעלה וזועקים על העוול הנורא שעה שהיהודי הקדוש ביותר, הכהן הגדול, סובל ומעונה בעינויים כה קשים ומרים, ומה עונה להם הקב”ה — במקום לענות תשובה סבירה ומתקבלת על הדעת, הוא כביכול מאיים: שיתקו. אם לא תשתקו אשמיד את הכל, אהפוך את העולם למים!
אילו לפחות היה אומר רק: שיתקו, גזירה היא מלפני, אינכם יכולים להבין זאת. אבל מה פשר האיום הנוסף “אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים”. איזו מין תגובה היא זו — במקום לענות על פי הצדק והיושר, סותמים לטוענים את הפה באיומים?!
לקחו אותי לחסיד זקן פיקח מאד בשם ר’ זושא, ואמרו לי: ממנו תשמע תשובה לשאלתך.
שטחתי את השאלה והטענה, המקוממים כל כך לדידי, לפני אותו ר’ זושא, והוא חייך ואמר, אספר לך סיפור: באחד הכפרים השייכים לאחוזה של הפריץ המקומי חי לו חייט יהודי, מומחה מאד במלאכתו. באותה תקופה היו כל תושבי האחוזות נתונים לשליטתו המוחלטת של הפריץ בעל האחוזה. הפריץ היה שליט יחיד באחוזותיו. כמה פעמים הזמין הפריץ בגדים אצל החייט היהודי והיה מרוצה מאד מתוצאות העבודה. לאות הוקרה הזמין אותו לארמונו ולאחר שדיבר עמו בדברי חכמה, התפעל מאד מחכמתו. כך עלה קרנו של החייט היהודי בעיני הפריץ. הוא הושיבו לימינו, התייעץ עמו בכל העניינים, והפגין זאת לעיני כל. זאת, למגינת לבם של הכמרים שונאי ישראל, שלא יכלו לראות בכבודו של היהודי ולשתוק. הם ניסו לדבר על לבו של הפריץ שיתרחק מן היהודי, אבל הוא לא אבה שמוע, והיה עונה להם כי רק הקנאה מדברת מתוך גרונם. מה שכמובן קומם אותם עוד יותר.
יום אחד קנה הפריץ בד יקר ביותר, בד שאפילו חלק קטן ממנו הי’ שווה ממון רב, ורצה לתפור ממנו חליפה בעבורו. הוא קרא לחייט היהודי, הראה לו את הבד, והטיל עליו את המשימה לתפור ממנו חליפה יוקרתית כיאה לפריץ המכובד. אבל — הוסיף הפריץ בנימה מאיימת — היזהר והישמר לבל תיקח לעצמך מאומה מן הבד הנותר. אם ייוודע לי כי נטלת אפילו משהו משאריות הבד לעצמך, דמך בראשך, וכל זכויותיך עד היום לא יצילו אותך מידי.
נטל החייט את הבד והבטיח לעשות בעזרת השם את הטוב ביותר שהוא יכול. ואכן, לאחר מספר שבועות היה הבגד מוכן, והייתה זו אכן חליפה מיוחדת ומפוארת שכל הרואים גמרו עליה את ההלל. הפריץ לבש אותה בהתרגשות מיוחדת, ובכל מקום שהלך קיבל שבחים על הבגד הנאה והמרשים והיה מרוצה מאד.
אלא שכאן התערבו הכמרים, הם באו והעידו בשבועה כי ראו שהיהודי לקח לעצמו מן הבד.
הפריץ התרגז מאד. הוא הרי הודיע מראש כי אם היהודי ייטול לעצמו מן הבד, דמו בראשו ולא יועיל לו שום דבר. הוא כמובן היה בטוח כי את אמינותם של הכמרים אין לערער, בפרט כאשר הם מעידים זאת בשבועה. לא הועילו כל הכחשותיו של החייט היהודי, והוא נלקח לכלא ועמד להיות מוצא להורג.
לפני שהוצא להורג ביקש היהודי בקשה אחרונה: שיביאו לפניו את החליפה המהודרת וכן מספריים דקות ועדינות.
הפריץ התרגז: אתה רוצה לקלקל ולהרוס לי את החליפה הכל כך יקרה? לא אסלח לך על כך! אהרוג אותך בייסורים נוראים! אבל היהודי עמד על כך שזו בקשתו האחרונה, והבקשה חייבת להתמלא.
נטל היהודי את החליפה, והתחיל לגזור בעדינות את חוטי התפירה וליישר את הקמטים. הוא עבד זמן רב, וכאשר סיים את מלאכתו היה הבד כולו שטוח על הרצפה בלי שיחסר אף מילימטר אחד מכמות הבד אותה קיבל החייט מלכתחילה!
עתה ראו כולם את צדקתו של היהודי והכמרים נכלמו. הפריץ ביקש את סליחתו, השיב אותו כמובן למעמדו הקודם, ואף רומם ונישא אותו יותר ויותר.
“איך הצלחת לעשות זאת מוצלח כל כך?” שאל אותו הפריץ, “והרי בדרך כלל בכל תפירה צריך לגזור בקצוות ולהפסיד פה ושם חתיכות בד?”
השיב לו היהודי: “הרי אני מכיר את הכמרים שלך, והבנתי שהם לא יוותרו על הזדמנות כזו שנקרתה בפניהם להפליל אותי בעיניך. ידעתי גם שאתה תאמין להם ולא לי. לכן נזהרתי מאד בתפירה. במקום לגזור קיפלתי את קצוות הבד והכנסתי את הכל בתוך הבגד. עשיתי הכל ששום פירור מהבד לא ילך לאיבוד. כך יכולתי להוכיח לך כי כל מעשיי היו צודקים וישרים. אלא שלשם כך הייתי חייב להרוס את כל אשר בניתי ולפרום את כל מה שתפרתי”.
זהו הפירוש — פונה אלי ר’ זושא בחיוך — בתשובת הקב”ה לאותם שרפי מעלה “אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים”. אין זה סתם איום בהחרבת העולם, אלא בהחלט הסבר למה שקורה. הקב”ה אומר לאלו שטוענים על העוול המשווע שמתרחש לכאורה לנגד עיניהם בניגוד גמור לכל כללי הצדק והיושר: שמעו נא, הדברים שאני עושה הם תמיד צודקים וישרים אבסולוטית, גם אם אתם זועקים שנראה לכם בבירור גמור שאין זה אלא עוול משווע ללא שום הצדקה. אלא שאתם רואים רק חלק מהתמונה, ולכן אינכם יכולים להבין איך ייתכן דבר כזה. אם תתעקשו שאתם חייבים להבין כיצד כל מעשיי נכונים וצודקים, לא תהיה כביכול ברירה אלא “לפרום את כל התפרים”, להחזיר את העולם למצב של תוהו ובהו, ולראות שלב אחרי שלב כיצד הדברים נבנים. רק אז תוכלו לראות כיצד אכן כל פרט שמתרחש בעולם צריך אכן להיות דווקא כפי שהוא. אבל לשם כך יצטרכו כביכול להרוס את הכל, להפוך את העולם למים.
לזעוק ולא להבין
ידוע המשל שמביא הרבי כמה פעמים באגרות קדשו לכמה וכמה שמתאוננים על חוסר הצדק כביכול בהנהגתו של הקב”ה, בשואה ובמקרים אחרים: משל למה הדבר דומה — לאדם שאינו מבין מאומה ברפואה, אינו יודע מהו רופא ואיך מרפאים ומה זה בכלל “בית רפואה”, לא כל שכן שאינו יודע מהו “חדר ניתוחים”.
והיה אם ייכנס אדם כזה ללא שום הכנה מוקדמת אל חדר הניתוח, הוא יראה שם אדם חסר אונים מוטל על המיטה, סביבו עומדים אנשים בחלוקים לבנים, רעולי פנים, ובידיהם סכינים שחותכים בבשר החי.
הוא יהיה בטוח שהוא עד לתופעה איומה, וכי העומדים מסביב אינם אלא רוצחים שפלים ואוכלי אדם. הרי הוא בעצמו ראה אותם עם סכינים ביד עומדים וחותכים בבשר החי של אדם מסכן שאינו יכול לעזור לעצמו.
נסו לשכנע אותו כי הללו אינם אלא אנשים רגישים ונפלאים, אנשי חסד, רופאים מופלאים, שרוצים אך ורק בטובתו של החולה, וכי הם משקיעים מאמץ עצום אך ורק כדי להציל את חייו. הוא ימלא פיו שחוק על “הרעיון המשונה” כאשר הוא עצמו במו עיניו ראה אותם עומדים ומתעללים בו.
“כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי”. וכפי שאומר המדרש אודות המאורעות עליהם אנו קוראים בפרשיות השבוע הנוכחיות: אין מחשבותיו של הקב”ה כמחשבות בשר ודם. כיצד, השבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף, יוסף היה עסוק בעבודתו, יעקב היה עסוק בשקו ותעניתו, יהודה עסוק לקחת לו אישה, והקב”ה — הוא ברא אותה שעה אורו של משיח.
אנו הקטנים והשפלים, שוכני בתי חומר, מנסים להבין את דרכיו של הקב”ה, מה קורה כאן, מדוע ולמה הוא נוהג כפי שהוא נוהג, ומגיעים למסקנה מוחלטת על פי השכל האנושי ואפילו על פי השכל האלוקי של התורה שאין לזה שום הסבר ושום הצדקה כלל וכלל — “דבר הכי בלתי מובן כלל וכלל”. ועד שמשה רבינו בעצמו, שיא הענווה והביטול וביחד עם זה שיא החכמה והשכל האלוקי של התורה, זועק מקירות לבו: “למה הרעות לעם הזה, למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך”!
וכפי שהתבטא הרבי מלך המשיח שליט”א בעשרה בטבת תנש”א בנוגע לדבר הבלתי ניתן כלל לשום הבנה והסבר, השואה הנוראה, שאין שום אפשרות להסביר זאת בשכל, ובוודאי שאסור להסביר זאת כעונש על החטאים, כי “אפילו השטן בעצמו לא היה ממציא עונש כה נורא על אלו חטאים שלא יהיו”.
וכן מה שמביא רש”י על הפסוק “וכיפר אדמתו עמו” — וכשהרבי שליט”א חזר על כך הוא עשה זאת מתוך בכיות נוראות — שכאשר תחזינה עינינו בגאולה האמיתית והשלימה הקב”ה יפייס כביכול את אדמתו ואת עמו על כל מה שעשה לנו.
ועד — הענין שהזמן גרמא, הדבר הכי בלתי מובן כלל וכלל: הייתכן שעדיין לא רואים בפועל ובעיני בשר את הרבי מלך המשיח שליט”א עם הגאולה האמתית והשלימה. ובמיוחד דווקא כאשר יודעים מה שהרבי הודיע לנו בבירור — שכבר סיימו את העבודה, נגמרה עבודת הבירורים, סיימו לצחצח את כל הכפתורים, נמצאים כבר בימות המשיח, משיח כבר נמצא, ונמצא בגילוי, הוא נלחם מלחמות ה’ ובכמה עניינים כבר מנצח, רואים כבר את פעולותיו של משיח בעולם בחתירה ושאיפה כללית לצדק ויושר ושלום, “וכתתו חרבותם לאתים” וכו’ — ולמרות הכל עדיין לא רואים את הרבי שליט”א ולא רואים את הגאולה האמיתית והשלימה. ולפעמים אף נדמה שרואים כמה וכמה עניינים שאינם מתאימים כלל למשיח וגאולה והם ההיפך לגמרי, עד שמשה רבינו עצמו זועק “למה הרעות”?!
ולמרות כל זה קיימת בכל תוקפה, ללא שום זיע כלל וכלל, האמונה המוחלטת שלנו כי הקב”ה יודע מה שהוא עושה ו”הכל בשליטה” באופן מוחלט. זאת, גם כאשר אין לנו שום הבנה כלל, וגם כשאנו יודעים שגם על פי התורה אין לזה שום הסבר והבנה כלל, ורק בגאולה האמתית והשלימה נבין ונוכל לומר באמת “אודך ה’ כי אנפת בי”.
וביחד עם זאת הרבי שליט”א זועק אלינו ללא הרף, שכאשר איננו מבינים עלינו לזעוק “עד מתי”?! ולדרוש ולתבוע ללא הפוגות שהדברים אכן יהיו גם בפועל ובגלוי ולעיני כל בשר כפי שהם צריכים להיות על פי התורה — “משיח נאו”!
כי אכן, ריבונו של עולם, אנו מאמינים בך ובטוחים בך כי כל מה שאתה עושה הכל אך ורק לטובה, אבל רוצים מאתנו שיחד עם זאת נבקש ונתחנן ונדרוש ונתבע ואכן נפעל באתערותא דלתתא שלנו שהדברים אכן יבואו גם בגלוי ובפשטות לעיני כל בשר בטוב הנראה והנגלה.
ועוד יותר: רוצים מאתנו, יחד עם האמונה המוחלטת, גם את הביטחון המוחלט בישועת ה’ בטוב הנראה והנגלה. ועד שמתחילים כבר לשיר ולהודות ולשבח ולרקוד על הנסים שקורים כל הזמן, והעיקר — על הגאולה האמיתית והשלימה שמגיעה תיכף ומיד ממש.
את כל זאת רוצים מאתנו, ואת כל זה עלינו לבקש ולדרוש ולתבוע הן מהקב”ה והן מהמלך המשיח עצמו. כמו שנאמר “וביקשו את ה’ אלוקיהם ואת דוד מלכם” — “זה המלך המשיח. וממנו יבקשו שאלתם כי הוא ימשול בם”.
שזהו תוכן ההכרזה שמביאה את הגאולה: ההכרה וקביעת העובדה וההכרזה כי הוא הוא המלך המשיח, וכי אנו מקבלים את מלכותו עלינו, ומבקשים ממנו, ועל ידי הבקשה והתביעה אנו פועלים אכן את התגלותו המלאה למלוך עלינו ועל העולם כולו בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.